משתמש:יחי המלך המשיח בכובע/לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח נח א

		דף זה זקוק לעריכה: ייתכן שהדף סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח
חלק א
בראשית א • בראשית ב • נח א • נח ב • נח ג • לך לך א • לך לך ב • וירא • כ' מר־חשון א • כ' מר־חשון ב • חיי שרה • תולדות א • תולדות ב • תולדות – ר"ח כסלו • ויצא א • ויצא ב • ויצא ג • וישלח א • וישלח ב • וישלח ג • וישלח – י"ט כסלו • י"ט כסלו א • י"ט כסלו ב • י"ט כסלו ג • י"ט כסלו ד • י"ט כסלו ה • וישב א • וישב ב • וישב ג • וישב ד • וישב ה • מקץ • מקץ – חנוכה א • מקץ – חנוכה ב • חנוכה • ויגש – חנוכה • ויגש א • ויגש ב • ויגש ג • ויגש ד • עשרה בטבת א • עשרה בטבת ב • עשרה בטבת ג • ויחי – עשרה בטבת • ויחי א • ויחי ב • ויחי – שבת חזק
חלק ב
שמות א • שמות ב • שמות ג • שמות ד • שמות ה • וארא א • וארא ב • וארא ג • וארא – ראש חודש שבט • בא • בא – יו"ד שבט א • בא – יו"ד שבט ב • יו"ד שבט א • יו"ד שבט ב • בא – בשלח • בשלח א • בשלח ב • בשלח – יתרו • יתרו • כ"ב שבט • משפטים • תרומה א • תרומה ב • תצוה • פ' זכור – פורים • כי תשא • ויקהל • ויקה"פ – החודש • פקודי א • פקודי ב
חלק ג
ויקרא • ב' ניסן א • ב' ניסן ב • צו • שבת הגדול – צו • ערב פסח • ימים אחרונים דחה"פ • אחרון של פסח א • אחרון של פסח ב • אחרון של פסח ג • ימי הספירה • כ"ח ניסן • שמיני א • שמיני ב • שמיני ג • שמיני ד • שמיני ה • פרקי אבות • תזריע א • תזריע ב • תזריע ג • תזריע ד • תזריע־מצורע א • תזריע־מצורע ב • מצורע • אחרי־קדושים • קדושים • אמור א • אמור ב • פסח שני – בהר • ל"ג בעומר • בחוקותי א • בחוקותי ב • בחוקותי ג • בחוקותי ד • בחוקותי ה
חלק ד
חג השבועות א • חג השבועות ב • נשא • בהעלותך • שלח א • שלח ב • שלח ג • כ"ח סיון • קרח – י"ב־י"ג תמוז • חוקת א • חוקת ב • חוקת ג • חוקת – י"ב־י"ג תמוז • י"ב־י"ג תמוז א • י"ב־י"ג תמוז ב • י"ב־י"ג תמוז ג • בלק א • בלק ב • בלק ג • בלק ד • בלק ה • בלק ו • בלק ז • בלק ח • בלק – י"ז תמוז א • בלק – י"ז תמוז ב • פינחס א • פינחס ב • פינחס ג • פינחס ד • פינחס ה • בין המצרים – פינחס א • בין המצרים – פינחס ב • בין המצרים – מטות • מטות־מסעי א • מטות־מסעי ב • מטות־מסעי ג • מטות־מסעי – מנחם אב • מסעי • מסעי – בין המצרים
חלק ה
דברים – שבת חזון א • דברים – שבת חזון ב • דברים – שבת חזון ג • דברים – שבת חזון ד • דברים – שבת חזון ה • דברים – שבת חזון ו • שבת חזון א • שבת חזון ב • ה' מנחם אב • ואתחנן • ואתחנן – שבת נחמו א • ואתחנן – שבת נחמו ב • ואתחנן – שבת נחמו ג • ואתחנן – שבת נחמו ד • שבת נחמו • עקב א • עקב ב • עקב ג • עקב ד • ראה א • ראה ב • ראה ג • אלול – ראה • שופטים א • שופטים ב • שופטים ג • תצא א • תצא ב • תצא ג • תבוא א • תבוא ב • נצבים • ערב ראש השנה • צום גדלי' • סוכות • שמח"ת א • שמח"ת ב • שמח"ת ג
הוספות
הדרנים על הרמב"ם: תשל"ה (א) • תשמ"ה (ב) • תשמ"ו (ג) • תשמ"ז (ד) • תשמ"ח (ה) • תשמ"ט (ו) • תש"נ (ז) • תנש"א (ח) • הלכות . . שאינם בטלים לעולם • הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן • בענין "בית רבינו שבבבל" • ענינו של משיח

