התמים חוברת ה: הבדלים בין גרסאות בדף

פרק ב) וההיפוך באת זה לעומת זה הוא, כשנופל במחשבתו הראשונה בענינים זרים ורעים ח"ו, שבזה ועל ידי זה ממילא יתקע מחשבתו ורצונו לקשר את נפשו בזה בכלל, וגם בתאות נאוף וכיוצא בו בפרט, אזי ממשיך עליו ועל נפשו שרש ומקור עומק הרע, שיהי' לבבו נמשך רק רע כל היום ח"ו, הבנין של כל היום מיוסד הוא רק על העמוד היסודי שמיסד בנפשו במחשבתו הראשונה בכלל שהיא העיקרית, על כן העצה היעוצה לנפילת מחשבתו הראשונה בכלל ח"ו שיתמרמר בלבבו תיכף ומיד על זה מאד ויאמר ספר תהלים בכלל, ובפרט קפיטל נ"א, שהוא תקון גדול אפילו לעוברי עבירות חמורות ח"ו, כמו אשת איש וכיוצא בזה{{ביאור|שם=אאא|שני הפרקיס א' וב' מיוסדים הם על הפסוק חדשים לבקרים רבה אמנתך, על כן מקודם מבחר בפ' א' שגם קודם נטילת ידים צריך לעורר בכלל בחינת האמונה שנטועה ומושרשת בנפש מצד שרש נשמתו המיוחדת במהותו ועצמותו ית', וזהו שתקנו לומר מודה אני כו', בחמלה רבה, אמונתך. ואף שבאמת אסור לדבר בדברי תורה קודם נטילת ידים, מכל מקום רשאי ומחויב הוא לומר מודה אני כו' מחמת שאין בו הזכרת שם ומלכות, פירוש שהוא למעלה מעלה מדברי תורה שנקראים שמותיו של הקב"ה שאף שמה שהתורה היא שמותיו של הקב"ה הכונה הוא שמות עצמיים, מכל מקום יש בזה גם כן מה ששמותיו הוא רק זיו והארה בעלמא ממהותו ועצמותו ית', אחר שעל ידי זה מעורר ומגיע [בל"א ער רירט אן] במהותו ועצמותו אין סוף ממש הנקרה בחינת יחיד, אתה הוי' לבדך כמו שנתבאר במקוסם אחר, ואחר כך מבאר שאחר נטילת ידים וברכות התורה שאז מחויב הוא להרהר ולדבר בדברי תורה או יאמר תהלים כו', פירוש שעל ידי זה יסיר מעליו כל המקטרגים שעליו מבית ומחוץ ואז ממילא יוכל לתקוע מחשבתו ודעתו ורצונו בקשר אמיץ וחזק בגדולת הבורא ית' על פי נוסח סדר התפלה שאחר כך, ואז נמשכה בחינת האמונה הנ"ל בבחינת רבוי והגדלה גם בכל הכחות הפרטים שבנפשי שכל כח מיוחד יהי' כלי ומכון להשראת שכינת עוזו ית' שתהי' מאיר שרש נשמתו למטה כמו למעלה ממש. ובפרק ב' מבאר בענין ההיפוך דהיינו במי שפגם במחשבתו הראשונה כנ"ל שהיא ענין האמונה הכללית כמו שהיא בשרש נשמתו מ"מ על ידי גודל המרירות כי רבה ועצומה היא מתוך תוך נקודת הלב וכמו שיתבאר לקמן בפנים, יוכל גם כן להאיר שרש נשמתו מחדש שיאיר בחינת שרש האמונה הנ"ל וימשך גם כן להאיר בבחינת רבוי והגדלה למטה כנ"ל וד"ל.}}.

