שיחת כי תשא תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

אין דער פרשה רעדט זיך וועגן ענינים מן הקצה אל הקצה – די לוחות הראשונות{{הערה|לא, יח. לב, טו־טז.}}, חטא העגל ושבירת הלוחות<ref name=":0">לב, א ואילך.}}, דער תיקון וכפרה על החטא דורך תפלת משה{{הערה|שם, ל ואילך.}}, ראיית משה כבודו של הקב"ה{{הערה|לג, יז ואילך.}}, י"ג מדות הרחמים{{הערה|לד, ה ואילך.}}, נתינת לוחות האחרונות{{הערה|שם, א ואילך.}}, ביז דעם סיום וועגן קרן עור פני משה{{הערה|שם, כט ואילך.}}. וואָס אע"פ אַז די ענינים זיינען מאורעות וועלכע האָבן פּאַסירט אין איין המשך, איז נוסף אויף דעם וואָס מ'דאַרף פאַרשטיין פאַרוואָס די תורה (מלשון הוראה{{הערה|ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ועוד. וראה זח"ג נג, ב.}}) דערציילט אונז מיט אַן אריכות וועגן די ענינים בלתי רצויים (ובפרט דלכאורה: מאי דהוה הוה{{הערה|ע"ד יומא ה, ב. ועוד.}}, און אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב"{{הערה|ב"ב קכג, א. וראה פסחים ג, א.}}) – זיינען זיי באַזונדערע ענינים לגמרי, מן הקצה אל הקצה, מיט אַ ריחוק הכי גדול הערך ביניהם:

די לוחות הראשונות זיינען אַן ענין הכי נעלה שניתנו מלמעלה, "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים"{{הערה|פרשתנו לב, טז.}}, שבירת הלוחות (צוליב מעשה העגל) איז אַ ירידה שאין כמותה, די י"ג מדות הרחמים וראיית משה בכבודו של ה' – אַן ענין הכי נעלה, און דערנאָך נתינת לוחות האחרונות – אינגאַנצן אַן אַנדער סוג לוחות ("פסל '''לך'''"<ref name=":1">שם לד, א.}}, מעשה ידי משה,) און וועלכע זיינען געקומען צוליב דעם חטא ושבירת הלוחות הראשונות, און געגעבן געוואָרן אין אַ באַזונדער זמן [נתינת לוחות הראשונות בסוף ארבעים יום הראשונים, און נתינת לוחות האחרונות – בסוף ארבעים יום האחרונים, ביום הכפורים{{הערה|פרש"י שם, כט.}}], ואעפ"כ קומען זיי דאָ אַלע צוזאַמען אין איין פרשה, אין איין המשך. וואָס דערפון איז מובן, אַז ס'איז נוגע וויסן אַז זיי זיינען אַלע אַ טייל פון איין המשך ענינים.

אין פרשתנו רעדט זיך אויך וועגן פרטים אין דער '''מעלה''' פון די לוחות '''הראשונות''' ("לוחות אבן כתובים באצבע אלקים"<ref name=":2">פרשתנו לא, יח.}}, "לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה גו' והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות"{{הערה|שם לב, טו־טז.}}, ביז אַז אויך באַ די לוחות האחרונות איז מען מדגיש די מעלה פון די לוחות ראשונות – "פסל לך שני לוחות אבנים '''כראשונים''' גו'"<ref name=":1" />, מיט אַ כ"ף הדמיון, ווייל זיי קומען ניט צו די מעלה פון די "ראשונים" וועלכע זיינען "מעשה אלקים").

נאָכמער: מעשה העגל – וואָס פאַרנעמט אַ חלק חשוב פון דער פרשה – איז דאָך אַ '''ירידה שאין כמותה''', דורך דעם איז "חזרה זוהמתן"{{הערה|זהר ח"א נב, ב. ח"ב קצג, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא ספל"ו]].}} פון חטא עץ הדעת{{הערה|שבת קמו, א.}} (לאחרי וואָס "פסקה זוהמתן" באַ מ"ת{{הערה|שבת שם. זהר שם.}}), ביז אַז דאָס איז דער ראש ושרש פון אַלע חטאים, כמ"ש{{הערה|פרשתנו לב, לד ובפרש"י מסנה' קד, א.}} "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", "תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל" – פּונקט פאַרקערט ווי דער תוכן פון (שם הפרשה –) "כי תשא את ראש בני ישראל", די '''נשיאת ראש ועלי'''' פון אידן{{הערה|גם לפי פירוש חז"ל ש"תשא את ראש בנ"י" (ע"י נתינת מחצית השקל) באה לכפר על חטא העגל (ירושלמי שקלים פ"ב סוף ה"ג. תנחומא פרשתנו י־יא. ועוד).}}!

