11,477
עריכות
מ
הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק מ": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == גויים מעריצים את הצדיק == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== זכריה ירוחם חונן בכשרונות גדולים. כבר בהגיעו לבריסק, כילד בן 11 שנים, היה בקי במספר מסכתות בעל־פה. נוסף לכך היה חריף מאד, וחונן בזכרון יוצא מן הכלל. רק עיין פעם אחת בספר כלשהו ומיד הי...") |
מ (הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק מ": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{הפרת זכויות יוצרים - בדיקה}}{{ספר הזכרונות}} | ||
== גויים מעריצים את הצדיק == | == גויים מעריצים את הצדיק == | ||
{{ | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
זכריה ירוחם חונן בכשרונות גדולים. כבר בהגיעו לבריסק, כילד בן 11 שנים, היה בקי במספר מסכתות בעל־פה. נוסף לכך היה חריף מאד, וחונן בזכרון יוצא מן הכלל. רק עיין פעם אחת בספר כלשהו ומיד היה מסוגל לחזור על הכל בעל־פה. לכן נקרא בשם "העילוי מנמירוב". רבה של בריסק, הגאון ר' משה יעקב לקחו לביתו וצירף אותו לשיעורים שהיו לו עם בנו העילוי צבי הירש שהיה מבוגר בשנתיים ממנו. | זכריה ירוחם חונן בכשרונות גדולים. כבר בהגיעו לבריסק, כילד בן 11 שנים, היה בקי במספר מסכתות בעל־פה. נוסף לכך היה חריף מאד, וחונן בזכרון יוצא מן הכלל. רק עיין פעם אחת בספר כלשהו ומיד היה מסוגל לחזור על הכל בעל־פה. לכן נקרא בשם "העילוי מנמירוב". רבה של בריסק, הגאון ר' משה יעקב לקחו לביתו וצירף אותו לשיעורים שהיו לו עם בנו העילוי צבי הירש שהיה מבוגר בשנתיים ממנו. | ||
היתום מנמירוב היה יפה מראה, אך בגלל חוויותיו הטרגיות היתה שפוכה עצבות על פניו, דבר שהעניק לו מראה של מבוגר. חילוקי דעות התעוררו בין למדני בריסק לגבי אפשרויותיו, כמי שלא הגיע למצוות, לעבור לפני התיבה ולהוציא את הרבים ידי חובתם בעניני לימוד תורה וקדיש. בסופו של דבר סוכמו | היתום מנמירוב היה יפה מראה, אך בגלל חוויותיו הטרגיות היתה שפוכה עצבות על פניו, דבר שהעניק לו מראה של מבוגר. חילוקי דעות התעוררו בין למדני בריסק לגבי אפשרויותיו, כמי שלא הגיע למצוות, לעבור לפני התיבה ולהוציא את הרבים ידי חובתם בעניני לימוד תורה וקדיש. בסופו של דבר סוכמו ע"י גאוני העיר הפתרונות, כפי שתוארו לעיל. נוסף על כך הורשה להתעטף בטלית ותפילין ולברך עליהם את הברכות המתאימות. | ||
במשך שש שנים ישב זכריה ירוחם בבריסק ולמד תורה בשקידה. בגיל 17 שנים הוסמך לרבנות | במשך שש שנים ישב זכריה ירוחם בבריסק ולמד תורה בשקידה. בגיל 17 שנים הוסמך לרבנות ע"י גאוני בריסק. בינתיים נפטר רבי משה יעקב, רבה של העיר, ובנו, ר' צבי הירש עלה במקומו על כס הרבנות. זכריה ירוחם הלך להורודנה, שם התקיימה ישיבה גדולה, שבראשה עמד הגאון ר' רפאל דוד, נכדו של הגאון ר' דוד זילצבורג, מי שהיה תלמידו של הגאון ר' יוסף כץ, רבה של קרקא ותלמיד תלמידו של מהרש"ל. | ||
