משנה/ברכות פרק א
| משנה |
|---|
| ברכות |
| פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט |
משנה א
מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר – חייבין אתם לקרות, ולא זו בלבד, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות – מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואברים – מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלין ליום אחד – מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
משנה ב
מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. (וגומרה) עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך – לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה.
משנה ג
בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו, שנאמר: "ובשכבך ובקומך"[1]. ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר: "ובלכתך בדרך"[1]. אם כן, למה נאמר "ובשכבך ובקומך"? בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים. אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים. אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.
משנה ד
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך – אינו רשאי לקצר; לקצר – אינו רשאי להאריך; לחתום – אינו רשאי שלא לחתום; ושלא לחתום – אינו רשאי לחתום.
משנה ה
מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר: "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"[2]. "ימי חייך" – הימים; "כל ימי חייך" – הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" – העולם הזה; "כל ימי חייך" – להביא לימות המשיח.
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 דברים ו, ז.
- ↑ דברים טז, ג.