אויך אין סוף הפרשה – בענין קרני ההוד – פאָדערט זיך ביאור: פאַרוואָס איז באַ משה'ן צוגעקומען די מעלה פון "קרן עור פניו" דוקא נאָך דעם וואָס ער האָט באַקומען די לוחות '''האחרונות''', און ניט באַ קבלת לוחות הראשונות"{{הערה|ראה פרש"י פרשתנו לד, כט (משמו"ר פמ"ז, ו. תנחומא פרשתנו לז): "ויהי ברדת משה – כשהביא לוחות אחרונות ביוהכ"פ . . ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר (פרשתנו לג, כב) ושכותי כפי". ובמפרשי רש"י (רא"ם. גו"א. דברי דוד) מבואר שקושיית רש"י היא: למה לא היו באמת קרני ההוד בלוחות הראשונות ("דלכאורה אנו אומרים שזכה לה ממעלת הלוחות ולמה יש מעלייתא באחרונות טפי מהראשונות" – דברי דוד שם). ועל זה פירש רש"י "מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר ושכותי כפי" (היינו ש"זה בא לו דוקא ע"י מעשה שהי' קודם אחרונות" (ולא ע"י הלוחות עצמן) – דברי דוד שם).{{ש}}אבל: מפשטות לשון הכתוב "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה גו' כי קרן עור פניו בדברו אתו" מובן, שיש לזה שייכות לענין דלוחות האחרונות דוקא (ולא ללוחות הראשונות). ובפרט ש"ושכותי כפי" הי' דוקא ע"י תפלת משה לאחרי שבירת לוחות הראשונות.}}, והלא{{הערה|לשון הרא"ם שם.}} כבר נהנה מזיו השכינה בארבעים יום הראשונים כמו בארבעים יום השלישיים"{{הערה|ובפרט לפי פירוש שני בתנחומא שם (אבל פירוש זה לא הובא בפרש"י) "בשעה שהי' הקב"ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד". ולכאורה, עיקר לימוד התורה (מפי השכינה) הי' לפני נתינת לוחות הראשונות בארבעים ימים הראשונים.}}? ואדרבה: דער גילוי אלקות אין די לוחות הראשונות (זייענדיק "מעשה אלקים") איז דאָך געווען העכער פאַר די לוחות האחרונות (וועלכע זיינען געווען מעשה ידי משה), נוסף אויף דעם וואָס נתינת לוחות הראשונות איז געקומען נאָך דעם גילוי נעלה און שטורעם פון מתן תורה (משא"כ די לוחות האחרונות ניתנו בחשאי){{הערה|ראה תנחומא פרשתנו לא. פרש"י פרשתנו לד, ג.}} – איז היתכן אַז דוקא בקבלת לוחות האחרונות איז באַ משה'ן צוגעקומען "קרן עור פניו"?!

ועד"ז בנוגע צו דער סדרה פון כי תשא: צוזאַמען דערמיט וואָס כי תשא איז אַ סדרה בפ"ע, איז זי אַ סדרה נפלאה וועלכע האָט אין זיך דעם חידוש (לגבי אַלע אַנדערע סדרות) אַז זי איז אין זיך כולל גאַנץ סדר השתלשלות, מתחלתו ועד סופו. אָנהויבנדיק פון ווי דאָס שטייט אין תורה (וואָס דערפון נעמט זיך סדר השתלשלות העולמות<ref name=":3">ראה ב"ר בתחלתו. זח"ב קסא, א־ב.}}) – כל התורה כולה מהתחלת התורה ביז סיום התורה. ובמילא איז די סדרה כולל אין זיך כל הענינים כולם.

