2,976
עריכות
לקוטי שיחות חלק לה/לך לך ג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"
מ (החלפת טקסט – " }}" ב־"}}") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
ב) מסירת נפש בכלל ובכל עניניו שתמיד עומד מוכן למסור נפשו להקב"ה גם כשאינו מחוייב בזה ע"פ דין התורה{{הערה|ראה כס"מ הל' יסוה"ת שם ה"ד. טיו"ד שם בריש הסימן ובנ"כ. שו"ע ורמ"א שם ס"א. ש"ך שם סק"א. ונ"כ השו"ע שם.}}, ויתירה מזה, גם כשע"פ תורה יש בזה שאלות וספיקות האם מותר למסור נפשו{{הערה|להעיר ממעשה פינחס דארז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז) שהי' "שלא ברצון חכמים". וראה לקו"ש חי"ח ע' 319 ואילך. וש"נ.}} – שמס"נ זו היא מצד דרגת ישראל שלמעלה מהתורה{{הערה|ראה סה"מ תרנ"ט ע' יג. סה"מ תש"ט ע' 121. וראה הערה שם.}}, וכמרז"ל{{הערה|ראה ב"ר פ"א, ד. תדבא"ר פי"ד.}} מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, גם למחשבת התורה. | ב) מסירת נפש בכלל ובכל עניניו שתמיד עומד מוכן למסור נפשו להקב"ה גם כשאינו מחוייב בזה ע"פ דין התורה{{הערה|ראה כס"מ הל' יסוה"ת שם ה"ד. טיו"ד שם בריש הסימן ובנ"כ. שו"ע ורמ"א שם ס"א. ש"ך שם סק"א. ונ"כ השו"ע שם.}}, ויתירה מזה, גם כשע"פ תורה יש בזה שאלות וספיקות האם מותר למסור נפשו{{הערה|להעיר ממעשה פינחס דארז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז) שהי' "שלא ברצון חכמים". וראה לקו"ש חי"ח ע' 319 ואילך. וש"נ.}} – שמס"נ זו היא מצד דרגת ישראל שלמעלה מהתורה{{הערה|ראה סה"מ תרנ"ט ע' יג. סה"מ תש"ט ע' 121. וראה הערה שם.}}, וכמרז"ל{{הערה|ראה ב"ר פ"א, ד. תדבא"ר פי"ד.}} מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, גם למחשבת התורה. | ||
וזהו שלדעת ר"נ בר יצחק למדים מילה בשבת מהכתובים בפ' מילה דאברהם, כי מדובר בגדר זה שבמילה{{הערה|ראה בארוכה בהנסמן לעיל הערה 28, שבחי' מילה היא מבחי' א"ק שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, והארתו מאירה בכל מקום, שלגבי' אצילות ועשי' שווין, | וזהו שלדעת ר"נ בר יצחק למדים מילה בשבת מהכתובים בפ' מילה דאברהם, כי מדובר בגדר זה שבמילה{{הערה|ראה בארוכה בהנסמן לעיל הערה 28, שבחי' מילה היא מבחי' א"ק שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, והארתו מאירה בכל מקום, שלגבי' אצילות ועשי' שווין, ועל ידי העברת המונע והמנגד שהיא הערלה ממילא ומעצמו יאיר. וע"ש שזהו הטעם למילה בשמיני דוקא, בחי' שמיני שלמעלה מכל ס' השתלשלות.{{ש}}ועפ"ז מובן הטעם שרק מילה בזמנה דוחה שבת (ולא מילה שלא בזמנה), כי '''גילוי''' גדר זה שבמילה (שלמעלה מציוויי התורה) הוא בעיקר במילה בזמנה, שהיא ביום '''השמיני''', ולא במילה שלא בזמנה. ובפרט במילה שלא בזמנה אצל '''גדול''', שהיא קשורה עם "הסכמתו" למול א"ע, היינו לא ענין של מס"נ שלמעלה מטו"ד לגמרי, אלא התערבות של מציאותו, טו"ד ורגש כו' – ראה בארוכה לקו"ש ח"א ס"ע 19 ואילך. חכ"ה ע' 88 ואילך.}} שלמעלה מציוויי התורה, שמצד זה ישנו בכל יהודי הטבע למסור נפשו על יחוד שמו ית', גם כשאינו מחוייב בזה ע"פ תורה [וזה שייך גם לענין המילה כפשוטה, כדאיתא בספרים{{הערה|עוללות אפרים ח"ג ע' יט מאמר תסט.}} דענין המילה הוא "לצרף . . את ישראל . . וצירוף זה היינו בחינה ונסיון אם ימסור נפשו על קדושת שמו ית' וכשירגיל עצמו מנעוריו באחד מאבריו יהי' נקל בעיניו גם כי יזקין למסור כל נפשו לשמים"]{{הערה|ראה אוה"ת שבועות (ע' קיח ואילך) בכריתות ברית דאברהם. וראה שם ע' קיט: "וזהו ענין גילוי העטרה שהוא בחי' יו"ד דחכמה עילאה כו' ובכל נפש מישראל מתגלה בפנימי' חכמה שבנפשו גילוי אא"ס שבפנימי' חכמה עילאה ממש, ועי"ז יכול למסור נפשו על קדושת השם כידוע".}}. | ||