בישיבתו של ר' רפאל דוד בהורדנה למד ר' זכריה ירוחם שנתיים. תוך כדי כך הכיר העילוי מנמירוב את הגאון ר' בנימין זאב, רבה של העיר, והתיידד עם יהודה בנו. במשך תקופת שהותו בהורודנה גם ביקר מספר פעמים את הגאון ר' נפתלי הירץ גינזבורג בפינסק. ראש הישיבה הכתירו בתואר "מורה מורנו", ורצה להשיאו עם נכדתו, בת ר' אברהם שלמה, בנו היחיד, אך ר' זכריה ירוחם העדיף לצאת למסע של גלות. | בישיבתו של ר' רפאל דוד בהורדנה למד ר' זכריה ירוחם שנתיים. תוך כדי כך הכיר העילוי מנמירוב את הגאון ר' בנימין זאב, רבה של העיר, והתיידד עם יהודה בנו. במשך תקופת שהותו בהורודנה גם ביקר מספר פעמים את הגאון ר' נפתלי הירץ גינזבורג בפינסק. ראש הישיבה הכתירו בתואר "מורה מורנו", ורצה להשיאו עם נכדתו, בת ר' אברהם שלמה, בנו היחיד, אך ר' זכריה ירוחם העדיף לצאת למסע של גלות. | ||
| שורה 27: | שורה 26: | ||
כאשר עזבו ר' זכריה ירוחם ומשפחתו את הכפר, ועברו לנמירוב, רכשו תושבי הכפר את ביתו ואת הגן שמסביבו, והשאירוהו ריק. כל זוג מבני הכפר שנישא הוכנס לתקופה קצרה לבית זה כסגולה להצלחת חייהם המשותפים. את חלקת האדמה עיבדו התושבים לפי תור, שנקבע בגורל, ותוצרת הגן חולקה לעניים, יהודים ולהבדיל גויים. | כאשר עזבו ר' זכריה ירוחם ומשפחתו את הכפר, ועברו לנמירוב, רכשו תושבי הכפר את ביתו ואת הגן שמסביבו, והשאירוהו ריק. כל זוג מבני הכפר שנישא הוכנס לתקופה קצרה לבית זה כסגולה להצלחת חייהם המשותפים. את חלקת האדמה עיבדו התושבים לפי תור, שנקבע בגורל, ותוצרת הגן חולקה לעניים, יהודים ולהבדיל גויים. | ||
בהיוודע עתב בכפר כי הצעיר המבקר בו אינו אלא נכדו של "הזקן הקדוש" | בהיוודע עתב בכפר כי הצעיר המבקר בו אינו אלא נכדו של "הזקן הקדוש" – קיבלוהו בכבוד גדול, ואף הציעו לו לקבל לרשותו את הבית והגן למגורים. ברם, ר' זכריה ירוחם לא העלה את הדבר על דעתו כלל, והמשיך בדרך נדודיו. | ||
בדרכו התעכב בלודמיר, שם בילה בשיחה תורנית עם רב המקום, הגאון המפורסם רבי שלמה נפתלי, ובנו העילוי רבי נחמן. | בדרכו התעכב בלודמיר, שם בילה בשיחה תורנית עם רב המקום, הגאון המפורסם רבי שלמה נפתלי, ובנו העילוי רבי נחמן. | ||
| שורה 33: | שורה 32: | ||
משם הגיע ללוצק, שם התגורר אז הגאון רבי פסח כ"ץ, ששמו נודע לתהלה כבעל מופת, ובנו רבי משה כהן היה רב המקום "מרא דאתרא". | משם הגיע ללוצק, שם התגורר אז הגאון רבי פסח כ"ץ, ששמו נודע לתהלה כבעל מופת, ובנו רבי משה כהן היה רב המקום "מרא דאתרא". | ||
בלוצק התוודע ר' זכריה ירוחם אל יהודי נודד, שלאחר היכרות נוספת הכיר בו כגאון וצדיק נסתר. ר' זכריה ירוחם לא הרפה ממנו, למרות שהלה סירב בתוקף להתגלות לפניו. משך חדשיים התלוה ר' זכריה ירוחם הצעיר לצדיק הנסתר מבלי שאף ידע את שמו ואת עיר מוצאו. רק בחודש השלישי לנדודיהם המשותפים | בלוצק התוודע ר' זכריה ירוחם אל יהודי נודד, שלאחר היכרות נוספת הכיר בו כגאון וצדיק נסתר. ר' זכריה ירוחם לא הרפה ממנו, למרות שהלה סירב בתוקף להתגלות לפניו. משך חדשיים התלוה ר' זכריה ירוחם הצעיר לצדיק הנסתר מבלי שאף ידע את שמו ואת עיר מוצאו. רק בחודש השלישי לנדודיהם המשותפים – בימים ראשונים של חודש ניסן – חל יום זכרון, יארצייט, לאחד מקרוביו של הנסתר. הוא ביקש אז לעלות לתורה, ונקב בשמו כשהגבאי קראו לעלות. אז נודע לר' זכריה ירוחם כי שמו של הנסתר הוא: ר' נחום טוביה בן הרב שלמה, אך יותר מזה לא ידע. | ||
