שיחת שלח תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת שלח תנש"א - מוגה (הצגת מקור)

גרסה מ־15:35, 16 ביולי 2025

נוספו 40 בתים , 16 ביולי 2025

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,496

עריכות

@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 פרשת שלח עוסקת (ברובה) '''בענין אחד''' – פרשת המרגלים, החל משילוח המרגלים (מהתחלת הפרשה עד שני), הליכתם וביאתם, דברי תשובתם למשה ואהרן וכל עדת בנ"י, וכל השתלשלות המאורעות בהמשך לזה, עד להעונש וכו' (משני עד קרוב לחמישי), ובהמשך לזה גם פרשת נסכים, "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו' ועשיתם אשה לה' גו' ויין לנסך וגו'"{{הערה|טו, ב ואילך.}}, שאף שחטאו ונגזרה גזירה עליהם, מ"מ, "בישר{{הערה|פרש"י עה"פ.}} להם שיכנסו לארץ"{{הערה|והטעם שהבשורה ע"ד הכניסה לארץ נאמרה בשייכות לפרשת נסכים דוקא – כי, בענין הנסכים מודגשת '''ההמשכה למטה''' גם בענין הקרבנות שענינם העלאה למעלה, היפך שיטת המרגלים שלא רצו להכנס לארץ כדי שלא יצטרכו לעסוק בעבודה דהמשכה למטה (ראה לקו"ת פרשתנו מ, סע"א ואילך. ובכ"מ).}} (מסוף רביעי עד ששי{{הערה|וי"ל שזהו גם תוכן ההמשך דפרשת חלה שבהתחלת השיעור דששי – "בבואכם אל הארץ גו' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'" (שם, יח-יט) – היפך שיטת המרגלים שרצו להשאר במדבר כדי שלא יצטרכו לאכול מ"לחם הארץ" (לאחרי הקדמת חרישה וזריעה), כי אם, "לחם מן השמים".}}) – סיפור אחד ארוך שמשתרע על ריבוי פסוקים ברוב חלקי הפרשה, אשר, כדי לידע הענין והסיפור כולו, לא מספיק ללמוד חלק אחד בפרשה, אלא צריכים ללמוד ההמשך בשאר חלקי הפרשה עד לסיום הענין כולו, שבזה מודגש ש(רוב) '''חלקי''' הפרשה הם (ענין אחד ו)פרשה '''אחת'''.
-ועוד ועיקר{{הערה|כי, ענין (סיפור) אחד שמשתרע על ריבוי פסוקים ברוב חלקי הפרשה ישנו בכמה פרשיות (ולדוגמא: פרשת בלק – כל הפרשה כולה (מתחילתה עד סופה) היא סיפור אחד).}} – שסיומה וחותמה של פרשת שלח ("הכל הולך אחר החיתום"{{הערה|ברכות יב, א.}}) בפרשת ציצית{{הערה|ולפנ"ז – פרשת ע"ז ופרשת שבת (מקושש עצים), ומפרש רש"י (מיסודו של רבי משה הדרשן) "למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"ז, לומר שהמחלל את השבת כעובד ע"ז שאף היא שקולה ככל המצוות, וכן הוא אומר בעזרא* ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם", ומסיים, "ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצוות".
+ועוד ועיקר{{הערה|כי, ענין (סיפור) אחד שמשתרע על ריבוי פסוקים ברוב חלקי הפרשה ישנו בכמה פרשיות (ולדוגמא: פרשת בלק – כל הפרשה כולה (מתחילתה עד סופה) היא סיפור אחד).}} – שסיומה וחותמה של פרשת שלח ("הכל הולך אחר החיתום"{{הערה|ברכות יב, א.}}) בפרשת ציצית{{הערה|ולפנ"ז – פרשת ע"ז ופרשת שבת (מקושש עצים), ומפרש רש"י (מיסודו של רבי משה הדרשן) "למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"ז, לומר שהמחלל את השבת כעובד ע"ז שאף היא שקולה ככל המצוות, וכן הוא אומר בעזרא* ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם", ומסיים, "ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצוות".{{ש}}'''*) נחמי' ט, יג־יד – בשינוי לשון (ובדפוס ראשון נעתק הפסוק בשלימותו).'''}}, שעם היותה מצוה '''פרטית''' (א' מתרי"ג מצוות התורה), ה"ה "שקולה כנגד '''כל המצוות'''", שנאמר{{הערה|טו, לט.}} "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'", ש"מנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג"{{הערה|פרש"י עה"פ.}}, ודוגמתו בתורה, שכל ענין ופרשה בתורה קשור ושייך לכל הענינים והפרשיות שבתורה, כיון שהתורה כולה היא "תורה אחת".
