ספר הזכרונות פרק נט: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר הזכרונות}}

{{להשלים}}

 

מאז זרחה שמש ההצלחה למשה בנימין. יחד עם זה גדלו יראת השמים שלו ודקדוקו בקלה כבחמורה.{{הערה|הערת המתרגם: הדברים הבאים להלן הם תרגומו של הרה"ח ר' אוריאל צימר ז"ל שנמצא לקטעים המופיעים ב"ספר הזכרונות" באידיש בהמשך לדברים דלעיל. ובהמשך הדברים, בפרק הבא, נחזור בע"ה לתרגום שלנו}}

"המלאכים הנבראים על ידינו" – השיב ר' אפרים קלמן בפשיטות – "הם בריאים וחזקים, יצוקים מברזל וחלמיש, הם מאירים כשמש, ופורחים בשירה וזמרה הישר אל כסא הכבוד".

‏ב. אמרו חז"ל (יומא דף ע"ב, עמוד ב'): "זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה (לגבי לימוד התורה), והיינו דאמר רבא (וזהו שאמר רבא): באומן לה (כשהוא מאמין בה) – סמא דחיי (סם חיים), בלא אומן לה (שאינו מאמין בה) – סמא דמותא (סם המוות)". מה ענינם של זכות ושל אמונה בענין לימוד התורה – הלא התורה היא חכמה, וכל חכמה ומדע נקנים ביגיעת המוח? ועוד זאת: הלא אמונה היא בדבר שלמעלה מן השכל, ותורה שהיא חכמה אין נופל בה ענין האמונה. – והנה בגמרא שבת (דף פ"ח עמוד ב): "אמר רבא: למיימינים בה – סמא דחיי, למשמאילים בה – סמא דמותא", ופירש רש"י: "למיימינים – עסוקים בכל כוחם וטרודים לדעת סודה". הלומד תורה צריך לדעת באמונה פשוטה כי בכל דיבור ודיבור של תורה יש סוד פנימי, ועליו לייגע את המוח ולאמץ את השכל לדעת את הסוד פנימי שבה. רק לימוד כזה פועל טוהר וזיכוך בלומד התורה. וזהו: "זכה" – אם הלומד תורה נעשה זך על ידי הלימוד – הרי אם יוסיף ללמוד באופן כזה, נעשית לו סם חיים. ואם הלומד תורה לא נעשה זך על־ידי לימוד התורה (כיוון שאינו מחפש את הפנימיות שבתורה), אלא, אדרבא, הוא נעשה עב וגס – אז נעשית לו סמא דמותא.

 

{{הערות שוליים}}