פסקי הסידור: הבדלים בין גרסאות בדף

→ העריכה הקודמת

פסקי הסידור (עריכה)

גרסה מ־22:03, 15 בנובמבר 2025

נוספו 65,359 בתים , 15 בנובמבר 2025

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,496

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{עריכה}}
 פסקי הסידור הינן הלכות התפילה למעשה שנכתבו על ידי [[אדמו"ר הזקן]] לאחר כתיבת ה[[שולחן ערוך הרב]].
 ישנם פסקים הנוגדים את השולחן ערוך ועל כן הינם הלכה למעשה מפני שנכתבו לאחר השו"ע.
+ההלכות נאגדו על ידי רבי דוד לאווט זקנו של [[הרבי שליט"א מה"מ]] בקונטרס "פסקי הסידור".
 ברוב סידורי חב"ד נכנסו הפסקים בתוך הסידור לפני הקטעים עליהם הם מלמדים, אמנם בסידור המהדורה המוערת ועוד כמה נכנסו הפסקים בסוף הסידור.
+סדר פסקי הסידור אינם מובנים דיים אמנם ניכר כי הרוב מסודר על פי [[סידור תורה אור]].
 === השכמת הבוקר ===
@@ שורה 74: / שורה 79: @@
 === סיום תפלת שחרית ===
 '''אחר''' שמונה עשרה בשחרית ובמנחה יאמר וידוי: אין אומרים אל ארך אפים לא בראש חודש ולא בחנוכה ופורים קטן וגדול ב' ימים ולא בערב פסח וט' באב: וכשמגביהין הספר תורה להראות הכתב לעם כל אדם ישתדל לקרב עצמו לתיבה כדי שיוכל לקרא מה שכתוב בספר תורה בעת הגבהת הספר תורה ויאמר (וזאת התורה גו'): מ"ס [מנהג ספרד] שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו אפילו כל חדש ניסן ופסח שני שהוא י"ד באייר ול"ג בעומר ומראש חדש סיון עד י"ב בו ועד בכלל דהיינו חמשה ימים אחר חג השבועות כי החג יש לו תשלומין כל שבעה וט"ו באב וערב ראש השנה ומערב יום כיפורים עד סוף תשרי וט"ו בשבט ובכל יום שיש בבית הכנסת מילה או חתן כל שבעת ימי המשתה ואין צריך לומר ט' באב ופורים קטן שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון ופורים גדול וחנוכה וראש חדש. גם במנחה ערב ראש חדש וערב חנוכה וערב פורים גדול וקטן וערב ל"ג בעומר וערב ט"ו באב וערב ט"ו בשבט אין אומרים תחנון ונפילת אפים. אבל במנחה שלפני ערב ראש השנה וערב יום כפורים וערב פסח שני נופלין: מנהג להניח תפילין דרבינו תם אחר התפלה בלא ברכה ולקרות קריאת שמע בהם ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והיה כי יביאך:
+=== תפלת הדרך ===
+תפלת הדרך צריך לאומרה משהחזיק בדרך חוץ לעיר ביום ראשון כשנוסע מביתו וטוב לומר מעומד אם אפשר בקל. ובשאר הימים שמתעכב בדרך עד שובו לביתו יאמר אותה בכל בוקר אפילו במלון ויחתום ברוך אתה שומע תפלה בלי הזכרת השם:
+=== סדר ברכת המזון ===
+'''בחנוכה''' ופורים אומרים כאן [לפני ועל הכל] ועל הנסים ואם שכח אזי כשיגיע אצל הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי וכו': שכח ולא אמר רצה בשבת אפילו בסעודה שלישית אם הוא קודם שקיעת החמה ונזכר קודם ברכת הטוב והמטיב אומר ברוך כו' שנתן שבתות כו'. ואם טעה ולא אמר יעלה ויבא ביום טוב אומר ברוך כו' אשר נתן כו'. בראש השנה אומר ברוך כו' אשר נתן כו'. בחולו של מועד אומר ברוך כו' אשר נתן כו' (ואינו חותם) וכן בראש חדש אומר ברוך כו' שנתן כו' ואינו חותם: ואם חל יום טוב (או ראש השנה או ראש חדש) בשבת ולא הזכיר לא של שבת ולא של יום טוב (או ראש השנה או ראש חדש) כוללן יחד ואומר ברוך כו' שנתן כו': וכל זה כשנזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אבל אם נזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו לא אמר אלא תיבת ברוך בלבד צריך לחזור לראש. במה דברים אמורים בשבת ויום טוב של שלש רגלים אבל בחולו של מועד וראש חודש אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר וכן בסעודה שלישית של שבת ויום טוב וכן בראש השנה ביום אבל בליל ראש השנה חוזר: נוסח ברכה אחרונה מעין שלש על תבשיל של ה' מיני דגן ועל היין ועל פירות מז' המינים שהם גפן תאנה ורמון זית ותמרה. ואם אכל פירות מז' המינים ומיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת ויאמר כך על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה כו' וחותם ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן והפירות:
