דבר מלכות/שמיני: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 976 בתים , 5 אוקטובר

מ

החלפת טקסט – "[[תורה אור/" ב־"[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/"

חזותיקוד ויקי

ש. א. בוט

בוטים, מפעילי מערכת

2,086

עריכות

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 א. השבת סיימו בפעם '''השמינית''' לקרוא את פרשת שמיני השנה – כפי שהודגש כבר כמ"פ בשבועות האחרונים, שהשנה קוראים את פרשת שמיני ("ויהי ביום השמיני") '''שמונה''' פעמים{{הערה|במנחת שבת הגדול, בשני וחמישי בשבוע שלפני חג הפסח, במנחת שבת דיום ראשון דחג הפסח, ובמנחת שבת דאחרון של פסח, ובשני וחמישי שלאחרי הפסח, ובשבת זו.}}, שבזה יש מעלה – כפתגם הידוע{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"ז ע' 297. ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 395. ע' 413 ואילך.}}: '''שמיני שמונה שמינה''' – שנה שקוראים בה (פרשת) '''שמיני''', '''שמונה''' – פעמים, תהי' '''שמינה''', שנה "שמינה" מלאה בגשמיות וברוחניות.
-שזה מתאים עם כללות מעלת שנה זו – שבנ"י נתנו לה את הסימן והשם "הי' תהא שנת נפלאות אראנו" – שנה שמתיחדת בזה שהיא "שמינה" ומלאה בנסים ונפלאות מהקב"ה שמתרחשים לעיני כולם, (גם) כהכנה לנסים ונפלאות דהגאולה האמיתית והשלימה שבאה תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}} – כמדובר ומודגש פעמים רבות במשך השנה, ובפרט בחודש ניסן, מלשון נס{{הערה|ראה מדרש לקח טוב עה"פ בא יב, ב: ניסן שבו נעשו נסים לישראל. וראה ברכות נו, א ובפרש"י שם.}} ו"נסי נסים"{{הערה|ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.}}.
+שזה מתאים עם כללות מעלת שנה זו – שבנ"י נתנו לה את הסימן והשם "הי' תהא שנת נפלאות אראנו" – שנה שמתיחדת בזה שהיא "שמינה" ומלאה בנסים ונפלאות מהקב"ה שמתרחשים לעיני כולם, (גם) כהכנה לנסים ונפלאות דהגאולה האמיתית והשלימה שבאה תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|[[מיכה פרק ז|מיכה ז, טו]].}} – כמדובר ומודגש פעמים רבות במשך השנה, ובפרט בחודש ניסן, מלשון נס{{הערה|ראה מדרש לקח טוב עה"פ בא יב, ב: ניסן שבו נעשו נסים לישראל. וראה ברכות נו, א ובפרש"י שם.}} ו"נסי נסים"{{הערה|ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.}}.
 נוסף על כך שבת זו היא גם:
-(א) השבת הראשונה אחרי פסח, שמתחילים לומר{{הערה|כמ"ש אדה"ז בסידורו (במקומו) "נוהגין '''לומר''' פרקי אבות". ועד"ז הוא באבודרהם סוף סדר ימי העומר ("לקרות"). ועוד. וכ"ה הלשון ("לומר") בטואו"ח סרצ"ב (בנוגע לאמירת פרק"א בכל שבת).}} וללמוד{{הערה|ראה ספר הפרדס לרש"י (בפירוש התפלות). סידור רע"ג (בנוגע לכל שבת).}} פרקי אבות בשנה זו (בשבתות שבין פסח ועצרת{{הערה|אבודרהם וסידור אדה"ז שם. ועוד – נסמן בספר "בין פסח לשבועות" פרק ה סכ"ח סק"ב (ע' קנט). – "ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ" – סידור אדה"ז שם. '''ועוד''' – נסמן בספר הנ"ל שם סק"א (ס"ע קנח).}}), החל מ"משה קיבל תורה מסיני כו'"{{הערה|אבות פ"א מ"א.}}.
+(א) השבת הראשונה אחרי פסח, שמתחילים לומר{{הערה|כמ"ש אדה"ז בסידורו (במקומו) "נוהגין '''לומר''' פרקי אבות". ועד"ז הוא באבודרהם סוף סדר ימי העומר ("לקרות"). ועוד. וכ"ה הלשון ("לומר") בטואו"ח סרצ"ב (בנוגע לאמירת פרק"א בכל שבת).}} וללמוד{{הערה|ראה ספר הפרדס לרש"י (בפירוש התפלות). סידור רע"ג (בנוגע לכל שבת).}} פרקי אבות בשנה זו (בשבתות שבין פסח ועצרת{{הערה|אבודרהם וסידור אדה"ז שם. ועוד – נסמן בספר "בין פסח לשבועות" פרק ה סכ"ח סק"ב (ע' קנט). – "ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ" – סידור אדה"ז שם. '''ועוד''' – נסמן בספר הנ"ל שם סק"א (ס"ע קנח).}}), החל מ"משה קיבל תורה מסיני כו'"{{הערה|[[משנה/אבות פרק א#משנה א|אבות פ"א מ"א]].}}.
 (ב) השבת האחרונה של חודש ניסן שנה זו (שנת אראנו נפלאות), ויתירה מזה – הסיום של חודש ניסן (ד"הכל הולך אחר החיתום"{{הערה|ברכות יב, א.}}), כיון ששבת זו היא ערב ראש חודש אייר{{הערה|שמזה מובן, דיום המחרת (א' דר"ח), עם היותו נמנה ליום הל' דחודש ניסן (ראה שו"ע אה"ע סקכ"ו ס"ו) – שייך (גם) לחודש '''אייר'''.}}, "מחר חודש".
-(ג) הסיום של השבוע השלם השני דספירת העומר ("ארבעה עשר יום שהם שני שבועות לעומר"), כהמעלה דקביעות שנה זו, שספירת העומר מתחילה "ממחרת השבת"{{הערה|שם=:0|אמור כג, טו.}} כפשוטו (כיון שהיום הראשון של פסח חל בשבת), שזה פועל עילוי בהענין והתמימות דספירת העומר – כדאיתא במדרש{{הערה|פסדר"כ פ"ח. פס"ר פי"ח. קה"ר פ"א, ג. ראב"ן ספ"ו. ראבי"ה פסחים סתקכ"ו. רוקח סרצ"ה (הובא במ"כ לקה"ר שם). – וראה בארוכה לקו"ש חי"ב ע' 96 ואילך. חכ"ב ע' 145. שיחת אחש"פ סה"ש תנש"א ח"ב ע' 447 (לעיל ע' 66) ואילך.}}: "שבע שבתות תמימות תהיינה<ref name=":0" />, אימתי הן תמימות . . כשיבוא פסח בשבת ויתחילו לספור במוצאי שבת, שאז השבתות הן תמימות", "שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת"{{הערה|פרש"י ד"ה חמשים יום – מנחות סה, ריש ע"ב.}}.
+(ג) הסיום של השבוע השלם השני דספירת העומר ("ארבעה עשר יום שהם שני שבועות לעומר"), כהמעלה דקביעות שנה זו, שספירת העומר מתחילה "ממחרת השבת"{{הערה|שם=:0|[[ויקרא פרק כג|אמור כג, טו]].}} כפשוטו (כיון שהיום הראשון של פסח חל בשבת), שזה פועל עילוי בהענין והתמימות דספירת העומר – כדאיתא במדרש{{הערה|פסדר"כ פ"ח. פס"ר פי"ח. קה"ר פ"א, ג. ראב"ן ספ"ו. ראבי"ה פסחים סתקכ"ו. רוקח סרצ"ה (הובא במ"כ לקה"ר שם). – וראה בארוכה לקו"ש חי"ב ע' 96 ואילך. חכ"ב ע' 145. שיחת אחש"פ סה"ש תנש"א ח"ב ע' 447 (לעיל ע' 66) ואילך.}}: "שבע שבתות תמימות תהיינה<ref name=":0" />, אימתי הן תמימות . . כשיבוא פסח בשבת ויתחילו לספור במוצאי שבת, שאז השבתות הן תמימות", "שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת"{{הערה|פרש"י ד"ה חמשים יום – מנחות סה, ריש ע"ב.}}.
 וכיון שבקביעות שנה זו באים יחד כל ענינים אלו בשבת זו – (א) קריאת שמיני בפעם השמינית, (ב) מחר חודש, (ג) סיום שבוע השני דספירת העומר, (ד) התחלת אמירת ולימוד פרקי אבות – צריך לומר (כיון שהכל הוא בהשגחה פרטית{{הערה|כש"ט הוספות סקי"ט ואילך. וש"נ.}}) שיש ביניהם שייכות, ועוד ועיקר – שייכות עם הענין ד"אראנו נפלאות". וכדלקמן.