ובכללות שטעלט זיך דאָס אויס אין די דריי ענינים פון (א) תורה – דער יסוד והתחלה פון אַלע ענינים, כדברי חז"ל<ref name=":4">פרש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. וראה תנחומא שם ה.}} אַז "תורה נקראת{{הערה|משלי ח, כב.}} ראשית דרכו", ווייל זי איז קדמה לעולם{{הערה|שבת פח, א. ועוד.}}, און אין דעם באַשטייט די תכלית וכוונה פון אַלע ענינים, "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית"<ref name=":4" />. (ב) בריאת העולם (וסדר השתלשלות בכלל) און די עבודה אין דער בריאה בכדי אויספירן איר תכלית (בשביל התורה), און (ג) דער גמר ושלימות הכל – בגאולה האמיתית והשלימה, ווען עס פירט זיך אויס "תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחלתו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}}.

ויש לומר, אַז די דריי ענינים זיינען מרומז אין די דריי ערשטע אותיות א' ב' ג': גאַנץ תורה איז נכלל אין די עשרת הדברות{{הערה|ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. פרש"י משפטים כד, יב. וראה תו"ש כרך טז מילואים ס"א. וש"נ.}} וועלכע זיינען נכלל אין דעם ערשטן וואָרט "אנכי"{{הערה|כידוע שתיבת "אנכי" כוללת כל הפרטים שבדיבור אנכי (ראה פורת יוסף (כג, ד) בשם הבעש"ט), ש"אנכי ולא יהי' לך הם כללות כל התורה כולה" ([[לקוטי אמרים פרק כ'|תניא רפ"כ]]. וראה תו"ש שם. וש"נ), ויתירה מזו – שדיבור אנכי כולל גם הדיבור לא יהי' לך (ראה [[הדרן על הרמב"ם תשמ"ה - מוגה|"הדרן על הרמב"ם" (קה"ת תשמ"ה) ס"ו]]).}} וועלכער איז נכלל און הויבט זיך אָן מיט אַן אל"ף{{הערה|ראה פנים יפות (לבעל ההפלאה) יתרו כ, ב.}}. בריאת העולם – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|ר"פ בראשית.}} – הויבט זיך אָן מיט אַ בי"ת{{הערה|והטעם שהתחלת התורה ובריאת העולם אינה באות אל"ף (דאנכי), ראשון כל האותיות, ואל"ף דאנכי קדמה לעולם והוא תכלית הבריאה – ראה לקמן סעיף ו. והתיווך עם הביאורים בזה במדרשי חז"ל שבהערה הבאה והביאור ע"ד החסידות (אוה"ת בראשית תקסו, א. וראה לקו"ת ראה יט, ב. ועוד) – ראה [[שיחת שלח תשמ"ז - מוגה|שיחת ש"פ שלח תשמ"ז ס"ז ואילך]].}}, ווייל "בבי"ת נברא העולם", כמבואר בחז"ל{{הערה|ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב. ב"ר פ"א, י. תנחומא (באבער) יתרו טז. ועוד – הובאו בתורה שלימה ר"פ בראשית.}}. און דער ראש התיבה פון גאולה – דער אות גימ"ל.

ובפרטיות יותר זיינען דאָ די דריי ענינים אין סדר השתלשלות הבריאה עצמו: (א) קודם כל – עלה ברצונו יתברך צו באַשאַפן די וועלט. (ב) די בריאה בפועל. (ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – דורך "מעשינו ועבודתינו" צו ממשיך זיין און מגלה זיין אלקות אין וועלט{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}}. ובלשון הקבלה והחסידות{{הערה|ראה ע"ח בתחלתו. המשך תרס"ו בתחלתו. ובכ"מ.}}: (א) לכל לראש איז אור אין סוף ממלא כל המציאות – אוא"ס לפני הצמצום. (ב) דערנאָך – דער צמצום האור אַזוי אַז עס בלייבט אַ חלל ומקום פנוי. און כוונת הצמצום איז בשביל הגילוי – עס זאָל זיין גילוי אלקות אין עולם, ביז מ'קומט צו (ג) שלימות הגילוי, אַז מ'איז ממשיך בתוך החלל ומקום פנוי — אוא"ס, ביז אוא"ס הבלי גבול שלפני הצמצום, ביז אַז עס ווערט – אַ דירה{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]]. ובכ"מ.}} לו יתברך – לו לעצמותו{{הערה|ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.}} – בתחתונים.

