שיחת שמות תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

הוסרו 8 בתים , 5 באוקטובר 2025

מ

החלפת טקסט – "[[תורה אור/" ב־"[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/"

חזותיקוד ויקי

ש. א. בוט

בוטים, מפעילי מערכת

2,086

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}
+{{ספר השיחות תשנ"ב}}
 == משיחות ש"פ שמות, כ"א טבת ה'תשנ"ב ==
 א. אויף "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"{{הערה|ריש פרשתנו.}} שטייט אין מדרש{{הערה|שמו"ר פרשתנו פ"א, ה.}} "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן"{{הערה|"הוקשה לו שכל פסוקים אלו מיותרים שהרי שמותם כבר מפורשים בסדר ויצא ויגש, ודורש שלכך הוזכרו בריש ספר זה שמדבר בגאולת ישראל ממצרים כו'" (פירוש מהרז"ו שם).}}. און דער מדרש איז דערנאָך מסביר ווי יעדער שם פון די "בני ישראל" (די י"ב שבטים) איז פאַרבונדן מיט דער גאולה.
@@ שורה 17: / שורה 18: @@
 דער גאַנצער ענין פון "הבאים מצרימה" איז אין אמת'ן – "גאולת ישראל". און דאָס וואָס בינתיים איז דאָ אַ ירידה איז דאָס '''בחיצוניות''', אָבער בפנימיות איז די ירידה גופא (ניט נאָר בשביל ועל מנת העלי' שבגאולת מצרים, נאָר נאָכמער –) אַ חלק פון דער עלי' וגאולה עצמה, ביז – די עלי' פון דער גאולה האמיתית והשלימה. און דעריבער זאָגט דער מדרש אויף "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" – "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", געמיינט אויך די גאולה העתידה לבוא.
-און וויבאַלד אַז אַלע ענינים פון "הבאים מצרימה" און גאולת מצרים ווערן נמשך אויך לאחרי זה, אויך בזמן הזה – כמאחז"ל{{הערה|ב"ר פט"ז, ד.}} "כל המלכיות נקראו על שם מצרים", און מזכירין יציאת מצרים בכל יום{{הערה|משנה ברכות יב, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח הל' ק"ש סי' סז ס"א. – וראה לקמן בפנים.}}, און "בכל{{הערה|משנה פסחים קטז, ב.}} דור ודור [וכל יום ויום{{הערה|שם=:0|הוספת (ביאור) אדה"ז ב[[לקוטי אמרים פרק מ"ז|תניא רפמ"ז]]. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים ע' תריח (בהוצאת קה"ת תנש"א) בשוה"ג.}}] חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא [היום<ref name=":0" />] ממצרים" – לערנט מען דערפון אַרויס, אַז אויך אין דעם איצטיקן גלות דאַרף מען ממשיך זיין "גאולת ישראל", די גאולה האמיתית והשלימה, כדלקמן.
+און וויבאַלד אַז אַלע ענינים פון "הבאים מצרימה" און גאולת מצרים ווערן נמשך אויך לאחרי זה, אויך בזמן הזה – כמאחז"ל{{הערה|ב"ר פט"ז, ד.}} "כל המלכיות נקראו על שם מצרים", און מזכירין יציאת מצרים בכל יום{{הערה|משנה ברכות יב, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח הל' ק"ש סי' סז ס"א. – וראה לקמן בפנים.}}, און "בכל{{הערה|משנה פסחים קטז, ב.}} דור ודור [וכל יום ויום{{הערה|שם=:0|הוספת (ביאור) אדה"ז ב[[לקוטי אמרים פרק מז|תניא רפמ"ז]]. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים ע' תריח (בהוצאת קה"ת תנש"א) בשוה"ג.}}] חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא [היום<ref name=":0" />] ממצרים" – לערנט מען דערפון אַרויס, אַז אויך אין דעם איצטיקן גלות דאַרף מען ממשיך זיין "גאולת ישראל", די גאולה האמיתית והשלימה, כדלקמן.
 ג. וועט מען דאָס פאַרשטיין בהקדים דעם ביאור אין דעם לעצטן משנה בפרק קמא דברכות{{הערה|יב, ב.}} (ווי מ'זאָגט עס אויך אין דעם נוסח ההגדה של פסח){{הערה|וכן הוא גם בתוספתא ברכות שם. ספרי ראה טז, ג. וראה מכילתא בא יג, ג.}}: "אמר ר' אלעזר בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר{{הערה|ראה טז, ג.}} למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא{{הערה|כ"ה בנוסח ההגדה. שו"ע אדה"ז שם.}} הלילות{{הערה|ובתוספתא שם מוסיף כאן "אלו דברי בן זומא". וראה חסדי דוד לתוספתא שם.}}, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח".
@@ שורה 23: / שורה 24: @@
 זאָגט רש"י: "כבן שבעים שנה – כבר הייתי נראה זקן ולא זקן ממש שבאת עליו שיבה יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו רבי אלעזר בן עזרי' נשיא כדאיתא לקמן בפרק תפלת השחר{{הערה|שם=:1|ברכות כח, א.}}, ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה".
-וצריך ביאור אין דער שייכות צווישן דעם מאמר מיטן בעל המאמר{{הערה|ראה לקו"ש חי"ז ע' 349. וש"נ.}} רבי אלעזר בן עזרי', און די שייכות דערמיט וואָס די משנה איז געזאָגט געוואָרן ביום (אָדער בקשר מיט דעם יום{{הערה|דגם באם מפרשים ש"וחכמים אומרים כו'" אינם מדברי ראב"ע, ונאמרו לפני זה וראב"ע ידע מזה קודם אמירתו (ולכן אמר "ולא זכיתי", ראה תויו"ט כאן), הרי גילוי דברי החכמים במשנה זו הי' דוקא ע"י מה שאמר ראב"ע ביום שנתמנה לנשיא. וראה לקמן הערה 32.}}) שנתמנה ראב"ע לנשיא{{הערה|ובפרט באם מפרשים ש"וחכמים אומרים וכו'" הוא מדברי ראב"ע בעצמו. וראה חסדי דוד שבהערה 16, שמוכיח כן מלשון התוספתא שבהערה הנ"ל.}}, דמסתבר לומר אַז וויבאַלד ראב"ע האָט זיך עוסק געווען אין דער סוגיא אין תורה אין דעם טאָג ווען ער איז געוואָרן נשיא, איז דאָס פאַרבונדן מיט זיין עבודה אַלס נשיא בישראל ['''ע"ד''' דער חיוב הקדימה בלימוד התורה בענינים שהזמן גרמא{{הערה|רמב"ם הל' ת"ת פ"ד ה"ח. טושו"ע יו"ד סרמ"ו סי"ד.}}, ויש לומר אַז עד"ז איז בנוגע צו יעדער אידן ובפרט בקשר מיט זיין לימוד התורה אין די ענינים שהזמן '''שלו''' גרמא], און אויך די שייכות מיט דברי ראב"ע "הרי אני כבן שבעים שנה", שבעים שנה דוקא.