-'''*) נחמי' ט, יג־יד – בשינוי לשון (ובדפוס ראשון נעתק הפסוק בשלימותו).'''}}, שעם היותה מצוה '''פרטית''' (א' מתרי"ג מצוות התורה), ה"ה "שקולה כנגד '''כל המצוות'''", שנאמר{{הערה|טו, לט.}} "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'", ש"מנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג"{{הערה|פרש"י עה"פ.}}, ודוגמתו בתורה, שכל ענין ופרשה בתורה קשור ושייך לכל הענינים והפרשיות שבתורה, כיון שהתורה כולה היא "תורה אחת".
 וצריך להבין: (א) כיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שהדגשת ענין האחדות בתורה בפרשת שלח דוקא קשורה עם תוכן (רוב) הפרשה – ענין המרגלים, (ב) הקשר והשייכות להזמן שבו קורין בתורה פרשת שלח, בסיומו של חודש סיון, כדלקמן.
@@ שורה 38: / שורה 36: @@
 אע"פ שבקשת בנ"י לשילוח המרגלים היתה "'''ויחפרו''' לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן (תחלה לכבוש)"{{הערה|דברים א, כב (ובפרש"י).}}, מ"מ, לא מצינו בדברי משה להמרגלים שנצטוו '''לחפור''' את הארץ לידע מהיכן היא נוחה ליכבש{{הערה|כדרכם של מרגלים – כפי שמצינו בדברי יוסף לאחיו "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם", "גלוי הארץ מהיכן היא נוחה ליכבש" (מקץ שם, ט ובפרש"י).}}.
-וטעם הדבר – י"ל בפשטות – כיון שכיבוש הארץ לא הי' כדרך כל כובשי ארצות בדרך הטבע, אלא '''על ידי הקב"ה'''{{הערה|ולכן, החשש היחידי מהעם היושב עלי', הוא, לא החוזק והריבוי הגשמי (כי, "החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", נוגע לטיב הארץ, כדלקמן בפנים), אלא "אם יש בהם '''אדם כשר''' שיגין עליהם '''בזכותו'''" (פרש"י פרשתנו שם, כ). – ועפ"ז יש לבאר הכרחו של רש"י להוציא המקרא "היש בה עץ" '''מפשוטו''', עץ עושה פרי כפשוטו*.
+וטעם הדבר – י"ל בפשטות – כיון שכיבוש הארץ לא הי' כדרך כל כובשי ארצות בדרך הטבע, אלא '''על ידי הקב"ה'''{{הערה|ולכן, החשש היחידי מהעם היושב עלי', הוא, לא החוזק והריבוי הגשמי (כי, "החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", נוגע לטיב הארץ, כדלקמן בפנים), אלא "אם יש בהם '''אדם כשר''' שיגין עליהם '''בזכותו'''" (פרש"י פרשתנו שם, כ). – ועפ"ז יש לבאר הכרחו של רש"י להוציא המקרא "היש בה עץ" '''מפשוטו''', עץ עושה פרי כפשוטו*.{{ש}}'''*) נוסף על ההכרח מסיום הכתוב "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים", שעפ"ז אין מקום להשאלה "היש בה עץ אם אין".'''}}, כדברי משה ('''בדברי התוכחה'''{{הערה|ועפ"ז מתורצת הקושיא למה לא נתפרש בפרשתנו שמשה לא רצה לשלוח המרגלים והוכיחם כו' – כי בפרשתנו מדובר אודות שילוח המרגלים כפי שהי' בפועל, לדעתו של משה, "'''לתור''' את הארץ", כדלקמן בפנים.}} על בקשתם "נשלחה אנשים לפנינו '''ויחפרו''' לנו את הארץ") "ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם . . ההולך לפניכם . . באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"{{הערה|דברים שם, ל־לג.}}, שאין צורך (ועאכו"כ הכרח) לברר "את הדרך אשר נעלה בה", כיון שהענן הולך לפניהם ומראה להם הדרך{{הערה|ואילו היו נכנסים לארץ מיד, על ידי משה – הי' הולך לפניהם גם עמוד הענן לנחותם הדרך.}}.
-'''*) נוסף על ההכרח מסיום הכתוב "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים", שעפ"ז אין מקום להשאלה "היש בה עץ אם אין".'''}}, כדברי משה ('''בדברי התוכחה'''{{הערה|ועפ"ז מתורצת הקושיא למה לא נתפרש בפרשתנו שמשה לא רצה לשלוח המרגלים והוכיחם כו' – כי בפרשתנו מדובר אודות שילוח המרגלים כפי שהי' בפועל, לדעתו של משה, "'''לתור''' את הארץ", כדלקמן בפנים.}} על בקשתם "נשלחה אנשים לפנינו '''ויחפרו''' לנו את הארץ") "ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם . . ההולך לפניכם . . באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"{{הערה|דברים שם, ל־לג.}}, שאין צורך (ועאכו"כ הכרח) לברר "את הדרך אשר נעלה בה", כיון שהענן הולך לפניהם ומראה להם הדרך{{הערה|ואילו היו נכנסים לארץ מיד, על ידי משה – הי' הולך לפניהם גם עמוד הענן לנחותם הדרך.}}.