+=== ברכת אירוסין ונשואין ===
+'''יברך''' על הכוס ואח"כ יאמר ברוך כו' אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות כו': ישתה החתן והכלה ואח"כ מקדש החתן את החלה בטבעת ואומר הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל: וקורין הכתובה ויברך שנית על הכוס ואח"כ יאמר [ז' ברכות]: ושותין החתן והכלה שנית ובברכת המזון אומר הברכות תחלה ואח"כ מברך על הכוס:
+=== דיני פדיון הבן ===
+'''מצות''' עשה לפדות כל איש ישראל את בנו שהוא בכור לאמו הישראלית מיום שלשים ולמעלה דהיינו ביום ל"א בחמשה סלעים ואם פדאו קודם אינו פדוי מכאן ואילך עובר בעשה. וחמש סלעים הם משקל שמונה לוט כסף נקי (שקורין פיי"ן זילב"ר) במשקל הקיסר דמדינתנו ואלו חמשה סלעים נותן לכהן בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מקרקעות עבדים ושטרות ואם פדה בהם אינו פדוי: יש שנהגו לעשות סעודה ואם יש שם יין עושה הפדיון בתוך הסעודה אחר המוציא ומברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון ואם אין שם יין עושה הפדיון שלא בתוך הסעודה ואז מברך הכהן על שאר משקים וסעודה זו היא סעודת מצוה:
+=== סדר קריאת שמע על המטה ===
+'''יש''' לומר קודם הזווג כדי לפרות מזמור לדוד ה' רועי וכו': צריך ליזהר בנטילת ידים קודם הזווג ולאחר הזווג גם לשפוך מים אצל המטה אחר התשמיש. וכתוב בזוהר לומר זה הלחש: עטיפא בקיטפא וכו':
+=== סדר תיקון חצות ===
+'''ואחר''' הדברים והאמת האלה כל החיל אשר נגע יראת ה' בלבם יסירו מסוה הבושה ויתאספו אגודות אגודות עשרה או פחות או אפילו ביחידות ויעשו כסדר תיקון חצות הנדפס בסידורים. והנה הגם שהזמן המובחר הוא בחצות האמיתי דוקא (דלא כמגן אברהם) אף על פי כן אין זה לעכב אלא תחלת זמנה היא מתחלת האשמורה התיכונה כמ"ש בזוהר פ' ויקהל שהן שתי שעות לפני חצות האמיתי בקיץ ובחורף וסוף זמנה נמשך עד אור היום למי שלא היה יכול להקדים כמ"ש בפרי עץ חיים ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת חז"ל שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה לעתיד דכתיב שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש וגו'. כן יהי רצון אמן: ישב על הארץ אצל המזוזה שבפתח ורגליו יחפים ממנעל ויתן אפר מקלה על מצחו במקום הנחת תפילין ובשומו האפר יאמר: לשום גו': (תיקון לאה) אומרים גם בימים שאין אומרים תחנון ואפילו בשבת ויום טוב וראש חדש רק שאין אומרים למנצח יענך ולא למנצח מזמור לדוד בבוא וכו' אבל שאר הסדר אומרים: ואחר התיקון אם קודם חצות ילמוד פרק אחד משניות שכל השונה הלכות מובטח לו כו' ואם אחר חצות ילמוד בזוהר הקדוש במאמרים המדברים מענין תפלות חצות לילה:
+=== סדר הכנסת שבת ===