+וצריך ביאור אין דער שייכות צווישן דעם מאמר מיטן בעל המאמר{{הערה|ראה לקו"ש חי"ז ע' 349. וש"נ.}} רבי אלעזר בן עזרי', און די שייכות דערמיט וואָס די משנה איז געזאָגט געוואָרן ביום (אָדער בקשר מיט דעם יום{{הערה|דגם באם מפרשים ש"וחכמים אומרים כו'" אינם מדברי ראב"ע, ונאמרו לפני זה וראב"ע ידע מזה קודם אמירתו (ולכן אמר "ולא זכיתי", ראה תויו"ט כאן), הרי גילוי דברי החכמים במשנה זו הי' דוקא על ידי מה שאמר ראב"ע ביום שנתמנה לנשיא. וראה לקמן הערה 32.}}) שנתמנה ראב"ע לנשיא{{הערה|ובפרט באם מפרשים ש"וחכמים אומרים וכו'" הוא מדברי ראב"ע בעצמו. וראה חסדי דוד שבהערה 16, שמוכיח כן מלשון התוספתא שבהערה הנ"ל.}}, דמסתבר לומר אַז וויבאַלד ראב"ע האָט זיך עוסק געווען אין דער סוגיא אין תורה אין דעם טאָג ווען ער איז געוואָרן נשיא, איז דאָס פאַרבונדן מיט זיין עבודה אַלס נשיא בישראל ['''ע"ד''' דער חיוב הקדימה בלימוד התורה בענינים שהזמן גרמא{{הערה|רמב"ם הל' ת"ת פ"ד ה"ח. טושו"ע יו"ד סרמ"ו סי"ד.}}, ויש לומר אַז עד"ז איז בנוגע צו יעדער אידן ובפרט בקשר מיט זיין לימוד התורה אין די ענינים שהזמן '''שלו''' גרמא], און אויך די שייכות מיט דברי ראב"ע "הרי אני כבן שבעים שנה", שבעים שנה דוקא.
 ד. וביאור הענין:
@@ שורה 31: / שורה 32: @@
 דער טעם אויף דעם איז – ווייל (זכירת) יציאת מצרים איז אַ "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו כו'"{{הערה|חינוך מצוה כא.}}, דעמולט האָט זיך אויפגעטאָן די פתיחת ענין הגאולה{{הערה|שם=:2|ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ב (ע' 164).}} – אַז אידן זיינען אַרויס פון דעם גדר פון עבדות און געוואָרן בני־חורין בעצם{{הערה|ס' גבורות ה' (להמהר"ל מפראג) פרק סא.}} (עבדי הם ולא עבדים לעבדים"{{הערה|בהר כה, מב. שם, נה. ב"מ י, א.}}), ובאופן פון אַ פעולה נמשכת{{הערה|ראה לקו"ש ח"ה ע' 175.}} אויף שטענדיק.
-ובעבודת האדם{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ז|תניא פמ"ז]]. וראה תו"א יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים כו' ע' תשכח־ט.}}: יציאת מצרים באַדייט די יציאה פון (דער נפש האלקית פון) מיצרים וגבולים פון דעם מאסר הגוף און עולם הזה בכלל, און ווערן פאַרבונדן און פאַראיינציקט מיט דעם אויבערשטן דורך תורה ומצוות. און וויבאַלד אַז דאָס איז אַן ענין כללי אין גאַנץ תורה און אידישקייט, דעריבער "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ביז באופן אַז "בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים"{{הערה|ואולי אפ"ל שבתניא שם מפרש דהמשנה דפסחים ("בכל דור ודור חייב כו'") משלימה המשנה דספ"ק דברכות שצ"ל זכירת יצי"מ בכל יום (ראה הגש"פ שבהערה 11).}}.
+ובעבודת האדם{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מז|תניא פמ"ז]]. וראה תו"א יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים כו' ע' תשכח־ט.}}: יציאת מצרים באַדייט די יציאה פון (דער נפש האלקית פון) מיצרים וגבולים פון דעם מאסר הגוף און עולם הזה בכלל, און ווערן פאַרבונדן און פאַראיינציקט מיט דעם אויבערשטן דורך תורה ומצוות. און וויבאַלד אַז דאָס איז אַן ענין כללי אין גאַנץ תורה און אידישקייט, דעריבער "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ביז באופן אַז "בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים"{{הערה|ואולי אפ"ל שבתניא שם מפרש דהמשנה דפסחים ("בכל דור ודור חייב כו'") משלימה המשנה דספ"ק דברכות שצ"ל זכירת יצי"מ בכל יום (ראה הגש"פ שבהערה 11).}}.
 ובפרטיות זיינען אין דעם פאַראַן דריי שלבים ודרגות:
@@ שורה 45: / שורה 46: @@
 דער חידוש אין דעם איז נאָך גרעסער:
-) אע"פ{{הערה|ראה רד"ה כי בחפזון תש"ח (ע' 151).}} וואָס בימות המשיח (אין אַ מצב של גאולה) איז לכאורה ניט שייך דער ענין פון זכירת הגאולה{{הערה|ודוקא בעת הגלות והשעבוד מזכירין ענין הגאולה לשתי פנים: הא' להלל ולשבח להשי"ת על העבר אשר גאלנו וגאל את אבותינו, והב' שע"י זכירה זו מתחזק התקוה והבטחון הגמור בהשי"ת על הגאולה העתידה לבוא (שם).}}, אויך דאַן וועט מען מזכיר זיין יציאת מצרים. און נאָכמער: אע"פ וואָס די גאולה האמיתית והשלימה איז שלא בערך צו גאולת מצרים, זייענדיק אַ גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, און דעמולט וועט זיין "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"{{הערה|זכרי' יג, ב.}}, די יציאה וגאולה שלימה פון אַלע מיצרים וגבולים, משא"כ גאולת ויציאת מצרים איז דאָך געווען אַ גאולה שיש אחרי' גלות, און ניט אַ גאולה שלימה, וואָרום "הרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו" (און דעריבער האָט געדאַרפט זיין "כי{{הערה|בשלח יד, ה.}} '''ברח''' העם"){{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"א|תניא פל"א]]. וראה ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ג (ע' 167).}} – פונדעסטוועגן מזכירין יצי"מ אויך לימות המשיח.
