11,496
עריכות
קונטרס עץ החיים פרק כט: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{קונטרס עץ החיים}} | {{קונטרס עץ החיים}} | ||
{{יישור טקסט|שני הצדדים|כט) ומי ששכלו טוב וחזק ודעתו רחבה יכול ללמוד בעמק יותר וכמו לדקדק בל' המשנה בעצם הלשון ומה שנראה לכאורה יתור לשון או אפי' ייתור תיבה אחת ובסדר דברי המשנה. וכשיעיין בכ"ז לייגע א"ע בעומק שכלו ימצא בזה כמה חידושים בבירור כוונת המשנה וגם יכול להוציא מזה כמה דינים, אמנם להשמר ולהזהר מאד שיהי' בדרך האמת, כי בזה יכול לעוות דרכו ח"ו ולילך בדרך עקלתון אשר יפסיד בזה כל לימודו ח"ו ונוח לו שנהפכה שלייתו כו' וכמשי"ת, ודרוש יגיעה גדולה יגיעת נפש ויגיעת בשר ושכל ישר והתקשרות טובה, ועל כולם שירצה את האמת דוקא, ותכלית לימודו באופן כזה הוא לפי שזהו עיון התורה אשר מי שחננו ה' בשכל טוב צריך ללמוד כפי שיד שכלו מגעת, אבל לא ירצה ח"ו לחדש חידושים כמשנת"ל כ"א לעיין כנ"ל, וירצה את האמת וכל דבר ישקול בשכלו היטב. ולפ"ד ביותר שייך אופן הלימוד הזה במשנה דוקא לפי שהוא קיצור שאחר האריכות, והיינו לאחר אריכות הפלפול שהי' להם בתושבע"פ העמיד רבינו הק' כל האריכות וכללם בדברי המשנה שקיצורי דברי המשנה נושאים את כל האריכות אחר הבירור והליבון הטוב. והלשון וכל התיבות מכוונים מאד כפי אמיתית הענין. אמנם בגמרא בפי' וביאור המשנה מסופק אני אם אופן הלימוד הרצוי בהם הוא לדקדק בהתיבות, ואם כי ודאי הדברים מדוקדקים מאד. אמנם מאחר שכל ענינה הוא השקלא וטריא והפלפול להקשות ולתרץ וליישב הדברים לזאת עיקר העסק בה הוא העיון בהענין. ובודאי צריכים לדקדק ג"כ בהלשון והתיבות אמנם לפ"ד אין זה עיקר העסק בעיון הגמ'. | {{יישור טקסט|שני הצדדים|כט) '''ומי''' ששכלו טוב וחזק ודעתו רחבה יכול ללמוד בעמק יותר וכמו לדקדק בל' המשנה בעצם הלשון ומה שנראה לכאורה יתור לשון או אפי' ייתור תיבה אחת ובסדר דברי המשנה. וכשיעיין בכ"ז לייגע א"ע בעומק שכלו ימצא בזה כמה חידושים בבירור כוונת המשנה וגם יכול להוציא מזה כמה דינים, אמנם להשמר ולהזהר מאד שיהי' בדרך האמת, כי בזה יכול לעוות דרכו ח"ו ולילך בדרך עקלתון אשר יפסיד בזה כל לימודו ח"ו ונוח לו שנהפכה שלייתו כו' וכמשי"ת, ודרוש יגיעה גדולה יגיעת נפש ויגיעת בשר ושכל ישר והתקשרות טובה, ועל כולם שירצה את האמת דוקא, ותכלית לימודו באופן כזה הוא לפי שזהו עיון התורה אשר מי שחננו ה' בשכל טוב צריך ללמוד כפי שיד שכלו מגעת, אבל לא ירצה ח"ו לחדש חידושים כמשנת"ל כ"א לעיין כנ"ל, וירצה את האמת וכל דבר ישקול בשכלו היטב. ולפ"ד ביותר שייך אופן הלימוד הזה במשנה דוקא לפי שהוא קיצור שאחר האריכות, והיינו לאחר אריכות הפלפול שהי' להם בתושבע"פ העמיד רבינו הק' כל האריכות וכללם בדברי המשנה שקיצורי דברי המשנה נושאים את כל האריכות אחר הבירור והליבון הטוב. והלשון וכל התיבות מכוונים מאד כפי אמיתית הענין. אמנם בגמרא בפי' וביאור המשנה מסופק אני אם אופן הלימוד הרצוי בהם הוא לדקדק בהתיבות, ואם כי ודאי הדברים מדוקדקים מאד. אמנם מאחר שכל ענינה הוא השקלא וטריא והפלפול להקשות ולתרץ וליישב הדברים לזאת עיקר העסק בה הוא העיון בהענין. ובודאי צריכים לדקדק ג"כ בהלשון והתיבות אמנם לפ"ד אין זה עיקר העסק בעיון הגמ'. | ||