@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 ב. העילוי ד"שמיני שמונה שמינה" – דורש הסברה:
-"שמיני" הוא (גם) מלשון '''שומן''' (כידוע הפירוש{{הערה|לקו"א להה"מ סי' רס (סח, סע"ב). או"ת להה"מ צה, ב. אוה"ת שמע"צ ע' א'תתיז. סה"מ תרצ"ו ע' 41. וש"נ.}} ב"ביום השמיני עצרת"{{הערה|פינחס כט, לה.}}). ובהיותה פרשה בתורה, שממנה נמשכת הוראה ונתינת כח על כל השנה, מובן שמקריאת פ' שמיני (אפילו פעם אחת) נמשך "שמינה" (שומן) על כל השנה.
+"שמיני" הוא (גם) מלשון '''שומן''' (כידוע הפירוש{{הערה|לקו"א להה"מ סי' רס (סח, סע"ב). או"ת להה"מ צה, ב. אוה"ת שמע"צ ע' א'תתיז. סה"מ תרצ"ו ע' 41. וש"נ.}} ב"ביום השמיני עצרת"{{הערה|[[במדבר פרק כט|פינחס כט, לה]].}}). ובהיותה פרשה בתורה, שממנה נמשכת הוראה ונתינת כח על כל השנה, מובן שמקריאת פ' שמיני (אפילו פעם אחת) נמשך "שמינה" (שומן) על כל השנה.
 נשאלת השאלה: מכיון ש"שמיני" עצמו ענינו שומן – איזה חידוש '''עיקרי''' נוסף בזה ע"י '''מספר''' הקריאות, שקוראים (אותה פרשה ואותו ענין ד)שמיני '''שמונה פעמים'''{{הערה|היינו: באם היו קורין פרשה אחרת ח' פעמים – הי' בזה החידוש של שמונה (שומן), אבל בפ' שמיני הרי הענין דשומן הוא התוכן של פרשה זו (שמיני) עצמה.}}, '''שדוקא אז''' אומרים שתהי' שנה "שמינה"?!
@@ שורה 28: / שורה 28: @@
 ג. ויש לומר הביאור בזה:
-תוכנו דהעילוי המיוחד של "ויהי ביום השמיני" (יום "שמיני למילואים"{{הערה|פרש"י ריש פרשתנו.}}), הוא בכך שביום זה התחילה השראת השכינה במשכן – "היום ה' נראה אליכם, להשרות שכינתו במעשה ידיכם"{{הערה|פרשתנו ט, ד ובפרש"י.}}, עד ש"וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"{{הערה|שם, כד.}}.
+תוכנו דהעילוי המיוחד של "ויהי ביום השמיני" (יום "שמיני למילואים"{{הערה|פרש"י ריש פרשתנו.}}), הוא בכך שביום זה התחילה השראת השכינה במשכן – "היום ה' נראה אליכם, להשרות שכינתו במעשה ידיכם"{{הערה|[[ויקרא פרק ט|פרשתנו ט, ד ובפרש"י]].}}, עד ש"וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"{{הערה|[[ויקרא פרק ט|שם, כד]].}}.
 והכח ע"ז בא (גם) עי"ז שהי' זה ביום '''השמיני'''{{הערה|בהבא להלן ראה כלי יקר ריש פרשתנו. שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט – הובאו ונתבארו בד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח (ע' רסט ואילך). תש"ד (ע' 191 ואילך). תש"ה (ע' 167 ואילך). ועוד. וראה גם לקו"ש חי"ז ע' 93 ואילך. מכתב י"א ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 893). ועוד.}}:
@@ שורה 46: / שורה 46: @@
 וזהו תוכן החידוש דגילוי האלקות במשכן ומקדש [ובתכלית השלימות – כפי שיהי' בבית המקדש השלישי] – כפי שנפעל "ביום השמיני" – "(ועשו לי מקדש) ושכנתי בתוכם"<ref name=":1" />, השראת וגילוי השכינה, שלמעלה מגדרי העולם ("לי"), במשכן הגשמי, ב"מעשה ידיכם". ומהמשכן ה"ז נמשך בכל העולם (ממנו אורה יוצאה לכל העולם{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. וראה גם רש"י כת"י מנחות פו, ב.}}).
-וכפי שהי' בגלוי בארון (שהוא "עיקר החפץ במשכן"{{הערה|רמב"ן ר"פ תרומה.}}) – ש"מקום ארון אינו מן המדה"{{הערה|יומא כא, א. וש"נ.}}: אע"פ שהארון (שבו היו מונחים שני לוחות הברית, הכוללים כל התורה כולה{{הערה|ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. ועוד.}}, שאורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה הנסמן במאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רפה. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו (כא, ב). תכ"ב (סד, א). [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת נצבים]] מו, ב. ועוד.}}) הוא למעלה ממדידה והגבלה, "אינו מן המדה", הי' למקום הארון '''מדה''' מסויימת ("אמתים וחצי ארכו גו'"{{הערה|תרומה כה, י.}}), '''והמקום''' הי' "אינו מן המדה" – המעלה דבלי גבול ביחד עם המעלה דגבול (שיכול להתקבל בגדרי התחתון).
+וכפי שהי' בגלוי בארון (שהוא "עיקר החפץ במשכן"{{הערה|רמב"ן ר"פ תרומה.}}) – ש"מקום ארון אינו מן המדה"{{הערה|יומא כא, א. וש"נ.}}: אע"פ שהארון (שבו היו מונחים שני לוחות הברית, הכוללים כל התורה כולה{{הערה|ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. ועוד.}}, שאורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|תניא [[לקוטי אמרים פרק ד|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה הנסמן במאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רפה. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו (כא, ב). תכ"ב (סד, א). [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/נצבים|לקו"ת נצבים]] מו, ב. ועוד.}}) הוא למעלה ממדידה והגבלה, "אינו מן המדה", הי' למקום הארון '''מדה''' מסויימת ("אמתים וחצי ארכו גו'"{{הערה|[[שמות פרק כה|תרומה כה, י]].}}), '''והמקום''' הי' "אינו מן המדה" – המעלה דבלי גבול ביחד עם המעלה דגבול (שיכול להתקבל בגדרי התחתון).
-ועד"ז הרי זה מתבטא בעבודתו של יהודי: בכללות ישנם שני אופני וסדרי עבודה – עבודה בצמצום ובמדידה והגבלה (דקדושה), ועבודה שלמעלה ממדידה והגבלה. ויש בזה מה שאין בזה: העבודה במדידה והגבלה היא בערך לדרגת האדם, שייעשה '''כלי''' לקלוט אלקות בפנימיות מציאותו. והעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה ("בכל מאדך"{{הערה|ואתחנן ו, ה. וראה [[תורה אור מקץ|תו"א מקץ]] לט, ג־ד. דרמ"צ קכג, ב. קמ, ב. קס, ב. סה"מ תר"ס ע' קח. וראה ספר הערכים חב"ד ערך אהבת ה' – בכל לבבך, נפשך ומאדך ס"ד. '''וש"נ'''.}}) היא כלי לקבל אלקות שלמעלה מהגבלת האדם ("מאד" האמיתי); והשלימות היא בחיבור שני הענינים בעבודת האדם: גם בעבודתו שלמעלה מהגבלה ישנה המעלה שזה נמשך בכלי ובפנימיות, וגם בעבודתו שבהגבלה ישנה המעלה ד"בכל מאדך".
+ועד"ז הרי זה מתבטא בעבודתו של יהודי: בכללות ישנם שני אופני וסדרי עבודה – עבודה בצמצום ובמדידה והגבלה (דקדושה), ועבודה שלמעלה ממדידה והגבלה. ויש בזה מה שאין בזה: העבודה במדידה והגבלה היא בערך לדרגת האדם, שייעשה '''כלי''' לקלוט אלקות בפנימיות מציאותו. והעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה ("בכל מאדך"{{הערה|ואתחנן ו, ה. וראה [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/מקץ|תו"א מקץ]] לט, ג־ד. דרמ"צ קכג, ב. קמ, ב. קס, ב. סה"מ תר"ס ע' קח. וראה ספר הערכים חב"ד ערך אהבת ה' – בכל לבבך, נפשך ומאדך ס"ד. '''וש"נ'''.}}) היא כלי לקבל אלקות שלמעלה מהגבלת האדם ("מאד" האמיתי); והשלימות היא בחיבור שני הענינים בעבודת האדם: גם בעבודתו שלמעלה מהגבלה ישנה המעלה שזה נמשך בכלי ובפנימיות, וגם בעבודתו שבהגבלה ישנה המעלה ד"בכל מאדך".
