דבר מלכות/י"א ניסן: הבדלים בין גרסאות בדף

"'''ואני אברכם'''": הקב"ה אומר בתורה (ואין מקרא יוצא מידי פשוטו{{הערה|שבת סג, א. וש"נ.}}), שהוא עצמו יברך את כל המברכים{{הערה|להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר, "כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים" (חולין מט, סע"א). וגם להדיעה שלישראל נאמר ("כהנים מברכים ישראל והקב"ה מסכים על ידם") "ברכה לכהנים מנא לי'", "מואברכה מברכיך" (לך לך יב, ג) – חולין שם.}}, ובברכתו של הקב"ה – מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה{{הערה|נוסח ברכה '''השלישית''' (– ודמן התורה) דברכת המזון.}}, בלי שום מדידה והגבלה במקום ובזמן, במילא ה"ז בא תיכף ומיד ממש{{הערה|ובמכ"ש מברכת '''הכהנים''', שהיא באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו" ([[תהלים פרק קמז|תהלים קמז, ו]]. וראה [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת ס"פ קרח]]. ובכ"מ), עאכו"כ הברכה של '''הקב"ה עצמו''', "'''ואני''' אברכם".}}, ויחד עם זה "ואני אברכם" – כפי שזה למעלה ממדידה והגבלה (מ"אני", הקב"ה עצמו) ה"ז נמשך (ברכה מלשון המשכה{{הערה|[[תורה אור מקץ|תו"א מקץ]] לז, ג. ובכ"מ.}}) לבנ"י למטה, ובאופן של "אברכם" (סתם, בלי פרטים) שזה – כל הברכות, לכאו"א מישראל ולכלל ישראל{{הערה|שהרי גם להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר (כנ"ל הערה 6), ישראל מתברכין מפי הגבורה, ואי"צ לזה קרא מיוחד (ובלשון התוס' חולין שם ד"ה והקב"ה: "פשיטא דמסכים, כיון שציוה להם לברך"), כמשנ"ת במ"א (לקו"ש ח"י ע' 42).}}, הן בענינים כלליים והן בענינים פרטיים, עד לפרטי פרטים.

וכפי שמובן מכך שבברכה זו ברך משה את בנ"י שתהי' השראת השכינה במשכן – "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'"{{הערה|נסמן בהערה 14.}}, ובאופן ד"כוננה עלינו גו'", מחוזק באופן יסודי – בקביעות, לעד ולנצח נצחים (כמובן מהפירוש בתניא ב"שכינתא שריא", שזהו בקביעות{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ו'|תניא פ"ו]] (י, ב), שמביא מאחז"ל (סנהדרין לט, א) "כל בי עשרה שכינתא שריא ('''ומוסיף''' בתניא:) '''לעולם'''".{{ש}}וי"ל, כי התוכן בתניא שם הוא ש"צד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתב' בין כו' בין בכח כו', ולכן אמרו רז"ל שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי' כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא '''לעולם'''" – שמכיון "שבכחו להיות בטל ממש" '''לעולם''', לכן גם השראת השכינה עליו הוא לעולם. וראה גם תניא ספל"ה.ולהעיר שבתניא ספי"א מביא מאחז"ל הנ"ל (שכל בי עשרה שכינתא שריא) בנוגע להרשע ורע לו, שבחי' טוב שבו הוא רק בבחי' מקיף עליו (שריא). ועפ"ז נמצא שהענין דשכינתא שריא הוא תמיד בכל ישראל (גם במי שאין בו בחי' טוב בגלוי), וראה לקו"ת ר"פ ראה. ד"ה ראה תשמ"ג (נעתק בקובץ י"א ניסן שנת הפ"ט אות יט). ויש לתווך זה עם משנ"ת בתניא פ"ו הנ"ל, ע"פ המבואר בלקו"ת (יוהכ"פ סט, ב), שאף שהשראה היא בחי' מקיף (וראה גם אגה"ק סכ"ג. תו"א נד, ג) "אעפ"כ הוא פועל פעולה בהם כו'".}} ונצחיות{{הערה|ראה רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו ה"ט: קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה. וראה לקו"ת פקודי (ה, א. ז, ב) בפירוש "משכן העדות", שעד(ות) הוא לשון נצחיות. וראה [[תהלים פרק לז|תהלים לז, כט]]: צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עלי', וברד"ה באתי לגני ה'שי"ת, שמשכינים בחינת שוכן עד מרום וקדוש שיהי' בגילוי למטה.}}), ו"ושכנתי (בקביעות) בתוכם"{{הערה|תרומה כה, ח.}}, בתוך כל אחד ואחד מישראל{{הערה|ראה ר"ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחילתו (ד"ה ושני פסוקים – סט, ב). אלשיך עה"פ קרוב לסופו (ד"ה עוד יתכן). של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ועוד.}}.