ביז (ג) סיום התורה, וואו עס רעדט זיך וועגן דעם וואָס דער אויבערשטער באַווייזט צו משה'ן "עד היום האחרון"{{הערה|ספרי ופרש"י ברכה לד, ב.}}, ביז דעם סיום ממש – "לכל האותות והמופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"{{הערה|ס"פ ברכה (לד, יא־יב).}} – סיום ושלימות התורה, וואָס איז פאַרבונדן מיט די שלימות פון גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (וואָס משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד. שם, ו. זח"א רנג, א. שער הפוסקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה, ב.}}), ווען עס וועט זיין דער שלימות פון גילוי אלקות ("האותות והמופתים") "לעיני כל ישראל", כמ"ש{{הערה|מיכה ג, טו.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

וי"ל דעם ביאור אין דעם{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 240 ואילך.}}: כשם ווי דורך דעם חטא העגל איז באַ אידן צוגעקומען די מעלה פון בעלי תשובה{{הערה|ראה ע"ז ד, סע"ב – נעתק לקמן בפנים.}} [און צוליב דעם איז געווען דער חטא, כדלקמן], וואָס איז העכער פאַר עבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין"{{הערה|ברכות לד, ב.}}, ביז אַז אין "'''יכולין''' לעמוד בו"{{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.}}) – אַזוי איז אויך בנוגע צו שבירת הלוחות (דער מסובב פון חטא העגל), אַז דער טעם (פנימי) אויף דעם איז בכדי דורך דעם זאָל צוקומען אַן עילוי אין תורה – די לוחות האחרונות וועלכע האָבן אין זיך אַ מעלה לגבי די לוחות הראשונות, כדברי חז"ל{{הערה|שמו"ר רפמ"ו.}} אַז דער אויבערשטער האָט געזאָגט צו משה רבינו (אויף דעם וואָס ער האָט זיך מצטער געווען אויף שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות . . כפלים<ref name=":5">איוב יא, ו.}} לתושי'". וכדברי הגמרא{{הערה|נדרים כב, ב ובפרש"י שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' ב'נז. המשך תרס"ו ע' פז ואילך. סה"מ תש"ו ע' 36 ואילך. ועוד.}} "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר{{הערה|קהלת א, יח.}} כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר"{{הערה|פרש"י נדרים שם.}}.

ביז – אַז דאָס ברענגט צו שלימות ענין הגימ"ל – די גאולה האמיתית והשלימה, וואָס דעמולט וועט נתגלה ווערן בשלימות{{הערה|ראה לקו"ש ח"ט ע' 241. ושם, שזהו הטעם שפרש"י "יישר כחך ששברת" דוקא בסיום פ' ברכה, כשהקב"ה מראה למשה רבינו "עד היום האחרון", כי אז תתגלה המעלה הבאה ע"י לוחות האחרונות.}} די מעלה פון דער תשובה פון אידן אויפן חטא העגל{{הערה|ומכיון ש"ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" לחטא העגל (כנ"ל בפנים), מובן ששלימות התשובה תהי' דוקא לע"ל כשיבטל החטא לגמרי.}} און די מעלה פון די לוחות האחרונות{{הערה|ראה סה"מ עטר"ת ע' שנט ש"אמיתת הגילוי דלעתיד" הוא דוקא ע"י הבירורים בכח התורה של לוחות האחרונות. וראה ד"ה ויתן לך תרס"ו (המשך תרס"ו ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות הראשונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי' לעתיד".}} (וואָס איז געקומען דורך שבירת לוחות הראשונות) – די מעלה וואָס קומט אַרויס דורך עבודת האדם למטה (ובפרט דורך עבודת התשובה) צו אויספירן תכלית הבריאה – "בשביל התורה".

ווי חסידות{{הערה|תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך (יג, א ואילך). ובכ"מ (נסמן בלקו"ש חי"ח ע' 395 הערה 45).}} איז מבאר דעם מאמר חז"ל{{הערה|תנחומא וישב ד.}} עה"פ{{הערה|[[תהלים פרק ס"ו|תהלים סו, ה]].}} "נורא עלילה על בני אדם", אַז דער חטא עה"ד איז געקומען דורך דעם וואָס "עלילה נתלה בו" (באדם הראשון) – אַז דאָס וואָס "לפעמים גובר הרע דיצה"ר על האדם ויחטא" איז עס דערפאַר וואָס "מלמעלה הסיתו עליו היצה"ר להביאו לחטא זה"{{הערה|ל' התו"ח שם.}}.

