נר מצוה ותורה אור/שער האמונה: הבדלים בין גרסאות בדף

(ח) ולהבין זה הנה תחלה יש להבין בטעם איסור החמץ והשאור עד שכל האוכל כו' ומהו שאמ' מיום הא' עד יום הז' כו' דהנה שרש ישראל למעלה הוא בבחי' ישראל דלעילא שהו' בחי' ז"א דאצי'6 שכלול מז' מדות חג"ת נהי"מ והיינו מ"ש מיום הא' עד יום הז' מבחי' חסד דז"א שהוא יום א' דפסח עד בחי' המל' שהוא יום הזש"פ7 כידוע לפי שעיקר שרש הראשון דנש"י בעלמ' דדכור' הוא מבחי' מדות דז"א שנק' ישראל דלעיל' וכל מספ' בנ"י לצבאות' על גולגלת' שרשם הוא בז' מדות דאצי' ובהיות שבחג הפס' מאיר למעלה רק מבחי' חסדים דאבא בז"א והשאור והמחמצת שרשם הוא מבחי' הגבורות שיש אחיזה לגבורות קשות מהם (וע"כ נאסר כל שאור ומחמצת בהקטרה ע"ג המזבח כמ"ש כל שאור ומחמצת לא תקטירו8 וכל המנחות באות מצה דוקא חוץ מתודה שיש בה י' חלות חמץ10 ושתי הלחם דשבועות וכמ"ש במ"א באריכות9 וד"ל) ע"כ נאסר החמץ לישראל בימי הפסח עד שכל האוכל שאור נכרתה נפשו האלקי' משרשה הראשון ביומין עילאין דז"א דאצילות מאיזה שרש שיהיה נשמתו הרי נכרת מכל הז' ימים מיום הא' עד יום הז' לפי שכלולים זע"ז בתכלית וד"ל:

וביאור הענין מובן ע"פ הנ"ל במשל ודמיון דשאור ומחמצת למטה שהוא העושה ההגבהה והתנשאות והתפשטות יתירה כו' שיש בזה ב' ענינים א' שהגבה' זו היינו בחי' הגסות והיש שהוא היפך האין ומ"ה העליון שא"א שישכון בבחי' יש וגסות מעצמות ומהות אא"ס שהוא בחי' אין האמיתי וכמ"ש מרום וקדוש אשכון11 ואת דכא ושפל רוח דעמ"ר אינו נמשך אלא בעמ"ת12 כמ"ש כי רם ה'13 ושפל יראה כנ"ל ובפסח נגל' עליהם מבחי' מהו"ע דלמת"ב כלל ואפי' הגסות שיש בדרכי ה' כמו ויגבה לבו14 בדרכי ה' שזה מבחי' היש דקדושה ע"י שהוא עולה בהתפעלות רשפי אש התלהבות הלב כמו בעבודה שבלב בתפל' ותו"מ בחשק עד שמתנשא לבו בדרכי ה' ממש הרי מ"מ זהו מבחי' התנשאות והגבה' ביש ודבר מה ובפסח נמשך שרש החיות בנש"י תוך כל או"א מחסדים הראשונים שבמהו"ע כמו ישראל עלה במחשבה15 תחלה בפנימי' ועצמות ממש כמ"ש כי אתה אבינו16 בעצמות דמוח האב כו' שאינו שורה ונמשך רק במקום שפלות והכנע' יתיר' עד שהוא רק כמו בחי' דומם וגולם בעלמא והוא במצה זו שאנו אוכלים ע"ש מ"ה ע"ש שלא הספיק כו' בחי' גולמא בלי התפשטות והגבה' כלל רק כמו שהוא בעצם כנ"ל אז נגלה עליהם במהו"ע כו' ויכולים לקבל מז' ימים העליונים מקור שפע חיותם האלקי על כל השנה להיות תוס' כח חזק באמונתם שז"ש ורעה אמונה17 ע"י המצה דוקא כנ"ל והיינו רק מבחי' החסדים העליונים שבמהו"ע ממש שנמשכו לישראל דלעילא בז' הימים וז"ש מצות יאכל18 את ז' הימים כו' (וכמשי"ת) ומשם נמשך לכל ענף נשמ' פרטית בכל דור בז' ימי הפסח אבל כל נפש מישראל האוכל שאור וחמץ גם בהיות כדוגמת זה בעבודת