שיחת שלח תש"י - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

והנה ענין החום הוא מעלה בעבודה, כדאי' בספרי מוסר ובחסידות<ref>תורת החסידות פ"ד, ובהיום יום ע' כ': ע"ד קרירות וכפירה.</ref> שכל הענינים צ"ל בחמימות דוקא, ולבאר זה, דהנה תכלית הבריאה היא בשביל ישראל, כמאמר בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית, ובישראל גופא הוא בשביל הענין דתורה שבישראל, היינו שתכלית הבריאה היא כדי שישראל קיימו את התורה, כדאי' במס' ברכות כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ובמס' קידושין הוא מבאר אשר הם לא נבראו אלא לשמשני ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני הרי שכללות הבריאה היא בשביל התורה, וא"כ גם ענין החום שנברא בעולם הוא ג"כ עיקרו כדי שיהי' בעניני תורה ועבודה,

ובאמת ענין החמימות הוצרך להיות רק בקדושה דוקא<ref>ונרמז במרז"ל (ב"ר פט"ז ב) דלא נברא זהב אלא בשביל ביהמ"ק.</ref>, ומה שיש חיות וחמימות גם בעניני עולם, הטעם הוא כדי שיהי' ענין הבחירה, דעם הי' ענין החיות רק בקדושה לא הי' ענין הבחירה, ולכן הוצרך להיות חיות גם בשארי ענינים.

וע"ד דוגמא הנה איתא במאמר של כ"ק אדמו"ר נ"ע<ref>בגכתי"ק ד"ה נ"ח תרנ"ו, ולא ניתנה אז להעתיק.</ref> אשר ההפרש בין אדם לבהמה הוא אשר האדם הולך בקומה זקופה, (ובמילא המוח הוא למעלה מן הלב, ולכן שליט עליו, והלב הוא למעלה מהרגלים, משא"כ בבע"ח שאצלם הוא הכל בשווה), ומקשה דלפי"ז הנה באומ"ה הרי הי' צ"ל כמו בבע"ח ולמה נבראו בקומה זקופה, ומתרץ מפני שאז לא הי' ענין הבחירה, ולכן נבראו ג"כ בתבנית ציור אדם, אבל אינם כלל בהמעלה דאדם, ודוקא ישראל הם במעלת אדם, דאדם אתם כתי',

ובכדאי' בגמ' יבמות שאמר דוד אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בב' עולמות, אלא כשאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות כו', ובמילא הוא נמצא גם בזה העולם, ואי' שם בתוס' ובישיבה של מעלה, דענין הישיבה הוא דוקא כשיש ראש ישיבה עם תלמידים, דתלמידים לבד אינם נקראים ישיבה, ורק דוקא כשיש ראש ישיבה שאומר שיעור והתלמידים חוזרים ע"ז ומקבלים בהשגה דוקא, אשר זהו הכוונה דוקא, דאף אם כעת אין מבינים זה בהשגה, ומ"מ חוזרים ע"ז ובמשך זמן יבא בהשגה, אשר זהו ענין הישיבה, אך בישיבה ישיבה של מטה היינו שלומדים בה ענינים של מטה, ישיבה של מעלה, שלומדים בה ענינים של מעלה<ref>קונ' ח"י אלול תש"ג ע' 15. לימוד החסידות ע' 18.</ref>,

אלא שזה הי' ענין המרגלים שהלכו וערבו אריינגעמישט גם אייגענעם שכל, כי משה אמר להם לתור את הארץ עפ"י הסדר החזק הוא הרפה, השמנה היא אם רזה, היינו שאמר להם לכתחילה ששולחם על כל האופנים בין אם הוא עם חזק ובין רפה, היינו ששולחם גם אם צריכים מלחמה כבדה, ולא עוד אלא שהתחיל בחזק ואח"כ ברפה, היינו ששלחם שילכו ללחום ולכבוש את הארץ על מנת שהוא חזק<ref>ועוד י"ל בזה שע"י שהולך ללחום במס"נ ע"מ שהכנעני חזק עי"ז גופא נעשה רפה כו' ופירות (השכר) השמנים מביאים לידי הכרה אשר כל שכר הוא רזה כי שכר מצוה המצוה עצמה.</ref>, והעיקר הי' אצלו המלחמה והכיבוש, ולכן הקדים ענין החזק הוא או הרפה קודם לענין השמנה היא אם רזה, שזהו ענין הרווח והשכר, כי משה רצה שזה יה' שלא ע"מ לקבל פרס.

וזהו<ref>כדאי' בענין ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי.</ref> ענין ההשתטחות דע"י שהולכים על קברו ויודעים אז דא איז ער, ומציירים את צורתו, הנה זה נותן כח ועוז בההתקשרות, און מען פירט דורך את שליחותו בלי שום חשבונות<ref>וכל' השתטחות רגל וראש בשוה – למעליותא.</ref>. וכמו"כ הוא גם בענין ההשתטחות ברוחניות, דאי' בספר מאור ענים – לקוטי מס' שבת – בשם הבעש"ט אשר ענין ההשתטחות ברוחניות הוא לימוד תורת הצדיק וואס ער האט זיך אויף דעם אפגעגבן און אין דעם זיך אוועקגעבן, כדאי' בזהר דקבורתא דמשה במשנה דלי', ובמילא זה נותן כח בההתקשרות אז מ'פירט אויס די שליחות, רק בתנאי שלא ישנו מאומה מדברי הרב, אע"פ אז עס דוכט זיך אויס אז אזוי איז בעסער, כי משינוי כזה מה קודם ומה אח"כ התחיל חטא המרגלים שהיו כולם קרואי מועד אנשי שם, שמשה בעצמן בחרם ובכ"ז ע"י שינוי קצת מדברי הרב, און אריינלייגן אייגענעם שכל הנה סוף סוף אמרו לא נעלה כו', כמו שאמר כ"ק אדמו"ר הכ"מ בפי' המאמר היום אומר לו עשה כך כו' עד שאומר כו' הפי' בזה שאין אומר לו לעשות עבירה, כי בהתחלה כזאת בודאי לא ישמע לו רק שהיצה"ר אומרו להאדם דו טוסט א מצוה, עשה כו' זייער גלייך, גם אני מסכים הנה אף שזה מצוה אבל מכיון שמקשיב לעצתו ודעותיו ה"ז שרש עד שאומר כו' עבוד עבודה זרה.