וואָרום אידן מצד עצמם זיינען כלל וכלל ניט שייך צו ענין החטא ח"ו{{הערה|ובלשון הזהר (ח"ג יג, רע"ב. טז, א) "נפש כי תחטא – תווהא".}}, און דער גאַנצער ענין קומט נאָר צוליב דעם וואָס דער אויבערשטער בחסדו הגדול האָט געוואָלט ברענגען אידן צו אַן עלי' הכי גדולה (העכער ווי מצבם מצ"ע), דעריבער איז "עלילה נתלה בו" און עס ווערט אַ ירידה לפי שעה (ע"ד מש"נ "ברגע קטן עזבתיך"{{הערה|ישעי' נד, ז.}}) ובחיצוניות (נאָר למראית עינים), בכדי ברענגען די עלי' שלא בערך, און ניט נאָר אַן עלי' לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), נאָר אַן עלי' נצחית שאין אחרי' הפסק כלל. ווי עס וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה – וואָס קומט דורך דער ירידה גדולה אין גלות – אַ גאולה נצחית שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא בשלח טו, א. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, ואדרבה – עס קומען נאָך צו עליות, עלי' אחר עלי' עד אין קץ, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"{{הערה|[[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].}}. נוסף אויף דעם כלל וואָס כל ירידה איז צורך עלי', איז בנוגע צו אידן – די ירידה אַליין באמת קיין ירידה ניט, נאָר דער וועג צו אַן עלי' נעלית יותר שלא בערך.

ועד"ז זיינען די דריי ענינים מרומז אין די שלש רגלים (קרוב לסוף הפרשה): חג הפסח איז דער '''ראשון''' לרגלים{{הערה|ר"ה ד, א.}}, און פאַרבונדן מיט "חודש האביב"{{הערה|פרשתנו לד, יח.}} (ר"ת אל"ף און דערנאָך קומט דער בי"ת{{הערה|ראה זח"ב קפו, א.}}), אַ גילוי מלמעלה למטה<ref name=":6">ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.}} ("שהתבואה מתבכרת בבישולה"{{הערה|פרש"י פרשתנו שם.}}). חג השבועות – דער שני לרגלים, און פאַרבונדן מיט "בכורי קציר חטים"<ref name=":7">פרשתנו שם, כב.}} – עבודת האדם מלמטה למעלה<ref name=":6">ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.}}. און "חג האסיף תקופת השנה"<ref name=":7">פרשתנו שם, כב.}} – "בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית", "שהוא בחזרת השנה"{{הערה|פרש"י שם.}} – דער שלישי ברגלים, פאַרבונדן מיט דער אסיפה ושלימות פון כל העבודה, וואָס שלימותה איז בגאולה האמיתית והשלימה, ווען עס וועט זיין די אסיפה פון אַלע אידן (כמ"ש{{הערה|ירמי' ח, יג.}} "אסף אסיפם נאום ה'"), און פון אַלע ניצוצי קדושה שבכל העולם כולו.

און דורך דער עבודה פון אַ אידן אין בירור וזיכוך העולם טוט ער אויף, אַז אויך ווי אַ איד געפינט זיך אין וועלט זאָל ער קענען אויפנעמען דעם גילוי פון "קרן עור פניו", ווי עס וועט זיין בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה (גימ"ל) – "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}} באַ אידן אויך ווי זיי געפינען זיך און האָבן צוטאָן מיט וועלט, ביז אַז עד"ז זאָל אויך זיין אין דער וועלט אַליין – "ונגלה כבוד ה' וראו כל '''בשר''' יחדיו"{{הערה|שם מ, ה.}}, "אבן מקיר תזעק"{{הערה|חבקוק ב, יא. וראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.}}, דער גילוי פון כח הפועל בנפעל.

