לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח/בראשית ב

מתוך חב"דטקסט, מאגר טקסטים חב"דים חופשיים
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח
חלק א
בראשית אבראשית בנח אנח בנח גלך לך אלך לך בויראכ' מר־חשון אכ' מר־חשון בחיי שרהתולדות אתולדות בתולדות – ר"ח כסלוויצא אויצא בויצא גוישלח אוישלח בוישלח גוישלח – י"ט כסלוי"ט כסלו אי"ט כסלו בי"ט כסלו גי"ט כסלו די"ט כסלו הוישב אוישב בוישב גוישב דוישב המקץמקץ – חנוכה אמקץ – חנוכה בחנוכהויגש – חנוכהויגש אויגש בויגש גויגש דעשרה בטבת אעשרה בטבת בעשרה בטבת גויחי – עשרה בטבתויחי אויחי בויחי – שבת חזק
חלק ב
שמות אשמות בשמות גשמות דשמות הוארא אוארא בוארא גוארא – ראש חודש שבטבאבא – יו"ד שבט אבא – יו"ד שבט ביו"ד שבט איו"ד שבט בבא – בשלחבשלח אבשלח בבשלח – יתרויתרוכ"ב שבטמשפטיםתרומה אתרומה בתצוהפ' זכור – פוריםכי תשאויקהלויקה"פ – החודשפקודי אפקודי ב
חלק ג
ויקראב' ניסן אב' ניסן בצושבת הגדול – צוערב פסחימים אחרונים דחה"פאחרון של פסח אאחרון של פסח באחרון של פסח גימי הספירהכ"ח ניסןשמיני אשמיני בשמיני גשמיני דשמיני הפרקי אבותתזריע אתזריע בתזריע גתזריע דתזריע־מצורע אתזריע־מצורע במצורעאחרי־קדושיםקדושיםאמור אאמור בפסח שני – בהרל"ג בעומרבחוקותי אבחוקותי בבחוקותי גבחוקותי דבחוקותי ה
חלק ד
חג השבועות אחג השבועות בנשאבהעלותךשלח אשלח בשלח גכ"ח סיוןקרח – י"ב־י"ג תמוזחוקת אחוקת בחוקת גחוקת – י"ב־י"ג תמוזי"ב־י"ג תמוז אי"ב־י"ג תמוז בי"ב־י"ג תמוז גבלק אבלק בבלק גבלק דבלק הבלק ובלק זבלק חבלק – י"ז תמוז אבלק – י"ז תמוז בפינחס אפינחס בפינחס גפינחס דפינחס הבין המצרים – פינחס אבין המצרים – פינחס בבין המצרים – מטותמטות־מסעי אמטות־מסעי במטות־מסעי גמטות־מסעי – מנחם אבמסעימסעי – בין המצרים
חלק ה
דברים – שבת חזון אדברים – שבת חזון בדברים – שבת חזון גדברים – שבת חזון דדברים – שבת חזון הדברים – שבת חזון ושבת חזון אשבת חזון בה' מנחם אבואתחנןואתחנן – שבת נחמו אואתחנן – שבת נחמו בואתחנן – שבת נחמו גואתחנן – שבת נחמו דשבת נחמועקב אעקב בעקב געקב דראה אראה בראה גאלול – ראהשופטים אשופטים בשופטים גתצא אתצא בתצא גתבוא אתבוא בנצביםערב ראש השנהצום גדלי'סוכותשמח"ת אשמח"ת בשמח"ת ג
הוספות
הדרנים על הרמב"ם: תשל"ה (א)תשמ"ה (ב)תשמ"ו (ג)תשמ"ז (ד)תשמ"ח (ה)תשמ"ט (ו)תש"נ (ז)תנש"א (ח)הלכות . . שאינם בטלים לעולםהדרן על מסכתות ברכות ומועד קטןבענין "בית רבינו שבבבל"ענינו של משיח

סימני הגאולה בתקופתנו

...בהאמור לעיל יש גם לימוד והוראה בשייכות לתקופתנו זו – לאחרי סיום שנת תש"נ, "תהא שנת נסים", ובהתחלת שנת תנש"א[1], "תהא שנת אראנו נפלאות":

בתקופתנו זו מתרחשים ברחבי העולם נסים ונפלאות (עד ל"נפלאות גדולות"[2], ולא רק באופן ד"לעושה נפלאות גדולות לבדו", ש"אין בעל הנס מכיר בניסו"[3], אלא גם) באופן גלוי לעין כל – מעין ודוגמת והכנה לנסים ונפלאות דגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד, עלי' נאמר[4] "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ולדוגמא:

