ספר הזכרונות פרק לח: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק לח": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק לח": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן)))
 
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{ספר הזכרונות}}
{{הפרת זכויות יוצרים - בדיקה}}{{ספר הזכרונות}}
 
== שלוש הברכות ==
== שלוש הברכות ==
{{להשלים}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
 
==== תרגום ללשון הקודש ====
בין האב לבין בתו התפתח ויכוח ממושך בנושא זה. ר' שמואל נחום ביקש להוכיח לבתו הלמדנית שלאמתו של דבר אין איסור להינשא בלי להתראות קודם לכן. הביטוי "אסור לקדש אשה עד שיראנה" משמעותו רק שיש להמנע מכך, ואין הכוונה כאן לאיסור ממש. ר' שמואל נחום הביא הוכחות לדעתו מן הרמב"ם ומן השולחן ערוך, אך דבורה לאה סתרה ראיותיו והוכיחה שאכן הכוונה "איסור ממש". בין השאר הצביעה על כך שבסוגיא במסכת נדה, דף י"ז, מופיע הביטוי "אסור" במשמעותו של איסור ממש. כן הזכירה את האמור במסכת נדרים, דף כ', על תקלה הנובעת מנשואין בלי היכרות מוקדמת. ר' צדוק משה, שהיה מסוגל – אם כי לא היה למדן מובהק – לעקוב אחר הויכוח בין האב לבין בתו, עמד נפעם. שוב נוכח במעלותיה הרוחניות המיוחדות של דבורה.
בין האב לבין בתו התפתח ויכוח ממושך בנושא זה. ר' שמואל נחום ביקש להוכיח לבתו הלמדנית שלאמתו של דבר אין איסור להינשא בלי להתראות קודם לכן. הביטוי "אסור לקדש אשה עד שיראנה" משמעותו רק שיש להמנע מכך, ואין הכוונה כאן לאיסור ממש. ר' שמואל נחום הביא הוכחות לדעתו מן הרמב"ם ומן השולחן ערוך, אך דבורה לאה סתרה ראיותיו והוכיחה שאכן הכוונה "איסור ממש". בין השאר הצביעה על כך שבסוגיא במסכת נדה, דף י"ז, מופיע הביטוי "אסור" במשמעותו של איסור ממש. כן הזכירה את האמור במסכת נדרים, דף כ', על תקלה הנובעת מנשואין בלי היכרות מוקדמת. ר' צדוק משה, שהיה מסוגל – אם כי לא היה למדן מובהק – לעקוב אחר הויכוח בין האב לבין בתו, עמד נפעם. שוב נוכח במעלותיה הרוחניות המיוחדות של דבורה.


שורה 27: שורה 24:
דבורה היתה טרודה מאד, לא רק בניהול עסקי בעלה ובעסקנות הצבורית, כי אם גם בעיסוק נוסף: בבית בעלה מצאה את אחת הספריות הגדולות שבאותה תקופה. היה זה אוסף של ספרים עתיקים שהצטברו משך דורות ועברו בירושה לאב ובן. בצמאונה העז להרחיב את ידיעותיה – התמסרה דבורה אל המקור החדש שנתגלה לה, מקור בלתי רגיל לידע. שעות רבות בילתה ליד האוצר הרוחני הזה, שערכו היה גדול בעיניה מן האוצרות הגשמיים, נכסי בעלה.
דבורה היתה טרודה מאד, לא רק בניהול עסקי בעלה ובעסקנות הצבורית, כי אם גם בעיסוק נוסף: בבית בעלה מצאה את אחת הספריות הגדולות שבאותה תקופה. היה זה אוסף של ספרים עתיקים שהצטברו משך דורות ועברו בירושה לאב ובן. בצמאונה העז להרחיב את ידיעותיה – התמסרה דבורה אל המקור החדש שנתגלה לה, מקור בלתי רגיל לידע. שעות רבות בילתה ליד האוצר הרוחני הזה, שערכו היה גדול בעיניה מן האוצרות הגשמיים, נכסי בעלה.