ג. ויש לומר יתירה מזו: הכח והאופן בו הברכות של הקב"ה נמשכות לבנ"י למטה הוא ע"י משה רבינו – הרועה נאמן של כל בנ"י{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]]. וראה שמו"ר עה"פ (שמות ג, א) ומשה הי' רועה (פ"ב, ג־ד).}} (בכל הדורות{{הערה|דאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא – זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, א). ועוד.}}), שעל ידו נמשכות כל ההשפעות לבנ"י, והוא הממוצע '''המחבר''' "ביניכם ובין ה' אלקיכם"{{הערה|ואתחנן ה, ה.}} – ש(בהיותו ממוצע) יש בו משני הענינים שהוא מחברם{{הערה|ראה בארוכה ד"ה פנים בפנים תרנ"ט (ע' קצ ואילך).}},

[ובפרטיות יותר – י"ל שזהו החילוק בין "משה" ו"איש האלקים": "איש האלקים" מורה על החיבור דבחי' איש עם שם אלקים (בגימטריא הטבע{{הערה|פרדס שער יב (שעת הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א רפ"ו]]. וראה סה"ש תנש"א ח"א ע' 400 (לעיל ע' 21) הערה 52.}}), אלקות שבערך הבריאה (והאיש הנברא), שנבראה בשם אלקים (בראשית ברא אלקים גו'{{הערה|בראשית א, א.}}). משא"כ "משה" קשור עם שם מ"ה{{הערה|תו"ח שמות קטז, א. אוה"ת תצוה ע' א'תרה. וראה גם [[תורה אור יתרו|תו"א יתרו סח, סע"ב ואילך]]. מג"א צט, ג. ובכ"מ.}}, שם הוי'{{הערה|ראה סה"מ תקס"ב ע' קלז. אוה"ת וארא ע' רג. ובכ"מ.}}, שלמעלה מהבריאה].

ויש לומר, ע"פ הידוע{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].}} שלכאו"א מישראל יש בחי' משה שבו, כמובן מדברי הגמרא{{הערה|ברכות לג, ב.}} עה"פ{{הערה|עקב י, יב.}} "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך", "אטו יראה מילתא זוטרתי היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתי", וכיון ש"כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה", לכן, כשם שענינים אלו היו אצל משה, שאצלו ה"ז "זוטרתי", כך נעשה זה "זוטרתי" אצל כאו"א מישראל (אנשים נשים וטף עד סוף כל הדורות), עד שזה פועל עליו בעבודתו בפועל כהמשך הכתוב ("ועתה ישראל גו'") "ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה"א גו' לשמור את מצות ה' גו'"{{הערה|שם, יב־יג.}}.

ומזה מובן, שע"ד שאצל משה ישנם שני הענינים ד"איש" וד"האלקים" (שע"י זה ה"ה הממוצע המחבר בין הברכות שלמעלה ובנ"י למטה), עד"ז ישנו "אפס קצהו ושמץ מנהו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]].}} אצל כאו"א מישראל (כדלקמן), שזה נותן בו את הכח לקבל את הברכות בשלימות.

מעין הענין ד"איש האלקים", "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים" (שנאמר במשה) – ישנו בכאו"א מישראל, בבחי' משה שבו. ובכללות – שכאו"א מישראל מתחלק לשני חלקים: נשמה וגוף, ונשמתו היא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, ע"ד "האלקים"; וגופו קשור עם בחי' "איש", יש ונברא.

