דבר מלכות/קרח (א): הבדלים בין גרסאות בדף

בשעתו עדיין לא ידעו אם זהו דבר טוב{{הערה|ובפרט שבשעתו לא ידעו החסידים (משא"כ בעל המאסר והגאולה עצמו – ראה ספר השיחות תש"א ע' 139) שהשילוח לגלות הי' תמורת משפטו להיפך החיים ר"ל (כדלקמן בפנים).}} וכיצד ישתלשל הדבר (כיון שהגם שעיר מקלט הוא מאסר "קל יותר" מבית האסורים, אעפ"כ הרי זו גלות עם כל ההגבלות שבזה{{הערה|ובלשונו במכתב ט"ו סיון הנ"ל: בו ביום (ג' תמוז) '''הוכרחתי לצאת בגולה''' אל עיר מקלטי כו'. – ולהעיר דגלות "שקול כמעט כצער מיתה" (חינוך מצוה תי).}}, ועדיין נותרה הסכנה שיכולים להתחרט וכו'){{הערה|ולכן לא בירך אז ברכת הגומל (עד לאחרי שהגיע לביתו בט"ו תמוז), כי "אין לברך עד שיצא מהסכנה לגמרי" (סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג ס"ה).}}; אבל לאחר מכן, ביום י"ב תמוז{{הערה|יום הולדת בעל הגאולה (בשנת תר"ם).}}, קיבל (בקאַסטראַמאַ) את ההודעה שמשחררים אותו, ותעודת החופש תינתן לו למחרת, י"ג תמוז, ואז – כאשר השתחרר לגמרי – נתגלה, שג' תמוז הי' ה"אתחלתא דגאולה": נוסף על כך שיצא אז מ'''בית''' האסורים והוגלה ל'''עיר''' מקלט (עונש קל יותר) – נודע אח"כ שהגלייתו לקאַסטראַמאַ באה במקום העונש דהיפך החיים ר"ל שנפסק לו לפני כן, דבר שהי' מעמיד בסכנה ונוגע – ר"ל – לכל המשך הענין דהרבצת התורה וחיזוק היהדות בכלל והפצת המעינות חוצה בפרט, ותמורת זה הקלו את העונש והגלו אותו{{הערה|בתחלה היתה הגזירה על עשר שנים גלות ב"סאלאווקי" (מקום גירוש בסיביר), ואח"כ שינו זה לשלש שנים בקאַסטראַמאַ (ס' השיחות שם).}}, עד שזה הוביל לכך ששחררו אותו לגמרי בי"ב־י"ג תמוז. ובגלל נס זה נקבע{{הערה|שם=:0|מכתב שבהערה 4.}} '''יום זה''' כ"חג הגאולה" מדי שנה בשנה.

יתירה מזה: גם לאחר י"ב־י"ג תמוז לא הי' שלימות הנצחון על הצד שכנגד (במדינה ההיא), וכפי שרואים בפועל שנותרו אז הגזירות השונות על בנ"י במדינה ההיא עד שבעל הגאולה הי' צריך (כביכול) לנסוע משם, והמניעות ועיכובים נותרו שם במשך כו"כ שנים לאחרי זה; ורק עתה, בשנים הכי אחרונות – למעלה מששים שנה לאחרי הגאולה (בשנת תרפ"ז) – רואים את התוצאה מגאולה זו – הגאולה דכל בנ"י ממדינה ההיא (וכדלקמן).

חז"ל אומרים{{הערה|אבות ספ"ו.}} ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו". דהיינו, שכל דבר בעולם – אע"פ שעולם הוא מלשון העלם והסתר{{הערה|ראה לקו"ת שלח לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' נט. ועוד.}} – נברא בכדי לגלות את כבודו של הקב"ה, וזה נפעל ע"י עבודת היהודי שמנצל את עניני העולם לכבודו של הקב"ה.