 ה. עפ"ז יובן העילוי ד"שמיני שמונה" (קריאת שמיני שמונה פעמים), שאז ה"ז "שמינה":
@@ שורה 54: / שורה 54: @@
 החילוק בין "שמיני" ו"שמונה" הוא: "'''שמיני'''" הוא מספר סידורי, שבא אמנם לאחר שבעה שקדמו לו, אבל זוהי מציאות נפרדת – שמינית, שהיא מובדלת בערך מהשבעה שקדמו לו, "שמיני" הוא לא ענין לעצמו לגמרי, אלא יש לו שייכות (ובא בהמשך) לשבעה (ויתירה מזו: שמיני שייך דוקא לאח"ז שישנם קודם לכן שבעה); אבל לאחר שבא בגילוי הענין (היום) השמיני, ה"ז (גם) מציאות נפרדת, שנבדלת מהשבעה. [וכפי שהוא בנדו"ד – "ויהי ביום השמיני", יום השמיני למילואים, שבא לאחרי שבעת ימי המילואים, אבל זהו יום נפרד, שמיני, שמובדל ונעלה מהימים הקודמים – היום השמיני הוא היום שבו הי' חידוש הכי עיקרי – השראת השכינה במשכן].
-"'''שמונה'''" – הוא מספר הכולל, כולל את כל השמונה יחדיו, גם את השבעה שקדמו לו{{הערה|ע"ד האופן דספירת העומר שהספירה היא לא במספר סידורי (יום שני, יום שלישי וכו'), אלא במספר הכולל (גם הימים שלפניו) – "היום שני ימים", "שלשה ימים" וכו'. וראה [[תורה אור מקץ|תו"א מקץ]] לד, ב. סהמ"צ להצ"צ כח, א.}}. שמונה פירושו שכל השמונה נמצאים יחד. ואדרבה: יום זה מעלה את כולם ל(דרגא ד)שמונה, שכל הענינים (גם השבעה הראשונים) הם '''חלק''' מ"שמונה".
+"'''שמונה'''" – הוא מספר הכולל, כולל את כל השמונה יחדיו, גם את השבעה שקדמו לו{{הערה|ע"ד האופן דספירת העומר שהספירה היא לא במספר סידורי (יום שני, יום שלישי וכו'), אלא במספר הכולל (גם הימים שלפניו) – "היום שני ימים", "שלשה ימים" וכו'. וראה [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/מקץ|תו"א מקץ]] לד, ב. סהמ"צ להצ"צ כח, א.}}. שמונה פירושו שכל השמונה נמצאים יחד. ואדרבה: יום זה מעלה את כולם ל(דרגא ד)שמונה, שכל הענינים (גם השבעה הראשונים) הם '''חלק''' מ"שמונה".
 ועפ"ז יש לומר ש"שמיני" ו"שמונה" ביחד מרמזים גם על הכח לחבר את שני הענינים הנ"ל בגילוי אלקות במשכן – בלי גבול וגבול: בכדי שיהי' החיבור דגבול ובלי גבול (עולם ולמעלה מעולם), צריכים להיות בבלי גבול (דרגא השמינית) עצמו שני הענינים. וזהו החילוק בין "שמיני" ו"שמונה": "שמיני" הוא (בעיקר) הענין דבלי גבול{{הערה|אלא שב"שמיני" גופא נכללת גם השייכות לגבול, כי שמיני בא בהמשך להענינים של שביעי.}}, ו"שמונה" הוא כפי שבלי גבול כולל בעצמו את ה(מעלה ד)גבול (שבעה). "שמיני" קאי בעיקר על הגילוי שלמעלה מהשתלשלות (שומר את ההיקף), ו"שמונה" מדגיש איך שהגילוי (שלמעלה מהשתלשלות) כולל ונמשך גם בשבעת ימי הבנין דסדר השתלשלות, בכל פרט ופרט – א', ב', ג', ד', ה', ו', ז' ואח"כ ח' – כפי שכולם מתעלים ונעשים "שמונה".
@@ שורה 68: / שורה 68: @@
 וע"ד "מקום ארון אינו מן המדה": ה"אינו מן המדה" בא דוקא עי"ז שלארון היתה מדה{{הערה|ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 186.}}. אילו לא הי' הארון במדה המסויימת שנתפרשה בתורה, לא היתה קדושת הארון בשלימות, שהיא כאשר ציווה ה' את משה.
-דוגמא לדבר בקיום המצוות – במצות מעשר (ש"מפריש אחד '''מעשרה''' מן הנשאר"{{הערה|רמב"ם ריש הל' מעשר.}}): הדין במעשר הוא ש"אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין"{{הערה|רמב"ם שם פ"א הי"ד. ומקורו מאבות פ"א (הפרק דשבת זו) מט"ז: ואל תרבה לעשר אומדות (כמצויין בכס"מ לרמב"ם שם). – השקו"ט והדיעות בזה, ראה בארוכה תויו"ט לאבות שם.}} [לא כבתרומה, ש"אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין{{הערה|תרומות פ"א מ"ז.}} . . אלא אומד ומפריש בדעתו כו'"{{הערה|רמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"ד. וראה גם ביצה יג, ריש ע"ב. וש"נ. ירושלמי תרומות שם ה"ד.}}]. ויתירה מזה במעשר בהמה (ש"מצות עשה להפריש אחד מעשרה כו'"{{הערה|רמב"ם הל' בכורות רפ"ו.}}), שחלק מ'''גוף פעולת המצוה''' הוא המנין: "מונין א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי . . אומר הרי זה מעשר"{{הערה|משנה בכורות נח, ב – לדעת ת"ק. וכ"ה ההלכה – רמב"ם הל' בכורות רפ"ז.}}, וכמ"ש{{הערה|בחוקותי כז, לב.}} "העשירי יהי' קדש לה'".
+דוגמא לדבר בקיום המצוות – במצות מעשר (ש"מפריש אחד '''מעשרה''' מן הנשאר"{{הערה|רמב"ם ריש הל' מעשר.}}): הדין במעשר הוא ש"אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין"{{הערה|רמב"ם שם פ"א הי"ד. ומקורו מאבות פ"א (הפרק דשבת זו) מט"ז: ואל תרבה לעשר אומדות (כמצויין בכס"מ לרמב"ם שם). – השקו"ט והדיעות בזה, ראה בארוכה תויו"ט לאבות שם.}} [לא כבתרומה, ש"אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין{{הערה|[[משנה/תרומות פרק א#משנה ז|תרומות פ"א מ"ז]].}} . . אלא אומד ומפריש בדעתו כו'"{{הערה|רמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"ד. וראה גם ביצה יג, ריש ע"ב. וש"נ. ירושלמי תרומות שם ה"ד.}}]. ויתירה מזה במעשר בהמה (ש"מצות עשה להפריש אחד מעשרה כו'"{{הערה|רמב"ם הל' בכורות רפ"ו.}}), שחלק מ'''גוף פעולת המצוה''' הוא המנין: "מונין א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי . . אומר הרי זה מעשר"{{הערה|משנה בכורות נח, ב – לדעת ת"ק. וכ"ה ההלכה – רמב"ם הל' בכורות רפ"ז.}}, וכמ"ש{{הערה|[[ויקרא פרק כז|בחוקותי כז, לב]].}} "העשירי יהי' קדש לה'".
 ז.א. לגילוי ד"עשירי יהי' קדש", "קדש מלה בגרמי'"{{הערה|זח"ג צד, ב. וראה סידור עם דא"ח ר, ג ואילך. ועוד.}}, שהוא בהבדלה ושלא בערך (גרמי') לכל הענינים – מגיעים דוקא ע"י '''מנין (עבודת) האדם'''{{הערה|ראה לקו"ש ח"ז ע' 362 ואילך. חי"ז ע' 333. וש"נ.}}, "מונין א' ב' . . ט'".
@@ שורה 78: / שורה 78: @@
 ולהוסיף, ששמיני (בכללות) כולל גם תשיעי ועשירי{{הערה|כידוע שבינה כוללת הג"ר, קדש הקדשים (ראה הערה 36).}}; ולכן, משמיני באים מיד לאח"ז גם לתשיעי, ג' פעמים חזקה, ותשיעי נעשה הכנה הכי קרובה – תיכף ומיד בלי הפסק – להעשירי יהי' קדש [משא"כ הדרגות שלפנ"ז, מא' עד ח', אע"פ שמהם נעשה עשירי, מ"מ יש הפסק ביניהם], כולל השלימות דגאולה הקשורה עם עשירי (כדלקמן סעיף יא).
-ז. הכח להמשיך את השכינה למטה "ביום השמיני" בא דוקא ע"י '''משה רבינו'''{{הערה|ולהעיר שמשה – שהוריד השכינה למטה בארץ – הוא דור השביעי (שהש"ר רפ"ה), וכל השביעין חביבין (כפי שמוסיף בהמשך ההילולא רד"ה באתי לגני ה'שי"ת). וזהו ע"ד משנת"ל בפנים שגילוי בחי' שמיני הוא דוקא ע"י העבודה דשבעה.}}, ע"י תפלתו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו{{הערה|[[תהלים פרק צ|תהלים צדי"ק, יז]].}}, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"{{הערה|פרש"י פרשתנו ט, כג. וראה גם פרש"י פקודי לט, מג. פרש"י עה"פ תהלים שם. וראה תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ.}} – כיון שמשה, בהיות בו שני הענינים דבלי גבול וגבול{{הערה|ראה שיחת [[שיחת צו תנש"א - מוגה|ש"פ צו שבת הגדול]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 399 (לעיל ע' 1־20) ואילך).}}, הוא הממוצע המחבר "בין ה' וביניכם"{{הערה|ואתחנן ה, ה. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קצ ואילך.}}, שנותן כח להמשיך אלקות שלמעלה מעולם בעולם (כפי שהי' במשכן).