הקדש שהוא בהתנשאות הלב מצד בינה לבא19 אע"פ שיש בו טעם ועונג כטעם לחם חמץ כו' שמגביה הלב וכמו ולחם לבב אנוש יסעד20 כו' מ"מ ה"ז בבחי' יש ודבר מה שהוא בחי' המנגד ממש לאור שפע החסדים העליונים דמ"ה דחכמ' כמו שהוא במהו"ע ממש עד שהכרת תכרת נפש זו האוכלת חמץ משרש' ביומין עילאין דז"א דאצי' שאינו מקבל שרש חיותו ממקורו בבחי' ישראל דלעילא להיותו בבחי' גבורות שהוא ההסתלקות למעלה בבחי' התנשאות ליש ודבר מה מורגש בטעם אלא דוקא יאכלו בנ"י מצות שהוא אפיי' העיס' קמח ומים כמו שהיא בגולמ' בלא טעם לחם ובלא התפשטות כלל שהוא תכלית השפלות והקטנות ונק' לחמא עניא כו' ונעש' ונמשך מזה מקור חיים העליונים לנש"י היפך השאור וחמץ שבאכילתו יוכרת משרשו גם מכל מדריג' פרטית שבז' ימים אלה מיום הא' עד יום הז' לפי שכלולי' זע"ז בחי' אור החסד כלול מכולם עד המל' וכן כל אחד כלול מכולם עד המל' וע"כ גם כנ"י ערבים זב"ז21 כו' בציור קומת אדם22 אחד ממש כידוע וד"ל. אך הנ' באמת יש להבין בענין טעם זה דאיסור חמץ ושאור מצד ההגבה' וגסות וכן מצד הטעם לחם משא"כ במצ' שאין בה טעם ואין בה תוס' והגבה' כו' שא"כ הי' ראוי שיצו' על העיקר והוא בגסות הלב והתנשאות ביש ודבר גם במילי דשמיא וכ"ש במילי דעלמא והיינו שיהי' דרכי העבוד' שבלב ומוח ותו"מ בפסח הכל בשפלות והכנע' כאיש עני שיחי' בלחמו כו' לבלי ירא' לבחי' יש ודבר כלל ולא תהי' דרך העבודה בלב בהתנשאות דרשפי אש ושמח' בטוב טעם ודעת כו' שלא יגב' לבו בדרכי ה' וכ"ש בעניני עצמו וזה הי' ראוי להיות עיקר האזהר' בל ירא' התנשאות וגסות בלב וכן הכעס שהוא בוער כאש אלא שפלות וענו' יתיר' כו' וזה לא מצינו שיהי' הפרש כלל בזה בין יו"ט של פסח לשאר המועדים דכתיב ושמחת בחגיך23 וכך מצוה ביו"ט של פסח בשמח' דוקא ושמח' זאת באה ודאי ברשפי אש התשוק' בבחי' התנשאות והגבהת הלב קצת ומצו' היא ולא איסור בפסח כמו בשבועות וסכות שהרי אומר הלל24 דכתיב אם הבנים שמח'25 כו' ואפי' עני שבישראל חייב לשתות יין ארבע כוסות26 וכה"ג ודאי צריך לעבוד את ה' בשמח' ואין הצווי רק על גשמיות האכיל' שלא יאכל חמץ ולא ירא' בכל גבולו27 והמצו' לאכול מצה ומה יש תועלת בביעור החמץ גשמי לענין הרוחני דאש גבו' דשאור וחמץ למעל' עד שהאוכל חמץ וכו' מאין יש חבור זה לגשמיות עם הרוחניות וכן באכילת מצה גשמיות יחזק אור שרש החיות דנשמ' בחסד עליון דחכמ' כו' ואם יש חבור בהם א"כ הי' לו לצוות על העיקר שהוא הרוחניות דבחי' גבורות וחסדים והוא במניעת מדת ההתנשאו' ובהשתדלות במדת השפלות להשפיל עצמו שנכלל בזה ענין הגשמי דחמץ ומצ' כי הרוחניות עיקר ולמה עשה מהטפל עיקר ואם כל המצות כולן נתנו בבחי' הגשמיות במעש' בפו"מ דוקא כתפילין וציצית וסוכה וכה"ג הרי לא נתבאר טעמם אבל