+) אע"פ{{הערה|ראה רד"ה כי בחפזון תש"ח (ע' 151).}} וואָס בימות המשיח (אין אַ מצב של גאולה) איז לכאורה ניט שייך דער ענין פון זכירת הגאולה{{הערה|ודוקא בעת הגלות והשעבוד מזכירין ענין הגאולה לשתי פנים: הא' להלל ולשבח להשי"ת על העבר אשר גאלנו וגאל את אבותינו, והב' שעל ידי זכירה זו מתחזק התקוה והבטחון הגמור בהשי"ת על הגאולה העתידה לבוא (שם).}}, אויך דאַן וועט מען מזכיר זיין יציאת מצרים. און נאָכמער: אע"פ וואָס די גאולה האמיתית והשלימה איז שלא בערך צו גאולת מצרים, זייענדיק אַ גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, און דעמולט וועט זיין "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"{{הערה|זכרי' יג, ב.}}, די יציאה וגאולה שלימה פון אַלע מיצרים וגבולים, משא"כ גאולת ויציאת מצרים איז דאָך געווען אַ גאולה שיש אחרי' גלות, און ניט אַ גאולה שלימה, וואָרום "הרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו" (און דעריבער האָט געדאַרפט זיין "כי{{הערה|בשלח יד, ה.}} '''ברח''' העם"){{הערה|[[לקוטי אמרים פרק לא|תניא פל"א]]. וראה ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ג (ע' 167).}} – פונדעסטוועגן מזכירין יצי"מ אויך לימות המשיח.
 והיות אַז מ'וועט דעמולט מזכיר זיין יצי"מ, איז אַ ראי' אַז דאָס איז צוליב אַ תועלת – צוליב דער מעלה און דעם חידוש וואָס יצי"מ וועט אויפטאָן אויך דעמולט, כדלקמן.
@@ שורה 55: / שורה 56: @@
 נאָכמער: אילו זכו, וואָלט יציאת מצרים געווען די גאולה שלימה שאין אחרי' גלות, באופן פון "ה' ימלוך לעולם ועד", ווי אידן האָבן געזאָגט אין שירת הים{{הערה|בשלח טו, יח. וראה לקו"ש חל"א ע' 77 ואילך.}}, וואָרום מען וואָלט דעמולט גלייך אַריין אין ארץ ישראל בגאולה השלימה{{הערה|זח"ג רכא, א. וראה גם עירובין נד, א. שמו"ר רפל"ב.}}. נאָר היות עס האָבן זיך "אַריינגעמישט" זייטיקע ענינים, איז דאָס ניט אַרויס בפועל.
-עפ"ז יש לומר, אַז אמיתית הענין פון יציאת מצרים '''איז''' – "ימות המשיח", די גאולה האמיתית והשלימה, און אמיתית ופנימיות הענין פון ימות המשיח '''איז''' גאולת מצרים. נאָר בנוגע לפועל – צוליב זייטיקע סיבות – איז דאָ צווישן זיי אַ הפסק זמן (בחיצוניות), ביז די גאולה השלימה קומט בפועל. אָבער אויך די גאַנצע צייט בינתיים (צווישן גאולת מצרים און די גאולה השלימה) – "כל ימי חייך" (בעולם הזה) – דאַרף זיין "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" [ביז אַז "כל הימים מימי גאולה הראשונה מגלות מצרים עד גאולה העתידה בב"א הם ימי צאתך מארץ מצרים"<ref name=":2" />]; והיות אַז יציאת מצרים איז בפנימיות דער ענין פון "ימות המשיח", דעריבער איז זכירת יצי"מ "כל ימי חייך" כולל במילא אויך "(להביא ל)ימות המשיח"{{הערה|להעיר גם, שבהבטחת הקב"ה ליעקב על גאולת מצרים אמר לו "ואנכי אעלך גם עלה" (ויגש מו, ד), "היינו ב' עליות . . כי עלי' זו השני' היא רומזת על גאולה העתידה להיות בב"א" ([[תורה אור שמות|תו"א ריש פרשתנו]]). וכן בפרשתנו ג, יד "אמר לו ענין הגאולה האחרונה כדפירש רש"י שם" ([[תורה אור שמות|תו"א שם]]).}}.
+עפ"ז יש לומר, אַז אמיתית הענין פון יציאת מצרים '''איז''' – "ימות המשיח", די גאולה האמיתית והשלימה, און אמיתית ופנימיות הענין פון ימות המשיח '''איז''' גאולת מצרים. נאָר בנוגע לפועל – צוליב זייטיקע סיבות – איז דאָ צווישן זיי אַ הפסק זמן (בחיצוניות), ביז די גאולה השלימה קומט בפועל. אָבער אויך די גאַנצע צייט בינתיים (צווישן גאולת מצרים און די גאולה השלימה) – "כל ימי חייך" (בעולם הזה) – דאַרף זיין "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" [ביז אַז "כל הימים מימי גאולה הראשונה מגלות מצרים עד גאולה העתידה בב"א הם ימי צאתך מארץ מצרים"<ref name=":2" />]; והיות אַז יציאת מצרים איז בפנימיות דער ענין פון "ימות המשיח", דעריבער איז זכירת יצי"מ "כל ימי חייך" כולל במילא אויך "(להביא ל)ימות המשיח"{{הערה|להעיר גם, שבהבטחת הקב"ה ליעקב על גאולת מצרים אמר לו "ואנכי אעלך גם עלה" (ויגש מו, ד), "היינו ב' עליות . . כי עלי' זו השני' היא רומזת על גאולה העתידה להיות בב"א" ([[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/שמות|תו"א ריש פרשתנו]]). וכן בפרשתנו ג, יד "אמר לו ענין הגאולה האחרונה כדפירש רש"י שם" ([[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/שמות|תו"א שם]]).}}.
