שיחת ראה תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

== משיחות ש"פ ראה, א' דר"ח אלול ה'תנש"א ==

וצריך להבין הקשר והשייכות דפרשת ראה לחודש אלול (כידוע{{הערה|ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א) "בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן". וכפתגם אדמו"ר הזקן ש"צריכים לחיות עם הזמן", הפרשה בתורה שקורין באותו זמן (ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. "היום יום" ב חשון).}} שזמני השנה שייכים להפרשיות בתורה שקורין בהם) – דלכאורה הם אדרבא ענינים הפכיים זמ"ז:

"'''היום'''" – שמורה על האור והגילוי, כמ"ש{{הערה|בראשית א, ח. וראה תו"א בראשית יד, סע"א. סה"מ תרל"ה ח"א ס"ע רפג. סה"מ תרפ"ח ע' קנג.}} "ויקרא אלקים לאור יום", ומורה גם על הנצחיות, ש"ארז"ל{{הערה|ראה רש"י סוטה מו, ב (ד"ה ויקרא). ערכי הכינויים (לבעל מח"ס סה"ד) ערך היום – הובא באוה"ת פרשתנו ע' תרסו. וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 147 הערה 64.}} כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם גם היום הזה"{{הערה|לקו"ת ריש פרשתנו (יח, א).}}, היום ממש{{הערה|לא רק "'''כ'''היום" (לשון הכתוב – ואתחנן ו, כד), ע"ד "בכל היום יהיו בעיניך '''כ'''חדשים" (ראה ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו), אלא "היום" ממש, "חדשים" ממש (ראה פרש"י תבוא כו, טז).}}, דכיון שההמשכה היא '''מלמעלה למטה''' ה"ה באופן קבוע ונצחי (מבלי הבט על מעמדו ומצבו של התחתון).

ואעפ"כ קורין "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו'" (המשכה '''מלמעלה למטה''') בשבת (מברכים חודש אלול, או בשבת) ר"ח אלול, שענינו "אני לדודי ודודי לי", עבודת האדם '''מלמטה למעלה''' דוקא{{הערה|ואף שיש לומר שההמשכה מלמעלה למטה דבפרשת ראה היא ע"ד '''הנתינת כח''' לצורך העבודה ד"אני לדודי" (ע"ד התגלות י"ג מדה"ר), מ"מ, מסתבר יותר לומר שתוכנה של פרשת ראה (שבה צריכים "לחיות" בחודש אלול) שייך גם '''לעבודה''' דחודש אלול.}}.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם '''בחמשת''' הראשי־תיבות שב"אלול" – ג' הקוין '''דתורה''' ("אנה{{הערה|משפטים כא, יג – שנאמר בערי מקלט, ורומז על התורה – "דברי תורה קולטין" (מכות יו"ד, א. וראה אוה"ת מסעי ע' א'תיד ואילך. סה"מ תרנ"א ע' רד־רה).}} לידו ושמתי לך"{{הערה|לקוטי תורה ושער הפסוקים להאריז"ל משפטים עה"פ. פע"ח שבהערה 4.}}) (עבודה) '''תפלה''' ("אני לדודי ודודי לי") '''וגמ"ח''' ("איש{{הערה|אסתר ט, כב. וראה פרי חדש או"ח סו"ס תקפא: ונוהג אני לשלוח מנות לעניים ערב ר"ה. – ראה בארוכה לקו"ש חי"ד ע' 369 ואילך.}} לרעהו ומתנות לאביונים"{{הערה|ספר ערוגת הבושם בשם ס' אמרכל.}}), '''תשובה''' ("את{{הערה|נצבים ל, ו.}} לבבך ואת לבב"{{הערה|בעל הטורים עה"פ. ב"ח שבהערה 4.}}) '''וגאולה''' ("אשירה{{הערה|בשלח טו, א בשינוי סדר – ראה הערה הבאה.}} לה' ויאמרו לאמר"{{הערה|כ"ה בשו"ע האריז"ל במקומו. ובפע"ח שבהערה 4 (בהגהת צמח): לה' ויאמרו לאמר אשירה, ר"ת אלול למפרע.}}) – '''שעבודת האדם''' בג' הקוין שעליהם "העולם (שנחלק לג' עולמות בי"ע) עומד"{{הערה|אבות פ"א מ"ב.}} היא באופן '''שלמעלה ממדידה והגבלה''' (דהאדם ודהעולם), עי"ז שחדורה בעבודת התשובה שענינה "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"{{הערה|קהלת יב, ז. וראה לקו"ת פרשתנו כד, ד. ובכ"מ.}} (עולם האצילות, עולם הרביעי), ועד לענין הגאולה, עולם החמישי{{הערה|ויש לקשר זה עם לימוד פרקי אבות בשבת זה – פרק '''חמישי''', דרגא חמישית שלמעלה מסדר השתלשלות, וביחד עם זה, התחלתו "בעשרה מאמרות '''נברא העולם'''", והמשך הפרק בסדר '''דמלמטה למעלה''': בריאת העולם, עשרה דורות מאדם ועד נח, עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו', עד לעשרה נסים שבבית המקדש.}} ("חמישית לפרעה"{{הערה|לשון הכתוב ויגש מז, כד.}}, "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"{{הערה|זח"א רי, א. וראה גם לקו"ת ס"פ פינחס. שם שה"ש כד, ריש ע"ד.}}) שבאין־ערוך לכל סדר השתלשלות דד' עולמות אבי"ע{{הערה|ראה מאמרי אדה"ז תק"ע (ע' צב). ובשינויים – אוה"ת בהר ח"ב ע' תרכ (ושם: "ד' ידות הם ד' עולמות אבי"ע והחמישית לפרעה הוא בחי' עתיק יומין". ובמאמרי אדה"ז שם מביא עוד פירוש ש"והחמישית לפרעה היא בחי' ההשפעה שמעצמו' המאציל ב"ה לנאצלים").}}, ודוגמתו בנפש האדם – שעבודתו חדורה ונעשית מצד בחי' היחידה{{הערה|ראה גם סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 660.}}.

