עריכת הדף "ברכת התמימים ערב יום הכיפורים תנש"א - מוגה"

{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}
== ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו – ערב יום הכפורים לפני כל נדרי, ה'תנש"א ==

"וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"<ref>1) נוסח ברכת כהנים – נשא ו, כב ואילך. וראה בארוכה [[ברכת ערב יום הכיפורים תנש"א אחרי מנחה - מוגה|בהברכה לאחרי תפלת מנחה]] בתחלתה (לעיל ע' 39).</ref>.

א. ס'איז מובן מעצמו וגם פשוט (און ווי גערעדט אויך בשנים שלפנ"ז<ref>ברכת עיוהכ"פ (להת' שיחיו) תשמ"ה . [[ברכת התמימים - ערב יום הכיפורים תש"נ - מוגה|תש"נ]]. ועוד.</ref>), אַז די אַלע וואָס געפינען זיך דאָ, זיינען נכלל אין די ברכות ואיחולים לבביים מקרב ולב עמוק פנימה, וועלכע זיינען געזאָגט געוואָרן לאחרי תפלת מנחה (מיט אַלע פרטים שבדבר);

ובהוספה – בקשר מיט תלמידי הישיבה, וואָס ענינם ועסקם העיקרי איז – '''לימוד התורה''' (יששכר<ref>ראה ברכה לג, יח ובפרש"י.</ref>), כדלקמן.

ב. וועט מען עס פאַרשטיין דורך מערער ערקלערן דאָס וואָס מ'האָט פריער גערעדט<ref>[[ברכת ערב יום הכיפורים תנש"א אחרי מנחה - מוגה|בהברכה לאחרי תפלת מנחה]] ס"ז (לעיל ע' 46־7). וראה בארוכה מכתב מוצש"ק כ"ה אלול ה'תש"נ (נדפס לקמן ח"ב בהוספות).</ref>, אַז די שלימות העבודה פון אַ אידן (ווי ס'איז אויך מודגש אין ערב יוהכ"פ און יוהכ"פ) איז דוקא אַלס '''נשמה בגוף''', בעולם הזה הגשמי, תחתון שאין תחתון למטה ממנו. אַזוי אַז אין דעם גוף וגשמיות דוקא זאָל מען מגלה זיין ווי דאָס איז אַ כלי צו רוחניות, ביז אַז די רוחניות'דיקע קדושה פון אלקות זאָל דורכנעמען די גשמיות אין אַן אַנטפּלעקטן אופן.

ווי דאָס ווערט אַרויסעגבראַכט אין מעשה המצוות: שלימות קיום המצוות במעשה בפועל ווערט דורכגעפירט דוקא דורך אַ נשמה '''בגוף''' (וועלכער איז בבחינת "תחתון" בערך צו זיין נשמה<ref>ראה ב"ר פ"ח, יא. פי"ב, ח. וראה תו"א ג, ד ואילך. קונטרס ומעין מאמר טו. המשך תרס"ו ע' תצה. ובכ"מ.</ref>), און דוקא מיט '''גשמיות'דיקע''' ענינים פון עולם הזה<ref>וטעם הדבר, כי "נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים" – ראה בארוכה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] ואילך. וראה מכתב שבהערה 4.</ref>.

ועד"ז בנוגע צו תורה: תורה "לא בשמים היא"<ref>נצבים ל, יב. וראה ב"מ נט, ב.</ref>, זי איז געגעבן געוואָרען דוקא בארץ הלזו התחתונה, און דער כח אויף פסק'נען אַ דין איז אָפּגעגעבן געוואָרן דוקא צו אידן – אַלס נשמות בגופים למטה<ref>ראה לעיל ע' 12־13 ס"ח. וש"נ.</ref>.

נאָכמער: דוקא דער "יש הנברא" בעוה"ז הגשמי איז פאַרבונדן מיט דעם "יש האמיתי" (עצמותו ומהותו ית')<ref>ביאורי הזהר (לאדהאמ"צ) בשלח מג, ג. וראה ד"ה ולקחתם לכם תרס"א.</ref>, וועלכער איז משפיע ומברך און גיט כח דעם יש הנברא, דער גוף פון אַ אידן<ref>כידוע שהחיבור דיש הנברא עם יש האמיתי הוא בעיקר בנוגע לגוף ישראל, אף שבכללות כן הוא בנוגע לכל הבריאה (ראה סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 520 הערה 42). ולהעיר שבחירת וכח העצמות הוא דוקא בהגוף (ראה סה"ש תורת שלום ע' 120 ואילך).</ref>; און דאָס ווערט '''נתגלה''' דורך דער עבודה פון אַ אידן מיט זיין גוף הגשמי<ref>וגם זה הוא מהטעמים והמעלות שבמצוות מעשיות דוקא – ראה גם מכתב הנ"ל הערה ד"ה ומעלה זו. . בגשמיות. וש"נ.</ref>.

