פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)/דור לדור ישבח מעשיך
(קסו) דור לדור ישבח מעשיך כו'. הנה כתיב דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. פי' הפשוט דהדורות מתחלפים מזמן לזמן ודור הולך בזמן ע' שנה וכה"ג ודור אחר מחדש בא וגם הוא הולך במשך זמן וכן מתחדש דור אחר דור והארץ לעולם עומדת בלי שינוי כלל כו' וכך מתחלף עד כמה דורות והארץ לעולם עומדת וכמו"כ דבר צוה לאלף דור כו'. דהנה הכל הי' מן העפר והכל שב אל עפר כו' דכמו הארץ הגשמי לא תשתנה מריבוי התחלפות הדורות כך למעלה בבחי' ארץ העליונה דכתיב והארץ הדום רגלי כו' שהוא בחי' המל' שעז"א תוצא הארץ כו' דהכל הי' מן העפר העליון שנק' עפר אשר בקרקע המשכן כו' (שהוא בחי' דומם כמו אותיות הדבור שנק' אבנים כידוע שזהו בחי' עשי' שבאצי') והנה כאשר בחי' המל' נעשה מקור לבי"ע אז נא' דבר צוה לאלף דור פי' שמבחי' דבר א' שצוה בדבור נעשה ונמשך אלף בזמן מאין ליש (וביאור הדבר ידוע שמ"ש קורא הדורות מראש היינו מעולם המח' ורצוה"פ קורא וממשיך אותם שיבא מן ההעלם לגילוי בבחי' הדבור שנק' עלמא דאתגלייא מאין ליש וזהו דבר צוה בדבור שיהי' אלף דור בזמן ומקום מאין ליש כו') ועד"ז הולך ומשתלשל בג' עולמות בי"ע שדבר א' שצוה נמשך אלף דור בבת אחת ממל' דאצי' בעולם הבריאה ועד"ז גם במל' דבריאה ביצי' דבר א' ציוה לאלף דור בבחינת עולם היצי' וכן ממל' דיצירה בעשי' עד שנמשך אלף דור בגשמיות הזמן בדורות בנ"א שמושפעים משמרי האופנים במזלות כו' כמו המלאך שגוזר ואומר טיפה זו חכם כו' עד חלקי דצ"ח שמקבלים ממזלות עד שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' וכ"ז רק מבחי' מל' שבמל' דעשי' שמשפיע מחיצוני' דחיצוניות הכלים דט"ס בט' גלגלים כו' כמ"ש בע"ח בסופו וד"ל. והנה הגם שנמשך ממקור הראשון אלף דור בבת אחת בכל עולם לפ"ע מ"מ בבוא השפע למטה מתחלקים בזמן להיות באין זה אחר זה דוקא כמו דור הולך ואח"כ דור אחר חדש בא וא"א שיבא חדש בלתי אם שילך הדור הראשון כמו בדורות בנ"א למטה כך בכל עולם ועולם עד דורות שבעולם הבריאה והאצי' כו' וא"כ הלא מובן מזה עכ"פ שיש יתרון מעלה בארץ נפלאה מאד על היות שרשה בבחי' שלמעלה מן הזמן של הדורות שבא בהתחלקות הזמן להיות כי כדור הולך ודור אחר בא הרי זה בבחי' התחלקות הזמן והארץ לעולם עומדת היינו שלא יש בה שינוי כלל והתחלפות כל הדורות בזמן כמה אלפים שנה כי שרש הכח שיש בארץ הוא בא ונמשך מלמעלה מן הזמן (וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי וכן רוקע הארץ כו' נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה דמשמע שהארץ שהנשמות שבאדם על הארץ נקרא בריאה מתחדשת מאין ליש מזמן לזמן כמ"ש נותן נשמה לעם כו' וכן אדם עליה בראתי אבל הארץ עומדת מו' ימ"ב (וכמ"ש והארץ היתה תוהו כו' ומ"ש עליה לשון עשי' אנכי עשיתי ארץ וכן ביום עשות ה' אלקים ארץ כו' הכוונה על שרש הסוף בתחלה דוקא והוא כמ"ש אנכי עשיתי דוקא וכן ביום עשות כו' דארץ קדמה לשמים כידוע משום שנתחב"ס דוקא כמשי"ת) והענין הוא כמ"ש במ"א שיש שרש בארץ מפני שהיא סוף הכל מבחי' התחלה דוקא והוא מבחי' א"ס שבכתר כי נעוץ תחב"ס דוקא כידוע והמופת ע"ז הוא שאנו רואי' בד' יסודות ארמ"ע הרי מובדל מעלת יסוד העפר הגם שהוא אחרון יותר מג' יסודות הקודמים אליו אש רוח ומים שהרי ענין התהוות חידוש יש מאין ממש אינו נמצא רק ביסוד העפר שבארץ כמה שתוצא צמחה מאין ולא ימצא חידוש זה ביסוד המים והרוח ואש כלל שהרי לא יולדו מים חדשים ממים שבגשמי' ונהרות הנק' מים עליונים וכן ביסוד הרוח ואש לא יולד התחדשות בהן כלל רק כמו שהן בעצם ומציאותן ולא יתוסף בהן ועל ידן שום התהוות מציאות חדש רק מה שמתרבים בעצם לבד אבל בעפר הארץ הרי מתחדש חדוש מציאות שלא הי' בעולם כמו כל צמח עשב ותבואות וגם מים חדשים יולדו מבטן הארץ ונק' מים חיים כידוע וגם מציאות האש והרוח הן מתחדשים מאין ליש כעפר הארץ דוקא כידוע במיני מתכות ואבנים הצומחים ומתהווים מחדש בארץ דוקא וכענין עצי אלמוגים ומיני מרגליות הרי גם מיסוד הרוח מתחדש שם מאין כו' וכה"ג בד' חלקי דצח"מ הרי הכל הי' מן העפר דוקא בבחי' החידוש מאין ליש דוקא כי חלקי הדומם והצומח התהוות המציאות שלהם בתמידות מן הארץ בא וגם החי והמדבר חיים וקיימים מן הארץ כמו ארץ מגדלת חכמים כו' (וכמ"ש נותן נשמה עליה דוקא ורוח להולכים בה כו'):