 עפ"ז איז אויך מובן פאַרוואָס מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח (אע"פ וואָס דעמולט וועט מען שטיין אין אַ מצב של גאולה, און אַ גאולה שלא בערך צו גאולת מצרים) – ווייל: (א) יציאת מצרים איז די התחלה און (נאָכמער –) די פנימיות פון ימות המשיח, און (ב) יציאת מצרים טוט אויף אַ '''חידוש''' אין ימות המשיח, אַז מ'האָט אויך די מעלה פון יצי"מ (ווי דאָס איז געווען בפועל, צוליב דעם וואָס לא זכו אַז דאָס זאָל גלייך זיין די גאולה שלימה) – די מעלה פון "אתכפיא סט"א", וויבאַלד אַז דער רע איז נאָך געווען בתקפו (כנ"ל){{הערה|שם=:3|ראה ד"ה כימי צאתך שם. סה"מ מלוקט ח"ב ע' מ ואילך. לקו"ש חט"ז ע' 125 ואילך. ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 569 ואילך.}}.
@@ שורה 61: / שורה 62: @@
 אָבער די זכירה פון יצי"מ לע"ל איז נאָר בדרך "טפל" ("שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו"{{הערה|ברכות יב, סע"ב.}}), ווייל דער עיקר גילוי דעמולט איז פון דער גאולה השלימה, שלמעלה מכל מדידה והגבלה, נאָר צוזאַמען דערמיט איז מען מזכיר יצי"מ (בדרך טפל) ווייל די מעלה פון דער גאולה השלימה למעלה מכל מדידה והגבלה לגמרי (באופן פון "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", "אתהפכא"{{הערה|שם=:3|ראה ד"ה כימי צאתך שם. סה"מ מלוקט ח"ב ע' מ ואילך. לקו"ש חט"ז ע' 125 ואילך. ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 569 ואילך.}}), ווערט נמשך אין דער מדידה והגבלה פון "כל ימי חייך" במציאות העולם הזה (די מעלה פון אתכפיא אין גאולת מצרים). משא"כ אויב מ'וואָלט דעמולט ניט מזכיר געווען יצי"מ, וואָלט מען געקענט מיינען אַז די גאולה איז אָפּגעטיילט פון "כל ימי חייך" אין עולם הזה.
-ו. דערמיט איז פאַרשטאַנדיק די הוספה און דער חידוש פון די חכמים לגבי בן זומא{{הערה|זהו לפי הפירוש שחכמים מוסיפים על בן זומא (כנ"ל הערה 32). ולפי הפירוש שחכמים חולקים על בן זומא בנוגע לזכירת יצי"מ בלילות (הרי נוסף למ"ש בהערה הנ"ל) – ראה סידור האריז"ל בהגש"פ כאן, שלדעת חכמים אין כח בזמן הזה לברר הלילות, ובמ"א נתבאר (לקו"ש ח"ג ע' ג־1016) שתוכן הפלוגתא הוא בנוגע ליצי"מ בפנימיות (יציאה גם ממיצרים וגבולים דקדושה) גם במצב דלילות, שבזמן הזה אין כח לזה לרוב בנ"א, והכח לזה יהי' דוקא לימות המשיח, ולכן ס"ל לחכמים שדוקא לימות המשיח מזכירין יצי"מ בלילות. משא"כ בן זומא, שהי' למעלה מעולם (ראה ב"ר פ"ב, ד), הי' בכחו לברר הלילות גם בזמן הזה. ועפ"ז נמצא שאצל בן זומא – ע"י ראב"ע שהביא דבריו – הי' מעין המצב דימות המשיח. ובכחו של ראב"ע '''הנשיא''' לחבר שניהם – שגם בזמן הזה (אצל כל ישראל) יהי' המצב של ימות המשיח, כדלקמן בפנים.}}: נוסף אויף דברי בן זומא, אַז מ'האָט דעם ענין פון יציאת מצרים "כל ימי חייך" אויך "בלילות", אין דעם לילה פון גלות – זיינען די חכמים מחדש "כל ימי חייך להביא לימות המשיח", אַז "כל ימי חייך" בעולם הזה (סיי בימים און אפילו בלילות, אין חושך הגלות) האָט מען נוסף אויף דער דרגא פון יציאת מצרים (אַ גאולה שאינה שלימה, ווי דאָס איז דעמולט געווען בגלוי), אויך די דרגא פון (יציאת מצרים ווי דאָס איז באמת) "ימות המשיח", די גאולה שלימה שאין אחרי' גלות.
+ו. דערמיט איז פאַרשטאַנדיק די הוספה און דער חידוש פון די חכמים לגבי בן זומא{{הערה|זהו לפי הפירוש שחכמים מוסיפים על בן זומא (כנ"ל הערה 32). ולפי הפירוש שחכמים חולקים על בן זומא בנוגע לזכירת יצי"מ בלילות (הרי נוסף למ"ש בהערה הנ"ל) – ראה סידור האריז"ל בהגש"פ כאן, שלדעת חכמים אין כח בזמן הזה לברר הלילות, ובמ"א נתבאר (לקו"ש ח"ג ע' ג־1016) שתוכן הפלוגתא הוא בנוגע ליצי"מ בפנימיות (יציאה גם ממיצרים וגבולים דקדושה) גם במצב דלילות, שבזמן הזה אין כח לזה לרוב בנ"א, והכח לזה יהי' דוקא לימות המשיח, ולכן ס"ל לחכמים שדוקא לימות המשיח מזכירין יצי"מ בלילות. משא"כ בן זומא, שהי' למעלה מעולם (ראה ב"ר פ"ב, ד), הי' בכחו לברר הלילות גם בזמן הזה. ועפ"ז נמצא שאצל בן זומא – על ידי ראב"ע שהביא דבריו – הי' מעין המצב דימות המשיח. ובכחו של ראב"ע '''הנשיא''' לחבר שניהם – שגם בזמן הזה (אצל כל ישראל) יהי' המצב של ימות המשיח, כדלקמן בפנים.}}: נוסף אויף דברי בן זומא, אַז מ'האָט דעם ענין פון יציאת מצרים "כל ימי חייך" אויך "בלילות", אין דעם לילה פון גלות – זיינען די חכמים מחדש "כל ימי חייך להביא לימות המשיח", אַז "כל ימי חייך" בעולם הזה (סיי בימים און אפילו בלילות, אין חושך הגלות) האָט מען נוסף אויף דער דרגא פון יציאת מצרים (אַ גאולה שאינה שלימה, ווי דאָס איז דעמולט געווען בגלוי), אויך די דרגא פון (יציאת מצרים ווי דאָס איז באמת) "ימות המשיח", די גאולה שלימה שאין אחרי' גלות.
