2,353
עריכות
דבר מלכות לך לך: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקונים
אין תקציר עריכה |
(תיקונים) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{דבר מלכות}}– תרגום מאידית – | {{דבר מלכות}}– תרגום מאידית – | ||
א. פרשת לך לך היא פרשה כללית ועיקרית: בפרשה זו מתחילה תקופתו של אברהם אבינו – היהודי הראשון. | א. פרשת לך לך היא פרשה כללית ועיקרית: בפרשה זו מתחילה תקופתו של אברהם אבינו – היהודי הראשון. ראשיתה, בציווי הראשון של הקב"ה לאברהם: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"<ref>ריש פרשתנו (יב, א).</ref>, לאחר מכן, בהמשך הפרשה<ref>שם, ד ואילך.</ref>, בדבר הליכתו ונסיעתו של אברהם לארץ ישראל, וכן, הבטחתו של הקב"ה לתת לאברהם ולבניו את ארץ־ישראל – "לזרעך אתן את הארץ הזאת"<ref>שם, ז.</ref>, "לך אתננה ולזרעך עד עולם"<ref>שם יג, טו.</ref>, וכן – ברית בין הבתרים – "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת גו'"<ref>שם טו, יח.</ref>. | ||
עד לסיום הפרשה – שם מסופר אודות הציווי של מצות מילה, וקיומה של מצוה זו ע"י אברהם אבינו, אשר באמצעותה נכרתת ברית בין בני־ישראל ובין הקב"ה – "זאת בריתי גו' ביני וביניכם ובין זרעך אחריך"<ref>שם יז, יו"ד.</ref>, "בריתי בבשרכם לברית עולם"<ref>שם, יג.</ref>. | |||
מכיון שענינים אלו שבפרשה – "לך לך מארצך גו'", הבטחת הקב"ה על ארץ־ישראל ומצות מילה – הם הענינים הראשונים (בתורה) בעבודת אברהם אבינו, היהודי הראשון, אשר ממנו מקורו של עם ישראל כולו – | מכיון שענינים אלו שבפרשה – "לך לך מארצך גו'", הבטחת הקב"ה על ארץ־ישראל ומצות מילה – הם הענינים הראשונים (המוזכרים בתורה) בעבודת אברהם אבינו, היהודי הראשון, אשר ממנו מקורו של עם ישראל כולו – מובן מכך, שבהם באים לידי ביטוי תוכנם הכללי של כללות התורה ושל היהדות בכלל. | ||
ב. ידוע שעם אברהם אבינו החלה התקופה של "שני אלפים תורה". אברהם התחיל את ההכנה למתן תורה. יתירה | ב. ידוע שעם אברהם אבינו החלה התקופה של "שני אלפים תורה"<ref>ע"ז ט, א.</ref>. אברהם התחיל את ההכנה למתן תורה. יתירה מכך, החל ממנו התחיל (היחוד ב)מתן תורה (כמ"ש בכתבי האריז"ל<ref>ראה לקוטי תורה להאריז"ל ריש פרשתנו. הובא ונת' באוה"ת חיי שרה קכו, א ואילך.</ref>). | ||
ובמיוחד – | ובמיוחד – החלה התקופה מציוויו של ה' לאברהם אבינו "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך" (שלכן גם לא מתוארים בתורה (אלא פרטים מעטים בלבד) ממעשיו של אברהם אבינו בטרם בואו לארץ ישראל, ועיקר תיאור מעשיו מתחיל בציווי "לך לך מארצך גו'", וכפי שבא לארץ ישראל (שאז הי' אברהם בן ע"ה שנים<ref>פרשתנו יב, ד.</ref>), כמבואר בארוכה בדרושי חסידות<ref>ראה תו"א פרשתנו יא, סע"ג. תו"ח שם פג, סע"ד ואילך. אוה"ת שם (כרך ו) תתרעה, ב ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 83 ואילך. ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 97 ואילך. ספר הערכים־חב"ד ערך אברהם ס"ד (ע' עא ואילך). וש"נ.</ref>). | ||
ויש להבין: | |||
כל ענין בתורה – מלשון הוראה – הוא הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום בעבודתם של בנ"י. מה היא ההוראה | כל ענין בתורה – מלשון הוראה<ref>ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ס' השרשים שלו ערך ירה. גו"א ר"פ בראשית (בשם הרד"ק). וראה זח"ג נג, ב.</ref> – הוא הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום בעבודתם של בנ"י. מה היא אם כן ההוראה לבנ"י '''אחרי''' מתן תורה מ"לך לך מארצך גו'" – שהי' אירוע חד פעמי אשר היווה הכנה למתן תורה; ולכאורה "מאי דהוה הוה"<ref>ע"ד יומא ה, ב. ועוד.</ref>?! איננו מספיק הביאור, שזהו כדי '''לידע''', שעבודת אברהם ד"לך לך" היא הכנה ונתינת כח לעבודה שלאחר מתן תורה – משום שאין כאן הוראה '''בפועל''' בעבודת בני־ישראל לאחרי מתן תורה<ref>ראה עד"ז לקו"ש חט"ו ע' 76.</ref>. | ||
