11,496
עריכות
מ
הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק מה": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") תגית: שוחזרה |
מ (הפעיל הגנה על הדף "ספר הזכרונות פרק מה": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{הפרת זכויות יוצרים - בדיקה}}{{ספר הזכרונות}} | ||
== כאשר יהודים זקוקים להגנה == | == כאשר יהודים זקוקים להגנה == | ||
{{ | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
בישיבה המינסקאית שבה הכירו חיים שמעון מליאזנא ואברהם מפוזנא איש את רעהו – החליפו ביניהם שני אלה תכופות רשמים על חוויותיהם ביחס לעלילות דם שהיו בעריהם. בפיו של חיים שמעון אף היה סיפור על עלילת דם נוספת שהיתה בליאזנא. עלילת הדם התרחשה לפני שנים רבות, כאשר ליאזנא החלה להתפתח כישוב יהודי. את הסיפור רב הרושם שמע חיים שמעון מר' יקותיאל, השמש הזקן. | בישיבה המינסקאית שבה הכירו חיים שמעון מליאזנא ואברהם מפוזנא איש את רעהו – החליפו ביניהם שני אלה תכופות רשמים על חוויותיהם ביחס לעלילות דם שהיו בעריהם. בפיו של חיים שמעון אף היה סיפור על עלילת דם נוספת שהיתה בליאזנא. עלילת הדם התרחשה לפני שנים רבות, כאשר ליאזנא החלה להתפתח כישוב יהודי. את הסיפור רב הרושם שמע חיים שמעון מר' יקותיאל, השמש הזקן. | ||
| שורה 29: | שורה 26: | ||
לפתע, ימים מספר לפני פורים, הופיעו בליאזנא חיילים מזויינים ואסרו שני יהודים. לרב ולראשי הקהל נמסרה הודעה כי שני הנאסרים מואשמים בכך שחטפו ילד נוצרי כדי לשחטו ולהשתמש בדמו לפסח. הרב וראשי הקהל נדרשו להחזיר את הילד חי, מתוך הנחה כי יתכן שטרם "נשחט", או לפחות, להחזיר את גופתו באם כבר "בוצע בו זממם". באם לאו – יומתו שני בני הערובה, וגם יהודי ליאזנא ייענשו קשות ובתיהם יישרפו. | לפתע, ימים מספר לפני פורים, הופיעו בליאזנא חיילים מזויינים ואסרו שני יהודים. לרב ולראשי הקהל נמסרה הודעה כי שני הנאסרים מואשמים בכך שחטפו ילד נוצרי כדי לשחטו ולהשתמש בדמו לפסח. הרב וראשי הקהל נדרשו להחזיר את הילד חי, מתוך הנחה כי יתכן שטרם "נשחט", או לפחות, להחזיר את גופתו באם כבר "בוצע בו זממם". באם לאו – יומתו שני בני הערובה, וגם יהודי ליאזנא ייענשו קשות ובתיהם יישרפו. | ||
למרות זקנתו קיבל הרב, ר' שמאי, על עצמו תענית של שלוש יממות. עוד מספר ניכר של יהודים הצטרפו לתענית זו, כך שהדבר היה לתענית־צבור. נשי ליאזנא החלו, לפי ההוראה, לאחר שטבלו, לטוות פתילות לנרות, פתילה לכל נשמה של יהודי, נער וזקן טף ונשים, ומכל פתילה הורכבו עשרה נרות. מאידך נטוו פתילות על שמו של כל רשע צורר יהודים, לפי רשימה שהוכנה | למרות זקנתו קיבל הרב, ר' שמאי, על עצמו תענית של שלוש יממות. עוד מספר ניכר של יהודים הצטרפו לתענית זו, כך שהדבר היה לתענית־צבור. נשי ליאזנא החלו, לפי ההוראה, לאחר שטבלו, לטוות פתילות לנרות, פתילה לכל נשמה של יהודי, נער וזקן טף ונשים, ומכל פתילה הורכבו עשרה נרות. מאידך נטוו פתילות על שמו של כל רשע צורר יהודים, לפי רשימה שהוכנה ע"י הרב, והכילה שמות החל מנמרוד, המן ושאר צוררי ישראל, מכל פתילה כזו הורכבו שלושה נרות. | ||
ביום השני של התענית, לפני תפלת המנחה, הובאו נרות הנשמה לבית־המדרש, וילדים בני שש ושבע, שעלו בגורל, הדליקו אותם. כל הצבור אמר פרק קי"ט בתהלים, והוכרז כי כל יהודי, זכר ונקבה, לאחר גיל המצוות חייב לקבל על עצמו תענית ליממה שלימה שבה גם יהיה ביטול מלאכה, כל הצבור נשאר בבית־המדרש לכל היממה ואמר תהלים. | ביום השני של התענית, לפני תפלת המנחה, הובאו נרות הנשמה לבית־המדרש, וילדים בני שש ושבע, שעלו בגורל, הדליקו אותם. כל הצבור אמר פרק קי"ט בתהלים, והוכרז כי כל יהודי, זכר ונקבה, לאחר גיל המצוות חייב לקבל על עצמו תענית ליממה שלימה שבה גם יהיה ביטול מלאכה, כל הצבור נשאר בבית־המדרש לכל היממה ואמר תהלים. | ||
| שורה 72: | שורה 69: | ||
בו ביום נודע כי הכומר חולה מסוכן ומתפתל ביסורים. מצבו זה נמשך שבועיים ימים עד שמת. יהודים וגויים בליאזנא ובכפרי הסביבה ידעו היטב כי כל מי שהיה לו יד וחלק בעלילת הדם בא על עונשו בצורה מכוערת ביותר. | בו ביום נודע כי הכומר חולה מסוכן ומתפתל ביסורים. מצבו זה נמשך שבועיים ימים עד שמת. יהודים וגויים בליאזנא ובכפרי הסביבה ידעו היטב כי כל מי שהיה לו יד וחלק בעלילת הדם בא על עונשו בצורה מכוערת ביותר. | ||
}} | |||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||