בפסח ומצ' עיקר הטעם הרוחני שבהם מובן ומבואר כנ"ל אך הנה באמת זהו יתרון מעלת הגשמיות על הרוחניות שהרי אע"פ שכל עיקר טעם הרוחני בחמץ ומצ' הוא הגסות או השפלות ברוחניות הנפש אמנם ודאי אין עונשין כרת בב"ד של מעל' על הרוחניות אם תגב' הנה"א בהתנשאות הלב בעבודת ה' וגם אם יגב' לבו בגסות הרוח במילי דעלמא בימי הפסח לא תכרת הנפש בשרש' בחיים העליונים דז' ימים העליונים כלל רק דוקא כאשר תאכל כל חמץ גשמי אז תכרת הנפש משרשה העליון למעל' ובמצות אכילת מצה דוקא בגשמיות תדבק נפשו במקור' העצמי להוסיף לה חיים העליונים ביותר ולא ע"י שפלות הנפש ברוחניות כלל כי גם אם ישפיל עצמו בתכלית אם לא יאכל מצה הגשמית לא יקבל כח וחיות הנשמ' משרש' כו' וגם בעניני העבוד' אין מהחיוב כלל שתעבוד הנפש בימי הפסח בשפלות דוקא יותר משאר הימים אלא גם אם תפלתו ועבודתו בתו"מ בשמח' והגבה' הלב אם יאכל מצה יחי' את נשמתו ממקור עצמות החיים כנ"ל ואמנם גם זה אמת שבודאי יש הפרש גדול בכללות ענין העבוד' בנש"י בין ימי הפסח לשאר הזמנים והמועדים בהיות ידוע ומבואר למעל' שכל נקודת ענין החג הזה דפסח היינו מה שהי' בו רק ענין ההתחל' של נקודת יהדותם שהיא האמונ' שבה יצאו מאפיל' לאור גדול מן ההיפוך להיפוך ונק' חסד נעורייך כנ"ל (וכמ"ש באריכות בד"ח בענין גפן ממצרים תסיע1 כו') והוא מה שיצאו מנש"ט דמצרים2 וחפצו להדבק באלקים חיים בכלל ולא בפרט שזהו כמו הבע"ת או הגר שמתגייר שנק' התחלת יהדותו שהיא בחי' נקוד' העצמית שממנ' מסתעף כל מה שיקבלו אח"כ עול תו"מ ואוי"ר באה"ר בתענוגי' כל הימים דור אחר דור כו' וזהו תוקף האמונ' שהאמינו בה' ובמש' עבדו3 באמונ' פשוט' בתכלית באלקים חיים ומלך עולם4 איך שהוא מקורא דכולא5 וכולא קמי'6 כו' ואין עוד מלבדו7 בלי שום טעם ודעת בהשגת שכל כלל רק למעל' לגמרי מן הטעם ודעת ומתוך תוקף אמונ' זאת הלכו כולם אחרי ה' כאיש א' במס"נ ממש לקבל עליהם עומ"ש שלימ' בכל אשר יצו' ה' ויגזור אומר במצותיו כו' וזה הי' בלא התפעלות רשפי אש מתוך התענוג והשמח' בהשג' אלקית כלל כי לא השיגו מאומ' כי לא שמעו מקוצר רוחם8 האלקי כו' רק בדרך שפלות עצומ' היינו רק שלא רצו להיות בפירוד מאלקי' חיים להיות מושקעים באפילת נש"ט ורצו לידבק באור גדול אך לא ע"י השג' בדעת וטעם כי היו שפלי' בעצמם בתכלית השפלות מכל צד שמררו את חייהם9 בעבוד' קש' בגשמיות וברוחניות נשמתם בשרש חייהם דכנ"י כו' ולא הי' בהם כח להיות מעובדי ה' ע"י השג' וטעם אלא כמו מי שהוא שפל בעצם בתכלית שלא ימלא לבו לגשת אל העבוד' האלקית באהבת רשפי אש ע"י טוב טעם ודעת האלקי כו' באמרו לנפשו השפלה מי אנכי שאבא בגדלות להשיג בדעת שלי המוגבל לעצמות אא"ס שלמעלה מכל ההשתלשלות ולית מת"ב כלל ומי אנכי המתועב בחומריות