|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תניא}} | | {{פרק תניא}} |
| '''סימן ט"ז – אהובי אחיי ורעיי אשר כנפשי'''
| |
| | |
| ==מבוא לאגרת==
| |
| אגרת זו מחדשת, שגם מי שכבר נתן צדקה '''כדרוש''' (כפי שהתבאר '''בכל''' האגרות הקודמות) – כשהחברים נמנים לצדקה '''צריך לתת עוד'''.
| |
| | |
| האגרת נכתבה לקהילה במצב כלכלי איום:
| |
| :*שלא היה להם ממה להתפרנס בהווה,
| |
| :*וגם לא חסכונות מהעבר.
| |
| | |
| למרות הכל כותב להם אדמו"ר הזקן שהם מחוייבים בצדקה:
| |
| :* הן מעיקר הדין
| |
| :* והן לפנים משורת הדין.
| |
| | |
| ==גוף האגרת==
| |
| {{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סעיף ט"ז}}
| |
| | |
| ==סיכום==
| |
| האגרת הולכת ומבארת (מהקל לכבד), מדוע ראוי לכל אחד ואחת לתת צדקה אפילו כשמעיקר הדין פטור, ואפילו יותר מכפי יכולתו:{{ש}}
| |
| '''מעיקר הדין''' מצווה התורה "וחי אחיך עמך": חיי הזולת קודמים לכל צרכי האדם.
| |
| | |
| '''לפנים משורת הדין''' (כגון שצרכי הזולת אינם חיי הנפש ממש):
| |
| :* א. '''מצד העתיד''', אם יקמץ גם איתו ינהגו כך מלמעלה (מדה כנגד מידה).
| |
| :* ב. '''מצד ההווה''', אם ירחם על הזולת ירחמו כך גם עליו.
| |
| :* ג. '''מצד העבר''', הצדקה מכפרת ומגינה מן הפורענות.
| |
| | |
| וכל הנ"ל הוא הן לטוב והן למוטב:
| |
| :* '''לטוב''' – לנותן הקב"ה מחזיר כפליים.
| |
| :* '''ולמוטב''' – המעלים עיניו יחוש לעונש.
| |
| | |
| ==קישורים חיצוניים==
| |
| *[https://abc770.org/article_node_4765/ תניא לעם] {{חב"ד אור אין סוף}}.
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ה]]
| |
| [[קטגוריה:אגרת הקודש]]
| |