בפועל | יתר על כן: בכל שנה, מידי קריאת הפרשה בתורה, יש לחיות עימה מחדש<ref>ראה שיחת כ"ק אדנ"ע דמוצש"ק לך לך תרנ"א (ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. הועתק בקיצור ב"היום יום" ב חשון). ושם הוא בנוגע '''לפ' לך לך'''.</ref> (במכ"ש מכך ש"בכל יום יהיו בעיניך חדשים"<ref name=":0">פרש"י יתרו יט, א. עקב יא, יג. תבוא כו, טז.</ref>, עאכו"כ בזמן המיוחד בשנה שבו קוראים את הפרשה כולה בתורה, וברבים, בתוספת ברכות לפני' ולאחרי') – כיון שאז שבים ומתעוררים הענינים המדוברים בפרשה – בדוגמת התרחשותם בפעם הראשונה<ref>וע"ד הפירוש הידוע ב"הימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט, כח), שבכל שנה כשנזכרים ימים אלו נעשים ונמשכים אותן המשכות שנמשכו בפעם הראשונה (וראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם. הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה). ויש לומר, שכן הוא עוד יותר בזמן קריאת הפרשה בתורה, ובפרט ע"פ מאחז"ל (ראה תדא"ר פי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד) דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ועי"ז מתחדש הענין גם בפועל, שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זח"א קלד, סע"א. ח"ב קסא, ריש ע"ב. ח"ג קעח, א).</ref>. ואדרבה: בהוספה ביתר שאת וביתר עוז (ע"פ הכלל שמעלין בקודש<ref>ברכות כח, א. וש"נ. וראה לקו"ש חי"ג ע' 250 בהערה.</ref>). | ||
עפ"ז נמצא, שמידי שנה, בשבת פרשת לך לך, שב ומתעורר הענין של "לך לך גו'" כהכנה והתחלה דמתן תורה, '''ובהוספה''' (בהכנה) לגבי כל ה(הוספות ב)שנים שלפני זה. | |||
ודרוש ביאור: מהי משמעות הדבר (ההכנה למתן תורה), אלינו '''עתה''' – בעמדנו כבר '''לאחר''' מתן תורה. ולא רק לאחר ההכנה וההתחלה של מתן תורה, אלא, לאחר '''גמר ושלימות''' מתן תורה?! | |||
יתירה מזאת: הענין של מתן תורה קיים הרי בכל יום ויום – "נותן התורה"<ref>נוסח ברכת התורה.</ref> לשון '''הוה'''<ref>של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קעה. וש"נ.</ref>, וכמאחז"ל "בכל יום יהיו בעיניך (כחדשים<ref>ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו.</ref>, ויתירה מזה) חדשים"<ref name=":0" />. ובהתאם לציווי שהוזכר לעיל – "מעלין בקודש", מובן שבכל יום צריך החידוש להיות בדרגא נעלית יותר מכפי שהי' קודם לכן. אם־כן, לאחר כל העליות היום־יומיות בענין של מתן תורה, ובנוסף לכך באופן מיוחד – מדי שנה בשנה (כאשר קוראים בענין זה בתורה בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, ועאכו"כ ב"זמן מתן תורתנו") – עליות אחר עליות במשך ריבוי הכי גדול של ימים, שנים ודורות – מהו אפוא ענינו של "לך לך", כ'''הכנה''' למתן תורה?! | |||
אי אפשר לומר, שהעבודה של "לך לך" כהכנה למתן תורה, מיועדת רק עבור אותם אלה שחסרה אצלם העבודה הקשורה במתן תורה – משום שגילויים ופעולתם של עשרת הדברות במתן תורה (בפעם הראשונה, ועד"ז מובן בכל שנה ושנה) לא (היו) תלויים בדרגת עבודתם של בנ"י; הגילוי שבמתן תורה מצד עצמו פעל בכל העולם כולו ("צפור לא צווח, עוף לא פרח כו'"<ref>שמו"ר ספכ"ט.</ref>), ועאכו"כ בכאו"א מישראל, עד אשר על כל דיבור ודיבור "פרחה<ref>ראה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 520 הערה 56.</ref> נשמתן"<ref>ראה שבת פח, ב. שמו"ר פכ"ט, ד. שהש"ר פ"ה, טז (ג).</ref>, דבר המעיד על כך שהגיעו עד לשלימות העבודה כנשמה בגוף (אשר לכן "פרחה נשמתן"<ref>ומה שהחזיר נשמתן ע"י טל תחי' (שבת שם) – ראה לקמן ס"ג.</ref>). | |||