התפתחות חכמות העולם כהכנה לגאולה

א. בשייכות לפסוק "בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה (וארובות השמים נפתחו)", איתא בזהר: "ובשית מאה שנין לשתיתאה ‏ יתפתחון ‏ תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה כו'" – שבשנים שהחל משש מאות שנה לאלף הששי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה והעולם יתתקן כדי שיוכל להכנס לאלף השביעי.

הפירוש דשני הענינים "תרעי דהכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא" [המרומזים בפסוק הנ"ל:"נבקעו כל מעיינות תהום רבה (מבועי דחכמתא לתתא) וארובות השמים נפתחו (תרעי דחכמתא לעילא)"] הוא: "חכמתא לעילא" היא חכמת התורה, ו"חכמתא לתתא" – חכמות העולם;

וכפי שאכן רואים, שבזמן הנ"ל היתה התגלות יתירה בחכמת התורה, בפנימיות התורה

וכידוע מאמר הצ"צ, שהקץ דביאת המשיח דשנת תר"ח, התבטא בכך שבאותה שנה נדפס הלקו"ת [שהרי החידוש דביאת המשיח הוא שאז יהי' "מלאה הארץ דעה את ה' גו'"]; ומספר שנים לפנ"ז נדפס התו"א (בשנת תקצ"ז) – שדוקא כאשר הלימוד (דפנימיות התורה) הוא באופן כזה, נעשה ה"יתפרנסון" (דספרא דילך) וה"יפוצו" דמעיינות הבעש"ט, שהתגלותו היתה בסמיכות לשנת ת"ק, וכמו כן התחילה אז גם התפתחות יתירה בחכמות העולם.

וצריך להבין: בשלמא זה שהתגלות פנימיות התורה היא הכנה "לאעלא בשביעאה", מובן. שכן היות שבימות המשיח יתחדש הענין ד"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", מתאים, שלפני זמן זה, כהכנה לזה, תתגלה פנימיות התורה שהיא "מעין" תורתו של משיח; אבל איזו שייכות יש להתפתחות והתגלות חכמות העולם עם "לאעלא בשביעאה"?

יתירה מזו: מכך שהזהר מביא את שני הענינים בחדא מחתא, מובן, שיש קשר ביניהם – שעי"ז גופא שהתחילה אז התגלות חדשה בחכמת התורה (כהכנה לימות המשיח) הדבר "גרם" להתפתחות חכמות העולם – וצריך להבין: במה הוא הקשר ביניהם, הרי חכמות העולם הם שלא בערך למטה (לתתא) מחכמת התורה (לעילא) ובפרט פנימיות התורה?

ב. העולם כולו, עם כל הנמצאים בו, נבראו, "בשביל התורה ובשביל ישראל" וכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו" – ומכך מובן, שתכלית ושלימות הכוונה של כל דבר נברא היא בזה שהוא מנוצל, ע"י ישראל, לעבודת ה'.

וכן הוא גם בנוגע לחכמות העולם, שהכוונה בהתפתחות חכמות העולם היא (בלשון התניא) "להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו".

[אלא שכיון שלאו כל מוחא סביל דא, וכפי שאדמו"ר הזקן מסיים שם "וזהו טעמו של הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן", לכן, הדבר שייך רק ליחידי סגולה מסוג הנ"ל, ומי שאינו שייך לזה, אדרבה, הוא "מלביש ומטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלקית"].