 שליחותם של המרגלים היא (כמפורש בקרא) "וישלח אותם משה '''לתור''' את הארץ . . '''וראיתם''' את הארץ" – לראות את '''טיב הארץ''', תכונותי' ומעלותי'{{הערה|ומודגש בלשון "ויתורו" – "שיש במשמעותו גם לשון יתרון, כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות" (כלי יקר ריש פרשתנו).}}: "וראיתם את הארץ מה היא גו' הטובה היא גו' השמנה היא גו'"{{הערה|יג, יח־כ.}} (ולכן צום "והתחזקתם ולקחתם (השתדלות מיוחדה) מפרי הארץ", שיראו פירותי' הטובים והשמנים). ולא עוד אלא שגם '''ראיית העם''' ("וראיתם . . את העם היושב עלי' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב") היא (לא כדי לדעת אם כיבוש הארץ יהי' בנקל אם לאו, אלא) לצורך בירור '''טיב הארץ''' כפי שמשפיעה על העם '''היושב עלי'''' – כפירוש רש"י: "יש '''ארץ מגדלת''' גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים ("החזק הוא הרפה"), יש ('''ארץ''') '''מגדלת''' אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין" ("המעט הוא אם רב"). וגם ראיית "'''הערים''' אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" היא (לא כדי לדעת אם כיבוש הארץ יהי' בנקל אם לאו, אלא) בירור ל"החזק הוא הרפה" – כפירוש רש"י: "סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם" – שמזה יודעים '''טיב הארץ''', אם היא "ארץ מגדלת גבורים" או "ארץ מגדלת חלשים"{{הערה|ויש לומר שהכרחו של רש"י לפרש כן (שכל פרטי הענינים שבכתוב עיקרם בנוגע לטיב הארץ) הוא '''מסדר''' ג' הכתובים, שבפסוק הראשון מתחיל "וראיתם את הארץ מה היא" (ואינו מפרט דבר) וממשיך תיכף "ואת העם היושב עלי' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", ובפסוק השני חוזר לארץ, "ומה הארץ גו' הטובה היא גו' ומה הערים גו' הבמחנים גו'", ומוסיף בפסוק השלישי "ומה הארץ השמנה היא גו'" – דלכאורה מתאים יותר לכתוב '''תחילה ובבת אחת''' כל פרטי הענינים דהארץ, "וראיתם את הארץ מה היא הטובה היא גו' השמנה היא גו'", ואח"כ פרטי הענינים דהעם היושב עלי' והערים אשר הוא יושב בהנה?
@@ שורה 62: / שורה 58: @@
 ולכן נאמר "שלח לך '''אנשים''' (ולא מרגלים) '''ויתורו''' (ולא ויחפרו) את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם" (י"ב נשיאי ישראל) – דכיון ששליחותם לראות את הארץ היא כדי "לשמחם במעלותי' . . ויעלו בה בחפץ גדול", הי' צורך לשלוח הנשיאים דכל י"ב השבטים, שכל אחד מהם מכיר התכונות והצרכים ודואג במיוחד ומשתדל בטובתו של שבטו, שיראו במו עיניהם את כל ארץ ישראל שתתחלק לי"ב שבטי ישראל{{הערה|ולכן "לא הי' שבט לוי עמהם" (פרש"י דברים א, כג), כיון שלא קיבל חלק ונחלה בארץ.}}, וכאשר כל שבט מי"ב השבטים ישמע '''מהנשיא שלו''' שכל הארץ כולה (ובמילא גם החלק דשבט זה) טובה מאד, ישמח לב בנ"י ויעלו בה בחפץ גדול.
-ומטעם זה הלכו כל י"ב המרגלים לתור את כל הארץ, לארכה ולרחבה (במשך ארבעים יום), ולא באופן שכל א' מהם ילך לחלק מסויים בארץ השייך לשבטו – דכיון שהשליחות די"ב נשיאי ישראל היא כדי שכל נשיא יוכל להעיד ולהבטיח לשבטו שראה במו עיניו את חלקם בארץ הטובה, הרי, כל זמן שלא נתחלקה הארץ לי"ב השבטים לא הי' ידוע היכן הוא חלקו הפרטי של כל שבט ושבט{{הערה|ואף שבברכת יעקב נתפרש "זבולון* לחוף ימים ישכון גו' וירכתו (סוף גבולו) על צידון" (ויחי מט, יג (ובפרש"י)) – הרי (נוסף לכך שנתפרש רק בזבולון ולא בשאר השבטים)**, מלבד החלק לחוף ימים קיבלו נחלתם גם בהר ובשפלה כו', שהרי "אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק כו'" (ב"ק פא, ב). וראה לקמן סי"א.