+'''מאד''' מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה שקיעה הנראית דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור שאין שום הר במערב או בראשי גגים הגבוהים בעיר ולא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל כדי להוסיף מחול על הקדש מעט כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים משעה (שקורין מינוטין) אזי היא שקיעה האמיתית שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י. '''ואז''' הוא תחלת זמן בית השמשות לר' יהודה בברייתא ופסקו בגמרא הלכה כמותו בכניסת שבת לחומרא לפי שהוא ספק של תורה באיסור כרת וסקילה ח"ו ולא כר' יוסי דאמר שתחלת זמן בין השמשות הוא בסוף בין השמשות דר' יהודה שהוא בכדי חומש שעה וחצי חומש משעות השוות (שהן כ"ד במעת לעת והן י"ח מינוטין) אחר השקיעה האמתית בימים השוים שהם ימי ניסן ותשרי בארץ ישראל ואז הוא ודאי לילה לר' יהודה ומשך זמן שנמשך בין השמשות דר' יוסף הוא מועט מאד דהיינו ערך ב' חלקי ששים משעה לבד כי בשליש שעה משעות השוות אחר שקיעה האמיתית הוא ודאי לילה גם לר' יוסי בארץ ישראל בימים השוים (כמ"ש בסמ"ג בהלכות תרומה) שאז הוא זמן צאת ג' כוכבים בינונים בארץ ישראל בימים אלו וגם בכל החורף כמעט דהיינו שאז כשהרקיע בטהרתו והאויר זך נראים אז ג' כוכבים בינונים לזכי הראות מהאצטגנינין הבקיאים בגודל גוף הכוכבים כולם ברקיע (וכמ"ש בתשו' מהר"ם בן ברוך בשם ר"י) ובגודל אורם ויודעים שאלו ג' הנראים להם הם בינונים בגודל גופם ברקיע וגם באורם (וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה) והם אינם נראים לעולם לפני שקיעה האמיתית משא"כ בגדולים מהם בגופם או באורם שנראים לפעמים לפני שקיעה האמיתית כשהאויר זך והקטנים מהם בגופם או באורם אינן נראים עד לאחר זמן מה יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית ומה שנראים לפעמים כוכבים קטנים מאד מקודם לשליש שעה אחר השקיעה בארץ ישראל (וכפי ערך זה במדינותינו) הם באמת גדולים ברקיע אלא שלמראית עינינו נראים קטנים (כמ"ש בתשו' ר"י במהר"מ ב"ב שם והובאה ב"י ביו"ד סי' רס"ב ודלא כש"ך שלא ע"ש רק בב"י). '''ובמדינות''' אלו זמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים השוים הוא בכמו חצי שעה בקירוב אחר שקיעה האמיתית שהן ל"ד חלקי ששיים בקירוב אחר שקיעה הנראית בליל צח שהאויר זך וכן בכל החורף כמעט (שבמרחשון של חדשי החמה פוחת מעט מתשרי שנראים אז ג' כוכבים בכחצי שעה אחר שקיעה הנראית ובטבת עודף מעט על תשרי ובאדר חוזר ופוחת מעט כמברחשון ובניסן חוזר להיות בשוה עם תשרי ע' בס' אילים במעין חתום). ופסקו בגמרא הלכה כר' יוסי לחומרא כמו ביציאת שבת וקריאת שמע של ערבית וכיוצא בהן שאינו ודאי לילה עד צאת הכוכבים הבינונים בגודל גופם ברקיע ובאורם. ולפי שאין אנו בקיאים בהם לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה ובמוצאי שבת להוסיף אח"כ מעט מחול על הקדש. '''ובחורף''' שהימים קצרים ורבתה המכשלה מאד בנשים להדליק נר שבת אחר השקיעה וגם באנשים עמי הארץ וקלי הדעת במלאכות אחרות צריך להודיעם שהוא איסור גמור של תורה ולהוכיחם בדברים רכים וקשים אולי ישמעו לו אבל אם יודע שלא ישמעו לו לא יוכיחם ולא יודיעם כלל וכלל וכי מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים כדאיתא בגמרא גבי תוספת יום הכיפורים. '''והיינו''' דווקא תיכף אחר השקיעה עד סמוך לחצי שעה אחר כך כי אז בקרוב לחצי שעה אחר השקיעה בחורף חובה של תורה למחות בידם ביד חזקה בעונשים ונידויים אם לא ישמעו שבודאי איסור של תורה אין אומרים מוטב שיהיו שוגגים וכו' ובקיץ השיעור משתנה לפי החדשים מנטיית המדינה לצפון העולם וחסרון ידיעה בזה אינו נקרא ספק בזה ולכן צריך להחמיר ולמחות בכל תוקף במדינות אלו גם בקיץ בכחצי שעה אחר שקיעה האמיתית עכ"פ. '''ויש''' אומרים שספק של תורה דינו כודאי איסור של תורה לענין זה ולכן צריך למחות בכל תוקף בין בקיץ בין בחורף תיכף אחר שקיעה האמיתית שהוא תחלת בין השמשות דר' יהודה ולא אמרו בגמרא מוטב שיהיו שוגגים אלא לענין תוספת מחול על הקדש ולא לענין עצומו של יום אפילו לספיקו וכן עיקר להחמיר בשל