און<ref>בהבא להלן – ראה בארוכה מכתב הנ"ל. וש"נ.</ref> ווי דאָס דריקט זיך אויך אויס אין דעם ענין פון שכר המצוות – כידוע דער פסק דין<ref>"דין" – ע"ד הדין ומשפט דיוהכ"פ, "דאיהו רחמי", בחי' חסדים הנסתרים, כדלקמן בפנים.</ref> פון רמב"ן<ref>בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע' שט).</ref>, אַז דער תכלית השכר איז דוקא אין דער צייט פון תחיית המתים ווען די נשמות וועלן צוריק אַראָפּקומען אין עוה"ז, און זיך ווידער אָנטאָן אין גשמיות'דיקע גופים; ד.ה. אַז דעם העכסטן ג־טלעכן שכר וועט באַנומען ווערן דוקא פון אידן אַלס נשמות בגופים בעוה"ז הגשמי.

ג. צווישן אידן גופא שטייט דער ענין נאָכמער בגלוי באַ ישיבה בחורים – וואָס זייענדיק נשמות בגופים (וגופים בריאים בשלימות – עם רמ"ח איברים ושס"ה גידים), בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, איז זייער לעבן און באַשעפטיקונג – לימוד התורה; ביז באופן אַז "תורתם אומנתם" (בלשון חז"ל<ref>ראה שבת יא, א. ובכ"מ (וראה לקו"ש חי"ז ע' 305 הערה 22).</ref>): זייער '''אומנות''' (פאַך) '''גשמית''' בעוה"ז '''הגשמי''' – באַשטייט פון '''תורה'''.

און נאָכמער: באַ זיי זעט מען בגלוי ווי די "וועלט" (יש ומציאות העולם) אַליין איז מסייע און העלפט אַרויס בעבודת השם – ווי דער רמב"ם איז מבאר (אין הלכות תשובה<ref>פ"ט ה"א.</ref>), אַז די כוונה און דער תכלית פון די יעודים גשמיים אין תורה איז בכדי אַז אידן זאָלן קענען לערנען תורה און מקיים זיין מצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף בתכלית השלימות, אָן קיינע שטערונגען ח"ו. דאָס הייסט, אַז אַ איד דאַרף "זעהן" די מנוחה והרחבה בגשמיות עוה"ז אַלס אַ מיטל צו מסייע זיין אידן בעבודת השם; ובהתאם לזה – דאַרף ער זי אויך אויסנוצן אין דער גרעסטער מאס:

וואָס דער ענין זעט מען בפועל ביי אַ ישיבה בחור: מ'נעמט פון אים אַראָפּ די דאגות בעניני עוה"ז, דאגות הפרנסה א.ד.ג (וועלכע ווערן באַזאָרגט צו אים דורך זיינע עלטערן, דורך הנהלת הישיבה וכיו"ב), בכדי ער זאָלן קענען לערנען תורה מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ביז באופן אַז "אומנתו" (הגשמית) איז "תורתו".

– ישיבה בחורים דאַרפן זיכער ניט אָנקומען צו אַ ביאור נוסף בהאמור; און אויב מ'דאַרף דערצו יע אָנקומען – איז אין "(תן לחכם) ויחכם עוד"<ref>משלי ט, ט.</ref>. ובפרט אַז איר לערנט דאָך תורה בחבורה, קומט במילא צו (אפילו בדרך הטבע פון עולם) אין הצלחת הלימוד<ref>עד ש"אין התורה נקנית אלא בחבורה" (ברכות סג, ב). וראה אבות פ"ו מ"ו. ועוד.</ref>, און אַלע מעלות פאַרבונדן מיט תלמוד תורה דרבים און ת"ת ברבים.