+ז. הכח להמשיך את השכינה למטה "ביום השמיני" בא דוקא ע"י '''משה רבינו'''{{הערה|ולהעיר שמשה – שהוריד השכינה למטה בארץ – הוא דור השביעי (שהש"ר רפ"ה), וכל השביעין חביבין (כפי שמוסיף בהמשך ההילולא רד"ה באתי לגני ה'שי"ת). וזהו ע"ד משנת"ל בפנים שגילוי בחי' שמיני הוא דוקא ע"י העבודה דשבעה.}}, ע"י תפלתו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו{{הערה|[[תהלים פרק צ|תהלים צדי"ק, יז]].}}, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"{{הערה|פרש"י פרשתנו ט, כג. וראה גם פרש"י פקודי לט, מג. פרש"י עה"פ תהלים שם. וראה תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ.}} – כיון שמשה, בהיות בו שני הענינים דבלי גבול וגבול{{הערה|ראה שיחת [[שיחת צו תנש"א - מוגה|ש"פ צו שבת הגדול]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 399 (לעיל ע' 1־20) ואילך).}}, הוא הממוצע המחבר "בין ה' וביניכם"{{הערה|[[דברים פרק ה|ואתחנן ה, ה]]. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קצ ואילך.}}, שנותן כח להמשיך אלקות שלמעלה מעולם בעולם (כפי שהי' במשכן).
 וכמודגש בהתחלת פרקי אבות (שמתחילים ללמוד בשבת פ' '''שמיני''', כנ"ל ס"א) – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": משה הוא מקבל התורה מהקב"ה בעצמו ("ומסרה וכו'", והמשנה ממשיכה למנות את סדר המסורה דקבלת התורה מדור לדור{{הערה|ובפרטיות – ארבעים דורות (כמבואר ומפורט בהקדמת הרמב"ם לספרו היד).}}), וע"יו – מגיעה התורה לכאו"א מישראל ולכלל ישראל ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"{{הערה|ברכות לג, ד.}});
-וע"י תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה{{הערה|שם=:3|ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]־[[לקוטי אמרים פרק ה'|ה]].}}, ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; וע"י התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה.
+וע"י תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה{{הערה|שם=:3|ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ד|פ"ד]]־[[לקוטי אמרים פרק ה|ה]].}}, ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; וע"י התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה.
-וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.}} שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב{{הערה|שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).}}) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"{{הערה|מדרש תהלים סח, יז.}}, בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"{{הערה|בהעלותך יב, ג.}}; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י.
+וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.}} שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב{{הערה|שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).}}) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"{{הערה|מדרש תהלים סח, יז.}}, בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"{{הערה|[[במדבר פרק יב|בהעלותך יב, ג]].}}; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י.
 ח. ובפרטיות יותר – יש לומר שענין זה (החיבור דבל"ג וגבול) מרומז גם בשמו של '''משה''' [התיבה הראשונה שבמשנה וכל המסכתא: "'''משה''' קיבל תורה כו'"]:
-משה הוא ר"ת "משה שמאי הלל"{{הערה|ראה מגלה עמוקות אופן עד.}}, כנגד ג' הקוים, קו הימין (חסד), קו השמאל (גבורה) וקו האמצעי (תפארת): שמאי והלל הם כנגד ב' הקוים דשמאל וימין שבתורה ("מימינו אש דת למו"{{הערה|ברכה לג, ב. וראה [[אגרת הקודש סימן י'|אגה"ק ס"י]]. [[אגרת הקודש סימן י"ג|סי"ג]].}}), שלכן בית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים, "אלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלים ואלו מכשירין"{{הערה|משנה יבמות יג, ריש ע"ב.}} כידוע{{הערה|ראה זח"ג (רע"מ) רמה, א. [[אגרת הקודש סימן י"ג|אגה"ק סי"ג]]. [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"א ואילך. שה"ש מח, ב ואילך. ובכ"מ.}}; ומשה הוא כנגד קו האמצעי, שכולל ומחבר את שני הקוים{{הערה|אוה"ת קרח ס"ע תשיז.}}.
+משה הוא ר"ת "משה שמאי הלל"{{הערה|ראה מגלה עמוקות אופן עד.}}, כנגד ג' הקוים, קו הימין (חסד), קו השמאל (גבורה) וקו האמצעי (תפארת): שמאי והלל הם כנגד ב' הקוים דשמאל וימין שבתורה ("מימינו אש דת למו"{{הערה|[[דברים פרק לג|ברכה לג, ב]]. וראה [[אגרת הקודש סימן י|אגה"ק ס"י]]. [[אגרת הקודש סימן יג|סי"ג]].}}), שלכן בית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים, "אלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלים ואלו מכשירין"{{הערה|משנה יבמות יג, ריש ע"ב.}} כידוע{{הערה|ראה זח"ג (רע"מ) רמה, א. [[אגרת הקודש סימן יג|אגה"ק סי"ג]]. [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"א ואילך. שה"ש מח, ב ואילך. ובכ"מ.}}; ומשה הוא כנגד קו האמצעי, שכולל ומחבר את שני הקוים{{הערה|אוה"ת קרח ס"ע תשיז.}}.
 השרש דבלי גבול וגבול למעלה הוא – חסד וגבורה{{הערה|ראה ספר הערכים חב"ד ערך אוא"ס (ד) ס"ג. וש"נ.}} [ובזה גופא – חסד וגבורה שבתורה, "מימינו אש '''דת''' למו"]: מחסד נמשכת ההשפעה שלמעלה ממדידה והגבלה, ומגבורה (וצמצום) – השפעה מצומצמת, לפי הגבלת וכלי המקבלים; ומשה – קו האמצעי (שהוא תכלית הביטול) – כולל ומחבר את שני הקוים (ולכן הסדר הוא שב"משה" באה קודם המ' – ר"ת משה (קו האמצעי) ואח"כ ש"ה, ר"ת שמאי הלל, שמאל וימין{{הערה|והטעם שמקדים שמאי להלל – נוסף על מחז"ל שהלל ענותן הי' לכן הקדימם (עירובין יג, ב) – יש לומר, מפני המעלה שבכח הגבול (גבורה) לגבי כח הבלי גבול, כדלקמן.}}).
-והכח ע"ז בא מכך שאצל משה ישנם שני הענינים – כנרמז בשמו '''משה''' ע"ש "כי מן המים משיתיהו"{{הערה|שמות ב, י.}}: יחד עם זה שלמשה היתה המעלה דגילוי (חסד) – "משיתיהו" (שעל שם זה בעיקר נקרא "משה"), כשעבד את עבודתו בגילוי (על היבשה), יש בו גם המעלה ד"'''מן המים''' (משיתיהו)", גילוי הענינים הנעלמים שבמים – גילוי כח ההעלם וכח הגבול דהקב"ה שנמצא בגבורה, עד בחי' "ישת חושך סתרו"{{הערה|[[תהלים פרק יח|תהלים יח, יב]].}}, ההעלם העצמי שלמעלה (ממנו בא ההעלם דעולם){{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' קפז. ועוד.}} כידוע שמים (מי הים), שמכסים ומסתירים על מה שנמצא בתוך הים, מרמזים על כח ההעלם (צמצום) דהקב"ה{{הערה|וממנו נשתלשל עלמא דאתכסיא, שעל זה קאי "מן המים משיתיהו" של משה, ששרש נשמתו הוא "מן המים", עלמא דאתכסיא. ועלמא דאתגליא נשתלשל מכח הגילוי (חסד) שלמעלה.}} שממנו בא ההעלם והסתר דטבע העולם שמסתיר על אלקות, טבע מלשון "טובעו (מכוסה ומוסתר) בים סוף"{{הערה|בשלח טו, ד. וראה אוה"ת שה"ש ע' שטו. סה"מ תרע"ח ע' פט. תרפ"ט ע' 43. תרח"צ ע' קסז. וראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' מט. הובא ב[[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] כב, ג.}}.