('''ומה''' שאמרנו שצריכים לדקדק בהל' והת' זהו דוקא לאחר שלמד כל הסוגיא ובירר וליבן הענין בעיון שכלו, אז כשיחזור על הלשון וידקדק בזה בודאי ימצא טוב, וגם אז צריכים זהירות יתירה ושיקול הדעת שלא יתלה א"ע בדבר שאינו מוכרח וכ"ש שאינו אמת ח"ו) והעיקר הוא לעיין ולהעמיק בכל דבר. וכל מימרא וכל סברא פרטית לא יחשוב אשר הבנתה השטחית זהו כולה כ"א יש בה עומק ועומק לעומק. אך מי שאין דעתו רחבה ואין יד שכלו יכולה לגעת הרבה יספיק א"ע בהידיעה השטחית ובאופן שנת"ל [[קונטרס עץ החיים פרק כח|פכ"ח]] בהידיעה ע"פ פשט, ולא ייגע א"ע על דבר שאינו יכול להגיע כי רק יבלה הזמן ולא ימצא, (או יהי' מוטעה ומרומה ח"ו) אם לא ע"י מורה ורב שמראה לו העומק שיש בזה, אבל מי שיראה שיד שכלו מגעת צריך להעמיק בכל ענין ע"י התקשרות שכלו ודעתו בנושא המימרא וימצא בה עומק ויתיילד אצלו חדשות בהמימרא אשר לא חשב מקודם ויכול להרחיב את העומק שימצא ולפרטו לפרטים ולבארו (ולא רק יכול כ"א כן צריך להיות בלימוד הטוב ויכול ר"ל שיש יכולת בדבר מצד הנושא. וכן מצד העוסק בו) וכן בכל השקלא וטריא דגמ' ובהקושיות ותירוצים יעיין ויעמיק בכל דבר, ובלתי ספק אשר יקשה לו איזה דברים אשר לפי ההבנה השטחית אין בזה קושי' וכשיעיין יוקשה לו אם בדעת המקשן אם בדעת התרצן או בעצם האוקימתא וייגע א"ע לתרץ הדבר, אבל הכל בדרכים אמיתים ודברים כנים, וכשיגמור כל הסוגיא ותהי' ברורה ומסודרה אצלו יעמיק דעתו בכללות נושא הסוגיא, ויברר וילבן הדבר בעיון שכלו ויראה אם כל הפרטים מתאימים המה, כי כל פרט נעשה ליבון לחבירו. ובזה יכול להיות הרבה חידוד ופלפול ובפרט בההלכות העמוקות שבגמ', ויהי' חריף ומקשה ומתון ומסיק שצריך לחיות שניהם. וכמ"ש ב[[שערי אורה/בכ"ה כסלו|שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסליו]] פנ"ו דכאשר חריף ומקשה יכוון לאמיתתו של תורה מעלתו יותר עליונה הרבה ממתון ומסיק כו' (וע' בפי' הרא"ש בסוף הוריות די"ד ע"א דר"ז ג"כ היה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא אלא שהי' מתוך הפלפול (וכ"כ ב[[שערי אורה/בכ"ה כסלו|ש"א שם]]) ורבה בר מתנה הי' שוהה ומעיין כו', אלא שלא הי' מפולפל וחריף כ"כ וכ"פ רש"י. ונמצא שגם הוא הי' מעיין ובא אל עומק הענין אלא שהעומק שבאים עליו ע"י הפלפול בקושיות ותירוצים הוא מעולה הרבה יותר וכמ"ש ב[[שערי אורה/בכ"ה כסלו|ש"א שם]] בהפרקים נ"ד נ"ה נ"ו) וזה תלוי אם הפלפול הוא פלפול של אמת והדברים מסודרים אצלו (ועמ"ש בירושלמי הוריות פ"ג ה"ח בפני משה שם ד"ה קודם לפלפלן) והיינו כשדעתו חזק שהפלפול ג"כ מסודר אצלו אז הוא מתון ומסיק ג"כ ומסיק שמעתתא אליבא דהלכ' (וזהו דוקא בפלפול של אמת שיכול להיות מסודר