ד. די מעלה פון תלמידי הישיבה – האָט אַ שייכות מיוחדת מיט יום הכפורים:

ביוהכ"פ, "אחת בשנה"<ref>ס"פ תצוה. אחרי טז, ל.</ref>, זיינען אידן, אַלס '''נשמות בגופים''' – "דוגמת מלאכי השרת"<ref>טור או"ח סתר"ו (מפדר"א פמ"ו). שם סתרי"ט. שו"ע אדה"ז שם ס"ט (מדב"ר פ"ב, לו). רמ"א ושו"ע אדה"ז שם סו"ס תר"י.</ref>, ביז אַז באַ זיי איז מאיר די דרגת הקדושה פון יוהכ"פ – "העשירי יהי' '''קודש'''"<ref>לשון הכתוב – בחוקותי כז, לב.</ref>, ביז קדש הקדשים.

ובעבודת ה': ביוהכ"פ איז די תכלית השלימות פון תשובה עילאה<ref>נסמן בהברכה דלעיל ע' 47 הערה 89.</ref>, די דביקות והתאחדות פון אַ אידן מיט דעם אויבערשטן, וואָס ווערט במיוחד ובגלוי דורך תורה (און יוהכ"פ איז יום נתינת לוחות האחרונות<ref>תענית כו, ב ובפרש"י. גמרא שם ל, ב.</ref>).

דאָס הייסט, אַז ביוהכ"פ איז דאָ אַ חיבור פון צווי קצוות: אַלס נשמות בגופים, פאַרבונדן מיט מדידה והגבלה, ווערט אַ איד פאַרבונדן מיט דרגת הקדושה שלמעלה מכל מדידה והגבלה.

ע"ד ווי גערעדט פריער בנוגע צו דעם גילוי פון די י"ג מדות הרחמים בעשרת ימי תשובה בכלל, אויף וועלכע עס שטייט<ref>ישעי' נה, ו. ר"ה יח, א.</ref> "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ועאכו"כ בשעת מ'האַלט שוין בסיום יום התשיעי, ובתוספת דיום העשירי יהי' קודש, ווען ס'איז דאָ די שלימות הגילוי פון די י"ג מדות הרחמים, וביחד עם זה – ווערן זיי נמשך ונתגלה דוקא אין מדידה והגבלה, ביז אין גשמיות העולם,

ביז נאָכמער: עס ווערט נתגלה ווי אויך דער דין ומשפט שביוהכ"פ (גמר הדין דר"ה<ref>כמו שאומרים בתפלת ר"ה ויוהכ"פ (פיוט ונתנה תוקף) — "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון". וראה ר"ה טז, אב. וראה מכתב ח"י אלול תשמ"ו הערה ד"ה לכתיבה ולחתימה. וש"נ (לקו"ש חכ"ט ע' 533).</ref>) – איז באופן פון "משפט. . דאיהו רחמי"<ref>תקו"ז בהקדמה ("פתח אליהו"). ובנגלה דתורה – "ושפטו העדה והצילו העדה" (ר"ה כו, א).</ref>, ביז רחמים רבים '''שלמעלה ממדידה והגבלה''', ואדרבה – נאָך העכער פאַר רחמים רבים גלויים, וואָרום די דינים זיינען באמת ובפנימיות – חסדים הנסתרים (שלמעלה מגדר גילוי<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק כ"ו|תניא פכ"ו]] (לג, א).</ref>), און דורך תשובה עילאה ביוהכ"פ ווערן זיי נמשך ונתגלה בפשטות למטה מעשרה טפחים נשמות בגופים, ברב טוב גשמי ורוחני, אַזוי אַז מ'זעט בגלוי ווי אויך דער דין איז – דין '''עילאה''' (בדוגמת תשובה '''עילאה''').

ה. אין דעם קומט צו נאָכמער הדגשה בקביעות שנה זו – ווען יוהכ"פ איז חל בשבת: דעמולט האָט מען, נוסף אויף אַלע מעלות פון "שבת שבתון"<ref>אחרי טז, לא. אמור כג, לב.</ref> (עשירי יהי' קודש), אויך די מעלות פון קדושת יום השבת קודש (שביעי יהי' קודש)<ref>ולהעיר שגם שבת היא תשובה עילאה ([[אגרת התשובה פרק י'|אגה"ת פ"י]]. וראה בהברכה דלעיל ע' 48).

וידוע גם השייכות דשבת '''לתורה''' – כמובן גם ממ"ש בגמרא (שבת פו, ב) דלכו"ע בשבת ניתנה תורה. וממ"ש בזהר (ח"ג כט, א. ומרומז בשבת קיט, א. וראה לקו"ש ח"א ע' 40) דת"ח איקרי שבת.</ref>.