+ומטעם זה הלכו כל י"ב המרגלים לתור את כל הארץ, לארכה ולרחבה (במשך ארבעים יום), ולא באופן שכל א' מהם ילך לחלק מסויים בארץ השייך לשבטו – דכיון שהשליחות די"ב נשיאי ישראל היא כדי שכל נשיא יוכל להעיד ולהבטיח לשבטו שראה במו עיניו את חלקם בארץ הטובה, הרי, כל זמן שלא נתחלקה הארץ לי"ב השבטים לא הי' ידוע היכן הוא חלקו הפרטי של כל שבט ושבט{{הערה|ואף שבברכת יעקב נתפרש "זבולון* לחוף ימים ישכון גו' וירכתו (סוף גבולו) על צידון" (ויחי מט, יג (ובפרש"י)) – הרי (נוסף לכך שנתפרש רק בזבולון ולא בשאר השבטים)**, מלבד החלק לחוף ימים קיבלו נחלתם גם בהר ובשפלה כו', שהרי "אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק כו'" (ב"ק פא, ב). וראה לקמן סי"א.{{ש}}'''*) ועד"ז ביוסף, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", "שכם ממש" – ה"ז "חלק אחד''' יתירה '''על אחיך" (שם מח, כב ובפרש"י).'''{{ש}}'''**) וגם בשבט יהודה ישכר ואשר''' שנרמז '''בהם ע"ד חלקם בארץ – "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין", "ראה (ישכר) לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות" ב"חלקו של אשר . . יהיו זיתים מרובים" (פרש"י שם, יא-טו-כ) – לא נתפרש''' היכן '''היא ארצם. ועד"ז בשבט גד, "כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן" (פרש"י שם, יט), ו(בנות) מנשה ש"נטלו חלק בשני עברי הירדן" (פרש"י שם, כב) – לא נתפרש''' המקום המדוייק'''. וגם בשבט נפתלי שמפרש רש"י "זו בקעת גינוסר" (שם, כא) – ה"ז פירוש רש"י (שבמקום זה נתקיימה ברכת יעקב), ולא נתפרש בדברי יעקב.'''}} (שנקבעה ע"פ גורל, כמפורש בקרא{{הערה|פינחס כו, נה.}} (שנאמר קרוב לסוף שנת הארבעים) "אך בגורל יחלק את הארץ", והחלוקה ע"פ הגורל בפועל{{הערה|לתשעת המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מערבה, משא"כ שני המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מזרחה על ידי משה, אבל, קרוב לסוף שנת הארבעים, לאחרי שביקשו שלא לעבור את הירדן, ועד אז היו סבורים שכל בנ"י ינחלו בעבר הירדן מערבה (ראה בארוכה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 543 ואילך).}} היתה לאחרי כיבוש הארץ על ידי יהושע{{הערה|יהושע יד, א ואילך.}}), הוצרכו כל י"ב הנשיאים לתור את הארץ כולה, שעי"ז ידעו בוודאות שראו גם חלקם בארץ.
-'''*) ועד"ז ביוסף, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", "שכם ממש" – ה"ז "חלק אחד''' יתירה '''על אחיך" (שם מח, כב ובפרש"י).'''
-'''**) וגם בשבט יהודה ישכר ואשר''' שנרמז '''בהם ע"ד חלקם בארץ – "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין", "ראה (ישכר) לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות" ב"חלקו של אשר . . יהיו זיתים מרובים" (פרש"י שם, יא-טו-כ) – לא נתפרש''' היכן '''היא ארצם. ועד"ז בשבט גד, "כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן" (פרש"י שם, יט), ו(בנות) מנשה ש"נטלו חלק בשני עברי הירדן" (פרש"י שם, כב) – לא נתפרש''' המקום המדוייק'''. וגם בשבט נפתלי שמפרש רש"י "זו בקעת גינוסר" (שם, כא) – ה"ז פירוש רש"י (שבמקום זה נתקיימה ברכת יעקב), ולא נתפרש בדברי יעקב.'''}} (שנקבעה ע"פ גורל, כמפורש בקרא{{הערה|פינחס כו, נה.}} (שנאמר קרוב לסוף שנת הארבעים) "אך בגורל יחלק את הארץ", והחלוקה ע"פ הגורל בפועל{{הערה|לתשעת המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מערבה, משא"כ שני המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מזרחה על ידי משה, אבל, קרוב לסוף שנת הארבעים, לאחרי שביקשו שלא לעבור את הירדן, ועד אז היו סבורים שכל בנ"י ינחלו בעבר הירדן מערבה (ראה בארוכה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 543 ואילך).}} היתה לאחרי כיבוש הארץ על ידי יהושע{{הערה|יהושע יד, א ואילך.}}), הוצרכו כל י"ב הנשיאים לתור את הארץ כולה, שעי"ז ידעו בוודאות שראו גם חלקם בארץ.
