דבר מלכות/י"א ניסן: הבדלים בין גרסאות בדף

ה. ויובן זה ע"פ הביאור בכפל הלשון (והענין) במזמור צדי"ק – כפל הן במברך (בתחלת המזמור): "(תפלה ל)משה" ו"איש האלקים", והן בהברכה עצמה (בסיום המזמור): "ומעשה ידינו כוננה עלינו" "ומעשה ידינו כוננהו"<ref>בהבא להלן ראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"א ע' 398 (לעיל ע' 20) ואילך.</ref>:

מעין הענין ד"איש האלקים", "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים" (שנאמר במשה) – ישנו בכאו"א מישראל, בבחי' משה שבו. ובכללות – שכאו"א מישראל מתחלק לשני חלקים: נשמה וגוף, ונשמתו היא "חלק אלוקה ממעל ממש"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref>, ע"ד "האלקים"; וגופו קשור עם בחי' "איש", יש ונברא.

ושני ענינים אלו נמצאים אצל כאו"א מישראל (בבחי' משה שבו):

שתי הדרגות בנשמתו – בחי' ישראל שבה<ref name=":0">ראה בארוכה לקו"ת דרושים לר"ה סב, ג (וראה גם [[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עז, רע"ב). ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך יעקב סמ"ד (ע' א'קא ואילך). '''וש"נ'''.</ref>, שקשורה עם שם הוי'<ref name=":1">ראה זח"א קעד, א: כמה דקב"ה לזימנין אתקרי הוי' ולזימנין אתקרי אלקים, ה"נ לזימנין אתקרי ישראל ולזימנין אתקרי יעקב. וראה לקו"ת שם. ס' הליקוטים שם ע' א'ק ואילך. '''וש"נ.'''</ref> ("חלק הוי' עמו"<ref>האזינו לב, ט.</ref>), ובחי' יעקב שבה<ref name=":0" />, הקשורה עם שם אלקים<ref name=":1" /> (יעקב הוא י' עקב<ref>ע"ח שער ג (שער סדר אצי' למהרח"ו) פ"ב. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) בערכו.</ref>, כפי שהיו"ד דשם הוי'<ref>הגהות הצ"צ לתו"א ר"פ ויצא – אוה"ת שם קצב, א (בשוה"ג (ב)).</ref> משתלשל בבחי' עקב<ref>[[תורה אור ויצא|תו"א שם]] (כא, א). ובכ"מ.</ref>, וידו (אותיות יו"ד<ref>שם וישב כט, א.</ref>) אוחזת בעקב עשו<ref>תולדות כה, כו.</ref>). ומזה מתבטא החילוק בין הנשמה (משם הוי'<ref>ראה [[אגרת התשובה פרק ד'|אגה"ת פ"ד]] (צג, סע"ב ואילך).</ref>) והגוף (משם אלקים<ref>ראה [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א פ"ו]] (פא, רע"א).</ref>), עד שמזה משתלשל כו' למטה החילוק בין "מחציו ולמטה איש" ו"מחציו ולמעלה האלקים".

ויש לומר, שהכח לפעול (ברכה והמשכה) בשני אופני העבודה – בא ממשה רבינו, בחי' משה שבכל א': עי"ז שיהודי יש בו את (בחי' משה, שכלולה מ)שני הענינים ד"משה" ו"איש האלקים" (נשמה וגוף), ה"ז נותן לו את הכח לעשות בשלימות – באופן ד"כוננהו" – את שני אופני העבודה, הן העבודה בעניני קדושה, והן העבודה בבירור העולם (בבחי' חולין שנעשו על טהרת הקודש<ref>חגיגה יט, ב. וש"נ. וראה תו"א לך יג, א. סידור שער המילה קמה, ד ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מילה פ"ה (דרמ"צ ח, א). ועוד.</ref>).

ו. דוגמא לזה – מצינו בענין השבת<ref>ראה סה"ש תנש"א ח"א ע' 402 (לעיל ע' 23).</ref>:

עה"פ "מזמור שיר ליום השבת"<ref>[[תהלים פרק צ"ב|תהלים צב, א]].</ref> (בהמשך הי"א מזמורים שאמר משה) אומרים חז"ל<ref name=":2">מדרש תהלים עה"פ. יל"ש עה"פ (בשלח טז, כט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת (רמז רסא).</ref> "עיסקא דשבתא כפול". ומבואר בכ"מ<ref>ראה שיחה שבהערה 58. '''וש"נ'''.</ref> שהכפל (דעיסקא דשבתא) הוא כנגד שתי הדרגות דמעלי שבתא ויומא דשבתא, מנוחה בערך היגיעה ומנוחה בעצם, ע"ד החילוק בין שם אלקים (אלקות בערך הבריאה), ושם הוי' (אלקות שלמעלה מהבריאה).

ועפ"ז י"ל שזהו הכפל בסיום המזמור: ביום השבת, כאשר ישנו ה"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", נעשית שלימות כפולה [בדוגמת השלימות שנפעלת ע"י "תפלה למשה", הקשורה עם שבת]: "ומעשה ידינו כוננה עלינו" – השלימות דמנוחה בעצם, ו"ומעשה ידינו כוננהו" – גם השלימות דמנוחה בערך היגיעה בימי החול ("ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"<ref>בראשית ב, א.</ref>) [נוסף ע"ז ששבת מיני' מתברכין כולהו יומין<ref>זח"ב סג, ב. פח, א.</ref> גם על העבודה בימי החול שלאחרי זה]. ובכללות יותר: כוננהו ב"מעשה ידינו" דימי החול, "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" ביום השבת, כאשר "כל מלאכתך עשוי'"<ref>מכילתא (הובא בפרש"י) יתרו כ, ט. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.</ref>.