ד. והנה מכיון שגדר זה שבמילה, גדר המס"נ שלמעלה מהתורה, נלמד מזה שמילה דוחה שבת, צריך לומר, שיש לזה ביטוי גם בגוף מעשה מצות המילה ביום השבת. | ד. והנה מכיון שגדר זה שבמילה, גדר המס"נ שלמעלה מהתורה, נלמד מזה שמילה דוחה שבת, צריך לומר, שיש לזה ביטוי גם בגוף מעשה מצות המילה ביום השבת. | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
ויש לומר, שדבר זה נראה בזה גופא שאיש ישראל מל קטן מישראל ביום השבת: | ויש לומר, שדבר זה נראה בזה גופא שאיש ישראל מל קטן מישראל ביום השבת: | ||
אף שמדובר במוהל אומן וה"ז חשש רחוק שיקלקל במילה, הרי אפשר שלא יגמור המילה כדבעי, ונמצא מחלל שבת, כדמשמע בגמ'{{הערה|שבת קלג, ב: ואם לא הילקט ענוש כרת. מני א"ר כהנא אומן כו'.}} שזה יתכן גם באומן{{הערה|שם=:1|ראה שו"ע יו"ד סו"ס רסו ובנ"כ שם השקו"ט כאשר לא גמר המילה ולענין ב' מוהלין.}}. זאת ועוד, דגם כשמל כדבעי, למה צריך הוא להכניס את עצמו בזה ולעשות פעולה דחילול שבת<ref name=":1" />. בשלמא האב ה"ז מצוה דידי' למול את בנו{{הערה|ראה לשון אדה"ז בשו"ע או"ח סשל"א סי"ג.}} ביום השמיני, אבל אחר שאי"ז מצותי'{{הערה|ראה רש"י יבמות עא, ב ד"ה חבושין. ולהעיר משו"ע אדה"ז או"ח סתל"ב קו"א סק"ב.}}, ומל במקום האב{{הערה|להעיר מש"ך חו"מ סי' שפב סק"ד דלדעת הרא"ש (חולין פ' כיסוי הדם ס"ח) לא מהני שליחות במילה – ראה קצוה"ח חו"מ שם סק"ב.}}, למה לו לעשות פעולה היפך משמירה שלו דשבת{{הערה|בטור יו"ד סרס"ו מביא מר"א הלוי, ד"אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול דהא מילה הוא פסיק רישא גבי דידי' דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר '''לא מקרי תיקון ושרי'''". אבל ראה תרומת הדשן סרס"ה (הובא בב"י ובב"ח שם) דאין חילוק בזה*. וראה שאגת ארי' סנ"ט, ושם דגם לר"א הלוי גם | אף שמדובר במוהל אומן וה"ז חשש רחוק שיקלקל במילה, הרי אפשר שלא יגמור המילה כדבעי, ונמצא מחלל שבת, כדמשמע בגמ'{{הערה|שבת קלג, ב: ואם לא הילקט ענוש כרת. מני א"ר כהנא אומן כו'.}} שזה יתכן גם באומן{{הערה|שם=:1|ראה שו"ע יו"ד סו"ס רסו ובנ"כ שם השקו"ט כאשר לא גמר המילה ולענין ב' מוהלין.}}. זאת ועוד, דגם כשמל כדבעי, למה צריך הוא להכניס את עצמו בזה ולעשות פעולה דחילול שבת<ref name=":1" />. בשלמא האב ה"ז מצוה דידי' למול את בנו{{הערה|ראה לשון אדה"ז בשו"ע או"ח סשל"א סי"ג.}} ביום השמיני, אבל אחר שאי"ז מצותי'{{הערה|ראה רש"י יבמות עא, ב ד"ה חבושין. ולהעיר משו"ע אדה"ז או"ח סתל"ב קו"א סק"ב.}}, ומל במקום האב{{הערה|להעיר מש"ך חו"מ סי' שפב סק"ד דלדעת הרא"ש (חולין פ' כיסוי הדם ס"ח) לא מהני שליחות במילה – ראה קצוה"ח חו"מ שם סק"ב.}}, למה לו לעשות פעולה היפך משמירה שלו דשבת{{הערה|בטור יו"ד סרס"ו מביא מר"א הלוי, ד"אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול דהא מילה הוא פסיק רישא גבי דידי' דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר '''לא מקרי תיקון ושרי'''". אבל ראה תרומת הדשן סרס"ה (הובא בב"י ובב"ח שם) דאין חילוק בזה*. וראה שאגת ארי' סנ"ט, ושם דגם לר"א הלוי גם על ידי אחר איכא חילול.{{ש}}'''*) ולכאורה כ"ה לפי פסק השו"ע (וראה רמ"א) שם ס"ז. שו"ע אדה"ז שבהערה 55.'''}}? | ||