 ולהוסיף בדיוק הלשון "'''להביא''' לימות המשיח" (און ניט "לרבות" וכיו"ב כרגיל), אַז די עבודה פון (זכירת) יצי"מ "כל ימי חייך" בעולם הזה (א) '''ברענגט''' אַריין ימות המשיח אין עולם הזה איצטער{{הערה|כן שמעתי מאאמו"ר ז"ל (ראה [[שיחת ליל ב' דחג הפסח תשי"ט (פירושונים)|שיחת ליל ב' דחגה"פ תשי"ט]]). וראה גם שיחת ליל ב' דחג הפסח תרצ"ט (ספר השיחות ה'תרצ"ו – חורף ה'ש"ת ע' 323).}}, ביז נאָכמער (ב) אַז דאָס ברענגט{{הערה|ראה שיחת ליל ב' דחג הפסח תש"ג (ע' 73) ב' פירושים ב"להביא לימות המשיח": (א) כפשוטו, שמשיח יבוא. וצריכים להתבונן מה יהי' המצב של כל דבר בעוה"ז בימות המשיח. (ב) שהכוונה והתכלית של כל העבודה בימי הגלות היא "להביא לימות המשיח".}} בפועל אין "ימי חייך" די שלימות פון ימות המשיח (לשון רבים, כולל אַלע תקופות בזה{{הערה|ראה גם לקו"ש חכ"ז ע' 191 ואילך. ובכ"מ.}}) בגאולה האמיתית והשלימה.
@@ שורה 81: / שורה 82: @@
 והביאור בזה:
-שבעים שנה איז אַ שלימות אין חיי האדם – כמ"ש{{הערה|[[תהלים פרק צ'|תהלים צדי"ק, יו"ד]].}} "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". די שלימות באַשטייט דערפון, אַז דער אדם דערגרייכט דעמולט צו דער עבודה פון בירור כל השבע מדות ווי זיי שטייען בשלימות, שבע כלול מעשר (= שבעים). ובפרטיות יותר – גיט מען דעם אדם "שבעים שנה" בכדי צו טאָן די עבודה פון בירור השבע מדות ווי זיי זיינען זיך מתלבש למטה, אין דער נפש הבהמית ("ימי שנותינו בהם", "בהם" לשון בהמה) און פון לעו"ז בכלל (ובכללות – די '''שבעים''' אומות העולם), און דורך דער עבודה דערגרייכט ער די שלימות פון שבעים, בחי' עי"ן דקדושה, ראי' אין אלקות, ביז די שלימות בזה לעתיד לבוא{{הערה|שם=:4|ראה בכל זה – ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות – אות עי"ן ע' רפט ואילך. קובץ י"א ניסן שנת הצדי"ק עה"פ ימי שנותינו בהם שבעים שנה (ע' 87 ואילך). וש"נ.}}.
+שבעים שנה איז אַ שלימות אין חיי האדם – כמ"ש{{הערה|[[תהלים פרק צ|תהלים צדי"ק, יו"ד]].}} "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". די שלימות באַשטייט דערפון, אַז דער אדם דערגרייכט דעמולט צו דער עבודה פון בירור כל השבע מדות ווי זיי שטייען בשלימות, שבע כלול מעשר (= שבעים). ובפרטיות יותר – גיט מען דעם אדם "שבעים שנה" בכדי צו טאָן די עבודה פון בירור השבע מדות ווי זיי זיינען זיך מתלבש למטה, אין דער נפש הבהמית ("ימי שנותינו בהם", "בהם" לשון בהמה) און פון לעו"ז בכלל (ובכללות – די '''שבעים''' אומות העולם), און דורך דער עבודה דערגרייכט ער די שלימות פון שבעים, בחי' עי"ן דקדושה, ראי' אין אלקות, ביז די שלימות בזה לעתיד לבוא{{הערה|שם=:4|ראה בכל זה – ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות – אות עי"ן ע' רפט ואילך. קובץ י"א ניסן שנת הצדי"ק עה"פ ימי שנותינו בהם שבעים שנה (ע' 87 ואילך). וש"נ.}}.
 ועד"ז י"ל בנוגע צו "הרי אני כבן שבעים שנה" פון ראב"ע הנשיא: בכדי צו ווערן אַ נשיא האָט ער געדאַרפט דערגרייכן די שלימות פון "(כ)בן שבעים שנה", דער בירור פון עניני העולם (וועלכע טיילן זיך אויף שבעים, שבעים אומות וכו'). און דאָס האָט אים געגעבן דעם כח אַז ביי אים זאָל ווערן "זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות", אַז מ'זאָל קענען אויפטאָן דעם ענין פון יציאת מצרים (די גאולה ממיצרים וגבולים) אפילו שטייענדיק אין אַ מצב של תחתון ("לילות"), נוסף אויף דער עבודה בזה בכל יום ויום, ביז אויך – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח"{{הערה|ולהעיר מיחוס ראב"ע שהוא "עשירי לעזרא" (ובירושלמי יבמות פ"א ה"ו, שהעיד עליו ר' דוסא בן הרכינס ש"עינוי ("כלומר מראיתו ותואר פניו" – פני משה) דמיין לדידי'" (לעזרא)), והרי בנוגע לעזרא איתא במדרש (הובא בפרש"י יחזקאל מג, יא. פתיחת התויו"ט למס' עדיות. וראה ברכות ד, סע"א) דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל אלא שגרם החטא (ע"ד שהי' בזמן יצי"מ, כנ"ל ס"ה).}}, (מעין) דעם עילוי פון דער גאולה השלימה{{הערה|ראה קול סופר על המשנה ברכות שם (יב, סע"ב), שמפרש "זכיתי" מלשון "זכו", ע"פ מאחז"ל (סנהדרין צח, א) עה"פ (ישעי' ס, כב) "בעתה אחישנה" – "זכו אחישנה", ע"ד שאמר הקב"ה "נצחוני בני נצחוני" (ב"מ נט, ב), "וזה זכו, אם יגיעו בני ישראל למדרגה לנצח ברצונם את השכינה ע"ד מי מושל בי צדיק, הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו (ראה מו"ק טז, ב), אז אחישנה".}}, ווען עס ווערט (שלימות הבירור פון אַלע שבעים אומות כו', און) דעם גילוי פון שבעים{{הערה|להעיר מדברי ראב"ע שימות המשיח '''שבעים שנה''' (סנהדרין צט, א).}}, עי"ן דלמעלה, "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}, ובאופן אַז אלקות שטייט בגלוי בכל העולם, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"{{הערה|שם מ, ה.}}.