ולהוסיף: דער דין איז אַז "כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי'"<ref>מכילתא ופרש"י יתרו כ, ט. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א. וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 645־6.</ref>, ד.ה. אַז ביום השבת איז "מלאכתך" של אומנתך (בעוה"ז הגשמי) גופא "עשוי'" דורך דעם אויבערשטן; וואָס דאָס גיט נאָכמער נתינת כח צו תלמידי הישיבה בעבודתם במשך כל השנה, צו לערנען תורה מתוך מנוחת הנפש והגוף, וויבאַלד אַז "מלאכתך עשוי'", מ'שטעלט זיי צו זייערע צרכים גשמיים (כנ"ל סעיף ג).

ו. דער ענין איז נאָכמער בהדגשה בשנה זו בכללותה – קומענדיק פון שנת תש"נ, ר"ת תהא שנת נסים [ולפני זה – שנת '''תשמ"ט''' ידיך, און שנת '''תשמח''', שנת הקהל], און שטייענדיק בהתחלת שנת תנש"א, ר"ת תהא שנת אראנו נפלאות (ראשי תיבות שנתפרסם ונתפשט בתפוצות ישראל<ref>להעיר מרמב"ם (הל' ממרים פ"א ה"אב. שם פ"ב ה"ב ואילך) שמנהגות ש(הנהיגו ב"ד הגדול ו)פשטו בכל ישראל יש עשה ול"ת בקיומם.</ref>):

נס<ref>בהבא להלן – ראה ס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 371 ואילך. מכתב וא"ו תשרי ה'תש"נ (סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 722 ואילך).</ref> (ועד"ז – נפלאות) איז לשון רוממות והתנשאות<ref>ראה מצו"צ תהלים ס, ו. אוה"ת שה"ש ע' כט. בשלח ע' תרסה. סהמ"צ להצ"צ עג, א. ובכ"מ.</ref>, כמ"ש<ref>ישעי' מט, כב.</ref> "ארים נסי", "כמו הנס על ההרים"<ref>סהמ"צ שם. וראה סה"ש תשמ"ט שם הע' 19.</ref>. ובעבודת האדם – אַן עבודה והנהגה באופן נסי, למעלה מדרך הטבע; און נאָכמער: "'''על''' ההרים" (ניט "בהרים"), העכער אפילו פאַר די אויפגעהויבנקייט פון "הרים". ביז באופן, אַז דער טבע עצמו ווערט אויפגעהויבן לדרגת נס.

וואָס דער ענין קומט צום אויסדרוק בגלוי אין דעם לעבן פון ישיבה בחורים, וועלכע זיינען, אַלס נשמות בגופים אונטערוואָרפן די חוקי הטבע בעוה"ז הגשמי – '''דערהויבן''' גייסטיק "על ההרים", זייענדיק דורכגענומען מיט תורה, "תורתם אומנתם".

ז. ע"פ הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק אַז די אַלע ברכות וועלכע מ'האָט פריער גערעדט (נאָך מנחה) – ברכות והמשכות פון למעלה מעלה ביז למטה<ref>וראה הברכה דלעיל בתחלתה שענין זה מודגש במיוחד בברכת כהנים.</ref> – זיינען שייך צו תלמידי הישיבה ביתר שאת וביתר עוז.

ובפשטות: דער אויבערשטער זאָל אייך בענטשן אַז די אַלע ענינים האמורים זאָלן נמשך ווערן בפשטות בגשמיות למטה מעשרה טפחים, אַלס נשמות בגופים, ובפשטות – ברב טוב גשמי ורב טוב רוחני, ומתוך שמחה וטוב לבב.

כולל – די כחות צו אויסנוצן די אַלע ברכות מתוך שמחה וטוב לבב.

ובמיוחד בנוגע צו תלמידי הישיבה – אַז איר זאָלט נאָכמער מצליח זיין בלימוד התורה, באופן פון "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"<ref>יומא כו, א.</ref> (דין ומשפט – בחי' מדידה והגבלה בתורה עצמה), און אויך באופן ד"דרוש וקבל שכר"<ref>סוטה מד, א. וש"נ.</ref> (שלמעלה ממדידה והגבלה), כמ"ש<ref>ישעי' מב, כא. חולין סו, ב.</ref> "יגדיל תורה ויאדיר", ביז – למעלה מכל מדידה והגבלה<ref>להעיר שגם בהפסוק "יגדיל תורה ויאדיר" — ב' פירושים מן הקצה אל הקצה*: א) דקאי על לימוד עם תשב"ר (רמב"ם הל' ת"ת ספ"ב) — שהוא לימוד דוקא במדוה"ג (בהתאם לדעת התינוקות). ב) דקאי על לימוד שאינו נוגע הלכה למעשה (חולין סו, ב), ובלשון חז"ל "דרוש וקבל שכר" (כבפנים) – היינו לימוד באופן '''שלמעלה''' ממדוה"ג.