אלא, לפי שגדר ענין המילה בשבת ענינה גילוי העצם דישראל שלמעלה מהתורה, ולכן ה"ז מודגש גם בפעולת המילה, שהמוהל מוכן למסור נפשו ברוחניות, לעשות מעשה דחילול שבת למול את התינוק. | אלא, לפי שגדר ענין המילה בשבת ענינה גילוי העצם דישראל שלמעלה מהתורה, ולכן ה"ז מודגש גם בפעולת המילה, שהמוהל מוכן למסור נפשו ברוחניות, לעשות מעשה דחילול שבת למול את התינוק. | ||
ומוהל שאינו מוכן למסור נפשו ולמול בשבת, אינו יכול למול גם בחול, כי הרי | ומוהל שאינו מוכן למסור נפשו ולמול בשבת, אינו יכול למול גם בחול, כי הרי על ידי המילה נעשית תחילת כניסת נפש זו הקדושה{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת סוס"ד.}}, והיינו התקשרות עצמית זו דישראל בקוב"ה שלמעלה מהתורה, ודבר זה אפשרי אם תכונה זו נראית במוהל הבא למול את התינוק להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. | ||
ה. ויש לומר, דענין זה, שממילת אברהם בא ונמשך לישראל ענין זה שבמילה שהיא למעלה מגדרי התורה, נראה גם בעצם מילת אברהם: | ה. ויש לומר, דענין זה, שממילת אברהם בא ונמשך לישראל ענין זה שבמילה שהיא למעלה מגדרי התורה, נראה גם בעצם מילת אברהם: | ||
| שורה 72: | שורה 72: | ||
א) מה שהיא א' מתרי"ג מצות התורה, אלא שבזה גופא ה"ה גדולה{{הערה|כבמשנה נדרים לא, ב: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה.}} מהם ולכן היא דוחה את המצות דשבת. | א) מה שהיא א' מתרי"ג מצות התורה, אלא שבזה גופא ה"ה גדולה{{הערה|כבמשנה נדרים לא, ב: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה.}} מהם ולכן היא דוחה את המצות דשבת. | ||
ב) מה שהיא מצוה כללית, שהיא שקולה כנגד כל המצות{{הערה|גי' | ב) מה שהיא מצוה כללית, שהיא שקולה כנגד כל המצות{{הערה|גי' העל ידי בש"ס בסיום המשנה נדרים שם. וכ"ה גי' הר"ן והתוס' (והובא עה"ג בש"ס שם). ובשל"ה חלק תושב"כ פרשתנו (רעט, ב) בהגהה: מילה שקולה נגד כל התורה וכן ברית מילה עולה תרי"ג כי ברית תרי"ב ובתוספת מצות מילה תרי"ג.}}, ולכן קיומה הוא גם בשבת, כי זה פועל שלימות בהאות של הקב"ה בישראל, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, בריתי בבשרכם לברית עולם{{הערה|בסגנון אחר – שהוא שייך לקדושת ישראל שהם העושים את השבת, "לעשות את השבת" (ראה ד"ה את שבתותי תשמרו ה'ש"ת).}}. | ||
ג) זה שהיא למעלה מהמדידה והגבלה דתורה ומצות, השייכת לברית והתקשרות עצמית דבנ"י בקוב"ה, וקשר זה מתבטא במילת אברהם עצמו, "בעצם היום הזה נימול אברהם"{{הערה|פרשתנו יז, כו. וראה תו"א סוף פרשתנו.}}, שנמול ביום הכפורים, שבת שבתון. | ג) זה שהיא למעלה מהמדידה והגבלה דתורה ומצות, השייכת לברית והתקשרות עצמית דבנ"י בקוב"ה, וקשר זה מתבטא במילת אברהם עצמו, "בעצם היום הזה נימול אברהם"{{הערה|פרשתנו יז, כו. וראה תו"א סוף פרשתנו.}}, שנמול ביום הכפורים, שבת שבתון. | ||