כיון שאל"כ נשאלת השאלה: מדוע ברא הקב"ה את העולם (לא באופן "מובדל", שהבריאה, למשל, אינה יודעת ש"ברא הקב"ה", ואינה יודעת את האופן שברא, בעשרה מאמרות{{הערה|אבות רפ"ה.}} וכיו"ב, אלא) באופן שהוא "השקיע" את הכח (העצמות) שלו ועשרה מאמרות שלו בהבריאה, ויתירה מזה: מדוע ברא את העולם באופן שהוא מהוה אותו בכל רגע מחדש – הרי הי' יכול לברוא אותו בכח חזק כזה, שע"י התהוותו בפעם הראשונה יהי' לעולם את הכח להתקיים שית אלפי שנין{{הערה|ראה ר"ה לא, א.}}, ולא יזדקק בכל רגע להתהוות חדשה מדבר ה'{{הערה|שהרי הטעם וההוכחה שכלית לזה שההתהוות היא בכל רגע (כמבואר בשעהיוה"א פ"ב) וכל הטעמים שכליים בביאור אופן ההתהוות – הם ע"פ כללי השכל '''שנבראו''' ע"י '''הקב"ה''', וכיון שהוא ית' אינו מוגדר בטעמים אלו, הי' יכול לברוא את העולם באופן אחר לגמרי. וטעמים אלו שייכים רק לאחרי שידענו שעלה ברצונו ית' שבריאת והנהגת העולם תהי' ע"פ כללי השכל (ראה ס' השיחות תשמ"ח ח"א ע' 134 ואילך. לקו"ש חכ"ז ע' 253).}}?

עד"ז הוא גם בנוגע להנס ד"פרח מטה אהרן" – שהנס (שבא לגלות "שבחרתי באהרן הכהן") פעל במטה אהרן, שנעשה ונשאר קשור עם '''טבע המטה''', כך שאופן הפריחה הי' בסדר '''טבעי''' דצמיחת פירות, עם כל סדר ההשתלשלות שבזה, "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים".

ואולי י"ל ולהוסיף, השייכות עם (פ') קרח דוקא. ובהקדים, ש"קרח" ו"חקת" מורכבים שניהם מהאותיות "חק", אלא שב"קרח" מתוסף רי"ש, וב"חקת" – תי"ו: אצל קרח (משבט לוי) הי' הגילוי ד"חק", למעלה מטעם ודעת ולמעלה ממדידה והגבלה (כמבואר בחסידות{{הערה|שם נד, סע"ב ואילך. וש"נ. אוה"ת פרשתנו ע' תרסו. תרצד. סד"ה ויקח קרח העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' א'מג ואילך). סה"מ מלוקט ח"ג ע' רג ואילך.}} שטענת קרח באה בגלל מעלתו, "פיקח הי'"{{הערה|תנחומא פרשתנו ה. במדב"ר שם פי"ח, ח. פרש"י פרשתנו טז, ז.}}, שהוא ראה את הגילוי שלמעלה ממדידה והגבלה כפי שיהי' לע"ל); טעותו (בערעור על כהונת אהרן) היתה בענין ד"ר'", "רש" (עניות{{הערה|ראה לקמן ס"ח. וש"נ.}}), שמורה שההמשכה (דמחשבה ודיבור) אינה יורדת בסדר השתלשלות (קרח רצה לחלק בין עליון ותחתון{{הערה|ראה לקו"ש ח"ח ע' 117 ואילך. סה"מ מלוקט שם. וש"נ.}}), כבאות ר' שבה חסר הקו השלישי (דאות ה') כנגד{{הערה|נסמן בהערה 68.}} '''מעשה'''{{הערה|ראה בארוכה שיחת [[שיחת קרח תשמ"ח - מוגה|ש"פ קרח ג' תמוז תשמ"ח ס"ו]] (ס' השיחות ח"ב ע' 503). וש"נ.}}.

משא"כ ב"חקת" – "זאת חקת התורה" – נמשך מ"חק" (למעלה ממדידה והגבלה) באות "ת'", סוף וסיום כל כ"ב אותיות התורה, דהיינו, שנמשך בכל ודרך כל סדר השתלשלות (כל האותיות מאל"ף עד תי"ו), בכל ג' הקוים (באות ת') דמחשבה דיבור ומעשה, ותורה עבודה וגמילות חסדים, ואדרבה: באופן שהם מתחברים כולם – כיון שבסיום ושלימות העבודה, כאשר ישנה המהירות דקדושה (מההמשכה שלמעלה מסדר השתלשלות בסדר השתלשלות), נעשה החיבור יחד דכל ג' הקוים, שמהעליון (מחשבה ודיבור) באים מיד במהירות לתחתון (מעשה), ללא הפסק ביניהם (דלא כבאות ה"א{{הערה|ראה תו"א מגלת אסתר צה, סע"ב ואילך. לקו"ת ר"פ בלק (סז, א ואילך). סה"מ תר"ן ע' רעט ואילך. תרנ"ח ע' ריב. ה'שי"ת ע' 122. סה"מ קונטרסים ח"א רמא, א ואילך. שיחת [[שיחת ויגש תנש"א - מוגה|ש"פ ויגש]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 215).}}). ומזה באים לנקודה מתחתית ה(קו השמאלי ד)אות ת' – נקודת הביטול, ונקודה גדולה (בעלת אורך ורוחב), דהיינו, שהביטול בא ביחד עם ההתפשטות לאורך ורוחב; וזה בא בסיום האות – שמורה על שלימות נקודת הביטול בסיום העבודה.