במדינות גדולות וחזקות הולכים ומשתנים סדרי השלטון והמשטר לטוב, טוב צדק ויושר[5] – מעין ודוגמת והכנה לתיקון ושלימות העולם בימות המשיח[6], כולל בנוגע לבנ"י – נתינת חופש בכל הקשור לעניני יהדות, תורה ומצוותי', עד ליציאתם של מאות אלפי יהודים לחירות – מעין ודוגמת והכנה לקיבוץ גלויות (בבחינת "טועמי' חיים זכו"[7]) בימות המשיח;

המאורעות במפרץ הפרסי – מסימני הגאולה, כמארז"ל בנוגע ל"מלכיות מתגרות כו'"[8], ובפרטיות יותר – "מלך פרס (דקאי בפשטות על השטח שכולו עירק) מתגרה במלך ערבי כו' וכל אומות העולם מתרעשין ומתבהלים כו', ואומר (הקב"ה) להם (לישראל) . . אל תיראו הגיע זמן גאולתכם"[9], וממשיך ומסיים[9] "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם".

ולאידך – בימים אלה התאספו אומות העולם (שבעים אומות) באופן ד"רגשו גוים ולאומים יהגו"[10], לטעון לישראל "לסטים אתם כו'", לא רק בנוגע לעזה או שומרון, אלא גם (ולכל לראש) בנוגע ליהודה כולל ירושלים, עיר הבירה של ארץ ישראל, "קרית חנה דוד"[11] – בה בשעה שהכל יודעים את התשובה לטענה זו המפורשת בהתחלת פירוש רש"י על התורה: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו . . נתנה לנו".

[ולמרבה הפלא – היו בכלל זה גם מדינות שדרכם להשתדל ולעשות כל התלוי בהם למען הצדק והיושר בעולם, כפי שראו גם בהנהגתם בקשר למאורעות במפרץ הפרסי באופן המתחחב ע"פ צדק ויושר (למנוע מצב של גזילה איש מרעהו, מדינה ממדינה כו'), כי גם בענין זה התנהגו באופן בלתי־רצוי ביחס לבנ"י].

ויש לומר ההסברה בזה (שמאורע בלתי־רצוי זה אירע דוקא בתקופה שבה רואים נסים גלויים) – ע"ד האמור לעיל שהסדר בעולם הוא באופן של העלם וחושך, ורק אח"כ נעשה גילוי האור, ומזה מובן שאין להתפעל מזה ש"רגשו גוים ולאומים יהגו", כיון שאין זה אלא "ריק" (כסיום הכתוב), "כל ריגושן . . לריק"[12], כיון ש"יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"[13], ולכן עומדים בנ"י בכל התוקף בכל הקשור לשלימותה של ארץ ישראל (ועאכו"כ בנוגע לירושלים), בידעם ש"כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה . . ונתנה לנו".

וי"ל יתירה מזה – שהענין ד"רגשו גוים ולאומים יהגו" גופא הוא מסימני הגאולה, כמ"ש רש"י ש"רבותינו דרשו[12] את הענין על מלך המשיח".

ויה"ר והוא העיקר – שלאחרי כל סימני הגאולה תבוא כבר ותיכף הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות," שאז יהי' שלימות הענין ד"עולם חדש", "נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים"'[14], ובאופן ש"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי[15] כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[16].

הערות שוליים

  1. וסימנך "ותנשא מלכותו", "של יעקב יותר ויותר שיבוא אחריו דוד ושלמה" (בלק כד, ז ובפרש"י) – כולל משיח שהוא מזרע דוד ושלמה בנו (סהמ"צ להרמב"ם מל"ת שסב. ועוד).
  2. תהלים קלו, ד.
  3. נדה לא, א.
  4. מיכה ז, טו.
  5. ראה גם ס' השיחות ה'תש"נ ח"א ע' 152 ואילך.
  6. ראה רמב"ם הל' מלכים ספי"א: ויתקן את העולם כו'.
  7. ראה לקו"ש ח"כ ע' 173. וש"נ.
  8. ב"ר פמ"ב, ד. מדרש לקח טוב לך לך יד, א.
  9. 9.0 9.1 יל"ש ישעי' רמז תצט.
  10. תהלים ב, א.
  11. ישעי' כט, א.
  12. 12.0 12.1 מדרש תהלים ויל"ש עה"פ.
  13. שם, ד.
  14. ב"ר פ"ל, ה.
  15. בדוגמת המעמד ומצב שהי' בתיבת נח (ראה המשך וככה תרל"ז פצ"ה. ובכ"מ).
  16. ישעי' יא, ט.
משיחות ש"פ בראשית (אסרו חג דשמע"צ ושמח"ת)* ה'תנש"א. סעיף יג. נדפס בסה"ש תנש"א ח"א ע' 72 ואילך.
*) התוועדות הא', והתוועדות הב' – המשך לשמח"ת (המו"ל).