פרק יב) ואף על פי כן אין חיוב על הבעל תשובה לעסוק בתעניות וסגופים ולכוף את ראשו בחיצונית שיהי' נגלה ונראה מבחוץ שהוא בבחינת לב נשבר. כי השרש ועיקר של כל הנ"ל הוא הלב דהיינו שהש"י כביכול אומר תן לי לבך ועיניך (כמאמר רחמנא לבא בעי) ובזה אדע כי חפץ אתה בתשובה לשוב אלי ממש, וכידוע על פי מאמר רבותינו ז"ל דאפילו יתענה מאה תעניתים לא יתקן את נפשו כל כך, כמו על ידי לב נשבר באמת ובתכלית אפילו פעם אחת בלבד (דוגמא לזה ממה שנתבאר בשער התשובה חלק ג' סימן ו' בענין ביאור הפסוק תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה יעוין שם היטב) ועל כן אין החיוב עליו להתנהג בחיצונית במדת הפרושים, ואדרבה שמחויב הוא להיות בשמחה ששב מדרכו הסוררה לדרך הטובה והישרה, ויצא ממות לחיים, רק שיזהר בכל שעה ממש שלא ירום לבבו ח"ו להרחיב פיו ולשונו בדברים בטלים, גם יזהר את עצמו שיהי' שפל רוח בפני כל אדם אפי' בפני הפחותים והגרועים ממנו דהיינו שהוא יתבונן בנפשו היטב איך שכולם טובים וכשרים ממנו, ואזי ממילא אפילו אם יחרפו ויגדפו אותו לשפוך סוללה על פניו יותר מכפי המדה יקבל גם כן באהבה לכפרה על עונותיו. וגם יזהר את עצמו שלא להיות זולל וסובא ח"ו, זולת בסעודת יום טוב זמן שמחתנו שהיא סעודת מצוה רשאי אז להרבות מעט באכילה ושתי'. ומכל שכן להרחיק את עצמו לגמרי מהוללות ולצנות כנ"ל, ויהדר בתמידות להיות בדבוק חברים, עם יהודים הכשרים יראים וכן שלמים, ולא להתחבר לרשע ח"ו, כמו שכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כו'{{ביאור|שם=ואא|פרק הי"ב מיוסד בדרך כלל על פסוק בבכי יבואו, וכמו שנתבאר ביאור זה בס' שערי התשובה ח"ג סימן ב', וכאן עיקר כונתו לבאר בקצרה ביאור ענין מאמר הזהר בכי' תקיעא בליבאי מסטרא דא, ועל פי מה שמובן היטב ביאור דבר זה ממה שכתב בסימן א' באריכות, שזהו עיקר ויסוד של הבעל תשובה האמיתי אחר כל העצות מכל הנ"ל, ובדרך אגב כונתו כם גן לבאר כאן ביאור ענין הפסוק אולים מדרך פשעם, ומעונותיהם יתענו כו', ועל פי מה שנתבאר שם ענין סימן א', שעיקר חוזק ועוז התשובה להיות מתקיימת לעולם, אפשר להיות כי אם בחופן שישוב אל הוי' בכל לבו באהבה ושמחה, אבל התעניות וסגופים בלבד אין אלו נקראות בחינת תשובה אמיתית כלל, ויוכל לחזור עו לסורו ח"ו, וזהו מרומז בפסוק בבכי יבואו פירוש שעל ידי הבכי' מלמטה (על ידי כל העצות והתחבולות הנ"ל) במרירות ושפלות עצומה. וגם על ידי השפלות רוח בפני כל אדם, ועל פי חשבון ברור בנפשו בזה, כמו שנתבאר בספר [[לקוטי אמרים פרק ל']] מאמר רז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם כו', והוי באמת לאמיתו כו', פירוש שלא יחזיק זאת למטה, אלא שמתאמת אצלו שהאמת כן הוא, אזי בזה ועל ידי כל זה יבא לקבלת השמחה בלבו שזה הוא בחינת גילוי אור אלקי מלמעלה, ואפשר לומר שבזה נכלל גם כן ב' בחינות תשובה, תשובה עלאה ותשובה תתאה, עין שם סימן א דוק ותשכח.}}.