עריכת הדף "משתמש:יחי המלך המשיח בכובע/לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח נח א"

{{עריכה}}{{לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח}}===התפתחות חכמות העולם כהכנה לגאולה===
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
א. בשייכות לפסוק{{הערה|[[בראשית פרק ז|פרשתינו ז, יא]].}} "בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה (וארובות השמים נפתחו)", איתא בזהר{{הערה|ח"א קיז, א. – בדפוסים שלפנינו לא הובא סיום הכתוב ("וארובות השמים נפתחו"). אבל ברא"ג הובא באוה"ח לזהר כאן, וכן בעטרת ראש (נה, א) משמע, שגרסי בזהר גם סיום הכתוב.}}: "ובשית מאה שנין לשתיתאה ‏ יתפתחון ‏ תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה כו'" – שבשנים שהחל משש מאות שנה לאלף הששי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה והעולם יתתקן כדי שיוכל להכנס לאלף השביעי.

הפירוש דשני הענינים "תרעי דהכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא" [המרומזים בפסוק הנ"ל{{הערה|רא"ג שבהערה הקודמת.}}:"נבקעו כל '''מעיינות תהום''' רבה (מבועי דחכמתא לתתא) וארובות '''השמים''' נפתחו (תרעי דחכמתא לעילא)"] הוא: "חכמתא '''לעילא'''" היא חכמת '''התורה''', ו"'''חכמתא''' לתתא" – חכמות העולם{{הערה|ס' אשמורת הבוקר (שאלוניקי, תרי"ב) לזהר}};

וכפי שאכן רואים, שבזמן הנ"ל היתה התגלות יתירה בחכמת התורה, בפנימיות התורה{{הערה|ועיי"ש בזהר (קיח, א): וכד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא כו'. וראה דרך אמת שם. וראה בארוכה שיחה שנדפסה בסוף המשך תרס"ו. לקו"ש ח"ז ע' 206 ואילך.}}

וכידוע מאמר הצ"צ{{הערה|ראה תורת שלום ע' 237.}}, שהקץ דביאת המשיח דשנת תר"ח, התבטא בכך שבאותה שנה נדפס הלקו"ת [שהרי החידוש דביאת המשיח הוא שאז יהי' "מלאה הארץ דעה את ה' גו'"{{הערה|[[ישעיה פרק יא|ישעי' יא, ט]]. ובארוכה – רמב"ם בסיום וחותם ספרו יד החזקה, עיי"ש (ושם הל' תשובה רפ"ט).}}]; ומספר שנים לפנ"ז נדפס התו"א (בשנת תקצ"ז{{הערה|ראה [[היום יום ג' שבט|היום יום ע' טז]]. ובכ"מ.}}) – שדוקא כאשר הלימוד (דפנימיות התורה) הוא באופן כזה, נעשה ה"יתפרנסון"{{הערה|לשון התקו"ז (ת"ו בסופו). ובהקדמת מקרש מלך לזהר: יתפרנסון . . '''כשיפורש''' להם אמיתות מאמריו כו'. ובכסא מלך (לתקו"ז שם): בדרא בתראה דוקא קרוב לימות המשיח כו' (אף אשר) זה כמה מאות שנים שנתגלה כו' (כי הלימוד צ"ל דוקא באופן של) יתפרנסון כו' '''יפורשו''' מאמריו העמוקים בהקרמות שגילה האר"י זלה"ה כו' '''שיבינו''' כו' כי הלומד גירסא בעלמא הגם שיש לו שכר טוב כו' עכ"ז הסגולה דבגיני' וקראתם דרור היא כשיתפרנסון וילמדו פירושי המאמרים כו'. – ראה גם כן הקדמת הרח"ו לשער ההקרמות.}} (דספרא דילך) וה"יפוצו"{{הערה|אגה"ק דהבעש"ט – נדפסה בסו"ס בן פורת יוסף. ובכ"מ.}} דמעיינות הבעש"ט, שהתגלותו היתה{{הערה|שנת תצ"ד (לקו"ד ח"א לא, א. ועוד).}} בסמיכות לשנת ת"ק{{הערה|עיין אוה"ח ר"פ צו.}}, וכמו כן התחילה אז גם התפתחות יתירה בחכמות העולם.