דערנאָך קומט דער בי"ת אין דער עבודה יומית פון אַ אידן – "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב"{{הערה|[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, כג]].}}, ער גייט אַרויס (מביהכנ"ס וביהמ"ד) אין וועלט (דער בי"ת פון "בראשית ברא גו'") צו טאָן די עבודה במשך כל היום כולו, "הנהג בהן מנהג דרך ארץ"{{הערה|ברכות לה, ב.}}, זיין התלבשות והתעסקות בעניני העולם באופן פון משאו ומתנו באמונה{{הערה|ראה שבת לא, א.}}.

דערנאָך, בסיום וחותם היום קומט דער גימ"ל – דער גמר ושלימות פון עבודת היום, ווען ער מאַכט אַ חשבון הנפש וסך־הכל פון אַלע זיינע ענינים ומעשים במשך היום, ובכללות – טוט ער דאָס אין תפלת ערבית, ביז סיומה – "אך צדיקים יודו לשמך גו'"{{הערה|[[תהלים פרק ק"מ|תהלים קמ, יד]].}}, אַ הודאה לה' (אַזוי ווי "מודה אני" בבוקר), אָבער אַלס גמר ושלימות העבודה, ביז – קריאת שמע שעל המטה, און ער גיט זיך אינגאַנצן אַוועק צו דעם אויבערשטן – "בידך אפקיד רוחי"{{הערה|[[תהלים פרק ל"א|שם לא, ו]].}}.

ויש לומר אַז דער כח צו דאָס מגלה זיין אין יעדער אידן קומט פון משה רבינו, ועד"ז אתפשטותא דמשה שבכל דור{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]].}}, ובדורנו זה – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, וואָס דורך אים ווערן אויפגעטאָן אַלע דריי ענינים פון לוחות הראשונות, שבירת הלוחות און לוחות האחרונות, צוזאַמען מיט די קרני ההוד.

דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|רפמ"ב]].}} במאחז"ל{{הערה|ברכות לג, ב.}} עה"פ{{הערה|עקב י, יב.}} "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך", "אטו יראה מילתא זוטרתא היא? אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא" – אַז מצד בחי' משה שבכל אחד איז פאַר אים "יראה מילתא זוטרתא".

ויש לומר, אַז אין משה גופא זיינען פאַראַן כמה וכמה דרגות: רגלו של משה, גופו של משה, ביז ראשו וכתרו של משה. און בנוגע צו יראה '''תתאה'''{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא שם]].}}, פאַרבונדן מיט דרגת הרגל של משה (ע"ד "'''רגלי''' העם אשר אנכי בקרבו"{{הערה|בהעלותך יא, כא.}}), זאָגט מען דעם לשון "מילתא '''זוטרתא'''". אָבער למעלה מזה זיינען דאָ אין משה ענינים וואָס זיינען בדרגת בינוני, ביז בדרגת רבתי, דרגת הראש און נאָך העכער – כתר שלמעלה מהראש, וואָס דאָס איז דער ענין פון קרני ההוד של משה – די דרגא פון כתר{{הערה|ועפ"ז יש לבאר הקשר דתחלת הפרשה וסיומה (ד"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"): ע"י "תשא את ראש בני ישראל" (ע"י משה רבינו) נעשית ההתנשאות והעלי' לדרגת הכתר שלמעלה מן הראש. ושלימות גילוי זה הוא בקרני ההוד של משה (בסוף הפרשה), ומעין זה בבחי' משה שבכל א' מישראל.}}, כתר מלכות, כידוע{{הערה|ראה תנחומא ישן בהעלותך טו (תורה שלימה פרשתנו אות רלג). וראה פרש"י שבת פח, א  (שקרני ההוד באו מכתרים שלקח משה). ובצפע"נ עה"ת כאן, שקרן עור פניו "הוה גדר מלוכה דאז נעשה מלך וכתר מלכות".}}.