שתי הדרגות בנשמתו – בחי' ישראל שבה{{הערה|שם=:0|ראה בארוכה לקו"ת דרושים לר"ה סב, ג (וראה גם [[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עז, רע"ב). ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך יעקב סמ"ד (ע' א'קא ואילך). '''וש"נ'''.}}, שקשורה עם שם הוי'{{הערה|שם=:1|ראה זח"א קעד, א: כמה דקב"ה לזימנין אתקרי הוי' ולזימנין אתקרי אלקים, ה"נ לזימנין אתקרי ישראל ולזימנין אתקרי יעקב. וראה לקו"ת שם. ס' הליקוטים שם ע' א'ק ואילך. '''וש"נ.'''}} ("חלק הוי' עמו"{{הערה|האזינו לב, ט.}}), ובחי' יעקב שבה<ref name=":0" />, הקשורה עם שם אלקים<ref name=":1" /> (יעקב הוא י' עקב{{הערה|ע"ח שער ג (שער סדר אצי' למהרח"ו) פ"ב. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) בערכו.}}, כפי שהיו"ד דשם הוי'{{הערה|הגהות הצ"צ לתו"א ר"פ ויצא – אוה"ת שם קצב, א (בשוה"ג (ב)).}} משתלשל בבחי' עקב{{הערה|[[תורה אור ויצא|תו"א שם]] (כא, א). ובכ"מ.}}, וידו (אותיות יו"ד{{הערה|שם וישב כט, א.}}) אוחזת בעקב עשו{{הערה|תולדות כה, כו.}}). ומזה מתבטא החילוק בין הנשמה (משם הוי'{{הערה|ראה [[אגרת התשובה פרק ד'|אגה"ת פ"ד]] (צג, סע"ב ואילך).}}) והגוף (משם אלקים{{הערה|ראה [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א פ"ו]] (פא, רע"א).}}), עד שמזה משתלשל כו' למטה החילוק בין "מחציו ולמטה איש" ו"מחציו ולמעלה האלקים".

החילוק בין "מזמור" ו"שיר" הוא, דמזמור הוא '''בכלי''' ושיר הוא '''בפה'''{{הערה|[[לקוטי תורה ברכה|לקו"ת ברכה]] צח, ג־ד. סידור (עם דא"ח) שער החנוכה רעז, ג.}}. ובעבודה רוחנית: שיר בפה מורה על הדרגא של אור (המשפיע), ומזמור בכלי – הוא הכלי (המקבל). וע"ד החילוק בין אור הנשמה (משם הוי', "משה") וכלי הגוף (משם אלקים, "איש האלקים"){{הערה|ראה עד"ז במקומות שבהערה הקודמת. וראה גם [[שיחת מצורע תשמ"ט - מוגה|שיחת שבת הגדול, ערב י"א ניסן תשמ"ט ס"ט]] (ס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 394).}}.

ואע"פ שגם הכלי וגוף הוא "איש האלקים", שהוא שם קדוש{{הערה|שבועות לה, סע"א. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט. ועוד. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.}} של הקב"ה{{הערה|ראה זח"ג ע, ב: גופא דילהון קדישא. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]] (סט, סע"ב ואילך). ס' השיחות תורת שלום ע' 120.}} – מ"מ ה"ז (כמגן) '''בהעלם''', כיון שהכוונה היא שיהודי יגלה זאת ע"י עבוד'''תו''' ("מעשה ידינו", לא נהמא דכסופא{{הערה|ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] ז, רע"ד.}} ח"ו) דגילוי אור הנשמה בהגוף{{הערה|להעיר, שסיום וחותם כל ספר תהלים (ד"הכל הולך אחר החיתום" – ברכות יב, א) הוא "כל '''הנשמה''' תהלל י־ה הללוי'" (וראה שם מח, א: איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ועוד).}}, שהנשמה שלו תפעל ותעבד את הגוף, עד שתגלה שהגוף הוא כלי לאור הנשמה, "חלק אלוקה ממעל ממש", משם הוי', וגם לגלות את המעלה שבגוף (משם אלקים) עצמו.

ועי"ז – ישנו גם הכח להעבודה לפעול בעולם (שנברא בשם אלקים), ולגלות שהעולם הוא כלי לאלקות, עי"ז שהוא עושה מכל עניני העולם כלי למילוי שליחותו בעולם בקיום התומ"צ, גילוי השכינה "במעשה ידיכם" באופן של קביעות ונצחיות, עד שנעשה דירה לו (לו לעצמותו{{הערה|המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.}}) יתברך בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו.}}, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}}.

החל מהעבודה עם עצמו – עי"ז שכאו"א מישראל מגלה (בכח דנשיא דורנו) שהוא שלוחו של הקב"ה, ושלוחו של אדם (העליון{{הערה|ראה [[לקוטי תורה ויקרא|לקו"ת ויקרא]] א, ג.}}) כמותו{{הערה|משנה ברכות לד, ב. קידושין מא, ב.}} ("משה איש האלקים"), שזה נפעל עי"ז שיהודי – כשלוחו של הקב"ה – מנצל את כחותיו לעבודת ה', כך שהכחות הם רק ככלי, "שליח", כדי למלאות שליחותו ורצונו של הקב"ה, בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה [כולל ובמיוחד הלכות שבתורה (בחי' הוי'{{הערה|כלשון חז"ל "והוי' עמו שהלכה כמותו" (ש"א טז, יח. סנהדרין צג, ב). וראה בארוכה אוה"ת יתרו ע' תתצ ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רפ ואילך. ע' רצ ואילך. המשך תרס"ו ע' תכט ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 233 ואילך.}} שבתורה){{הערה|ו"אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות" (ויק"ר ריש פ"ז, ג. וראה [[תורה אור שמות|תו"א שמות]] מט, ג. תו"ח שם (יח, א־ב). וראה תשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ה) ס"ד ס"ה)*, והרי פסקי דינים הלכה למעשה הם בכלל המשנה – הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב. וראה לקו"ת דברים ב, סע"ב ואילך.