וצריך להבין: בשלמא זה שהתגלות פנימיות התורה היא הכנה "לאעלא בשביעאה", מובן. שכן היות שבימות המשיח יתחדש הענין ד"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", מתאים, שלפני זמן זה, כהכנה{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק לז|תניא רפל"ז]].}} לזה, תתגלה פנימיות התורה שהיא "מעין" תורתו של משיח; אבל איזו שייכות יש להתפתחות והתגלות חכמות העולם עם "לאעלא בשביעאה"?

יתירה מזו: מכך שהזהר מביא את שני הענינים בחדא מחתא, מובן, שיש קשר ביניהם – שעי"ז גופא שהתחילה אז התגלות חדשה בחכמת התורה (כהכנה לימות המשיח) הדבר "גרם" להתפתחות חכמות העולם – וצריך להבין: במה הוא הקשר ביניהם, הרי חכמות העולם הם שלא בערך למטה (לתתא) מחכמת התורה{{הערה|ראה אוה"ת בראשית תצו, ב ואילך. שמיני ע' נז ואילך.}} (לעילא) ובפרט פנימיות התורה?

ב. העולם כולו, עם כל הנמצאים בו, נבראו, "בשביל התורה ובשביל ישראל"{{הערה|אותיות דרע"ק ב'. פרש"י ר"פ בראשית. ועוד.}} '''וכל''' מה שברא הקב"ה בעולמו '''לא בראו אלא''' לכבודו" – ומכך מובן, שתכלית ושלימות הכוונה של כל דבר נברא היא בזה שהוא מנוצל, ע"י ישראל, לעבודת ה'.

וכן הוא גם בנוגע לחכמות העולם{{הערה|להעיר מדרמ"צ (סא, ריש ע"ב) דבכל נברא פרטי יש בחי' חכמה שהיא ראשית הנברא ומחכמה נמשך אח"כ לשאר חלקיו כו' ע"ש.}}, שהכוונה בהתפתחות חכמות העולם היא (בלשון התניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ח|ספ"ח]].}}) "להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו".

[אלא שכיון שלאו כל מוחא סביל דא, וכפי שאדמו"ר הזקן מסיים שם "וזהו טעמו של '''הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וסיעתן''' שעסקו בהן", לכן, הדבר שייך רק ליחידי סגולה מסוג הנ"ל, ומי שאינו שייך לזה, אדרבה, הוא "מלביש ומטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלקית"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ח|תניא שם]]. – דרגות שונות בלימוד חכמות העולם לש"ש, וכן דיוק לשון התניא "שיודע . . הרמב"ם ורמב"ן ז"ל נת' בלקו"ש חי"ב ע' 197 ואילך.}}].

ג. בענין זה מן ההכרח להבהיר, למרות שבעצם זהו דבר המובן מאליו: לכהנ"ל אין כל שייכות לשאלת הלימודים בקולג' או אוניברסיטה וכיו"ב, שבזה ישנו איסור חמור וסכנה (וחמירא סכנתא מאיסוראי{{הערה|חולין יוד, א.}}) – כיון שכל האויר וההשקפה של דל"ת אמות אלו (במוסדות אלו בדורותנו אלה) חדורים בכפירה '''בהשגחה פרטית''' של הקב"ה, שאין שום דבר או כח שיכול להתערב בהנהגות העולם וחוקיו (עד שזה מתקבל כדבר המובן מאליו (שאינו צריך ראי') '''וכיסוד''' לכל הלימוד, שאין כל צורך להזכירו בפירוש) – ובחלק גדול מהם נלמדים לימודי מינות, אמונות עבודה זרה{{הערה|ראה רמב"ם פ"ב דהל' ע"ז ה"ב: צוונו הקב"ה שלא לקרות כו' ולא נהרהר כו' שלא תשאל ע"ד עבודתה כו' (עיי"ש ובה"ג).}} '''וכו''''.

וברובם ככולם – אין כל גדרי בושה וצניעות, עד שלועגים ומתלוצצים מאלה שמתחשבים בזה, ואדרבה כל הפרוץ יותר – נעלה יותר וכו'.