ג"כ אבל בפלפול של שקר בהכרח שיהיו מבולבלים הדברים וזה לא יסיק אליבא דהילכתא ובמשי"ת לקמן בשם המהר"ל מפראג זצ"ל). | ('''ומה''' שאמרנו שצריכים לדקדק בהל' והת' זהו דוקא לאחר שלמד כל הסוגיא ובירר וליבן הענין בעיון שכלו, אז כשיחזור על הלשון וידקדק בזה בודאי ימצא טוב, וגם אז צריכים זהירות יתירה ושיקול הדעת שלא יתלה א"ע בדבר שאינו מוכרח וכ"ש שאינו אמת ח"ו) והעיקר הוא לעיין ולהעמיק בכל דבר. וכל מימרא וכל סברא פרטית לא יחשוב אשר הבנתה השטחית זהו כולה כ"א יש בה עומק ועומק לעומק. אך מי שאין דעתו רחבה ואין יד שכלו יכולה לגעת הרבה יספיק א"ע בהידיעה השטחית ובאופן שנת"ל [[קונטרס עץ החיים פרק כח|פכ"ח]] בהידיעה ע"פ פשט, ולא ייגע א"ע על דבר שאינו יכול להגיע כי רק יבלה הזמן ולא ימצא, (או יהי' מוטעה ומרומה ח"ו) אם לא ע"י מורה ורב שמראה לו העומק שיש בזה, אבל מי שיראה שיד שכלו מגעת צריך להעמיק בכל ענין ע"י התקשרות שכלו ודעתו בנושא המימרא וימצא בה עומק ויתיילד אצלו חדשות בהמימרא אשר לא חשב מקודם ויכול להרחיב את העומק שימצא ולפרטו לפרטים ולבארו (ולא רק יכול כ"א כן צריך להיות בלימוד הטוב ויכול ר"ל שיש יכולת בדבר מצד הנושא. וכן מצד העוסק בו) וכן בכל השקלא וטריא דגמ' ובהקושיות ותירוצים יעיין ויעמיק בכל דבר, ובלתי ספק אשר יקשה לו איזה דברים אשר לפי ההבנה השטחית אין בזה קושי' וכשיעיין יוקשה לו אם בדעת המקשן אם בדעת התרצן או בעצם האוקימתא וייגע א"ע לתרץ הדבר, אבל הכל בדרכים אמיתים ודברים כנים, וכשיגמור כל הסוגיא ותהי' ברורה ומסודרה אצלו יעמיק דעתו בכללות נושא הסוגיא, ויברר וילבן הדבר בעיון שכלו ויראה אם כל הפרטים מתאימים המה, כי כל פרט נעשה ליבון לחבירו. ובזה יכול להיות הרבה חידוד ופלפול ובפרט בההלכות העמוקות שבגמ', ויהי' חריף ומקשה ומתון ומסיק שצריך לחיות שניהם. וכמ"ש ב[[שערי אורה/בכ"ה כסלו|שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסליו]] פנ"ו דכאשר חריף ומקשה יכוון לאמיתתו של תורה מעלתו יותר עליונה הרבה ממתון ומסיק כו' (וע' בפי' הרא"ש בסוף הוריות די"ד ע"א דר"ז ג"כ היה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא אלא שהי' מתוך הפלפול (וכ"כ ב[[שערי אורה/בכ"ה כסלו|ש"א שם]]) ורבה בר מתנה הי' שוהה ומעיין כו', אלא שלא הי' מפולפל וחריף כ"כ וכ"פ רש"י. ונמצא שגם הוא הי' מעיין ובא אל עומק הענין אלא שהעומק שבאים עליו ע"י הפלפול בקושיות ותירוצים הוא מעולה הרבה יותר וכמ"ש ב[[שערי אורה/בכ"ה כסלו|ש"א שם]] בהפרקים נ"ד נ"ה נ"ו) וזה תלוי אם הפלפול הוא פלפול של אמת והדברים מסודרים אצלו (ועמ"ש בירושלמי הוריות פ"ג ה"ח בפני משה שם ד"ה קודם לפלפלן) והיינו כשדעתו חזק שהפלפול ג"כ מסודר אצלו אז הוא מתון ומסיק ג"כ ומסיק שמעתתא אליבא דהלכ' (וזהו דוקא בפלפול של אמת שיכול להיות מסודר ג"כ אבל בפלפול של שקר בהכרח שיהיו מבולבלים הדברים וזה לא יסיק אליבא דהילכתא ובמשי"ת לקמן בשם המהר"ל מפראג זצ"ל). | ||