@@ שורה 91: / שורה 92: @@
 ט. ולהוסיף, אַז דער אויפטו הנ"ל פון ראב"ע אַלס נשיא איז אויך מרומז אין דעם סיפור אין גמרא<ref name=":1" />, אַז "באותו היום (ווען ראב"ע איז געוואָרן נשיא) סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהי' רבן גמליאל מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי כו'"{{הערה|ולהעיר מהב' דיעות בהמשך הגמרא כמה ספסלי אתוספו – ארבע מאה ספסלי או '''שבע מאה''' ספסלי (שהוא שבעים כלול מעשר).}}:
-באַ רבן גמליאל איז געווען דער סדר הנהגה מעין דלע"ל, ווען "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", אַז "לא יכנס לבית המדרש" אַ "תלמיד שאין תוכו כברו", ווייל מצד דרגת הקדושה פון לע"ל איז ניטאָ קיין אָרט אויף אַן ענין של היפך (ע"ד די הנהגה פון שמאי, מלשון "השם אורחותיו"{{הערה|מו"ק ה, סע"א. וש"נ. לקו"ת שה"ש מח, סע"ב ואילך. ובכ"מ.}}, וואָס דערפאַר איז הלכה כשמאי דוקא לע"ל{{הערה|ראה מדרש שמואל לאבות פ"ה מי"ט. מקדש מלך לזח"א יז, ב. לקו"ת קרח נד, סע"ב ואילך. תוספות חדשים לאבות בתחלתו. – וראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 570 ואילך.}}). משא"כ באַ ראב"ע איז געווען די הנהגה בהתאם ווי דאָס איז בעולם הזה בזמן הזה, אַז אפילו אין אַ וועלט פון מיצרים וגבולים און פון העלמות והסתרים, ביז אין אַ מצב פון חושך הגלות ("לילות"), וואו עס קען זיין אַ מציאות פון "אין תוכו כברו", קען מען אויפטאָן דעם בירור ועלי' פון "יציאת מצרים"{{הערה|ולהעיר שלפי הפירוש בסידור האריז"ל הנ"ל (הערה 44), בן זומא וחכמים הם ע"ד ב"ש וב"ה (ראה שיחת ליל ב' דחגה"פ תש"ד – ע' 89), שעבודת ב"ש היא שלא תהי' יניקת החיצונים (מעין המצב דלע"ל), ועבודת ב"ה היא לפעול ולברר גם במקום שיש יניקת החיצונים (עיקר העבודה בזמן הזה, ובפרט בזמן הגלות), ע"ד החילוק בין בן זומא ש"מזכירין יצי"מ בלילות", כי בכחו לפעול יצי"מ גם בעת חושך הלילה, והחכמים דס"ל שאין כח לברר הלילות בזמן הזה, רק בימות המשיח (ועפ"ז תובן השייכות בשיחה הנ"ל דבן זומא וחכמים לב"ה וב"ש). וי"ל שע"י ראב"ע נמשך הכח "להביא לימות המשיח" גם בלילות בזמן הזה, כבהערה הנ"ל.}}. און דעריבער איז "באותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס", וואָס דאָס איז דער ענין הנשיא צו מרבה זיין תלמידים בישראל.
+באַ רבן גמליאל איז געווען דער סדר הנהגה מעין דלע"ל, ווען "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", אַז "לא יכנס לבית המדרש" אַ "תלמיד שאין תוכו כברו", ווייל מצד דרגת הקדושה פון לע"ל איז ניטאָ קיין אָרט אויף אַן ענין של היפך (ע"ד די הנהגה פון שמאי, מלשון "השם אורחותיו"{{הערה|מו"ק ה, סע"א. וש"נ. לקו"ת שה"ש מח, סע"ב ואילך. ובכ"מ.}}, וואָס דערפאַר איז הלכה כשמאי דוקא לע"ל{{הערה|ראה מדרש שמואל לאבות פ"ה מי"ט. מקדש מלך לזח"א יז, ב. לקו"ת קרח נד, סע"ב ואילך. תוספות חדשים לאבות בתחלתו. – וראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 570 ואילך.}}). משא"כ באַ ראב"ע איז געווען די הנהגה בהתאם ווי דאָס איז בעולם הזה בזמן הזה, אַז אפילו אין אַ וועלט פון מיצרים וגבולים און פון העלמות והסתרים, ביז אין אַ מצב פון חושך הגלות ("לילות"), וואו עס קען זיין אַ מציאות פון "אין תוכו כברו", קען מען אויפטאָן דעם בירור ועלי' פון "יציאת מצרים"{{הערה|ולהעיר שלפי הפירוש בסידור האריז"ל הנ"ל (הערה 44), בן זומא וחכמים הם ע"ד ב"ש וב"ה (ראה שיחת ליל ב' דחגה"פ תש"ד – ע' 89), שעבודת ב"ש היא שלא תהי' יניקת החיצונים (מעין המצב דלע"ל), ועבודת ב"ה היא לפעול ולברר גם במקום שיש יניקת החיצונים (עיקר העבודה בזמן הזה, ובפרט בזמן הגלות), ע"ד החילוק בין בן זומא ש"מזכירין יצי"מ בלילות", כי בכחו לפעול יצי"מ גם בעת חושך הלילה, והחכמים דס"ל שאין כח לברר הלילות בזמן הזה, רק בימות המשיח (ועפ"ז תובן השייכות בשיחה הנ"ל דבן זומא וחכמים לב"ה וב"ש). וי"ל שעל ידי ראב"ע נמשך הכח "להביא לימות המשיח" גם בלילות בזמן הזה, כבהערה הנ"ל.}}. און דעריבער איז "באותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס", וואָס דאָס איז דער ענין הנשיא צו מרבה זיין תלמידים בישראל.