ובפרט דורך דעם וואָס מ'וועט מוסיף זיין אין קיום הוראת חז"ל{{הערה|תענית כט, סע"א.}} "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובפרט אַז מ'שטייט שוין כו"כ ימים נאָך דער כניסה פון חודש אדר ראשון, און מ'שטייט שוין נאָך פורים קטן און שושן פורים קטן, וועלכע זיינען אַ הכנה צו פורים גדול ושושן פורים גדול – באופן פון "זה הקטן גדול יהי'"{{הערה|נוסח סדר המילה.}}, און ניט נאָר "יהי'" לשון עתיד, נאָר "הי'" לשון עבר והוה, דורך דעם וואָס מ'האָט געפּראַוועט פורים קטן און שושן פורים קטן מיט אַ שמחה גדולה, און מ'איז מוסיף והולך ואור ושמחה מיום ליום באופן פון "מעלין בקודש"{{הערה|ברכות כח, א. וש"נ.}}, וואָס דעמולט וועט דער "גדול יהי'" פון פורים גדול און שושן פורים גדול זיין נאָכמער גדול, גדול למעלה מגדול{{הערה|ויש לקשר מועדים אלו (פורים קטן ושושן פורים קטן) עם המבואר לעיל בפרשת השבוע (כידוע שבכל המועדים של השנה יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן – של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א)):{{ש}}בימי הפורים "קיימו מה שקבלו כבר" במ"ת (אסתר ט, כז. שבת פח, א) ע"י המס"נ של היהודים בזמן ההוא (ראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' קל־לא. וש"נ), ע"ד המעלה של לוחות האחרונות לגבי לוחות הראשונות (והרי יום הכפורים, שהוא רק כ־פורים, הוא מ"ת של לוחות האחרונות (משנה תענית כו, ב ובפרש"י. גמרא שם ל, ב)). ובכח זה – מהפכים גם הענינים דלעו"ז (כמו חטא העגל), "ונהפוך הוא".{{ש}}ועפ"ז מובן המאחז"ל (מגילה ז, ב) "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ולכאורה – היתכן לומר בעניני קדושה שאא"פ להבחין בין "ארור המן" ו"ברוך מרדכי"?! ויש לומר הביאור בזה (ע"פ המבואר לעיל בפנים), שכל הכוונה ב"ארור המן" היא אך ורק כדי להביא עלי' נעלית יותר, למעלה מהעלי' בקדושה מצ"ע. וענין זה נעשה ע"י השמחה (לבסומי) בפורים, שמגלים הפנימיות ב"ארור המן" (מעלתו הכי נעלית), עד שמשום זה אא"פ להבחין בינו ובין "ברוך מרדכי" (ע"ד המדובר לעיל שכל הג' ענינים בפרשתנו (גם החטא והשבירה) תוכנם חד הוא – הענין ד"כי תשא את ראש בנ"י"). ולהוסיף, שהבירור של "ארור" (באות אל"ף) הוא למעלה יותר מענין של "ברוך" (הבי"ת של "בראשית"), המורה על הברכה שמצד טבע הקדושה.{{ש}}ויש לומר שבשושן פורים ניתוסף חידוש נעלה יותר (לגבי פורים) – כמודגש בשמו שנקבע לדורות "'''שושן''' פורים" (ולא פורים דמוקפין וכיו"ב), ע"ש עיר הבירה של לעו"ז, אחשורוש מלך פרס [אף שלדינא ה"ז נוגע לכל עיירות מוקפות חומה מזמן יהושע בן נון, ולא רק עיר שושן. ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"ה) "ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותו הזמן . . ויחשבו כאלו הם כרכין המוקפין חומה אע"פ שהם עתה חרבין"] – כי '''בשושן''' פורים מודגש שגם הלעו"ז (שושן) הוא ענין של פורים (דקדושה), היינו לא רק הבירור של ק"נ, אלא גם של גקה"ט, ולא רק באופן שדוחים הרע, אלא שהרע עצמו נעשה טוב (ראה לקו"ש חט"ז ע' 413).{{ש}}ובזה גופא – ניתוסף בשנה מעוברת, שיש בה פורים קטן ושושן פורים '''קטן''', אשר "זה הקטן גדול יהי'", כמ"ש (עמוס ז, ב. וראה חולין ס, ב) "מי יקום יעקב כי קטן הוא", שע"י הביטול (תשובה) בדרגא בי"ת, נעשית העלי' וגדלות יתירה (ע"ד דלוחות האחרונות – ראה לקו"ש חכ"ו ע' 250) בפורים ושושן פורים '''גדול'''. [וכמודגש בלשון "יקום" – המורה על אתהפכא ממעמד ומצב בלתי רצוי].}}.

[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]