תבנית:מצודת דוד/יהושע פרק ב

(א) לאמר. רצה לומר וכה אמר: מרגלים חרש. מחפשים מחשבות הבריות אם נמס לבבם:

(ד) האנשים. אשר תשאלו עליהם: ולא ידעתי. בעת בואם: ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד כי יותר נוח להטמין אחד אחד:

(ה) ויהי השער. רצה לומר בעת בוא זמן סגירת שער העיר כאשר חשך היום: כי תשיגום. היות זה מקרוב יצאו:

(ו) הערוכות. בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם: בפשתי העץ. בפשתים שהם עדיין בתוך העץ והם הקנים של פשתן: ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר:

(ז) אחריהם. כן חשבו הרודפים לפי דעתם: סגרו. לפי שרצו לבקשם עוד בעיר לזה סגרו שומרי השער את השער שלא יצאו מעתה:

(ח) והמה. המרגלים:

(ט) וכי נפלה וגו'. ולא נעצר כח להלחם בכם:

(יא) הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם: ולא קמה וגו'. רצה לומר כל איש רוחו נמוכה ושפלה:

(יב) אות אמת. סימן אמיתי למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד: ועשיתם וגו'. לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם: ועתה. הואיל והדבר ברור: חסד. היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה:

(יד) חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול: את דברנו זה. את האות שאת מבקשת ונתנה לך כי אם תגיד לגלות האות הרבה יעשוהו להציל עצמם: נפשנו וגו'. אם מי ירצה לשלוח בכם יד נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם:

(טו) בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה: בעד החלון. כי שערי העיר סגרו:

(טז) שמה. בההר: פן יפגעו. כשתלכו עתה לדרכיכם פן יפגשו בכם הרודפים בשובם:

(יז) נקיים. רצה לומר רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה ולזה נפרש הדבר היטב:

(יח) בו. מוסב על החלון ורצה לומר דרך בו: תקשרי. להיות לאות וסימן: הזה. אשר הורדתנו בו: אנחנו באים. רצה לומר בעת נבוא בארץ:

(יט) ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה: דמו בראשו. רצה לומר עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו:

(כ) זה. הסימן והאות הזה:

(כא) ותקשור. בעת שבאו ישראל בארץ: ותשלחם. לפי שהלכו אל ההר בעצתה אמר ותשלחם: כן הוא. רצה לומר זהו הדרך הנכון:

(כד) כי נתן. במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם וכאשר תמו לספר אמרו הנה תכלית הדבר הוא דע כי נתן ה' וגו':