ג. בענין זה מן ההכרח להבהיר, למרות שבעצם זהו דבר המובן מאליו: לכהנ"ל אין כל שייכות לשאלת הלימודים בקולג' או אוניברסיטה וכיו"ב, שבזה ישנו איסור חמור וסכנה (וחמירא סכנתא מאיסוראי) – כיון שכל האויר וההשקפה של דל"ת אמות אלו (במוסדות אלו בדורותנו אלה) חדורים בכפירה בהשגחה פרטית של הקב"ה, שאין שום דבר או כח שיכול להתערב בהנהגות העולם וחוקיו (עד שזה מתקבל כדבר המובן מאליו (שאינו צריך ראי') וכיסוד לכל הלימוד, שאין כל צורך להזכירו בפירוש) – ובחלק גדול מהם נלמדים לימודי מינות, אמונות עבודה זרה וכו'.

וברובם ככולם – אין כל גדרי בושה וצניעות, עד שלועגים ומתלוצצים מאלה שמתחשבים בזה, ואדרבה כל הפרוץ יותר – נעלה יותר וכו'.

וכמפורסם המצב האיום בזה בקמפוסים, פנימיות, מקומות הטיול וכו' – ואין להאריך בדבר המבהיל בכלל, ובמדה האיומה כנ"ל בפרט.

הטענה" המפורסמת, שהוא (או היא) לא ינזק והוא יעמוד בנסיון וכו' – הנה מפורסם גם הטענה הפשוט, שאפילו צדיק גמור ביום האחרון של שנת חייו ה־120 עלי אדמות ובתחלת היום וקודם התפלות שלו מבקש מהקב"ה אל תביאנו לידי נסיון" – ויש להאריך כו"כ ואכ"מ.

ד. מזה שהזהר מקשר את התפתחות חכמות העולם עם ההכנה "לאעלא בשביעאה", מובן, שהתועלת דחכמות אלו בעבודת ה' מתבטאת בענין שהוא הכנה לחידוש שיהי' בימות המשיח.

מהענינים העיקריים, שיתחדשו בימות המשיח, הוא היעוד "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר", היינו, שהגילוי אלקות דלעתיד יהי' לא רק באופן, כנ"ל, "ומלאה הארץ דעה את ה' גו'", אלא גם באופן של "וראו כל בשר", שהבשר הגשמי יראה את "פי ה' דבר";

כלומר, לא רק שתהי' הראי' "בעין השכל הרוחני", אלא גם (כפי שמאריך אדמו"ר האמצעי) "ראיה גשמית בעין גשמי"; ויתירה מזו: מכך שכתוב "וראו כל בשר" – ולא "וראו כל עיני בשר" [ע"ד "ותחזינה ענינו"] – משמע, שלא רק ה"עין הגשמי", אלא גם הבשר הגשמי גופא יראה "כי פי ה' דבר".

וזוהי השייכות בין התפתחות חכמות העולם להכנה "לאעלא בשביעאה" – כי על ידי זה שמנצלים את חכמות העולם "לעבודת ה' או לתורתו", הדבר מסייע בהכנה "למעין" ד"וראו כל בשר" – ראי' גשמית ומוחשית – בעניני עבודת ה'.

ה. דוגמא לדבר: אחד מכוחות ה"טבע", ש(הי' קיים מששת ימי בראשית בכל תקפו – אלא שבני האדם לא ידעו ממנו, ו)התגלה והתפתח בשנים האחרונות, הוא זה שישנה האפשרות, שקול אדם המדבר במקום מסויים ישמע תיכף ומיד בריחוק מקום, עד בקצוי ארץ, לבנה וכו' [ע"י "טלפון", או יתירה מזו, ע"י "רדיו"]

וכמו כן לאחרונה, גם: לראותו וכל תנועותיו וכו'.

וחידוש זה בעולם – האפשרות לשמוע כל הגה והגה של אדם, באותו רגע ממש, בכל קצוי תבל ולראותו וכו׳ נותן ציור מוחשי בהענין, להבדיל ד"עין רואה ואוזן שומעת". ואדרבא:

הערות שוליים

משיחות ש"פ מקץ וש"פ משפטים תשכ"ו, ד' מרחשון וכ"ח אדר, תשכ"ז. נדפס בלקו"ש חט"ו ע' 42 ואילך. תרגום מאידית.