לקוטי אמרים · פרק לז: הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרק לז - תכלית הבריאה וכל הגילויים לעתיד לבוא תלויים בעבודתינו'''

בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן, שקיום מצוות מעשיות{{הערה|שדווקא רק '''הוא''' מאחד את האדם עם אלוקות, כפי שהוסבר ב[[לקוטי אמרים · פרק לה|פרק לה]].}} הוא המביא את הגילוי של תכלית בריאת העולם{{הערה|לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, כפי שהתבאר ב[[לקוטי אמרים · פרק לו|פרק לו]].}}.

{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ז}}

הנפש האלוקית לא יכולה "לפעול" בגוף ישירות{{הערה|להזיז את האיברים וכיוצא בזה.}}, אלא רק על ידי התלבשותה בנפש הבהמית. נמצא, שקיום המצווה בפועל נעשה על ידי הנפש '''הבהמית'''{{הערה|'''ולא''' על ידי הנפש האלוקית.}}. כתוצאה מכך, בשעת קיום מצווה נכפף כח הנפש הבהמית לקדושה ונכלל בה, ועל ידי כלל המצוות{{הערה|שמקיימים כלל ישראל בכלל הדורות.}} תעלה כל כללות קליפת נוגה לקדושה, ועל ידי כך יתבטלו לגמרי שלוש קליפות הטמאות{{הערה|כי ממנה הן מקבלות את חיותן.}}.

בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות{{הערה|למרות מעלות התורה (שעל ידה נכללים בקדושה גם לבושים הפנימיים של נפש הבהמית, ושממשיכה גילוי אור אין סוף יותר מהמצוות)}} (ובפרט צדקה), אך יש לזכור שבכל אחד מהשניים (תורה ומצוות) יש יתרון שאין בשני: יתרון המצוות הוא '''שהאור''' נמשך במקום תחתון יותר, אבל המשכת '''העצמות''' ממש היא דווקא על ידי תורה.

*צדקה

 

{{סדרה|הקודם=[[לקוטי אמרים · פרק לו|פרק לו]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[לקוטי אמרים · פרק לח|פרק לח]]}}

 

[[קטגוריה:תניא · לקוטי אמרים]]