וגסות הגוף כ"כ לעמוד לשרת בעבודה שבלב ברשפי אש התלהבות שמצד פחיתות ערכו בעצמו לא יגבה לבו לילך בדרכי ה' בהגבהה ומעלה כ"א בדרך שפלות והכנעה עצומה והיינו שיאמר לנפשו השפלה בעצם שאין עבודתו מגיע רק להיות כעבד פשוט לקבל עול בביטול גדול להיות מוכן ועומד לקיים כל אשר יצוה ה' ולילך במצותיו אחרי ה' שלא לסור ימין ושמאל כל היום להיות בטל וטפל למצותיו לבד בלא טעם והשגה כלל רק באמונה פשוטה להאמין בו בלא טעם כלל ובלא התלהבות אהבה ברשפי אש התענוג כלל וכלל שזהו מדריגת השפל באמת לאמיתו שאין זה רק בחי' ההתחלה שיתחיל לילך בדרכי ה' לבחור בחיים וטוב ולמאוס ברע ע"י קבלת עול מלכות שמים בעול פשוט ע"י שפלות עצמו ביותר שאינו תופס מקום כלל בעצמו לומר ללבו לעבוד בטעם ודעת ובשמחה והתפעלות אהבה בתענוגים וכה"ג רק להיות כעבד גשמי וזה היה עיקר ענין יציאת מצרים שיצאו רק באמונה פשוטה רק מצד עוצם השפלות ולא כעובד בטעם והשגה והתפעלות התענוג כו' ועל כן נצטוו לאכול מצה שנקרא לחם עני10 כעני ואביון שיחיה בלחמו בשפלות גדולה ונק' מיכלא דמהימנותא11 אמונה הפשוטה דוקא וזה היה התחלה הליכת' בקדש העליון דכתיב וארשתיך לי באמונה12 כו' כנ"ל ואחר שכבר הלכו והחזיקו בדרך בתוקף אמונה זאת לאחר ז' ימי הפסח הותר להם גם החמץ והשאור שהוא ברוחניות בחי' העבודה שבלב בהתנשאות רשפי אש שבאה מתוך השגה בטוב טעם ודעת האלקי דוקא והיינו בכל ז' שבועות דימי הספירה להיות עולין בקדש בעילוי אחר עילוי בתוקף התפעלות העונג ושמחה דבינה לבא בטוב טעם עריבות מתיקות ידידות13 כו' עד שבמ"ת קיבלו אור פני מלך חיים14 בהשגה אלקי' בנשמת' באה"ר בתענוגי' עד כלות נפשם שעל כל דיבור15 כו' כענין טעמו וראו16 שהרי ראו בראיות העין והשכל וכלתה נפשם בעונג נפלא בעריבות ידידות עוז כו' וד"ל ולפ"ז הרי מובן דמה שנאסר החמץ בפסח ונצטוו בחמץ בשבועות כמ"ש בשתי הלחם דשבועות חמץ דוקא תאפינה17 כו' דמפני שבפסח היה מדריגת עבודתם רק בבחי' השפלות בתכלית והוא בבחי' התחלת ההילוך באמונה לבד ובשבועות היו בתכלית העילוי שבעונג שבשכל להיות בבחי' יש מורגש כענין להנחיל אוהבי יש18 דעה"ב הרי במ"ת היה מעין עוה"ב ממש חירות ממ"ה19 כו' וא"כ היה צריך שיהיה הציוי בענין העבודה בפסח בשפלות ובשבועות בהגבה' ובאמ' אין בזה הפרש כלל רק בין איסור חמץ ואכיל' מצה לבד אך הענין הוא דמ"מ בכללות ענין עיקר המדריגה בעבודה שבלב הרי יש הפרש גדול מן הקצה לקצה בין חג הפסח לחג השבועות שזה בשפלות וזה בעילוי אך מ"מ בתפלה שהיא העבודה שבלב ותו"מ שניהן שוין כי מה שיש הפרש זה ביניהם הרי הוא אינו בא ומתלבש רק בדבר גשמי דוקא והוא בענין חמץ ומצה דוקא כי בזה יש יתרון גדול לבחי' הגשמיות על בחי' הרוחניות כנ"ל וד"ל:

  {{להשלים}}