ו. עפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות דחודש אלול לפרשת ראה:

והכח לחיבור ב' הענינים דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה ("נותן לפניכם . . ברכה וגו'") הוא מדרגא שלמעלה משניהם – "ראה '''אנכי'''", "אנכי מי שאנכי", "דלא אתרמיז בשום אות וקוצא"{{הערה|לקו"ת פנחס פ, סע"ב. וראה זהר ח"ג יא, א. רנז, ב.}}, בחי' שלמעלה מגדר מעלה ומטה – שעל ידה נעשה חיבור שניהם יחד].

ז. ויש להוסיף, שענין זה (שעבודת האדם היא מלכתחילה בדרגא נעלית שלמעלה ממדידה והגבלה) הוא בהדגשה יתירה בהקביעות דר"ח אלול בשבת{{הערה|להעיר, שבשבת ר"ח מודגש החיבור דמלמעלה למטה (שבת ש"מקדשא וקיימא" – ביצה יז, א) ומלמטה למעלה (ר"ח שתלוי בקידוש ב"ד).}}:

אף שביום זה ישנם ב' הענינים דשבת ור"ח, מ"מ, ענינו של השבת קודם ומודגש יותר מענינו של ר"ח, כמודגש בתפלות היום, שנוסח התפלה הוא של שבת, אלא שמוסיפים ומזכירים גם ענינו של ר"ח (לאחרי ענינו של שבת), ועד"ז בברכת המזון (שחיובה מן התורה{{הערה|רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"א.}}), שמזכירים תחילה ענינו של שבת ("רצה") ואח"כ ענינו של ר"ח ("יעלה ויבוא"){{הערה|ועד"ז ב"הרחמן" שבסיום ברכת המזון – "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת כו'", ואח"כ "הרחמן הוא יחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה".}}, ומודגש יותר בקידוש היום, שלא מזכירים כלל ענינו של ר"ח, ועד"ז (וחידוש גדול יותר) בברכות ההפטרה, שאף שמפטירין (לא בענינו של שבת, מה"שבע דנחמתא", אלא) בענינו של ר"ח, "השמים כסאי" (הפטרת שבת ר"ח), ופסוק ראשון ואחרון ד"מחר חודש" (הפטרת שבת ער"ח), מ"מ, חותמים הברכה בענינו של שבת בלבד (דלא כביו"ט שחל בשבת שחותמים גם בענינו של יו"ט).