 ולכן היתה שליחותם בפירסום (ופשיטא שלא באופן ד"מרגלים חרש") – לא מבעי בנוגע להידיעה דכל בנ"י, כיון שכוונת שליחותם היתה שיגידו '''לכל בנ"י''' טובת הארץ כדי לשמח לבם ויעלו בחפץ גדול, אלא גם בנוגע ליושבי הארץ, שנוסף לכך שלא עשו פעולות '''להטמין את עצמם כמרגלים''' (שמשתדלים גם להתערב בין יושבי הארץ כדי לשמוע דיבוריהם ולהכיר במחשבתם אם פוחדים מהאויב וכיו"ב), כיון שלא נשלחו לרגל את הארץ, לא חששו לעורר תשומת־לב דיושבי הארץ על ידי הליכתם יחד (בגלל הצורך בדבר כדי למלא שליחותם בראיית הארץ '''בשלימות''', שכולם יראו כל חלקי הארץ כולה), כי, כמו שכיבוש הארץ הוא על ידי הקב"ה, שלא בדרך הטבע, כך גם שילוח והליכת המרגלים הוא שלא בדרך הטבע, ללא חשש מסכנה טבעית (אלא שבפועל עשה הקב"ה נס שיהיו טרודים באבלם ולא יתנו לב אליהם).
@@ שורה 150: / שורה 142: @@
 ויש לומר, שה"חלוקה" לי"ג שבטים דלעתיד לבוא קשורה עם דרגת האחדות שלמעלה מהתחלקות – י"ג בגימטריא '''אחד''':
-חלוקת הארץ לעתיד לבוא תהי' באופן ש"'''הקב"ה''' מחלק להן '''בעצמו''', שנאמר{{הערה|יחזקאל מח, כט.}} ואלה מחלוקתם נאום ה'"<ref name=":5" />, שמזה מובן, שגם '''החלוקה''' היא מצד ובאופן של '''אחדות''', שלכן, "לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק{{הערה|ומ"ש בב"ק (שבהערה 63) שגם בחלוקה דעוה"ז "אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק" – ה"ז רק בנוגע לכללות השבט, משא"כ לעוה"ב ה"ז בנוגע לכל אחד מישראל, "ומשמע לו שער ראובן אחד היינו לכל אחד", "אי נמי*, בעולם הזה אין להם בשוה מזה כמו מזה, אלא מזה מעט ומזה הרבה, אבל לעולם הבא יש לו '''מן הכל שיעור שוה'''" (תוד"ה העולם הזה ב"ב שם).
+חלוקת הארץ לעתיד לבוא תהי' באופן ש"'''הקב"ה''' מחלק להן '''בעצמו''', שנאמר{{הערה|יחזקאל מח, כט.}} ואלה מחלוקתם נאום ה'"<ref name=":5" />, שמזה מובן, שגם '''החלוקה''' היא מצד ובאופן של '''אחדות''', שלכן, "לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק{{הערה|ומ"ש בב"ק (שבהערה 63) שגם בחלוקה דעוה"ז "אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק" – ה"ז רק בנוגע לכללות השבט, משא"כ לעוה"ב ה"ז בנוגע לכל אחד מישראל, "ומשמע לו שער ראובן אחד היינו לכל אחד", "אי נמי*, בעולם הזה אין להם בשוה מזה כמו מזה, אלא מזה מעט ומזה הרבה, אבל לעולם הבא יש לו '''מן הכל שיעור שוה'''" (תוד"ה העולם הזה ב"ב שם).{{ש}}'''*) כי, התירוץ הא' הוא רק להגירסא "אין לך כל''' שבט ושבט '''מישראל כו'", משא"כ להגירסא (בב"ק) "אין לך''' מישראל'''" (שזוהי הגירסא הרווחת שמביא תוס' בב"ב, ואח"כ מוסיף "ומיהו אית דגרס אין לך שבט ושבט מישראל").'''}}, שנאמר שער ראובן '''אחד''' שער יהודה '''אחד''' שער לוי '''אחד''', הקב"ה מחלק להן בעצמו כו'"<ref name=":5" />.
-'''*) כי, התירוץ הא' הוא רק להגירסא "אין לך כל''' שבט ושבט '''מישראל כו'", משא"כ להגירסא (בב"ק) "אין לך''' מישראל'''" (שזוהי הגירסא הרווחת שמביא תוס' בב"ב, ואח"כ מוסיף "ומיהו אית דגרס אין לך שבט ושבט מישראל").'''}}, שנאמר שער ראובן '''אחד''' שער יהודה '''אחד''' שער לוי '''אחד''', הקב"ה מחלק להן בעצמו כו'"<ref name=":5" />.