ו. ע"פ הנ"ל י"ל בהנס ד"שמש בגבעון דום":

אע"פ{{הערה|בהבא להלן, ראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – רי"ש ס"ב (ע' שס ואילך). '''וש"נ'''.}} שאות ד' ואות ר' דומות בכך ששתיהן מורות על ענין העניות: דלי"ת מלשון דלות ור"ת דלים, ורי"ש מלשון רש ("ולרש אין כל"{{הערה|שמואל־ב יב, ג. וראה גם משלי י, טו. ל, ח.}}), ושתיהן מורכבות משני קוים, אחד למעלה ברוחב ואחד באורך (מלמעלה למטה) – ישנו חילוק עיקרי ביניהם: אות ד' יש לה נקודה (י') מאחורי' (שמקשרת את שני הקוים), משא"כ אות ר'.

ועפ"ז ניתן להסביר גם את החילוק בין שני הקוים של הר' ושל הד': שני הקוים – ברוחב ובאורך – כוללים את כל הדרגות דסדר השתלשלות, שמתחלק בכללות לעליון ותחתון, רוחב ואורך: הקו למעלה (ברוחב) הוא שלימות בהרחבה, אבל בהדרגא העליונה עצמה (ע"ד איכות), והקו באורך מורה על ההמשכה מלמעלה למטה (לדרגות נחותות יותר).

שלימות העבודה מתבטאת בכך שיהיו שתי המעלות ביחד: נקודת הביטול וכפי שזה נמשך וחודר גם בסדר השתלשלות (שני הקוים): כאשר ישנם שני הענינים דעליון ותחתון, אבל חסרה נקודת הביטול (דהעצם) – הרי סו"ס חסר אז בהחיבור דשני הקוים (עד שחסר גם בשלימות דשני הקוים עצמם), עד שהפירוד ביניהם יכול להביא למצב של "רש", עניות היפך הקדושה (ע"ד כפי שהי' אצל קרח, אותיות "חק '''ר''''", כנ"ל ס"ה). אבל כאשר ישנו הביטול דנקודת היהדות (הנקודה מאחורי הד') – שהיא מחוץ ולמעלה משני הקוים [יותר מהמעלה דקרן זוית], וביחד עם זה שני הקוים (כבאות ד') – אז ישנה שלימות העבודה דשני הקוים, וגם שלימות החיבור ביניהם.

ט. מהאמור לעיל ישנם כמה לימודים, הן בכללות עבודת האדם, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לעבודתו בעולם, והן בעניני תומ"צ והן בעניני רשות (באופן פרנסת האדם), וגם ובמיוחד – בקשר עם הגאולה דג' תמוז – בנוגע לעבודה דהרבצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה.

י. הלימוד מזה בכללות עבודת השם:

ישנה ההוראה מ"פרח מטה אהרן", שלאחרי היסוד דקבלת עול, יכולה וצריכה אח"כ הנקודה שלמעלה ממדידה והגבלה "להתפשט" בכל כחותיו הפנימיים, עד בכל מציאותו וטבעו, עד שזה יתן פירות – "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים", ובאופן כזה – שטבעו ומציאותו עצמם נעשים באופן של זריזות ("טבע מזורז") ושלמעלה ממדידה והגבלה, שכל מה שעושה בכחותיו הטבעיים הוא בזריזות הכי גדולה, זריזות דקדושה.

לאידך גיסא נאמר "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"{{הערה|פ' ראה טו, יח. ספרי עה"פ. וראה לקו"ש חי"ח ע' 294. וש"נ. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרמח.}}, שההמשכה דפרנסה גשמית נפעלת ע"י סדר טבעי דצמיחת שקדים ("ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים"), שבא ע"י משא ומתן באמונה{{הערה|ועד שבשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, עוד קודם ששואלים לו עסקת בתורה (שבת לא, סע"א).}} (חרישה וזריעה), בההגבלות דטבע העולם, חדור באמונה בה' – "שמאמין בחי העולמים וזורע"{{הערה|תוד"ה אמונת – שבת שם (בשם הירושלמי).}}; וזה נעשה הכלי לקבל את ברכותיו של הקב"ה לפרנסה באופן נסי, אבל נס כזה שמתלבש בטבע העולם, שרואים איך שטבע העולם ואוה"ע עצמם מסייעים בהשפעת פרנסה לבנ"י.