שני הנודדים הלכו לכיוון העיר וילנא. כל הסביבה היתה זרועה הרס וחורבן. היה זה מיד לאחר המלחמה בין הרוסים והפולנים, שבמהלכה נכבש האיזור כולו על־ידי הרוסים, בסיועם של הקוזקים, שהם אשר גרמו להרס ולחורבן. על כס המלכות הרוסי ישב אז הצאר אלכסנדר, אשר אף גילה מדה מסויימת של ידידות ליהודים, משום שהיו הם, היהודים, שהצליחו, הודות לחריצותם ומסירותם, לשקם שורה של ערים ועיירות שסבלו קשות מן המלחמה, וביניהן העיר וילנא. הצאר אף העניק ליהודים הנחות מיוחדות. ברם, בה בעת שהערים והעיירות שוקמו, כאמור, והחלו לפרוח, נשארו הכפרים בחורבנם,ובמיוחד אחוזותיהם של הפריצים. הללו, האצילים הפולניים נמלטו מן המקום, ואילו האכרים שנלחמו למענם נהרגו במלחמה או נלקחו בשבי. | שני הנודדים הלכו לכיוון העיר וילנא. כל הסביבה היתה זרועה הרס וחורבן. היה זה מיד לאחר המלחמה בין הרוסים והפולנים, שבמהלכה נכבש האיזור כולו על־ידי הרוסים, בסיועם של הקוזקים, שהם אשר גרמו להרס ולחורבן. על כס המלכות הרוסי ישב אז הצאר אלכסנדר, אשר אף גילה מדה מסויימת של ידידות ליהודים, משום שהיו הם, היהודים, שהצליחו, הודות לחריצותם ומסירותם, לשקם שורה של ערים ועיירות שסבלו קשות מן המלחמה, וביניהן העיר וילנא. הצאר אף העניק ליהודים הנחות מיוחדות. ברם, בה בעת שהערים והעיירות שוקמו, כאמור, והחלו לפרוח, נשארו הכפרים בחורבנם,ובמיוחד אחוזותיהם של הפריצים. הללו, האצילים הפולניים נמלטו מן המקום, ואילו האכרים שנלחמו למענם נהרגו במלחמה או נלקחו בשבי. | ||
| שורה 59: | שורה 58: | ||
בווילנא שמעו שני סיפורים מרשימים מאד על הש"ך: סיפור אחד נסב על מדת התעמקותו של הש"ך בלימוד התורה עד כדי ניתוק מוחלט מסביבתו מבלי שידע ויחוש את המתרחש. אירע פעם שעלה על הגג הבית כדי ללמוד בהתבודדות. תוך כדי התעמקו במחשבותיו החל להתהלך על פני הגג, ובשכחו היכן הוא נמצא החל לפסוע מגג אחד למשנהו בדלגו בדרך נס על המירווחים שבין הבתים. אנשים־תחלו להתאסף למטה מתוך השתאות על הפלא ומתוך חרדה שלא יקרה משהו, חלילה, לגאון, ואילו הש"ך לא ידע מכל זה. | בווילנא שמעו שני סיפורים מרשימים מאד על הש"ך: סיפור אחד נסב על מדת התעמקותו של הש"ך בלימוד התורה עד כדי ניתוק מוחלט מסביבתו מבלי שידע ויחוש את המתרחש. אירע פעם שעלה על הגג הבית כדי ללמוד בהתבודדות. תוך כדי התעמקו במחשבותיו החל להתהלך על פני הגג, ובשכחו היכן הוא נמצא החל לפסוע מגג אחד למשנהו בדלגו בדרך נס על המירווחים שבין הבתים. אנשים־תחלו להתאסף למטה מתוך השתאות על הפלא ומתוך חרדה שלא יקרה משהו, חלילה, לגאון, ואילו הש"ך לא ידע מכל זה. | ||
הסיפור השני הוא על כך שר' משה, בנו חביבו של הש"ך, חלה פעם באופן אנוש. הש"ך התפלל לרפואתו אך מצבו הלך והחמיר עד שהגיע לשערי מוות. כשראה הש"ך כי הסכנה גדולה עמד והצהיר כי הוא מעביר לבנו את הזכות של כל חידושי התורה שלו של אור יום. מיד החל מצבו של ר' משה להשתפר. | הסיפור השני הוא על כך שר' משה, בנו חביבו של הש"ך, חלה פעם באופן אנוש. הש"ך התפלל לרפואתו אך מצבו הלך והחמיר עד שהגיע לשערי מוות. כשראה הש"ך כי הסכנה גדולה עמד והצהיר כי הוא מעביר לבנו את הזכות של כל חידושי התורה שלו של אור יום. מיד החל מצבו של ר' משה להשתפר. | ||
}} | |||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||