מן המשימות המיוחדות שהטילה דבורה על עצמה היתה הרמת מצבן הרוחני של הנשים היהודיות בוויטבסק. לאחר שהסדירה את ניהול חבורות הנשים לעניני צדקה, סידור יתומים ועזרת עניים וחולים – היתה דבורה מעונינת שהנשים תתקרבנה יותר למקורות היהדות. לפיכך, בכל הזדמנות של פגישה עם נשים בעניני צדקה נשאה לפני הנוכחות הרצאות המבוססות על מאמרי חז"ל שונים ואגדות. היא השתדלה באופן מיוחד שדבריה יובנו על ידי הנשים ויהדרו ללבותיהן. לצורך כך השתמשה בספרים נפוצים באידיש, ובכללן התרגום האידי לחומש (טיטש־חומש) שכבר היה אז בדפוס, אך בעיקר השתמשה בידיעותיה העצמיות מהן השתדלה להעניק לנשים בצורה מובנת. תוך זמן קצר התקיימה בוויטבסק קבוצה גדולה של נשים, שקבעו להן זמנים מיוחדים ללימודים תורניים מתאימים, בהדרכתה של דבורה. ברם, דבורה לא הסתפקה בכך. היתה לה תכנית לטווח ארוך: להפוך את וויטבסק הנחשלת לעיר של תורה ושל תלמידי חכמים. בוויטבסק היתה אז ישיבה לא גדולה ובלתי ניכרת. מרבית התלמידים היו מבני העיר, ורק מעט מהם באו מן הסביבה. היחס בוויטבסק לבחורי הישיבה היה שונה בהרבה מן היחס במינסק. שם, במינסק, כמו בערים אחרות, היתה מוכרת התופעה של "אכילת ימים". היתה זו דרך למצוא בסיס קיום לבחורי הישיבה, על ידי כך שכל בית החזיק בחור ישיבה או כמה בחורי ישיבה.
מן המשימות המיוחדות שהטילה דבורה על עצמה היתה הרמת מצבן הרוחני של הנשים היהודיות בוויטבסק. לאחר שהסדירה את ניהול חבורות הנשים לעניני צדקה, סידור יתומים ועזרת עניים וחולים – היתה דבורה מעונינת שהנשים תתקרבנה יותר למקורות היהדות. לפיכך, בכל הזדמנות של פגישה עם נשים בעניני צדקה נשאה לפני הנוכחות הרצאות המבוססות על מאמרי חז"ל שונים ואגדות. היא השתדלה באופן מיוחד שדבריה יובנו ע"י הנשים ויהדרו ללבותיהן. לצורך כך השתמשה בספרים נפוצים באידיש, ובכללן התרגום האידי לחומש (טיטש־חומש) שכבר היה אז בדפוס, אך בעיקר השתמשה בידיעותיה העצמיות מהן השתדלה להעניק לנשים בצורה מובנת. תוך זמן קצר התקיימה בוויטבסק קבוצה גדולה של נשים, שקבעו להן זמנים מיוחדים ללימודים תורניים מתאימים, בהדרכתה של דבורה. ברם, דבורה לא הסתפקה בכך. היתה לה תכנית לטווח ארוך: להפוך את וויטבסק הנחשלת לעיר של תורה ושל תלמידי חכמים. בוויטבסק היתה אז ישיבה לא גדולה ובלתי ניכרת. מרבית התלמידים היו מבני העיר, ורק מעט מהם באו מן הסביבה. היחס בוויטבסק לבחורי הישיבה היה שונה בהרבה מן היחס במינסק. שם, במינסק, כמו בערים אחרות, היתה מוכרת התופעה של "אכילת ימים". היתה זו דרך למצוא בסיס קיום לבחורי הישיבה, ע"י כך שכל בית החזיק בחור ישיבה או כמה בחורי ישיבה.


בבית אביה של דבורה , ולאחר מכן בביתה שלה במינסק, החזיקו תמיד מספר בחורי ישיבה, בימי החול ושבתות וחגים. משחר ילדותה התמסרה דבורה להכנת ארוחות ל"אוכלי הימים". ביראת כבוד התייחסה תמיד לבני התורה הצעירים שבאו לבית לסעוד את ליבם. קורת רוח מיוחדת היתה לה בשמיעת דברי תורה מפיהם.
בבית אביה של דבורה , ולאחר מכן בביתה שלה במינסק, החזיקו תמיד מספר בחורי ישיבה, בימי החול ושבתות וחגים. משחר ילדותה התמסרה דבורה להכנת ארוחות ל"אוכלי הימים". ביראת כבוד התייחסה תמיד לבני התורה הצעירים שבאו לבית לסעוד את ליבם. קורת רוח מיוחדת היתה לה בשמיעת דברי תורה מפיהם.
שורה 52: שורה 49:


בטרם חלפה שנה כבר חשה דבורה שהיא הרה, ברם, היא לא הזדרזה לספר על כך לבעלה, שכן תחילה חששה שמא יארע לעוברה כפי שאירע לילדה מבעלה הקודם ולא יאריך ימים.
בטרם חלפה שנה כבר חשה דבורה שהיא הרה, ברם, היא לא הזדרזה לספר על כך לבעלה, שכן תחילה חששה שמא יארע לעוברה כפי שאירע לילדה מבעלה הקודם ולא יאריך ימים.
}}
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]