וע"פ המבואר בפנים אולי יש לבאר דשלימות ענין התורה היא כשמחברת ב' הענינים דגבול ובלי גבול (כפי שזה מתבטא במיוחד אצל תלמידי ישיבה).

'''*) ידוע שב' פירושים בפסוק אחד שייכים זה לזה (ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. וש"נ).'''</ref>.

און דאָס ווערט אַ הכנה מתאימה צו דער גילוי שלמעלה ממדוה"ג פון "שבת שבתון", "אחת בשנה".

ועוד והוא העיקר: דאָס איז נאָכמער מקדים ומזרז – ותיכף ומיד (וויבאַלד אַז "אחכה לו בכל יום שיבוא"<ref>נוסח "אני מאמין". וראה לקו"ש חכ"ג ע' 394.</ref>) – די גאולה האמתית והשלימה (ווען עס וועלן זיין תכלית ושלימות כל ענינים הנ"ל, כולל – אַלע מעלות פון שביעי (יום השבת) בשלימות, און אַלע מעלות פון עשירי (יוהכ"פ) בשלימות) – ע"י משיח צדקנו

– אויף וועמען עס שטייט (במזמור פט בתהלים)<ref>פסוק כא. – וקאי על משיח צדקנו שבא בהיסח הדעת, כמו מציאה (סנהדרין צז, א).</ref> "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו".

וסיום וחותם המזמור<ref>בהבא להלן – ראה בהברכה דלעיל ע' 49 ס"ט. וש"נ.</ref> – "ברוך ה' לעולם אמן ואמן": עס ווערט די ברכה והמשכה פון הוי' אין עולם ("לעולם"), ביז אין עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו (ועד"ז אין דעם "עולם" התחתון פון אידן<ref>"עולם קטן זה האדם" – תנחומא פקודי ג. תקו"ז תס"ט (ק, א). וראה אדר"נ פל"א, ג. קה"ר א, ד. זח"א קלד, ב. ועוד.</ref> – גוף הגשמי); ובאופן פון "אמן ואמן" – באופן דנצחון ("גבורים נוצחים", ע"ד "אנן ניצוחייא"), און נצחון אויך מלשון נצחיות, אַז מ'איז ממשיך די עבודה – נשמות בגופים בלי הפסק כלל – אין חיים נצחיים (כפס"ד הרמב"ן הנ"ל), תיכף ומיד ממש.

"ותחזינה עינינו" די עבודה פון כהן גדול בבית המקדש, "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז ובפרש"י.</ref>, ובמיוחד ביוהכ"פ – די עבודה לפני ולפנים (– נוסף אויף "ונשלמה פרים שפתינו"<ref>הושע יד, ג.</ref> ווי עס איז בזמן הזה, אויך "פרים" בפשטות).

און מ'האָט אַלע ברכות והצלחות על סדר הא"ב (ווי אָפּגעדרוקט אין סידור ומחזור<ref>בתפלת מוסף (דציבור) דיוהכ"פ.</ref> – השוה לכל נפש, ובמילא ווערט דאָס נתקבל ביי כל נפש, אנשים נשים וטף, און אויך אַלע צוזאַמען). ותיכף ומיד ממש – דער קיום פון אַלע ברכות בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, נשמות בגופים.

ועיקר הברכות – גאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. ו"בנערינו בזקיננו בבנינו ובבנותנו"<ref>בא י, ט.</ref>, קומען אַלע אידן, מכל קצוות וארבע כנפות תבל – אין ארץ ישראל, אין ירושלים עיה"ק, להר הבית, ולבית המקדש, ולקדש הקדשים.

ועוד ועיקר – תיכף ומיד ממש, אמן ואמן.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תנש"א]]
[[קטגוריה:ספר השיחות תנש"א]]
[[קטגוריה:לקוטי שיחות|ל"ט]]
[[קטגוריה:לקוטי שיחות חלק ל"ט]]
[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|שב]]
תיאור	מה יש להקליד	מה מתקבל
הטיה	''טקסט נטוי''	טקסט נטוי
הדגשה	'''טקסט מודגש'''	טקסט מודגש
הדגשה והטיה	'''''טקסט מודגש ונטוי'''''	*טקסט מודגש ונטוי*