'''וכמפורסם''' המצב האיום בזה בקמפוסים, פנימיות, מקומות הטיול '''וכו'''' – ואין להאריך בדבר המבהיל בכלל, ובמדה האיומה כנ"ל בפרט.

הטענה" המפורסמת, שהוא (או היא) לא ינזק והוא יעמוד בנסיון וכו' – הנה מפורסם גם הטענה הפשוט, שאפילו צדיק גמור ביום האחרון של שנת חייו ה־120 עלי אדמות ובתחלת היום וקודם התפלות שלו מבקש מהקב"ה אל תביאנו לידי נסיון"{{הערה|בברכות השחר (ברכות ס, ב). וראה סנהדרין קז, א.}} – ויש להאריך כו"כ ואכ"מ.

ד. מזה שהזהר מקשר את התפתחות חכמות העולם עם ההכנה "לאעלא בשביעאה", מובן, שהתועלת דחכמות אלו בעבודת ה' מתבטאת בענין שהוא הכנה לחידוש שיהי' בימות המשיח.

מהענינים העיקריים, שיתחדשו בימות המשיח, הוא היעוד{{הערה|[[ישעיה פרק מ|ישעי' מ, ה]].}} "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר", היינו, שהגילוי אלקות דלעתיד יהי' לא רק באופן, כנ"ל, "ומלאה הארץ '''דעה''' את ה' גו'", אלא גם באופן של "'''וראו כל בשר'''", שהבשר הגשמי '''יראה''' את "פי ה' דבר";

כלומר, לא רק שתהי' הראי' "בעין '''השכל הרוחני'''", אלא גם (כפי שמאריך אדמו"ר האמצעי{{הערה|שער האמונה פכ"ה ואילך. וראה [[לקטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}}) "ראיה '''גשמית בעין גשמי'''"; ויתירה מזו: מכך שכתוב "וראו כל בשר" – ולא "וראו כל '''עיני''' בשר"  [ע"ד "ותחזינה ענינו"{{הערה|נוסח התפילה. וראה [[ישעיה פרק נב|ישעיה נב, ח]] (הובא ב[[לקטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]]. שער האמונה רפכ"ו): כי עין בעין יראו גו'. ועוד.}}] – משמע, שלא רק ה"'''עין''' הגשמי", אלא גם '''הבשר הגשמי גופא''' יראה "כי פי ה' דבר".

וזוהי השייכות בין התפתחות חכמות העולם להכנה "לאעלא בשביעאה" – כי על ידי זה שמנצלים את חכמות העולם "לעבודת ה' או לתורתו", הדבר מסייע בהכנה "למעין" ד"וראו כל בשר" – ראי' '''גשמית ומוחשית''' – בעניני עבודת ה'.

ה. דוגמא לדבר: אחד מכוחות ה"טבע", ש(הי' קיים מששת ימי בראשית בכל תקפו – אלא שבני האדם לא ידעו ממנו, ו)התגלה והתפתח בשנים האחרונות, הוא זה שישנה האפשרות, שקול אדם המדבר במקום מסויים ישמע תיכף ומיד בריחוק מקום, עד בקצוי ארץ, לבנה וכו' [ע"י "טלפון", או יתירה מזו{{הערה|ראה לקמן בפנים סעיף ז'.}}, ע"י "רדיו"] 

וכמו כן לאחרונה, גם: לראותו וכל תנועותיו וכו'.

וחידוש זה בעולם – האפשרות לשמוע כל הגה והגה של אדם, באותו רגע ממש, בכל קצוי תבל ולראותו וכו׳ נותן ציור מוחשי בהענין, להבדיל ד"עין רואה ואוזן שומעת"{{הערה|[[משנה/אבות פרק ב#משנא א|אבות פ"ב מ"א]].}}. ואדרבא:

{{הערות שוליים}}}}'''משיחות ש"פ מקץ וש"פ משפטים תשכ"ו, ד' מרחשון וכ"ח אדר, תשכ"ז. נדפס בלקו"ש חט"ו ע' 42 ואילך. תרגום מאידית.'''