-וההסברה בזה (בפנימיות הענינים) – שבזמן הזה נעשה בירור העולם על ידי המשכת וגילוי דרגת האלקות השייכת לעולם שלכן מתלבשת בהתחלקות שבעולם, ולעתיד לבוא (לאחרי שיושלם בירור העולם) תהי' גם המשכת וגילוי דרגת האלקות שלמעלה מההתחלקות דעולם, אחדות הפשוטה, על ידי האחדות דישראל שיהיו כולם בדרגת שבט לוי – "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו . . ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים . . כמו שזכה לכהנים ללוים"{{הערה|רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל. – ומסיים: "הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך'''גורלי'''", בחי' הגורל שבנשמה, עצם הנשמה, שהיא בכל ישראל '''בשוה'''*.
-'''*) ולהעיר, שגם חלוקת הארץ היא "בגורל" – שההתחלקות (חלוקה) קשורה עם העצם שלמעלה מהתחלקות (ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' קלט ואילך.''' וש"נ)'''.'''}}.
+וההסברה בזה (בפנימיות הענינים) – שבזמן הזה נעשה בירור העולם על ידי המשכת וגילוי דרגת האלקות השייכת לעולם שלכן מתלבשת בהתחלקות שבעולם, ולעתיד לבוא (לאחרי שיושלם בירור העולם) תהי' גם המשכת וגילוי דרגת האלקות שלמעלה מההתחלקות דעולם, אחדות הפשוטה, על ידי האחדות דישראל שיהיו כולם בדרגת שבט לוי – "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו . . ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים . . כמו שזכה לכהנים ללוים"{{הערה|רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל. – ומסיים: "הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך'''גורלי'''", בחי' הגורל שבנשמה, עצם הנשמה, שהיא בכל ישראל '''בשוה'''*.{{ש}}'''*) ולהעיר, שגם חלוקת הארץ היא "בגורל" – שההתחלקות (חלוקה) קשורה עם העצם שלמעלה מהתחלקות (ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' קלט ואילך.''' וש"נ)'''.'''}}.
 ובפרטיות יותר (לעתיד לבוא גופא) – ה"ז החילוק שבין המעמד ומצב ד"מלאה הארץ דעה את ה'" (כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה) לההוספה (בהלכות מלכים) ד"כמים לים מכסים"{{הערה|ראה גם "הדרן על הרמב"ם" (משיחות [[שיחת לך לך תנש"א (ב) - מוגה|ש"פ לך לך ש.ז.]] – סה"ש תנש"א ח"א ע' 98 ואילך). וש"נ.}}:
@@ שורה 164: / שורה 152: @@
 ולמעלה מזה, "כמים לים '''מכסים'''" – שהמציאות דהארץ מכוסה לגמרי במי הדעת – מצד ועל ידי דרגת האלקות '''שלמעלה מהארץ''', תורה ("דעה את ה'") בטהרתה, חכמתו של הקב"ה ("תורה אחת"), אשר, על ידי המשכתה והתגלותה בעולם ניכר ונראה בגלוי שהמציאות דכל העולם אינה אלא '''ההתגלות דחכמתו של הקב"ה''', "כולם בחכמה עשית"{{הערה|[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, כד]].}}, וכמארז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו '''לא בראו אלא לכבודו'''"{{הערה|אבות ספ"ו.}}, ו"אין כבוד אלא תורה"{{הערה|שם מ"ג.}}, ובלשון הרמב"ם בהתחלת ספרו ("מתכיפין התחלה להשלמה"{{הערה|נוסח "מרשות" לחתן בראשית.}} באופן מחודש ונעלה יותר) "יסוד היסודות ועמוד '''החכמות לידע''' שיש שם מצוי ראשון כו' וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו", "הוא '''שהתורה''' אומרת אין{{הערה|ואתחנן ד, לה.}} עוד מלבדו"{{הערה|הלכה ד.}}.
-ויש לומר, '''שההכנה''' לשלימות הארץ לעתיד לבוא, כשתתחלק הארץ לי"ג שבטים, גם "שער לוי אחד", על ידי ומצד דרגת האחדות שבישראל ובתורה, התחילה בשילוח המרגלים על ידי יהושע, שהוסיף על השליחות דמשה עי"ז ששלח (נוסף על כלב, מהמרגלים ששלח משה) גם את '''פינחס'''{{הערה|ולהעיר, ש"פינחס הוא אליהו" (זח"ב קצ, סע"א. ועוד), מבשר הגאולה.}}, משבט '''לוי''', שבט הי"ג, בגימטריא אחד{{הערה|ויומתק ע"פ דברי הגמרא (ב"ב שם) "אידך (חלק הי"ג) למאן (דהא י"ב שבטים לחוד הוא דשקלי ביחזקאל (שאף שנוסף לוי בא יוסף במקום אפרים ומנשה) – רשב"ם שם) . . '''לנשיא''' (למלך המשיח* – רשב"ם שם) . . דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה גו'" – ש"הנשיא הוא הכל", '''שכולל ומאחד''' כל בנ"י.