הקדימה דשבת לר"ח היא מהתחלת הבריאה – שהרי, ראש חודש ניתוסף '''לאחרי''' בריאת העולם, כדיוק לשון חז"ל{{הערה|שם=:2|שמו"ר פט"ו, יא.}} "'''משבחר''' הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים", "משבחר" (ולא "משברא") דייקא [ויש לומר, שענין זה קשור גם עם הבחירה ביעקב ובניו (כמהשך המדרש<ref name=":2" /> "וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה"), שעל ידם נעשית קביעות החדשים והשנים, "ישראל אינהו דקדשינהו לזמני"], משא"כ שבת שנקבע '''מהתחלת''' (וקודם) '''הבריאה''' (וכידוע{{הערה|פרדס שער ד (שער עצמות וכלים) פ"ז. תורת העולה (להרמ"א) ח"ג פנ"ט. פי' חכמוני (לר' שבתי דונולו) לספר יצירה פ"ד מ"ד.}} שיש שבת שלפני ששת ימי המעשה{{הערה|דאף שהזמן הוא נברא, ולפני הבריאה (יום ראשון למע"ב) לא הי' זמן, מ"מ, הי' מעין ענין הזמן, "סדר זמנים" (ב"ר פ"ג, ז. נתבאר בסהמ"צ מצות האמנת אלקות פי"א (נז, ב ואילך). וראה לקו"ש ח"י ע' 176 ואילך. וש"נ).}}), "שבת מקדשא וקיימא"{{הערה|ביצה יז, א.}}.

וכן ב(הוספת פסוק ראשון ואחרון מ)הפטרת "מחר חודש"{{הערה|שמואל־א כ, יח.}}: "מחר" – רומז על הזמן דלעתיד לבוא, "למחר לקבל שכרם"{{הערה|עירובין כב, א. ע"ז ג, א. ד, ב. פרש"י ס"פ ואתחנן.}}, "חודש" – רומז "שהם עתידים להתחדש כמותה", "ונפקדת" – מלשון זכרון, שהקב"ה פוקד וזוכר את כאו"א מבנ"י שגלו ("כי יפקד מושבך") מעל שולחן אביהם{{הערה|ראה ברכות ג, א.}} בהגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא{{הערה|ובנוסח ד"יעלה ויבוא" – יפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו כו' וזכרון משיח בן דוד עבדך כו'".}}, ובאופן (שמסיים בהמשך הכתובים{{הערה|ואף שאין אומרים אותם בשבת ר"ח כיון שאומרים רק פסוק ראשון ואחרון, הרי נכללים הם באמירת פסוק ראשון ואחרון שכוללים הפסוקים שבינתיים.}}) ד"עד דוד הגדיל"{{הערה|שמואל־א שם, מא. וראה ד"ה ויאמר גו' מחר חודש באוה"ת ברכה (ע' א'תתצב ואילך) דקאי על לעתיד לבוא.}}, גדלות שאין למעלה ממנה, ובאופן נצחי (גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.}}), כסיום וחותם ההפטרה: "'''עד עולם'''"{{הערה|שמואל־א שם, מב.}}.

יא. ובנוגע לפועל:

ובלשון הכתוב בסיום וחותם פרשת "וזאת הברכה אשר ברך משה"{{הערה|ר"פ ברכה.}} (שקורין בשמח"ת, בסיומו של חג הסוכות שאודותיו מדובר בסיום פרשתנו) – "'''לעיני כל ישראל'''", ו"מתכיפין התחלה להשלמה"{{הערה|ב"רשות לחתן בראשית".}} – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|בראשית א, א.}}, את "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה"{{הערה|ישעי' סו, כב.}} (כמ"ש בהפטרה דשבת ר"ח),

וכל הקהל עונה אמן – כמארז"ל{{הערה|נזיר בסופה.}} "גדול העונה אמן יותר מן המברך", באופן ש"גבורים נוצחין"{{הערה|להעיר מהשייכות לחג הסוכות (שבסיום פרשתנו) – שעל ידי נטילת ד' מינים רואים ש"אינון נצוחייא" (ויק"ר פ"ל, ב).}} – אמן כן יהי רצון.

[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תנש"א]]

[[קטגוריה:ספר השיחות תנש"א]]

[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|שב]]