ג. ויש לומר נקודת הביאור בזה, שהיא הנותנת: כיון שמתן תורה קיים בכל יום ובכל שנה, באופן נעלה יותר, עד ל"חדשים" ממש לגבי ה"מתן תורה" שקדם אליו [וכפי שזה מודגש במיוחד בענין של "לך לך" (ההכנה למתן תורה) שצריכה להיות הליכה אמיתית, היינו שלא בערך למצבו הקודם, כדלקמן] – לפיכך צריכה אכן להיות העבודה של "לך לך" כהכנה והקדמה למתן תורה של יום זה ושל שנה זו. | |||
[כפי שזה גם מודגש במאחז"ל הנ"ל, שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, ולאחרי כל דיבור "הוריד טל '''שעתיד''' להחיות בו מתים והחי' אותם"<ref>שבת שם.</ref>, "והוא טל תורה"<ref>תניא פל"ו (מו, ב). – ועפ"ז מובן מה שבשמו"ר ובשהש"ר שם מבואר, שחזרה נשמתן ע"י התורה.</ref>: לאחרי ש"פרחה נשמתן" בדיבור הראשון, כיון שהגיעו לשלימות העבודה (כנשמה בגוף), כנ"ל – הרי שבאמצעות הטל של תחי' (תורה), הוטלה על הנשמה שליחות חדשה ועליונה יותר, ולכן "החי' אותם" כנשמה בגוף, ועד"ז גם אחרי הדיבור השני וכן הלאה – דרגא למעלה מדרגא. ולהוסיף, שה"החזירן" הי' דווקא ע"י טל של תחי' ('''שעתיד''' להחיות בו מתים), הדרגא של "תורה חדשה"<ref>ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref> לעתיד לבוא, כדלקמן]. | |||
ד. ויש לומר בעומק יותר, שהצורך התמידי – גם לאחר מתן תורה – בעבודה של "לך לך" (כ'''הכנה''' למתן תורה) אינו רק משום שצריכה להיות הכנה לדרגא נעלית יותר ב"מתן תורה" (כנ"ל), אלא משום ש"לך לך" נוגע לעצם ענין השלימות של מתן תורה (ובכל דרגא שבזה). | |||
ויובן בהקדים שאלה דומה בנוגע להמסופר בפרשתנו אודות הליכת וכניסת אברהם לארץ ישראל ("הארץ אשר אראך"), והבטחת ארץ ישראל ונתינתה ע"י הקב"ה לאברהם ולזרעו: | |||
כיון שהענין בפרשתנו דהליכת וכניסת אברהם לארץ ישראל, ונתינת א"י לו ולזרעו, חוזר ע"ע ובהוספה בכל שנה כאשר קוראים את הפרשה – נשאלת השאלה: | כיון שהענין בפרשתנו דהליכת וכניסת אברהם לארץ ישראל, ונתינת א"י לו ולזרעו, חוזר ע"ע ובהוספה בכל שנה כאשר קוראים את הפרשה – נשאלת השאלה: | ||
| שורה 175: | שורה 171: | ||
ומ"לך לך" באים מיד לפ' "וירא אליו ה'", ושלימותה בגאולה האמיתית והשלימה – "והיו עיניך רואות את מוריך", נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות, ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש. | ומ"לך לך" באים מיד לפ' "וירא אליו ה'", ושלימותה בגאולה האמיתית והשלימה – "והיו עיניך רואות את מוריך", נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות, ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש. | ||
---- | ----<sup>[29]</sup>) ירושלמי חלה פ"ב ה"א (ובפ"מ שם). וראה ב"ר פמ"ד, כב: מאמרו של הקב"ה מעשה שנאמר לזרעך נתתי כו'. | ||
<sup>[29]</sup>) ירושלמי חלה פ"ב ה"א (ובפ"מ שם). וראה ב"ר פמ"ד, כב: מאמרו של הקב"ה מעשה שנאמר לזרעך נתתי כו'. | |||
<sup>[30]</sup>) ב"ב קיט, ריש ע"ב. ובע"ז (נג, ב. וראה פרש"י שם ד"ה ואשריהם): "ירושה להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו". | <sup>[30]</sup>) ב"ב קיט, ריש ע"ב. ובע"ז (נג, ב. וראה פרש"י שם ד"ה ואשריהם): "ירושה להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו". | ||