+ויש לומר, '''שההכנה''' לשלימות הארץ לעתיד לבוא, כשתתחלק הארץ לי"ג שבטים, גם "שער לוי אחד", על ידי ומצד דרגת האחדות שבישראל ובתורה, התחילה בשילוח המרגלים על ידי יהושע, שהוסיף על השליחות דמשה עי"ז ששלח (נוסף על כלב, מהמרגלים ששלח משה) גם את '''פינחס'''{{הערה|ולהעיר, ש"פינחס הוא אליהו" (זח"ב קצ, סע"א. ועוד), מבשר הגאולה.}}, משבט '''לוי''', שבט הי"ג, בגימטריא אחד{{הערה|ויומתק ע"פ דברי הגמרא (ב"ב שם) "אידך (חלק הי"ג) למאן (דהא י"ב שבטים לחוד הוא דשקלי ביחזקאל (שאף שנוסף לוי בא יוסף במקום אפרים ומנשה) – רשב"ם שם) . . '''לנשיא''' (למלך המשיח* – רשב"ם שם) . . דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה גו'" – ש"הנשיא הוא הכל", '''שכולל ומאחד''' כל בנ"י.{{ש}}'''*) וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"ח: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם" ("זה מבואר בנבואת יחזקאל והנותר לנשיא . . למדנו שהי' נוטל חלק כאחד השבטים, והנשיא הוא מלך המשיח" (רדב"ז שם)).'''}}.
-'''*) וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"ח: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם" ("זה מבואר בנבואת יחזקאל והנותר לנשיא . . למדנו שהי' נוטל חלק כאחד השבטים, והנשיא הוא מלך המשיח" (רדב"ז שם)).'''}}.
 יב. ע"פ המבואר לעיל שבכללות הענין דשילוח המרגלים (הן במרגלים דמשה, והן (ובהדגשה יתירה) במרגלים דיהושע) מודגשת הפעולה דבירור הארץ גם ובעיקר מצד ועל ידי דרגת האחדות שבישראל ובתורה – יש לבאר גם הקשר והשייכות דפרשת המרגלים לפרשת ציצית:
@@ שורה 178: / שורה 164: @@
 ומציצית נמשך גם בשאר המצוות – שקיומם יהי' (לא רק מצד דרגת ההתחלקות שבהם בערך וביחס לההתחלקות דהאדם ודהעולם, אלא) גם מצד נקודת האחדות שבהם – "למען תזכרו '''ועשיתם את כל מצוותי'''", שעשיית '''כל''' המצוות תהי' באופן ד"מצוותי" ("מצוות הוי'").
-וזהו גם תוכן הענין דשילוח י"ב המרגלים לתור את הארץ (שסיומו וחותמו בפרשת ציצית){{הערה|משא"כ שילוח ב' המרגלים דיהושע – בהפטורה '''שלאחרי''' הקריאה דפרשת ציצית – אחדות '''שלמעלה''' מהתחלקות לפרטים*.
+וזהו גם תוכן הענין דשילוח י"ב המרגלים לתור את הארץ (שסיומו וחותמו בפרשת ציצית){{הערה|משא"כ שילוח ב' המרגלים דיהושע – בהפטורה '''שלאחרי''' הקריאה דפרשת ציצית – אחדות '''שלמעלה''' מהתחלקות לפרטים*.{{ש}}'''*) ומצד זה שייך יותר להכלל דע"ז ושבת (ראה הערה הקודמת).'''}} – שגם העבודה '''הפרטית''' דכל שבט בבירור '''חלקו הפרטי''' בארץ, חדורה בנקודת '''האחדות''' (שבישראל ובהתורה) שלמעלה מהתחלקות, כמודגש בכך שהנשיא דכל שבט הולך לתור את הארץ כולה, גם החלקים דשאר השבטים.
-'''*) ומצד זה שייך יותר להכלל דע"ז ושבת (ראה הערה הקודמת).'''}} – שגם העבודה '''הפרטית''' דכל שבט בבירור '''חלקו הפרטי''' בארץ, חדורה בנקודת '''האחדות''' (שבישראל ובהתורה) שלמעלה מהתחלקות, כמודגש בכך שהנשיא דכל שבט הולך לתור את הארץ כולה, גם החלקים דשאר השבטים.
