שיחת ויקרא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

וכל זה – גם בימים שלפנ"ז ר"ח ניסן; ועאכו"כ מר"ח ניסן{{הערה|ובהדגשה יתירה בר"ח ניסן שחל בשבת, החיבור דשבת ור"ח, חמה ולבנה (כנ"ל ס"ז) – שנוסף לכך שעבודת כאו"א מישראל היא בבחינת מקבל, "לבנה", מודגשת גם עבודתו בבחינת משפיע, "חמה", ובנדו"ד, ע"י השתדלותו בנתינת צרכי החג.}}, שאז נעשה החידוש בעבודה באופן של הנהגה '''נסית''' – צריך להוסיף בנתינת צרכי החג '''יותר מטבעו ורגילותו'''{{הערה|והוספה זו היא בב' הקוין שבכללות העבודה: קיום מצות הצדקה – עשה טוב, והאתכפיא לשנות טבעו ורגילותו – (ע"ד) סור מרע (וראה הערה הבאה).}} (כולל גם טבע ורגילות דקדושה){{הערה|ועד שגם יד '''שמאל''' (גבורה וצמצום), יד כהה (כמ"ש בתפילין "ידכה" בכ"ף '''כפופה'''), נותנת צדקה באופן של '''הרחבה''', כמו יד '''ימין''' ("ידך" בכ"ף '''פשוטה''', שמורה על גודל ההמשכה והשפעה למטה, שמהפכת הכ"ף כפופה*).{{ש}}'''*) ע"ד הפיכת הנו"ן כפופה ע"י הנו"ן פשוטה שב"ניסן", כנ"ל הערה 74.'''}} כלומר, ליתן יותר ממעשר ויותר מחומש, ועד – בלי גבול{{הערה|ראה תניא [[אגרת התשובה פרק ג|אגה"ת פ"ג]] (צג, א). [[אגרת הקודש סימן י|אגה"ק סוס"י]] (קטו, סע"ב ואילך). נת' בארוכה בלקו"ש חכ"ז ע' 217 ואילך.}}.

י. ויש לומר, שההוספה בכללות העבודה באופן של הנהגה נסית בר"ח ניסן קשורה גם עם '''הנשיא''' שהקריב בו ביום – "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה"{{הערה|נשא ז, יב.}}:

[ולהעיר גם משלימות העבודה בר"ח ניסן (הנהגה נסית) אצל "'''נדב'''{{הערה|להעיר ש"נפשו (של נדב) היתה משרש זקנו, עמינדב אבי אלישבע אמו, ולקח ממנו שלשה אותיותיו האחרונות, והם נדב" (שער הגלגולים הקדמה לג).}} ואביהוא" (כנ"ל ס"ו). ויש לומר (בהפירוש ד"נדב ואביהוא" בעבודת כאו"א מישראל), ש"הוא" ד"אבי־הוא" קאי על "נדב" שלפניו, היינו, ש"'''נדב'''" (ענין הנדיבות) הוא ה"'''אב'''" ("אבי") שממנו באים כל עניני העבודה באופן של הנהגה נסית].

ועד"ז בנוגע לענין הצדקה (ענינו של "נדב", נדיבות לב) – "'''כפר''' לצדקה"{{הערה|פרש"י ב"ב יו"ד, ב (ד"ה א"ל בכי תשא).}}, מלשון כפרה{{הערה|ועד לשלימות הכפרה – כמ"ש בפרשתנו (א, ד) "ונרצה לו לכפר עליו", ש"אין זו כפרת נפשו, אלא לכפר לפני ה', להיות נחת רוח לקונו" (תניא [[אגרת הקודש פרק ב|אגה"ת פ"ב]]).}}, שעי"ז מתבטלים כל הענינים הבלתי־רצויים, ועד שמתהפכים לטוב, ועוד ועיקר – "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"{{הערה|ב"ב יו"ד, א. וראה תניא [[לקוטי אמרים פרק לז|פל"ז]] (מח, ב).}}, ביטול הגלות, ועד להפיכתו לגאולה, שים הגלות שנמשל לים סוער{{הערה|ראה תו"א ר"פ נח. סה"מ מלוקט ח"א ע' רעג ואילך. וש"נ.}}, "נחשול שבים"{{הערה|וההגנה מזה (בזמן הגלות) נעשית ע"י התומ"צ (ראה אבות פ"ד מי"א. סוטה כא, א), ובמיוחד ע"י הצדקה (כללות כל המצוות) – כמרומז ב"כפר לצדקה", ש"כפר" בגימטריא שלש מאות, שרומז על "שלש מאות אמה* אורך התיבה"** (נח ו, טו), שעל ידה היתה ההגנה דנח מפני מי המבול.{{ש}}'''*) ר"ת "אלקינו מלך העולם" (לקו"ש ח"א ע' 10. ועוד), שרומז על המשכת וגילוי האל"ף, אלופו של עולם, שעי"ז נעשה מ"גולה" "גאולה" (ראה ויק"ר ספל"ב. [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. ובכ"מ).'''{{ש}}'''**) ושאר מדותי', "חמישים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה" – יש לומר, ש"חמישים" רומז על הנו"ן דניסן (נו"ן ארוכה שמהפכת הנו"ן כפופה, כנ"ל הערה 74), ו"שלושים" רומז על ההכנה ד"שלושים יום לפני הפסח" – ענין הגאולה. ועצ"ע.'''}} ("און וויפל איז ר שיעור דערצו"?!…), מתהפך לים הגאולה – "מלאה הארץ דעה את ה' '''כמים לים''' מכסים"{{הערה|[[ישעיה פרק יא|ישעי' יא, ט]]. רמב"ם בסיום וחותם ספרו "משנה תורה".}}.