+והכח ע"ז בא מכך שאצל משה ישנם שני הענינים – כנרמז בשמו '''משה''' ע"ש "כי מן המים משיתיהו"{{הערה|[[שמות פרק ב|שמות ב, י]].}}: יחד עם זה שלמשה היתה המעלה דגילוי (חסד) – "משיתיהו" (שעל שם זה בעיקר נקרא "משה"), כשעבד את עבודתו בגילוי (על היבשה), יש בו גם המעלה ד"'''מן המים''' (משיתיהו)", גילוי הענינים הנעלמים שבמים – גילוי כח ההעלם וכח הגבול דהקב"ה שנמצא בגבורה, עד בחי' "ישת חושך סתרו"{{הערה|[[תהלים פרק יח|תהלים יח, יב]].}}, ההעלם העצמי שלמעלה (ממנו בא ההעלם דעולם){{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' קפז. ועוד.}} כידוע שמים (מי הים), שמכסים ומסתירים על מה שנמצא בתוך הים, מרמזים על כח ההעלם (צמצום) דהקב"ה{{הערה|וממנו נשתלשל עלמא דאתכסיא, שעל זה קאי "מן המים משיתיהו" של משה, ששרש נשמתו הוא "מן המים", עלמא דאתכסיא. ועלמא דאתגליא נשתלשל מכח הגילוי (חסד) שלמעלה.}} שממנו בא ההעלם והסתר דטבע העולם שמסתיר על אלקות, טבע מלשון "טובעו (מכוסה ומוסתר) בים סוף"{{הערה|[[שמות פרק טו|בשלח טו, ד]]. וראה אוה"ת שה"ש ע' שטו. סה"מ תרע"ח ע' פט. תרפ"ט ע' 43. תרח"צ ע' קסז. וראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' מט. הובא ב[[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/ראה|לקו"ת ראה]] כב, ג.}}.
 ואדרבה: השרש דמשה (גם כפי שהוא נמצא בגלוי בעולם) הוא "מן המים", ע"ד המדובר לעיל שדוקא ע"י מדידה והגבלה (ששרשה הוא למעלה משרש הבל"ג) מגיעים גם לקליטת גילוי הבל"ג.
@@ שורה 98: / שורה 98: @@
 וכיון שאצל משה (קו האמצעי) הי' תכלית הביטול (ע"ד "מכיך מכל טורייא") הרי הוא מגלה את המעלה דשני הקוים, עד שכולל ומחבר אותם – בלי גבול ("שמיני") וגבול ("שמונה") ושניהם יחד, וזה נותן כח להמשיך את השראת השכינה (שלמעלה מעולם) למטה בעולם – הענין ד"שמיני שמונה שמינה".
-וממשה נמשך הכח ע"ז לכאו"א מישראל – ובפרט שבכל אחד מישראל יש בחי' משה שבקרבו{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].}}, שפועלת על עבודתו בפועל (שאצל כאו"א מישראל "יראה מילתא זוטרתי היא"{{הערה|ברכות לג, ב.}}) – כפי שהי' בזמן הקמת המשכן, שתפלת משה פעלה ש"תשרה שכינה במעשה ידיכם", "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" – ביטול בתכלית (גם ד"פניהם", בחי' פנימיות האדם); ומדור ההוא ה"ז נמשך בכל הדורות, כידוע שכל דור (ובפרט הדור שיצא ממצרים) כולל את כל הדורות שלפניו ושלאחריו{{הערה|שמכיון ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין לז, סע"א), ו"בראשית . . בשביל ישראל שנקראו ראשית" (פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ), דקאי על כל ישראל שבכל דור ודור – הרי שקיום העולם במשך '''כל הדורות''' היא ע"י עבודתם של בנ"י שבדור שבהווה. וא"כ, עבודת כל דור שייכת וכוללת עבודת כל שאר הדורות.}}.
+וממשה נמשך הכח ע"ז לכאו"א מישראל – ובפרט שבכל אחד מישראל יש בחי' משה שבקרבו{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מב|תניא רפמ"ב]].}}, שפועלת על עבודתו בפועל (שאצל כאו"א מישראל "יראה מילתא זוטרתי היא"{{הערה|ברכות לג, ב.}}) – כפי שהי' בזמן הקמת המשכן, שתפלת משה פעלה ש"תשרה שכינה במעשה ידיכם", "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" – ביטול בתכלית (גם ד"פניהם", בחי' פנימיות האדם); ומדור ההוא ה"ז נמשך בכל הדורות, כידוע שכל דור (ובפרט הדור שיצא ממצרים) כולל את כל הדורות שלפניו ושלאחריו{{הערה|שמכיון ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין לז, סע"א), ו"בראשית . . בשביל ישראל שנקראו ראשית" (פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ), דקאי על כל ישראל שבכל דור ודור – הרי שקיום העולם במשך '''כל הדורות''' היא ע"י עבודתם של בנ"י שבדור שבהווה. וא"כ, עבודת כל דור שייכת וכוללת עבודת כל שאר הדורות.}}.
-ובפשטות – שממשה נמשך הכח לכאו"א מישראל להיות בבחי' "משה קיבל תורה מסיני", וכמקבל התורה יתאחד הוא (ב"יחוד נפלא כו'"<ref name=":3" />) עם התורה ועם נותן התורה – ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}, עד באופן ד"והיו{{הערה|ישעי' ל, כ.}} עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ולהעיר מדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "רז מען זיצט ביי זיך אין חדר און מען עפענט דעם לקו"ת פילט מען עצמות א"ס" (סה"ש תש"ה ע' 85. ועד"ז סה"ש תש"ג ע' 63), "ידעתיו הייתיו" (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 263).}} – (שמעין זה הי' במ"ת{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, א).}}). ועי"ז – תתגלה המעלה דבלי גבול ודגבול ודשניהם יחד.
+ובפשטות – שממשה נמשך הכח לכאו"א מישראל להיות בבחי' "משה קיבל תורה מסיני", וכמקבל התורה יתאחד הוא (ב"יחוד נפלא כו'"<ref name=":3" />) עם התורה ועם נותן התורה – ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}, עד באופן ד"והיו{{הערה|[[ישעיה פרק ל|ישעי' ל, כ]].}} עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ולהעיר מדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "רז מען זיצט ביי זיך אין חדר און מען עפענט דעם לקו"ת פילט מען עצמות א"ס" (סה"ש תש"ה ע' 85. ועד"ז סה"ש תש"ג ע' 63), "ידעתיו הייתיו" (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 263).}} – (שמעין זה הי' במ"ת{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק לו|תניא פל"ו]] (מו, א).}}). ועי"ז – תתגלה המעלה דבלי גבול ודגבול ודשניהם יחד.
 ט. עפ"ז תובן גם השייכות עם הסיום ד"שני שבועות לעומר" בשבת זו (פ' שמיני):
-בסיום "שני שבועות לעומר" הוא סיום (העבודה ב)שני הקוים דחסד וגבורה (בשבוע הראשון – חסד שבחסד עד מלכות שבחסד, ובשבוע השני – חסד שבגבורה עד מלכות שבגבורה), ז.א. שישנה השלימות דשני הענינים, חסד וגבורה – אשר לשני קוים אלו ("מימינים ומשמאילים"{{הערה|לשון הכתוב – דה"א יב, ב.}}) מתחלקים בכללות{{הערה|אף שבפרטיות נחלקים לג' קוים (כנ"ל בפנים). ובפרטיות עוד יותר – לד', ה', עשרה, וכיו"ב.}} כל הענינים{{הערה|ראה ספר הערכים חב"ד שבהערה 74 ס"ז. וש"נ.}}, החל מתורה (מימינו אש גו'), "אלו אוסרים ואלו מתירין כו'" (כנ"ל בנוגע להלל ושמאי), וממנה משתלשל בעולם, ובשרשו למעלה – קו הבלי גבול וקו ההעלם והגבול (כנ"ל).
+בסיום "שני שבועות לעומר" הוא סיום (העבודה ב)שני הקוים דחסד וגבורה (בשבוע הראשון – חסד שבחסד עד מלכות שבחסד, ובשבוע השני – חסד שבגבורה עד מלכות שבגבורה), ז.א. שישנה השלימות דשני הענינים, חסד וגבורה – אשר לשני קוים אלו ("מימינים ומשמאילים"{{הערה|לשון הכתוב – [[דברי הימים א פרק יב|דה"א יב, ב]].}}) מתחלקים בכללות{{הערה|אף שבפרטיות נחלקים לג' קוים (כנ"ל בפנים). ובפרטיות עוד יותר – לד', ה', עשרה, וכיו"ב.}} כל הענינים{{הערה|ראה ספר הערכים חב"ד שבהערה 74 ס"ז. וש"נ.}}, החל מתורה (מימינו אש גו'), "אלו אוסרים ואלו מתירין כו'" (כנ"ל בנוגע להלל ושמאי), וממנה משתלשל בעולם, ובשרשו למעלה – קו הבלי גבול וקו ההעלם והגבול (כנ"ל).