 יג. עפ"ז מובן גם הלימוד וההוראה משילוח המרגלים בעבודת כאו"א מישראל – הדגשת נקודת האחדות שבישראל ובתורה:
@@ שורה 196: / שורה 180: @@
 יד.  וכן תהי' לנו – שתיכף ומיד ממש, ביום זה, יום הש"ק פרשת שלח, מתקיימת '''בפועל ממש''' הבשורה שבפרשת השבוע: "בישר להם שיכנסו לארץ", וכסיום וחותם ההפטורה: "'''נתן ה' בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו'''",
-– כולל ובמיוחד (עי"ז) שגם ברגעי הגלות האחרונים עומדים בתוקף על שלימות הארץ בנוגע לחלקי הארץ שכבר ניתנו על ידי הקב"ה לבעלותם של בנ"י '''שלא להחזיר ח"ו אף שעל משטחי ארץ ישראל לאומות העולם'''{{הערה|להעיר ממגילת תענית (פ"ג)* שבכ"ה סיון ('''ערב''' יום הש"ק זה) בטל הערעור דאוה"ע שהיו רוצים ליטול חלק מיהודה וירושלים על ידי ה"תשובה נצחת" של גביהה בן פסיסא.
+– כולל ובמיוחד (עי"ז) שגם ברגעי הגלות האחרונים עומדים בתוקף על שלימות הארץ בנוגע לחלקי הארץ שכבר ניתנו על ידי הקב"ה לבעלותם של בנ"י '''שלא להחזיר ח"ו אף שעל משטחי ארץ ישראל לאומות העולם'''{{הערה|להעיר ממגילת תענית (פ"ג)* שבכ"ה סיון ('''ערב''' יום הש"ק זה) בטל הערעור דאוה"ע שהיו רוצים ליטול חלק מיהודה וירושלים על ידי ה"תשובה נצחת" של גביהה בן פסיסא.{{ש}}'''*) ומ"ש בסנהדרין (צא, א) "בכ"ד ניסן" – טעות הדפוס הוא, וצ"ל כ"ה במקום כ"ד, וסיון במקום ניסן ("ודאי ט"ס הוא הואיל דמוכחש זה מהכא (ממגילת תענית), דטפי מסתבר לומר דנתחלף התם מלת סיון להדפיס במקומו ניסן, מלומר דכל המעשה דהכא שלא במקומו עומד, דשייך לעיל פ"א" (הפרק דחודש ניסן)) – ראה בארוכה תוס' חדשים למגילת תענית שם.'''}} –
-'''*) ומ"ש בסנהדרין (צא, א) "בכ"ד ניסן" – טעות הדפוס הוא, וצ"ל כ"ה במקום כ"ד, וסיון במקום ניסן ("ודאי ט"ס הוא הואיל דמוכחש זה מהכא (ממגילת תענית), דטפי מסתבר לומר דנתחלף התם מלת סיון להדפיס במקומו ניסן, מלומר דכל המעשה דהכא שלא במקומו עומד, דשייך לעיל פ"א" (הפרק דחודש ניסן)) – ראה בארוכה תוס' חדשים למגילת תענית שם.'''}} –
 וכל בנ"י באים לארץ ישראל בשלימותה, שלימות בשלימות: ארץ עשר אומות (כולל גם ארץ קיני קניזי וקדמוני){{הערה|לך לך טו, יח־כא ובפרש"י.}} שתתחלק לי"ג שבטים, ובארץ ישראל עצמה – באים לירושלים עיר הקודש שלא נתחלקה לשבטים{{הערה|מגילה כו, א. וש"נ.}}, ולבית המקדש השלישי,
-ושם מקריבים (לכל לראש) קרבן תודה על היציאה דכל בנ"י ממאסר הגלות{{הערה|במכ"ש וק"ו מהיציאה ממאסר דאיש פרטי* – "ארבעה צריכין להודות יורדי הים . . ומי שהי' חבוש בבית האסורים . . יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (ברכות נד, ב), ועאכו"כ היציאה דכל בנ"י מהמאסר דכל ד' הגלויות לגאולה שאין אחרי' גלות.
+ושם מקריבים (לכל לראש) קרבן תודה על היציאה דכל בנ"י ממאסר הגלות{{הערה|במכ"ש וק"ו מהיציאה ממאסר דאיש פרטי* – "ארבעה צריכין להודות יורדי הים . . ומי שהי' חבוש בבית האסורים . . יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (ברכות נד, ב), ועאכו"כ היציאה דכל בנ"י מהמאסר דכל ד' הגלויות לגאולה שאין אחרי' גלות.{{ש}}'''*) להעיר מהשייכות לכ"ח סיון – ראה לעיל הערה 152.'''}}, ומנסכים היין בכל כלי שיר{{הערה|ראה רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ה.}}, ובפרט ה"שיר חדש" (לשון זכר) דגאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא בשלח טו, א. ועוד.}},
-'''*) להעיר מהשייכות לכ"ח סיון – ראה לעיל הערה 152.'''}}, ומנסכים היין בכל כלי שיר{{הערה|ראה רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ה.}}, ובפרט ה"שיר חדש" (לשון זכר) דגאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא בשלח טו, א. ועוד.}},
 ולומדים "תורה חדשה (אשר) '''מאתי''' תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}} באופן ש"לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו '''אותי'''"{{הערה|ירמי' לא, לג.}}, ועוד והוא העיקר – שכל זה נעשה בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש.