שיחת לך לך תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ג. ויש לומר נקודת הביאור אין דעם, אַז היא הנותנת: וויבאַלד אַז מתן תורה איז דאָ בכל יום ובכל שנה באופן נעלה יותר, ביז "חדשים" ממש לגבי דעם "מתן תורה" שלפנ"ז [און ווי ס'איז אונטערשטראָכן במיוחד אין דעם ענין פון "לך לך" (די הכנה צו מ"ת), אַז עס דאַרף זיין אַ הליכה אמיתית, היינו שלא בערך למצבו הקודם, כדלקמן] – דעריבער דאַרף ביום זה ושנה זו זיין אַן עבודה פון "לך לך" אַלס הכנה והקדמה צו מתן תורה פון יום זה ושנה זו.

ד. ויש לומר בעומק יותר, אַז דאָס וואָס אַלעמאָל – אויך לאחרי מ"ת – דאַרף זיין די עבודה פון "לך לך" (אַלס '''הכנה''' צו מ"ת) איז ניט נאָר ווייל מ'דאַרף האָבן אַ הכנה צו אַ העכערע דרגא אין "מתן תורה" (כנ"ל), נאָר ווייל "לך לך" איז נוגע צו דעם עצם ענין פון שלימות מתן תורה (און אין יעדער דרגא שבזה).

ולהוסיף, אַז דער ענין איז נוגע נאָכמער בדורנו זה ובזמננו זה – כמדובר כמ"פ, אַז ס'איז שוין "כלו כל הקיצין"{{הערה|סנהדרין צז, ב.}}, און כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו האָט מודיע געווען אַז מ'האָט שוין תשובה געטאָן, און מ'האָט שוין אויך "צוגעפּוצט די קנעפּ", און לויט אַלע סימנים איז דורנו דער דור האחרון פון גלות ובמילא דער דור הראשון פון גאולה. ועפ"ז איז מובן, אַז ס'איז אַן ענין שהזמן גרמא – אַז מ'זאָל זיך גרייטן בפועל צו "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך", תיכף ומיד ממש, און מ'וועט קונה זיין ארץ ישראל בשלימותה, אַלע עשר ארצות, וועלכע איז אַ נחלת עולם פון אידן ירושה לנו מאבותינו זינט ברית בין הבתרים; און דער חידוש וועט איצטער זיין – אַז מ'וועט באַקומען די ג' ארצות בדרכי נועם ובדרכי שלום, וואָרום באותו הזמן (בימות המשיח) לא יהי' שם כו' מלחמה כו'{{הערה|רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ה.}}, נאָר די אוה"ע וועלן דאָס אַליין אָפּגעבן אידן ברצונם הטוב.

ד.ה. אַז די הכנה פון "לך לך" איז נוגע ניט נאָר צו דעם ענין פון "מתן תורה" וואָס איז דאָ בכל יום באופן נעלה יותר מיום הקודמו, כנ"ל, נאָר אויך – ובעיקר – בנוגע צו דער הכנה צו קבלת תורה חדשה לע"ל, וואָס דאָס איז שלא בערך לגמרי צו די אַלע עליות אין מ"ת שלפנ"ז.

ח. די שייכות פון קנין עשר ארצות מיט מתן תורה (און די הכנה לזה פון "לך לך") וועט מען פאַרשטיין בהקדים דעם ביאור אין דעם וואָס "לך לך מארצך גו'" איז די התחלה פון דער עבודת ההכנה צו מתן תורה{{הערה|שם=:5|בהבא לקמן, ראה הדרושים שבהערה 11.}}:

דער ענין האָט זיך אָנגעהויבן מיט דעם ציווי און פעולה פון אברהם'ן "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"{{הערה|שם=:6|ראה לקו"ת לג' פרשיות עז, א־ב (וראה גם אוה"ת פרשתנו (כרך ד) תרפד, ב. תרפז, ב), ש"ויאמר ה' אל אברם לך לך גו'" הוא כענין ביטול הגזירה דמ"ת. וראה בארוכה תו"ח פרשתנו ד"ה ויאמר גו' לך ספכ"ה ואילך.}}, ובמיוחד – דורך קיום מצות מילה{{הערה|ראה תו"ח שם פ, ג ואילך; אוה"ת שם (כרך ו) תתרעב, ב ואילך – ש"לך לך גו'" הוא (התחלת) הציווי על ענין המילה ("נצטוה עתה על העתיד"), שענינו הוא – היציאה מההעלם אל הגילוי, עיי"ש. וראה תו"א פרשתנו יא, ב.}} (כדלקמן ס"י):

ועאכו"כ ווען עס רעדט זיך בערך צו דעם גילוי נעלה ושלא בערך פון דער גאולה האמיתית והשלימה – איז וויבאַלד אַז "לך לך גו'" און קנין ארץ ישראל איז די הכנה והתחלה פון מ"ת, און אין דעם איז תלוי די שלימות פון מתן תורה (חיבור עליונים ותחתונים) – איז פאַרשטאַנדיק, אַז כל זמן וואָס עס פעלט אין שלימות קנין הארץ (ווי דאָס איז בזמן הזה ווען מ'האָט ניט די אַלע עשר ארצות), פעלט אויך אין שלימות פון פעולת מתן תורה (שלימות קיום התומ"צ); דוקא דורך דעם וואָס עס וועט זיין די שלימות פון "לך לך מארצך גו' אל ארץ אשר אראך" און קנין ארץ ישראל בשלימותה (אַלע עשר ארצות), דעמולט וועט זיין אויך די שלימות פון קיום התומ"צ, "כמצות רצונך"{{הערה|לשון תפלת מוסף. וראה תו"א ויחי מו, ד ואילך. תו"ח שם צה, א ואילך. אוה"ת שם (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך. ועוד.}}, ווי ס'וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה.

יג. דער ביאור בזה – איז אויך מתאים לויט פנימיות הענינים<ref name=":8" />:

כיבוש{{הערה|בהבא להלן, ראה בארוכה ד"ה אל תצר את מואב במאמרי אדמו"ר האמצעי דברים בתחלתו.}} שבע ארצות באַדייט די עבודה פון בירור השבע מדות, און די ג' ארצות קיני קניזי וקדמוני – די עבודה מיט די ג' מוחין (חכמה בינה דעת).

דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז שלימות העבודה (אויך פון די ז' מדות) איז דוקא בשעת מ'האָט אַלע עשר כחות (ג' מוחין וז' מדות, אויך ווי זיי זיינען כשלעצמם), ובלשון הכתוב{{הערה|[[דברים פרק ו|ואתחנן ו, ה]].}} – "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך (ז' מדות) ובכל נפשך (אַלע עשר כחות) ובכל מאדך" – עבודה למעלה ממדידה והגבלה{{הערה|שם=:9|ראה תו"א מקץ לט, ג. ובכ"מ.}} (ע"ד "לך לך"), אויך פון די עשר כחות האדם{{הערה|בצירוף אדם שהוא למטה מצירוף מאד (ראה המשך וככה תרל"ז פ"כ).}}, ביז ווי דאָס איז פאַרבונדן מיט דעם "מאד האמיתי"<ref name=":9" />.

יד. איינע פון די הוראות לפועל מהאמור לעיל:

וויפל תורה אַ איד האָט שוין געלערנט, איז אַלעמאָל שייך אין דעם צוגעבן, ביז באופן של חידוש – וואָרום תורה איז בלי גבול, "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"{{הערה|[[איוב פרק יא|איוב יא, ט]].}}. און נאָכמער: זייענדיק חכמתו של הקב"ה, איז יעדער ענין אין תורה אַליין גיט דעם כח צו "מוליד" זיין נאָך ענינים חדשים, עד א"ס.

}}

[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]