 

'''*) אג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רמב ואילך.''' המו"ל'''.'''}} כמו ספר הרמב"ם{{הערה|חיבור "'''הלכות הלכות'''" (כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לספרו).}} וכיו"ב], וקיום המצוות בהידור,

אח"כ ישנו חידוש נעלה יותר – "אראנו נפלאות", כמ"ש בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה, ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}}, נפלאות אפילו בערך לנסים דיציאת מצרים{{הערה|אוה"ת נ"ך עה"פ סק"ז (ע' תפז), מזח"א בהשמטות סכ"ה (רסא, ב). וראה הנסמן במכתב ה' ניסן שנה זו (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 889) הערה ד"ה ווי דער ברוואוסטער פירוש.}}, ז.א. שנעשית עלי' אפילו בענין ד"ארים נסי". ונוסף לזה – ה"ז באופן ד"'''אראנו''' נפלאות": הנפלאות הן '''בגלוי''' באופן שיכולים לראותם בעיני בשר. ויתירה מזו – "אראנו", הקב"ה עצמו מראה את הנפלאות, מובן א"כ שזה למעלה מכל מדידה והגבלה, וגם – ש'''הכל''' מתגלה, נראית האמת והפנימיות דההנהגה טבעית{{הערה|שהרי גם לע"ל תהי' הנהגה טבעית והנהגה נסית* (וגם בתקופה הב' כשיהי' שינוי במעשה בראשית (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 198. ועוד), לא יתבטלו כל חוקי הטבע לגמרי, כפשוט), ויהי' אז גם החילוק בין ימי החול ויום השבת* (ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים גופא), וכמ"ש (ישעי' סו, כג) והי' גו' מדי שבת בשבתו גו', וכיו"ב – ובכל א' מהם יהי' הגילוי ד"כוננהו" ע"י הקב"ה עצמו באופן של "נפלאות".{{ש}}'''*) ששרשם הוא משם הוי' ומשם אלקים, ולע"ל יהי' גם הגילוי דשם אלקים (ועד שהוי' דעכשיו יהי' אלקים לע"ל, והי' הוי' לי לאלקים (ויצא כח, כא), ויהי' גילוי שם הוי' נעלה יותר – תו"א ואוה"ת ר"פ ויצא. ועוד).'''}}, והגילוי הכללי דההנהגה נסית, עד – גם הגילוי ממה שלגמרי "נפלא"{{הערה|ראה גם מכתב הנ"ל.}}.

עד שזה נעשה "אראנו" – הגילוי והראי' בהקב"ה עצמו, כביכול – "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}, ראי' בעיני בשר, עד שזה חודר גם את ההנהגה הטבעית והגשמיות של יהודי{{הערה|וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, "כדכתיב (ואתחנן ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושית כו'" (תניא פל"ו – מו, א). ועד שגילוי זה חדר בהגשמיות דבנ"י, כמ"ש (משפטים כד, יא) "ויחזו את האלקים '''ויאכלו וישתו'''", היינו, שהגילוי דמעשה המרכבה נמשך בפנימיותם, עד שנעשה דם ובשר כבשרם (ראה תניא פ"ה).{{ש}}והענין דמתן תורה נמשך בכל יום, "נותן התורה" לשון הוה (של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קעה. וש"נ), היינו שהגילוי אלקות דמ"ת ישנו בכל יום, הן בימי החול והן ביום השבת – ראה לעיל בפנים ובהערה 97.}}. וכאשר ישנו ה"אראנו" ב("ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", עד ב)הקב"ה עצמו, רואים שהכל (בין טבע, בין נס) הוא "נפלאות" ("כוננהו") של הקב"ה.

