לקוטי אמרים פרק כה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
ש. א. העביר את הדף לקוטי אמרים פרק כ"ה לשם לקוטי אמרים פרק כה בלי להשאיר הפניה: כותרת שאינה כתובה נכון
מ (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י")
מ (ש. א. העביר את הדף לקוטי אמרים פרק כ"ה לשם לקוטי אמרים פרק כה בלי להשאיר הפניה: כותרת שאינה כתובה נכון)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט
{{פרק תניא}}
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג־כ"ה)
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
{{תניא}}
'''פרק כ"ה – הדרך לעורר את האהבה המסותרת'''
 
==מבוא לפרק==
פרק זה מסכם את שבעת הפרקים האחרונים{{הערה|פרקים י"ח־כ"ה.}}, ולמעשה '''עיקר''' עבודת הבינוני{{הערה|שהיא עיקר התניא.}} מתבארת בפרק זה:
כדי לגבור על היצר הרע אין צורך לעורר בלב אהבת ה' ויראתו, ואפילו התבוננות עמוקה אינה נחוצה. מספיק רק '''להזכר''' באהבת ה' אחד המסותרת בלבו.
 
==גוף הפרק==
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"ה}}
 
==סיכום הפרק==
העניינים שהתבארו בתניא מהתחלה ועד כאן הם:
 
# מהות הבינוני{{הערה|פרקים א'־י"ב.}}.
# הכללים המקדימים לעבודת ה'{{הערה|פרקים י"ג־ט"ו.}}: להכיר לדעת מהות עצמו, להאמין בכוחו להצליח ולדעת שדרושה יגיעה רבה.
# עבודת השם המתאימה רק ל"מי שדעתו יפה"{{הערה|פרקים [[לקוטי אמרים פרק ט"ז|ט"ז]]־[[לקוטי אמרים פרק י"ז|י"ז]].}}: להתעמק בגדולת השם עד שההתבוננות תוליד בליבו רגש אהבה ויראה.
# אופן העבודה העיקרי, השייך '''לכל אחד ממש'''{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק י"ח|פרק י"ח]].}}: לעורר את האהבה הטבעית של נפשו האלוקית.
 
אך כדי להבין '''כיצד''' יכול כל אחד לעורר את האהבה המסותרת{{הערה|ולעשות זאת כל הזמן, ולא רק בשעת תורה ותפילה.}} הקדים הרבי כמה יסודות:
# התוכן של "אנוכי" הוא שאין שום מציאות מלבד הקב"ה, והתוכן של "לא יהיה לך" הוא שלא לכפור באמת הזו{{הערה|פרקים כ'־כ"ב.}}.
# התוכן הפנימי של '''כל''' מצוות עשה שווה לזה של "אנוכי", '''וכל''' איסור הוא עבירה על אותו עניין של "לא יהיה לך"{{הערה|פרקים [[לקוטי אמרים פרק כ"ג|כ"ג]]־[[לקוטי אמרים פרק כ"ד|כ"ד]].}}.
# לולא "רוח השטות" הייתה האהבה המסותרת מתעוררת אצל כל יהודי, בכל עת שהיה מתעורר ברצון לעבירה (ומונעת זאת ממנו).
 
אחרי הקדמות אלו, ברורה הדרך כיצד קרוב מאד לשמור את כל התורה אפילו למי שדעתו קצרה:
 
כל פעם שבאה עבירה לידו יזכיר לעצמו, שעל עבודה זרה היה מוסר את נפשו – והרי בעבירה זו הוא נפרד מה' '''בדיוק''' כמו בעבודה זרה.
 
וכשמתעצל במצווה יזכיר לעצמו, שע"י המצווה נדבק בה' בתכלית ביחוד נצחי.
 
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:תניא|ב]]
[[קטגוריה:לקוטי אמרים]]

תפריט ניווט