ספר הזכרונות פרק סב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר הזכרונות}}

 

{{להשלים}}

 

 

לא הרחק מדוברובנה היתה אחוזה פריצית שנוהלה על־ידי שונא ישראל. בדעתו של צורר היהודים הזה עלה רעיון לבצע תעלול בפרוש הזה שמדברים עליו - על ידי כך שידאג להבאתו בחוזק יד אל האחוזה, שם יכונסו כל אנשי האחוזה כדי להתקלס בו.

הוא הטיל, איפוא, על אחד מאנשיו לנסוע לדוברובנה ולהביא אתו את הפרוש. ברם, אך התקרב השליח אל בית המדרש, שבו ישב הפרוש ואמר תהלים ברוב התלהבות, נפלה עליו אימה ופחד, והוא לא העיז להכנס פנימה, קולו של הפרוש שנישא מבית המדרש כשהוא אומר תהלים בהתלהבות ודביקות - די היה כדי להניעו לשוב נפחד אל אדונו הפריץ ולומר לו כי מדובר באדם קדוש שאי אפשר לגשת אליו. אין מקום כלל לחשוב - הסיק - על פגיעה בכבודו של הצדיק, וכל־שכן לא על הבאתו בכוח אל החצר.

המלקות באו זו אחר זו: האויר נבקע על ידי צליפה של שוט קלוע, שהד קולה האדיר מתמזג עם קול חבטה עזה המונחת על גו עירום של אדם. כך - אחת אחרי השניה.

והנה, שבו השליחים - בידים ריקות.

אלא שבפיו של מפקד חולית הפרשים היה סיפור התנצלות.{{להשלים}}