 וואָלט מען געקענט מיינען, וויבאַלד אַז ראב"ע לאָזט אַריין אויך אַזאַ תלמיד וואָס "אין תוכו כברו", קען מען מיט אים נאָר אויפטאָן אַ גאולה שאינה שלימה (באופן של "אתכפיא" דערפאַר וואָס דער רע איז נאָך בתקפו), וואָרום די גאולה שלימה איז תלוי אין דעם אַז עס זאָל זיין דוקא אַלץ "תוכו כברו" ("ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"); זיינען די חכמים ממשיך און מוסיף – אַז "כל ימי חייך" איז כולל נוסף אויף "לילות", אויך "להביא לימות המשיח" – אַז אויך אין אַ מצב פון גלות (וואו ס'איז דאָ אַ מציאות פון "אין תוכו כברו") קען מען אויפטאָן די גאולה שלימה.
@@ שורה 97: / שורה 98: @@
 און דאָס איז מרומז אין דעם וואָס "ואף '''רבן גמליאל''' לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת", אַז (ראב"ע טוט אויף אַז) אויך ר"ג – וואָס דרגת עבודתו איז פאַרבונדן מיט ימות המשיח (כנ"ל) – איז '''מסכים''' ומסייע צו דעם סדר ההנהגה פון ראב"ע, אַז "נתנה להם רשות לתלמידים ליכנס לבית המדרש".
-י. ויש להוסיף ביאור אויך אין דעם וואָס די משנה הנ"ל איז אין סוף פרק קמא פון מסכת ברכות: די התחלה פון (פרק ראשון) מסכת ברכות איז "מאימתי קורין את שמע בערבין", וואָס דאָס באַדייט (בעבודה רוחנית) די פעולה פון קריאת שמע (קבלת עול מלכות שמים{{הערה|ברכות רפ"ב.}}, ובאופן פון "מאימתי" מלשון אימה{{הערה|כפירוש ר"א המלאך בעת למדו משנה זו עם רבינו הזקן (ראה גם סה"ש תש"ד ע' 66. סה"מ תש"י ע' 138). – וכהפס"ד שק"ש צ"ל "בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס סא. ועד"ז בטושו"ע שם. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 בהערות).}}) אפילו "בערבין", אין חושך הלילה והגלות; און דאָס איז דער תוכן בסוף הפרק – וואָס "נעוץ סופן בתחלתן"{{הערה|ס' יצירה פ"א מ"ז.}} – אַז "מזכירין יציאת מצרים בלילות" (בקריאת שמע), וואָס יציאת מצרים איז "דבר אחד ממש"{{הערה|שם=:5|[[לקוטי אמרים פרק מ"ז|תניא ספמ"ז]].}} מיט קריאת שמע, "ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דוקא אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות ק"ש כו'"<ref name=":5" />.
+י. ויש להוסיף ביאור אויך אין דעם וואָס די משנה הנ"ל איז אין סוף פרק קמא פון מסכת ברכות: די התחלה פון (פרק ראשון) מסכת ברכות איז "מאימתי קורין את שמע בערבין", וואָס דאָס באַדייט (בעבודה רוחנית) די פעולה פון קריאת שמע (קבלת עול מלכות שמים{{הערה|ברכות רפ"ב.}}, ובאופן פון "מאימתי" מלשון אימה{{הערה|כפירוש ר"א המלאך בעת למדו משנה זו עם רבינו הזקן (ראה גם סה"ש תש"ד ע' 66. סה"מ תש"י ע' 138). – וכהפס"ד שק"ש צ"ל "בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס סא. ועד"ז בטושו"ע שם. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 בהערות).}}) אפילו "בערבין", אין חושך הלילה והגלות; און דאָס איז דער תוכן בסוף הפרק – וואָס "נעוץ סופן בתחלתן"{{הערה|ס' יצירה פ"א מ"ז.}} – אַז "מזכירין יציאת מצרים בלילות" (בקריאת שמע), וואָס יציאת מצרים איז "דבר אחד ממש"{{הערה|שם=:5|[[לקוטי אמרים פרק מז|תניא ספמ"ז]].}} מיט קריאת שמע, "ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דוקא אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות ק"ש כו'"<ref name=":5" />.
-וע"פ הכלל הנ"ל פון "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" האָט עס אַ שייכות מיט סיום הש"ס – סיי אין גמרא{{הערה|מס' נדה.}}: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר{{הערה|חבקוק ג, ו.}} הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", אַז אין "הליכות עולם" איז מען ממשיך הלכות התורה, ביז די דרגא פון עוה"ב (כולל – בפירושו{{הערה|ראה רע"ב לסנהדרין ר"פ חלק. מדרש שמואל על מס' אבות בתחלתו.}} עולם התחי' לעתיד לבוא); און סיי אין משניות{{הערה|מס' עוקצין.}} – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק כ"ט|תהלים כט, יא]].}} ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (און אויך דער סיום פון גמרא ברכות עצמה איז מיט דעם פסוק), אַז דער אויבערשטער גיט עוז צו אידן (ע"ד "אלעזר בן עזרי'", א־ל עזר בן עזר י־ה), אין עוז אלא תורה{{הערה|ראה ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים ל, ג. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 444 הערה ד"ה זה.}}, ביז אַז עס ווערט "ה' יברך את עמו בשלום", וואָס שלימות ענין השלום (בעולם) איז אין דער גאולה האמיתית והשלימה (כמבואר{{הערה|שע"ת לאדהאמ"צ נו, א.}} בענין "פדה בשלום נפשי"{{הערה|[[תהלים פרק נ"ה|תהלים נה, יט]].}}).