-ובפרטיות – זהו הסיום ד"שני שבועות לעומר" (חסד וגבורה) עם מלכות שבגבורה: נוסף על פירוש הפשוט בזה שמלכות שבגבורה הוא פרט בגבורה – יש בזה גם הרמז{{הערה|ולהעיר מהמבואר בכ"מ (ראה שער היחוד פמ"ז), שממלכות שבחסד נעשה חסד שבמלכות וכו', וכן בנדו"ד – שממלכות שבגבורה, נעשה גבורה שבמלכות.}}, שמגבורה מתגלה ענין המלכות – הגילוי ד"ה' ימלוך לעולם ועד"{{הערה|בשלח טו, יח.}}, "והי' ה' למלך על כל הארץ גו'"{{הערה|זכרי' יד, ט.}}, "והיתה לה' המלוכה"{{הערה|עובדי' בסופו.}}, בגאולה האמיתית והשלימה; ואדרבה – גילוי מלכותו ית' באופן דגבורה (מלכות שבגבורה) – תגבורת החיות{{הערה|ראה תו"א נח ט, ג.
+ובפרטיות – זהו הסיום ד"שני שבועות לעומר" (חסד וגבורה) עם מלכות שבגבורה: נוסף על פירוש הפשוט בזה שמלכות שבגבורה הוא פרט בגבורה – יש בזה גם הרמז{{הערה|ולהעיר מהמבואר בכ"מ (ראה שער היחוד פמ"ז), שממלכות שבחסד נעשה חסד שבמלכות וכו', וכן בנדו"ד – שממלכות שבגבורה, נעשה גבורה שבמלכות.}}, שמגבורה מתגלה ענין המלכות – הגילוי ד"ה' ימלוך לעולם ועד"{{הערה|[[שמות פרק טו|בשלח טו, יח]].}}, "והי' ה' למלך על כל הארץ גו'"{{הערה|[[זכריה פרק יד|זכרי' יד, ט]].}}, "והיתה לה' המלוכה"{{הערה|עובדי' בסופו.}}, בגאולה האמיתית והשלימה; ואדרבה – גילוי מלכותו ית' באופן דגבורה (מלכות שבגבורה) – תגבורת החיות{{הערה|ראה [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/נח|תו"א נח]] ט, ג.{{ש}}*95. ראה תו"א מג"א קיז, ג. אוה"ת לך לך פו, ב.}}, ע"ד הענין ד"מחי' המתים" שבא מבחי' "אתה גבור"<sup>[95*]</sup> (בברכה שני' דתפלה, כנגד גבורה{{הערה|יהל אור ע' קיא.}}).
-*95. ראה תו"א מג"א קיז, ג. אוה"ת לך לך פו, ב.}}, ע"ד הענין ד"מחי' המתים" שבא מבחי' "אתה גבור"<sup>[95*]</sup> (בברכה שני' דתפלה, כנגד גבורה{{הערה|יהל אור ע' קיא.}}).
+זאת אומרת – שבשבת זו (הסיום ד"שמיני שמונה שמינה") מתגלית המעלה שישנה בגבורה (דקדושה), בענין ההעלם והגבול – ענין המלכות – גאולה – שבגבורה{{הערה|כידוע שלע"ל יהי' גילוי המעלה שבגבורות, ולכן תהי' הלכה כב"ש (מק"מ לזח"א יז, ב. [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"ב).}}.
-זאת אומרת – שבשבת זו (הסיום ד"שמיני שמונה שמינה") מתגלית המעלה שישנה בגבורה (דקדושה), בענין ההעלם והגבול – ענין המלכות – גאולה – שבגבורה{{הערה|כידוע שלע"ל יהי' גילוי המעלה שבגבורות, ולכן תהי' הלכה כב"ש (מק"מ לזח"א יז, ב. [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"ב).}}.
+עד שזה מתגלה אפילו בגבורה בפשטות, בהעלם והסתר דעולם בכלל, ודגלות במיוחד – כפי שנמשך מבחי' ישת חושך סתרו. עד שמתגלית המלכות (גאולה) שבגבורה – הגילוי דקץ הגאולה (ולבא לפומא לא גליא{{הערה|זו"ח בראשית ח, א. מדרש תהלים ט, ב. וראה גם סנהדרין צט, א. – וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 397.}}, שלמעלה מגדר גילוי), וכידוע שע"י הכנסת האל"ף דאלופו של עולם בגלות (גולה) – ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|שם=:4|[[לקוטי אמרים פרק לז|תניא רפל"ז]].}} שבזה "תלוי'"<ref name=":4" /> הגאולה – נעשה מגלות גופא – '''גאולה'''{{הערה|ראה ויק"ר ספל"ב. [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. ועוד.}}. ואדרבה – כיון שזה בא ע"י ההעלם והסתר דגלות, הרי גילוי הגאולה האמיתית והשלימה הוא באופן דתגבורת החיות, גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא עה"פ בשלח טו, ב. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, "ה' ימלוך לעולם ועד".
-עד שזה מתגלה אפילו בגבורה בפשטות, בהעלם והסתר דעולם בכלל, ודגלות במיוחד – כפי שנמשך מבחי' ישת חושך סתרו. עד שמתגלית המלכות (גאולה) שבגבורה – הגילוי דקץ הגאולה (ולבא לפומא לא גליא{{הערה|זו"ח בראשית ח, א. מדרש תהלים ט, ב. וראה גם סנהדרין צט, א. – וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 397.}}, שלמעלה מגדר גילוי), וכידוע שע"י הכנסת האל"ף דאלופו של עולם בגלות (גולה) – ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|שם=:4|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}} שבזה "תלוי'"<ref name=":4" /> הגאולה – נעשה מגלות גופא – '''גאולה'''{{הערה|ראה ויק"ר ספל"ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. ועוד.}}. ואדרבה – כיון שזה בא ע"י ההעלם והסתר דגלות, הרי גילוי הגאולה האמיתית והשלימה הוא באופן דתגבורת החיות, גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא עה"פ בשלח טו, ב. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, "ה' ימלוך לעולם ועד".
 י. עפ"ז יש לומר השייכות דשבת זו עם "מחר חודש" – שבקביעות כזו, כאשר "שמיני שמונה שמינה", והספירה בשבת זו היא הסיום דמלכות שבגבורה (לאחרי שהספירה התחילה "ממחרת השבת" כפשוטו, תמימות שבתמימות ע"ד "שמיני שמונה") – חלה שבת זו להיות תמיד בערב ראש חודש אייר:
@@ שורה 118: / שורה 116: @@
 הענין ד"מחר חודש" מובן מ'''תוכן''' ההפטורה{{הערה|ולא כדעת האומרים שהשייכות דהפטורה זו לערב ר"ח היא '''רק''' מפני זה שסיפור ההפטורה אירע ב"מחר חודש".}} – "ויאמר לו יהונתן מחר חודש '''ונפקדת כי יפקד מושבך'''"{{הערה|ש"א כ, יח.}}: "ונפקדת" הוא "לשון זכרון" ו"יפקד" הוא "לשון חסרון"{{הערה|שם=:5|פרש"י עה"פ.}}, ו"ונפקדת כי יפקד מושבך" הפירוש הוא<ref name=":5" /> – ש"כי", עי"ז ש"יפקד מושבך", "שיהי' מושבך (של דוד) חסרה שאתה יושב בה", יהי' "ונפקדת", "אבי יפקדך (שאול המלך יזכור אותך) וישאל היכן אתה". וזה קשור עם "מחר חודש": בערב ראש חודש נעשה העלם והסתר הלבנה, עד שברגע שלפני המולד לא נשארת אפילו נקודה ("יפקד מושבך" דדוד, מלכות, שרש הלבנה), ועי"ז נעשה אח"כ (מחר –) חודש, מולד הלבנה מחדש ("ונפקדת"){{הערה|ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר לו יהונתן תשכ"ח]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רמג ואילך). וש"נ.}}.
-וזהו ע"ד הענין הנ"ל ד"מלכות שבגבורה"{{הערה|ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר הנ"ל]] בסופו, שע"י "יפקד מושבך" עצמו נעשה "ונפקדת" – גילוי מעלת הגוף (שלמעלה משרש הנשמה).}}: דוקא ע"י "יפקד מושבך", ההעלם והסתר (דגבורה), נעשה "ונפקדת", זכרון וגילוי ענין המלכות (בית דוד), עד השלימות בזה – דוד מלכא משיחא בגאולה האמיתית והשלימה, וגאולה קשורה עם הענין ד"ונפקדת", כפי שהקב"ה אמר למשה (במצרים){{הערה|שמות ג, טז.}} "פקוד פקדתי אתכם", ש"סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים, יעקב אמר{{הערה|ויחי נ, כד.}} ואלקים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם{{הערה|שם, כה.}} פקוד יפקוד אלקים אתכם" (ו"מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך"){{הערה|פרש"י שמות שם, יח.}}, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בגאולה האמיתית והשלימה.