ביחד עם זאת הוא השיב לו דוקא '''ברוסית''' – כיון שביטולו נמשך גם במצב ושפת המקום – בהטבע והמציאות דרוסי' – ע"ד "אזלת{{הערה|שמו"ר שבהערה 53.}} לקרתא הלך בנימוסא"{{הערה|ולהעיר שזהו הטעם שמשה לא אכל ולא שתה ארבעים יום (שמו"ר שם. ב"ר פמ"ח, יד. וראה גם ב"מ פו, ב) [ולהעיר שג' תמוז הוא בתוך ארבעים ימים הראשונים], וכמבואר במ"א (לקו"ש תשא תש"נ) שיש בזה ג' אפשריות ודרגות: (א) שטבע משה לא נשתנה (ולכן נצטער משה על זה שלא אכל ולא שתה. ראה הנסמן בהערה 53). (ב) שטבע שלו נשתנה (לפי שעה) ע"י נס של הקב"ה, נס שנמשך במשך כל הארבעים יום, (ג) הנס הי' רק פעם א' בתחלה, כי זה פעל שינוי בטבע שלו, שהטבע שלו עצמו נעשה כמו מלאך, שאינו זקוק לאכילה ושתי'.}}, כך שטבע ולשון המקום עצמו אומר ומרגיש ש"ביטול אידיאט".

ובסגנון אחר: מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו ד"יפוצו מעינותיך חוצה", ובמיוחד – בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה, הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר?! אמנם זוהי עבודה גדולה ונעלית ביותר – אבל צריכים לכאורה להתחשב – טוען הוא – עם העולם!

אפילו פעם (כאשר היו מניעות ועיכובים) הי' הסדר אצל החסיד, שמצבו, ובמילא הוא אמר, "ביטול אידיאט"; עאכו"כ עכשיו, כאשר כו"כ ממניעות ועיכובים אלו אינם [וכאמור לעיל, שגם במדינה ההיא נעשו שינויים גדולים לטוב], ואדרבה – בעולם עצמו רואים את הנסים והנפלאות שמתרחשים בפרט בשנים האחרונות [שנת נסים, ושנת אראנו נפלאות] – כבר הגיע הזמן, שהגם שצריך להיות ענין שלמעלה ממדידה והגבלה – נסים ונפלאות, עד לנסים ונפלאות דגאולה האמיתית והשלימה – ה"ז חודר גם בטבע העולם, שהעולם עצמו מסייע לצמיחת הגאולה [כפי ש"פרח מטה אהרן" פעל בטבע המטה, שתהי' צמיחת הפירות בדרך הטבע].

יג. ובנוגע לפועל:

ובמיוחד – בעמדנו בזמן הקיץ – כאשר ילדים הולכים למחנות־קיץ, צריכים להשתדל שילדי ישראל ילכו למחנות קיץ שמיוסדים על חינוך הכשר ועל טהרת הקודש; ואלו המתעסקים בחינוך הילדים – צריכים לדאוג לנצל את זמן הקיץ בתכלית השלימות, ובתכלית הזריזות, לנצל כל רגע פנוי להוסיף בעצמו ולהוסיף אצל הילדים בכל עניני יהדות, בחיות ובשמחה.

וכמו"כ יש לעורר על המנהג טוב בכמה מקומות לחזור מאמר חסידות לאחר תפלת מנחה בשבת. – ויה"ר שיהי' זה באופן ד"חקת" (כפי שעומדים לקרוא עתה בתפלת מנחה), שיחדור בהשומעים ויפעל בהם שינוי עד לאופן דחקיקה, שזה יחקק בהם.

ותיכף ומיד ממש יביא זה כבר את הגאולה האמיתית והשלימה, והקרבת פרה העשירית, שיעשה מלך המשיח מהרה יגלה, אמן כן יהי רצון{{הערה|רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג.}},

{{הערות שוליים}}*) להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות־קיץ תחיינה.}}

[[קטגוריה:דבר מלכות ספר במדבר|ט]]