+וע"פ הכלל הנ"ל פון "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" האָט עס אַ שייכות מיט סיום הש"ס – סיי אין גמרא{{הערה|מס' נדה.}}: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר{{הערה|חבקוק ג, ו.}} הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", אַז אין "הליכות עולם" איז מען ממשיך הלכות התורה, ביז די דרגא פון עוה"ב (כולל – בפירושו{{הערה|ראה רע"ב לסנהדרין ר"פ חלק. מדרש שמואל על מס' אבות בתחלתו.}} עולם התחי' לעתיד לבוא); און סיי אין משניות{{הערה|מס' עוקצין.}} – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק כט|תהלים כט, יא]].}} ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (און אויך דער סיום פון גמרא ברכות עצמה איז מיט דעם פסוק), אַז דער אויבערשטער גיט עוז צו אידן (ע"ד "אלעזר בן עזרי'", א־ל עזר בן עזר י־ה), אין עוז אלא תורה{{הערה|ראה ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים ל, ג. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 444 הערה ד"ה זה.}}, ביז אַז עס ווערט "ה' יברך את עמו בשלום", וואָס שלימות ענין השלום (בעולם) איז אין דער גאולה האמיתית והשלימה (כמבואר{{הערה|שע"ת לאדהאמ"צ נו, א.}} בענין "פדה בשלום נפשי"{{הערה|[[תהלים פרק נה|תהלים נה, יט]].}}).
 יא. ע"פ הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק דער ביאור אין דברי המדרש "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה – על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", אע"פ וואָס בפשטות רעדט זיך עס וועגן די ירידה פון "הבאים מצרימה":
@@ שורה 125: / שורה 126: @@
 און נאָכמער: נוסף אויף "מזכירין יצי"מ בלילות", האָט דער רמב"ם אויך אויפגעטאָן דעם ענין פון "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" – כידוע אַז דער ספר הרמב"ם איז כולל אַלע הלכות התורה, אויך די הלכות השייכות לזמן שבית המקדש קיים, און אויך – די הלכות פון ימות המשיח (בסיום ספרו), וועלכע ווייזן אָן צו אידן די הלכות פאַרבונדן מיט ימות המשיח, ווי מ'דאַרף זיך דערצו גרייטן, און דער סדר בפועל ווי עס קומט די גאולה האמיתית והשלימה.
-ולהוסיף, אַז דער רמב"ם האָט געלעבט שבעים שנה{{הערה|סדר הדורות ד"א תתקכ"ז. שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רמב"ם בסופו. – ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו ע"י הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו).}}, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וואָס באַווייזט אַז ביי אים איז געווען בגלוי די שלימות וואָס איז פאַרבונדן מיט "הרי אני כבן שבעים שנה" צו אויפטאָן "יציאת מצרים" בכל המצבים (בימים, בלילות ולהביא לימות המשיח), כנ"ל בנוגע לראב"ע.
+ולהוסיף, אַז דער רמב"ם האָט געלעבט שבעים שנה{{הערה|סדר הדורות ד"א תתקכ"ז. שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רמב"ם בסופו. – ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו על ידי הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו).}}, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וואָס באַווייזט אַז ביי אים איז געווען בגלוי די שלימות וואָס איז פאַרבונדן מיט "הרי אני כבן שבעים שנה" צו אויפטאָן "יציאת מצרים" בכל המצבים (בימים, בלילות ולהביא לימות המשיח), כנ"ל בנוגע לראב"ע.
-וע"פ הידוע{{הערה|תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כ"ז|סז"ך]]־[[אגרת הקודש סימן כ"ח|כח]].}} אַז אין דעם יום ההילולא פון אַ צדיק איז "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עולה למעלה, און דאָס איז מאיר ומתגלה למטה און "פועל{{הערה|[[תהלים פרק ע"ד|תהלים עד, יב]].}} ישועות בקרב הארץ" – איז פאַרשטאַנדיק אַז אין דעם טאָג פון כ"ף טבת, דער יום ההילולא של הרמב"ם, שטייט בגלוי "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של הרמב"ם – בחיבור ספר "משנה תורה" בארץ מצרים און אַלע אַנדערע עניני עבודה שלו במשך שבעים שנות חייו – און דאָס איז "פועל ישועות בקרב הארץ", אין קרב הארץ פון מצרים{{הערה|ראה וארא ח, יח.}} (מיצרים וגבולים פון וועלט), באופן אַז דאָס ווערט אַ מורה דרך און "מורה הנבוכים"{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ו ע' 30. וש"נ.}} פון אידן בכל הדורות שלאחרי זה.
+וע"פ הידוע{{הערה|תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כז|סז"ך]]־[[אגרת הקודש סימן כח|כח]].}} אַז אין דעם יום ההילולא פון אַ צדיק איז "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עולה למעלה, און דאָס איז מאיר ומתגלה למטה און "פועל{{הערה|[[תהלים פרק עד|תהלים עד, יב]].}} ישועות בקרב הארץ" – איז פאַרשטאַנדיק אַז אין דעם טאָג פון כ"ף טבת, דער יום ההילולא של הרמב"ם, שטייט בגלוי "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של הרמב"ם – בחיבור ספר "משנה תורה" בארץ מצרים און אַלע אַנדערע עניני עבודה שלו במשך שבעים שנות חייו – און דאָס איז "פועל ישועות בקרב הארץ", אין קרב הארץ פון מצרים{{הערה|ראה וארא ח, יח.}} (מיצרים וגבולים פון וועלט), באופן אַז דאָס ווערט אַ מורה דרך און "מורה הנבוכים"{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ו ע' 30. וש"נ.}} פון אידן בכל הדורות שלאחרי זה.
 ועפ"ז איז מובן דער אויפטו פון דער "אכילה" בשבת פ' שמות בשנה זו – וואָרום דאָס קומט פון דער עבודה וטירחא בערב שבת זה, כל מעשיו ותורתו ועבודתו וואָס דער רמב"ם האָט צוגעשטעלט במשך שבעים שנות חייו, וועלכע שטייען אַלע בגלוי און זיינען "פועל ישועות בקרב הארץ" דעם ערב שבת; איז דאָך דערפון מובן ווי דאָס גיט צו אין דער עבודה פון דעם שבת, די עבודה פון אויפטאָן "גאולת ישראל" אין דעם מצב פון "הבאים מצרימה" בגלות!
@@ שורה 159: / שורה 160: @@
 {{הערות שוליים}}
-[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]]
 [[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]
-[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]
+[[קטגוריה:שיחות אדמו"ר שליט"א - תשנ"ב]]

שיחת שמות תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת שמות תשנ"ב - מוגה (הצגת מקור)

גרסה מ־21:11, 5 באוקטובר 2025