+וזהו ע"ד הענין הנ"ל ד"מלכות שבגבורה"{{הערה|ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר הנ"ל]] בסופו, שע"י "יפקד מושבך" עצמו נעשה "ונפקדת" – גילוי מעלת הגוף (שלמעלה משרש הנשמה).}}: דוקא ע"י "יפקד מושבך", ההעלם והסתר (דגבורה), נעשה "ונפקדת", זכרון וגילוי ענין המלכות (בית דוד), עד השלימות בזה – דוד מלכא משיחא בגאולה האמיתית והשלימה, וגאולה קשורה עם הענין ד"ונפקדת", כפי שהקב"ה אמר למשה (במצרים){{הערה|[[שמות פרק ג|שמות ג, טז]].}} "פקוד פקדתי אתכם", ש"סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים, יעקב אמר{{הערה|[[בראשית פרק נ|ויחי נ, כד]].}} ואלקים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם{{הערה|[[בראשית פרק נ|שם, כה]].}} פקוד יפקוד אלקים אתכם" (ו"מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך"){{הערה|[[שמות פרק ג#רש"י|פרש"י שמות שם, יח]].}}, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בגאולה האמיתית והשלימה.
 יא. ע"פ הנ"ל מובנת גם השייכות דכל ענינים אלו ["שמיני שמונה שמינה", התחלת פרקי אבות, סיום "שני שבועות לעומר", ו"מחר חודש"] עם '''הגאולה האמיתית''' '''והשלימה''', שצריכה מיד לבוא כבר, ובפרט בעמדנו בשנת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''א'''ראנו '''נ'''פלאות, ובה גופא – בסיום חודש ניסן, ובסמוך לכניסה לחודש אייר:
@@ שורה 126: / שורה 124: @@
 ועוד ועיקר: ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" '''מביאים''' את הגאולה – כי הגם שנמצאים בהעלם והסתר הגלות, עם כל המדידות וההגבלות הקשורות בזה (שבאות מבחי' גבורה), דוקא בכך טמון הכח להביא את הגאולה (מלכות שבגבורה), כנ"ל בארוכה.
-וע"ד "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה '''מעושר'''"{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}}. ועד"ז – ע"י העבודה בעוני הגלות, אין עני אלא בדעת{{הערה|ראה נדרים מא, א. כתובות סח, א.}}, מקבלים את העשירות האמיתית בדעת ועשירות בפשטות – בגאולה האמיתית והשלימה.
+וע"ד "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה '''מעושר'''"{{הערה|[[משנה/אבות פרק ד#משנה ט|אבות פ"ד מ"ט]].}}. ועד"ז – ע"י העבודה בעוני הגלות, אין עני אלא בדעת{{הערה|ראה נדרים מא, א. כתובות סח, א.}}, מקבלים את העשירות האמיתית בדעת ועשירות בפשטות – בגאולה האמיתית והשלימה.
 ועאכו"כ לאחרי שכבר עברו "ויצאו ידי חובה" כל המדידות וההגבלות ד"עוני" (בדורות שלפני זה), וכעת ישנה חירות והרחבה בפשטות ממלכות האומות, ויכולים ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף [ולזה נוסף בדורות האחרונים גם הענין ד"עושר" בתורה – ע"י הדפסת והפצת ריבוי ספרים ש(חלקם) היו גנוזים עד עתה].
-ומטעם זה (המעלה בעבודה בזמן הגלות) – יהיו גם בגאולה שתי המעלות, הן מעלת הגאולה והן מעלת הגלות{{הערה|ועד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעי' יב, א).}} (המעלה דעבודה מתוך אתכפיא, ומתוך מדידה והגבלה, "מעוני"). וע"ד האמור לעיל בנוגע לשלימות ב"שמיני שמונה שמינה" – החיבור דמעלת הבל"ג ומעלת הגילוי והגבול וההעלם [ועד"ז יהי' אז אראנו נפלאות – הן בטבע והן בנס, כדלקמן].
+ומטעם זה (המעלה בעבודה בזמן הגלות) – יהיו גם בגאולה שתי המעלות, הן מעלת הגאולה והן מעלת הגלות{{הערה|ועד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי" ([[ישעיה פרק יב|ישעי' יב, א]]).}} (המעלה דעבודה מתוך אתכפיא, ומתוך מדידה והגבלה, "מעוני"). וע"ד האמור לעיל בנוגע לשלימות ב"שמיני שמונה שמינה" – החיבור דמעלת הבל"ג ומעלת הגילוי והגבול וההעלם [ועד"ז יהי' אז אראנו נפלאות – הן בטבע והן בנס, כדלקמן].
 יב. ומזה ישנה גם הוראה בנוגע לעבודת בנ"י, ובענין שהזמן גרמא – להביא את הגאולה האמיתית והשלימה:
@@ שורה 140: / שורה 138: @@
 ואדרבה: דוקא ע"י העבודה במדידות והגבלות ובהעלם והסתר (שבאה מגבורה) – דוקא בזה טמונים כחות נפלאים, שיכולים להביא את הגאולה. וכפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ג ה"ד.}} שע"י מצוה אחת יש בכחו של יהודי ל"הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
-וכיון ש"אני נבראתי לשמש את קוני"{{הערה|משנה וברייתא סוף קידושין.}} – כאו"א מישראל, אנשים נשים וטף, ו"איני מבקש כו' אלא לפי כחן"{{הערה|במדב"ר פי"ב, ג.}} [ולא רק ש"מבקש כו' לפי כחן" אלא שהקב"ה גם מסייע בעבודה ו"הקב"ה עוזרו"{{הערה|סוכה נב, ב. קידושין ל, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא פי"ג]].}}] – מובן שלכאו"א מישראל יש כחות לעשות את "מעשינו ועבודתינו" לשמש את קונו,
+וכיון ש"אני נבראתי לשמש את קוני"{{הערה|משנה וברייתא סוף קידושין.}} – כאו"א מישראל, אנשים נשים וטף, ו"איני מבקש כו' אלא לפי כחן"{{הערה|במדב"ר פי"ב, ג.}} [ולא רק ש"מבקש כו' לפי כחן" אלא שהקב"ה גם מסייע בעבודה ו"הקב"ה עוזרו"{{הערה|סוכה נב, ב. קידושין ל, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק יג|תניא פי"ג]].}}] – מובן שלכאו"א מישראל יש כחות לעשות את "מעשינו ועבודתינו" לשמש את קונו,
 ולעשות זאת '''בשלימות''' – לא רק כמסייע ועוזר לזולת, אלא ש'''הוא בעצמו''' עושה את העבודה, לפום שיעורא דילי', בשלימות; עד שנעשה "שותף להקב"ה" בעבודה, ושותף אמיתי אינו רק מסייע וכיו"ב, אלא הוא שותף בכל הפרטים וענינים ובאחריות הדבר וכו'.
-– וכל זה הוא בהוספה על כך שיהודי, בהיותו "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, "חלק הוי' עמו"{{הערה|האזינו לב, ט.}}, יש לו כחות גדולים ביותר לפעול את הענינים הגדולים ביותר. עד שהוא מצווה על "קדושים תהיו כי קדוש אני"{{הערה|ר"פ קדושים. וראה פרשתנו יא, מד.}}, וכידוע הפירוש{{הערה|מאור עינים עה"פ. וראה אוה"ת ר"פ קדושים. לקו"ש ח"ז ע' 321.}} בזה ש"יכול כמוני"{{הערה|תו"כ עה"פ.}} '''בניחותא'''.
+– וכל זה הוא בהוספה על כך שיהודי, בהיותו "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב|תניא רפ"ב]].}}, "חלק הוי' עמו"{{הערה|האזינו לב, ט.}}, יש לו כחות גדולים ביותר לפעול את הענינים הגדולים ביותר. עד שהוא מצווה על "קדושים תהיו כי קדוש אני"{{הערה|ר"פ קדושים. וראה פרשתנו יא, מד.}}, וכידוע הפירוש{{הערה|מאור עינים עה"פ. וראה אוה"ת ר"פ קדושים. לקו"ש ח"ז ע' 321.}} בזה ש"יכול כמוני"{{הערה|תו"כ עה"פ.}} '''בניחותא'''.
 יג. נוסף על כללות כח הנ"ל שיש לכאו"א – מתוסף בכל הנ"ל יותר כח מצד כללות השנה – שנת אראנו נפלאות:
-כיון ש"אראנו", הקב"ה בעצמו מראה נפלאות – '''הכל''' מתגלה: הן הנפלאות כפשוטן בהנהגה הנסית, נסים גלויים ונפלאים, הן הנפלאות שנמצאים (בהסתר) בהנהגה הטבעית – כולל כח הפועל בנפעל – כפי שהקב"ה מהוה כל נברא מאין ליש בכל רגע ורגע מחדש{{הערה|[[שער היחוד והאמונה פרק א'|שעהיוה"א פ"א]].}}, באופן '''נפלא''', כיון ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין כו'"{{הערה|אגה"ק ס"כ (קל, ריש ע"ב).