ז. ולהוסיף, שזה מרומז גם בהכפל ד"מזמור שיר (ליום השבת)", "מזמור כפול"<ref name=":2" />:

החילוק בין "מזמור" ו"שיר" הוא, דמזמור הוא '''בכלי''' ושיר הוא '''בפה'''<ref>[[לקוטי תורה ברכה|לקו"ת ברכה]] צח, ג־ד. סידור (עם דא"ח) שער החנוכה רעז, ג.</ref>. ובעבודה רוחנית: שיר בפה מורה על הדרגא של אור (המשפיע), ומזמור בכלי – הוא הכלי (המקבל). וע"ד החילוק בין אור הנשמה (משם הוי', "משה") וכלי הגוף (משם אלקים, "איש האלקים")<ref>ראה עד"ז במקומות שבהערה הקודמת. וראה גם [[שיחת מצורע תשמ"ט - מוגה|שיחת שבת הגדול, ערב י"א ניסן תשמ"ט ס"ט]] (ס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 394).</ref>.

ואע"פ שגם הכלי וגוף הוא "איש האלקים", שהוא שם קדוש<ref>שבועות לה, סע"א. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט. ועוד. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.</ref> של הקב"ה<ref>ראה זח"ג ע, ב: גופא דילהון קדישא. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]] (סט, סע"ב ואילך). ס' השיחות תורת שלום ע' 120.</ref> – מ"מ ה"ז (כמגן) '''בהעלם''', כיון שהכוונה היא שיהודי יגלה זאת ע"י עבוד'''תו''' ("מעשה ידינו", לא נהמא דכסופא<ref>ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] ז, רע"ד.</ref> ח"ו) דגילוי אור הנשמה בהגוף<ref>להעיר, שסיום וחותם כל ספר תהלים (ד"הכל הולך אחר החיתום" – ברכות יב, א) הוא "כל '''הנשמה''' תהלל י־ה הללוי'" (וראה שם מח, א: איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ועוד).</ref>, שהנשמה שלו תפעל ותעבד את הגוף, עד שתגלה שהגוף הוא כלי לאור הנשמה, "חלק אלוקה ממעל ממש", משם הוי', וגם לגלות את המעלה שבגוף (משם אלקים) עצמו.

ועי"ז – ישנו גם הכח להעבודה לפעול בעולם (שנברא בשם אלקים), ולגלות שהעולם הוא כלי לאלקות, עי"ז שהוא עושה מכל עניני העולם כלי למילוי שליחותו בעולם בקיום התומ"צ, גילוי השכינה "במעשה ידיכם" באופן של קביעות ונצחיות, עד שנעשה דירה לו (לו לעצמותו<ref>המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.</ref>) יתברך בתחתונים<ref>ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו.</ref>, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].</ref>.

והכח לזה בא, כאמור לעיל, מ"תפלה למשה איש האלקים", ממשה רבינו, וממשה שבכל א' מישראל, שיש בו שני הענינים של "משה" ו"איש האלקים", והוא מברך וממשיך כחות (באופן של קליטה בפנימיות כנ"ל) בעבודה ד"מעשה ידינו" בשני הענינים – בגילוי אור הנשמה אור הקדושה, ובעבודה עם כלי הגוף ובירור עניני העולם, ששניהם יהיו "כוננהו", מחוזק באופן יסודי – הגילוי ד"'''יסוד היסודות''' ועמוד החכמות"<ref>רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.</ref> ר"ת '''הוי''''<ref>כידוע דברי ר' דוד הנגיד (נכדו של הרמב"ם) ש"משנה תורה שחיבר זקנו הרמב"ם מתחיל בשם המפורש" (סדר הדורות ד"א תתקכז. שם הגדולים להחיד"א מע' רמב"ם. וראה גם "פירוש" לריש הל' יסוה"ת). – וראה בארוכה [[הדרן על הרמב"ם תשל"ה - מוגה|הדרן על הרמב"ם תשל"ה]] סי"ז ואילך. [[הדרן על הרמב"ם תשמ"ח - מוגה|תשמ"ח]] ס"ב ואילך (ס' השיחות תשמ"ח ח"א ע' 207 ואילך).{{ש}}<nowiki>*</nowiki>75. ירמי' י, י.</ref> (שלמעלה משם אלקים) במציאות העולם, שיודעים ורואים ש"כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", "'''והוי'<nowiki/>'''^[75*] אלקים אמת", "הוא לבדו האמת כו'" [ע"ד "ואמת<ref>[[תהלים פרק קי"ז|תהלים קיז, ב]].{{ש}}*76. רמב"ם שם ה"ד־ה"ה.</ref> הוי' לעולם"], "המצוי הזה הוא '''אלקי העולם''' אדון כל הארץ"^[76*], עד באופן ד"מלאה<ref>ישעי' יא, ט.</ref> הארץ דיעה את '''הוי'<nowiki/>''' כמים לים מכסים"<ref>סיום וחותם ספר הרמב"ם.</ref>.