ונמצאים כבר באור ל"עשתי עשר יום"{{הערה|שם=:3|נשא ז, עב.}} בחודש ניסן, ה"נשיא לבני אשר"<ref name=":3" />, שענינו הוא – "והוא יתן מעדני מלך"{{הערה|ויחי מט, כ.}}: כאו"א מישראל מתברך – עוד ברגעים האחרונים של הגלות – ב"מעדני מלך", ענין התענוג ("ויהי '''נועם'''"), ו"מעדני '''מלך'''"{{הערה|ולהעיר ש"מלך" בגימטריא צ'.}} דוקא – שלימות התענוג{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ז – [[ברכת י"א ניסן תשמ"ז - מוגה|ברכת י"א ניסן ס"א]].}}, הן בגשמיות והן ברוחניות, כולל – "מעדני מלך" בעבודת ה', המשכת תענוג גם בסדר ושלימות העבודה דמלך ר"ת "מוח לב כבד"{{הערה|ראה ניצוצי אורות וניצוצי זהר לזח"ב קנג, א. וש"נ.}}, מוח שליט על הלב{{הערה|זח"ג רכד, סע"א. וראה תניא פי"ב (יז, רע"א). פי"ז (כג, א). פ"ל (לח, ב). פנ"א (עא, סע"א).}}, ואח"כ ה"ז נמשך בכבד (מקור הדם{{הערה|ראה ע"ח שער המוחין (ש"כ) פ"ה.}}, "הדם הוא הנפש"{{הערה|פ' ראה יב, כג.}}), כך שישנו שלימות ציור ומצב האדם – שגם בזה נפעלת תוספת ברכה, מהמשכת התענוג ("מעדני מלך").

ומתגלה שכאו"א מישראל הוא בן מלך{{הערה|"כל ישראל בני מלכים הם" – שבת סז, א.}} (עד "מלך" עצמו{{הערה|"אתקריאו ישראל '''מלכים'''" – תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).}}) – בנו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכמ"ש{{הערה|ישעי' נד, יג.}} "וכל בניך לימודי '''הוי''''", שזה קאי על כאו"א מישראל (שנכלל ב"בניך") – וכמבואר הענין ד"כל בניך גו'" בדרושי חתונה דכ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|ד"ה וכל בניך לימודי ה' תרפ"ט (סה"מ קונטרסים ח"א טז, ב ואילך).}}; ולהיותו "בן מלך" ה"ה מקבל "מעדני מלך" בשלימות, שלימות התענוג.

ובטח ימשיכו להוסיף בלימוד התורה ובפרט פנימיות התורה – וגם בקיום המצות בהידור – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובזה גופא – מוסיפים יותר ויותר, "ילכו מחיל אל חיל"{{הערה|לשון הכתוב – [[תהלים פרק פד|תהלים פד, ח]].}}, שמבלי הבט על ההנהגה עד עתה באופן ד"נס", ו"ארים נסי", מורם לגבי הנהגתו הנסית הרגילה שלפנ"ז, ה"ה עולה מעלה מעלה באופן ד"נפלאות" שבתורה ("גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"{{הערה|[[תהלים פרק קיט|תהלים קיט, יח]]. וראה שער האמונה פ"ס.}}), עד "נפלאות אראנו", ויתירה מזו – "אראנו נפלאות", שישנו לימוד התורה באופן של ראי'{{הערה|ראה [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יז, ב: "וזהו פי' אראנו נפלאות, אראנו דייקא בבחי' ראי' ממש . . שהשגתו (דהאריז"ל) הי' בבחי' ראי' כו'". וראה גם שער האמונה שם.}}, עד ראי' באלקות, בנותן התורה (והיו עיניך רואות את מוריך), וזה מביא את הגילוי ד"נפלאות" בתורה.

יא. בכל זה ניתוסף עי"ז שנסיים עתה (כרגיל) בעשיית כאו"א מהנוכחים כאן (ועל ידם – את כלל ישראל) לשליח מצוה במצות הצדקה (ששקולה כנגד כל המצוות{{הערה|ב"ב ט, א. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] (מח, ב).}}), וכמדובר לעיל{{הערה|סעיף ח.}} שעי"ז שכאו"א מישראל כשלוחו של הקב"ה, ינצל את עשר כחותיו בשלימות במילוי שליחותו – מביא הוא (שליח בצירוף עשר בגימטריא) משיח, ונוסף על "גימטריא" (שהוא בהעלם{{הערה|וראה [[שער היחוד והאמונה פרק א'|שעהיוה"א פ"א]].}}), בגילוי '''ממש''', בראי' חושיית,

וישנו גם משה ואהרן עמהם – בחי' משה (ואהרן – מז' רועי ישראל{{הערה|ז"ח בסופו (תיקונים קד, א). תו"א לב, ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] כט, ג. וראה לקו"ש ח"כ ע' 643.}}), שבכל א' מישראל, אנשים נשים וטף,

ותיכף ומיד ממש – הקיצו ורננו<ref name=":4" /> שוכני עפר"{{הערה|ישעי' כו, יט.}}, ומשה ואהרן עמהם בפשטות, נשמות בגופים, יחד עם כל בנ"י,