+כיון ש"אראנו", הקב"ה בעצמו מראה נפלאות – '''הכל''' מתגלה: הן הנפלאות כפשוטן בהנהגה הנסית, נסים גלויים ונפלאים, הן הנפלאות שנמצאים (בהסתר) בהנהגה הטבעית – כולל כח הפועל בנפעל – כפי שהקב"ה מהוה כל נברא מאין ליש בכל רגע ורגע מחדש{{הערה|[[שער היחוד והאמונה פרק א|שעהיוה"א פ"א]].}}, באופן '''נפלא''', כיון ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין כו'"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן כ|אגה"ק ס"כ]] (קל, ריש ע"ב).{{ש}}126*. תו"א מג"א צג, סע"ג ואילך. שם ק, א. '''ובכ"מ'''.}}, עד גם הנפלאות שישנם בהעלם והסתר דעולם וגלות (עד – בחי' ישת חושך סתרו), שדוקא עי"ז נעשה "ונפקדת".
-*. תו"א מג"א צג, סע"ג ואילך. שם ק, א. '''ובכ"מ'''.}}, עד גם הנפלאות שישנם בהעלם והסתר דעולם וגלות (עד – בחי' ישת חושך סתרו), שדוקא עי"ז נעשה "ונפקדת".
 ומעין נסים ונפלאות אלו כבר התחילו לראות עכשיו בשנת אראנו נפלאות (אע"פ שעדיין נמצאים בגלות), ובפרט בחודש אדר, ויתירה מזו – בחודש ניסן, מלשון נס ונסי נסים, וההמשך מזה בחודש אייר.
-ובהדגשה – בעמדנו עתה בסוף חודש ניסן, הבא לאחרי חודש אדר, וקרוב ממש לתחלת חודש אייר: חודש אדר קשור בכללות עם נס פורים שהוא נס המלובש בטבע<sup>[126*]</sup>. ובחודש אדר "בריא{{הערה|תענית כט, ריש ע"ב.}} (תקיף{{הערה|גירסת הרא"ש שם.}}) מזלו" ובריאות היא ברכה בטבע. חודש ניסן קשור עם נסים גלויים שלמעלה מדרך הטבע. ומזה באים לחודש אייר – ר"ת{{הערה|מאו"א מערכת א' אות פד. ב"ש לאה"ע סקכ"ו ס"כ. מגלה עמוקות אופן קכא.}} אברהם יצחק יעקב רחל, ד' רגלי המרכבה (גילוי אלקות שלמעלה מעולם), ור"ת{{הערה|ראה חי' חת"ס לשבת קמז, ב. שער יששכר (להרה"צ כו' ממונקאטש) מאמר אייר (בשם סה"ק).}} "אני ה' רופאך"{{הערה|בשלח טו, כו.
+ובהדגשה – בעמדנו עתה בסוף חודש ניסן, הבא לאחרי חודש אדר, וקרוב ממש לתחלת חודש אייר: חודש אדר קשור בכללות עם נס פורים שהוא נס המלובש בטבע<sup>[126*]</sup>. ובחודש אדר "בריא{{הערה|תענית כט, ריש ע"ב.}} (תקיף{{הערה|גירסת הרא"ש שם.}}) מזלו" ובריאות היא ברכה בטבע. חודש ניסן קשור עם נסים גלויים שלמעלה מדרך הטבע. ומזה באים לחודש אייר – ר"ת{{הערה|מאו"א מערכת א' אות פד. ב"ש לאה"ע סקכ"ו ס"כ. מגלה עמוקות אופן קכא.}} אברהם יצחק יעקב רחל, ד' רגלי המרכבה (גילוי אלקות שלמעלה מעולם), ור"ת{{הערה|ראה חי' חת"ס לשבת קמז, ב. שער יששכר (להרה"צ כו' ממונקאטש) מאמר אייר (בשם סה"ק).}} "אני ה' רופאך"{{הערה|[[שמות פרק טו|בשלח טו, כו]].{{ש}}131*. שם. וראה צפע"נ לרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב (בסופו).}}, שהברכה נמשכת בטבע העולם (רופאך), אבל באופן שלמעלה ממדידה והגבלה כיון שהיא באה מ"אני ה'", שבהיותה בעולם ובגלות שבהם שייך מצב של חסרון ("יפקד מושבך") שצריך לרפואה – נעשה "אני ה' רופאך" באופן שמלכתחילה "לא אשים עליך"<sup>[131*]</sup> – החיבור דשתי המעלות: נפלאות בהעלם דטבע ובנסים.
-*. שם. וראה צפע"נ לרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב (בסופו).}}, שהברכה נמשכת בטבע העולם (רופאך), אבל באופן שלמעלה ממדידה והגבלה כיון שהיא באה מ"אני ה'", שבהיותה בעולם ובגלות שבהם שייך מצב של חסרון ("יפקד מושבך") שצריך לרפואה – נעשה "אני ה' רופאך" באופן שמלכתחילה "לא אשים עליך"<sup>[131*]</sup> – החיבור דשתי המעלות: נפלאות בהעלם דטבע ובנסים.
 ובפרט ששבת זו היא גם בספירה ד"מלכות שבגבורה", גילוי מלכא משיחא מתוך גבורת הגלות, ושבת פ' שמיני, שבה נפעלת השלימות ד"שמיני שמונה שמינה" – הקשורה במיוחד עם משיח צדקנו – "כנור של ימות המשיח" הוא מ"שמונה נימין"{{הערה|שם=:6|ערכין יג, ב. וש"נ.}}, כיון שאז יהי' גילוי אלקות שלמעלה מהעולם, הגאולה מהמדידות וההגבלות דגדרי העולם, וביחד עם זה כפי שנמשכת בעולם ("שמיני שמונה").
@@ שורה 164: / שורה 158: @@
 ובהדגשה יתירה – מצד זה שמיד בתחלת חודש אייר, בב' אייר, חל יום הולדתו של אדמו"ר מהר"ש, וידוע הוראתו ונתינת כח שלו בענין "מלכתחילה רריבער"{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר מהורייי"צ ח"א ע' תריז.}} – שהוא דור הששי (מהבעש"ט), חזקה בכפליים, ומזה מגיעים לדור השביעי, דור השמיני, עד לדורנו זה – דור התשיעי (ג' פעמים ג' חזקה), שנעשה הכנה קרובה – בלי הפסק כלל – לעשירי יהי' קדש בגאולה האמיתית והשלימה.
-יד. ובכל זה מקבל כאו"א תוספת כח מאתפשטותא דמשה{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, א).}} שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובפרט שקראנו היום בבית הכנסת שלו [שהוא בית משולש: של מעשים טובים, תורה, ובעיקר – חחתפלה], כבכל הבתי כנסיות שבחו"ל של בנ"י – בפעם השמינית את פ' שמיני, כך שנעשה "שמיני שמונה שמינה",
+יד. ובכל זה מקבל כאו"א תוספת כח מאתפשטותא דמשה{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מד|תניא פמ"ד]] (סג, א).}} שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובפרט שקראנו היום בבית הכנסת שלו [שהוא בית משולש: של מעשים טובים, תורה, ובעיקר – חחתפלה], כבכל הבתי כנסיות שבחו"ל של בנ"י – בפעם השמינית את פ' שמיני, כך שנעשה "שמיני שמונה שמינה",
-ומבית תפלה זה נמשך הכח גם מחוץ לבית זה, עד בכל העולם כולו, גם בפינה נדחת (בגשמיות וברוחניות) בעולם, עד שנעשה "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"{{הערה|ישעי' נו, ז.}}, ביחד עם "מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו"{{הערה|שם, ח.}},
+ומבית תפלה זה נמשך הכח גם מחוץ לבית זה, עד בכל העולם כולו, גם בפינה נדחת (בגשמיות וברוחניות) בעולם, עד שנעשה "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"{{הערה|[[ישעיה פרק נו|ישעי' נו, ז]].}}, ביחד עם "מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו"{{הערה|[[ישעיה פרק נו|שם, ח]].}},
 – וכפי שמתקיים מעין זה בזמנים אלו (שנת נסים ושנת אראנו נפלאות) – ה"מקבץ נדחי ישראל" ממדינה ההיא בלי הגבלות (לא כפי שהי' קודם שבכדי לצאת משם היו צריכים ליחוס מיוחד ודרישה מיוחדת), והם באים לארץ ישראל, ג"כ בלי הגבלות (לא כפי שהי' בזמן שלפני זה, כידוע ומפורסם) – וזהו מהגילויים שלמעלה ממדידה והגבלה הבאים עוד בסוף זמן הגלות.
@@ שורה 190: / שורה 184: @@
 {{הערות שוליים}}}}
-[[קטגוריה:דבר מלכות|ג]]
 [[קטגוריה:דבר מלכות ספר ויקרא|י]]

דבר מלכות/שמיני: הבדלים בין גרסאות בדף

דבר מלכות/שמיני (הצגת מקור)

גרסה מ־21:11, 5 באוקטובר 2025