תורה. '''אבל''' לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין בין בחול בין בשבת ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים בבין השמשות בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת. ('''אבל''' אין לסמוך כלל להקל על פי מ"ש הרב"י בש"ע הלכות שבת בשם יש אומרים והיא דעת רבינו תם וסיעתו שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית אחר השקיעה הוא יום גמור ואח"כ מתחיל בין השמשות דר' יהודה והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל שאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי כמארז"ל שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ד' מילין כי כבר חזר בו הב"י בשלחן ערוך יורה דעה הלכות מילה ופסק בפשיטות דאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות וכן פסק הש"ך שם וכן פסק הפרי חדש לאורח חיים סימן תרע"ב וטעמם ונמוקם עמהם כי רבינו תם וסיעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים רב שרירא ורב האי בנו (הובא לשונם בתשובות ר"מ אלשקר סימן צ"ו) ואחריהם רבינו חננאל (בש"ל) והרי"ף והרמב"ם והראב"ן וסיעתם ונגד ר"י בעל התוספות ובעל העיטור וסיעתם ואינהו בתראי וחלקו על רבינו תם וכ"כ הרא"ש בשם הרר"י. ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה נשגבה שהרי שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים שבדברי רז"ל בגמרא מבואר שם בפירוש בגמרא שהוא שיעור אחד ממש כשיעור ד' מילין שמן עמוד השחר עד נץ החמה ובעת עליית עמוד השחר נראה בעליל שהרקיע הוא מלא כוכבים ולא ג' כוכבים בלבד וככה הוא ממש ודאי בסוף הילום ד' מילין אחר השקיעה אבל זמן תחלת הלילה לענין מצות של תורה שהוא בצאת וראיית ג' כוכבים לבד ודאי שהוא מוקדם הרבה לזמן צאת וראיית כל הכוכבים כמו שנראים בעת עליית עמוד השחר ועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו וגם ראיות רבות ועצומות מסוגיות התלמוד לדעת הגאונים הגם שאין דבריהם צריכים חיזוק כנודע שדבריהם דברי קבלה):
+=== הלכתא רבתא לשבתא ===
+'''והן''' קצת אזהרות והערות להרים מכשולות ושגגות השכיחות ומצויות ולפי דעת הרבה מגדולי הראשונים יש בהן איסור כרת וסקילה במזיד וחיוב חטאת בשוגג ה' יכפר: '''שלא''' לסמוך על היתר הנהוג באם נפל זבוב או שאר פסולת לכוס או לקערה להוציאו ע"י כף ולשאוב קצת משקה עמו כו' כי יש בזה חשש חיוב חטאת ואיסור סקילה ח"ו. ואין תקנה רק לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת מתוכו. ולא ינפח עליו ברוח פיו עד שיצא. אבל מותר לנפח עליו להקריבו לדופן הכוס ואז יטהו וישפוך ממנו עד שיפול הפסולת מתוכו שכיון שנפילת הפסולת לחוץ הוא על ידי שאוחז בידו הכוס עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו הרי זה נקרא בורר אוכל מתוך פסולת ומותר כדי לשתות מיד וכן אם נפל לקערה שיש בה רוטב ואפילו שומן הצף על פני הרוטב לא יזרקנו על ידי כף עם רוטב שהרי זה כבורר פסולת מאוכל וחייב: '''ליזהר''' מאד שלא לאכול בשבת פולין (שקורין באב) בין חיין בין מבושלים בעודם בשרביטין שלהם כי מאחר שאין השרביט ראוי לאכילה יש בהם משום מפרק לדברי הכל שהוא תולדת הדש וחייב חטאת וסקילה ח"ו ואעפ"י שכבר ניתקו הפולין מהשרביט על ידי הבישול ואינן מחוברים בו. וכן בשומשמין. ובעל נפש יחמיר לעצמו גם במין קטניות (שקורין ארבעס) בעודן בשרביטן אף שהשרביטין ראויים לאכילה כי אין זה היתר ברור: '''טוב''' למנוע מלאכול אגוזים ולוזים בשבת אלא אם כן הוציאם מקליפתם מערב שבת כי הנה אף בעוד שהפרי מונח בקליפתו כולו או מקצתו מותר להסיר קליפתו בידו ואין בו משום בורר פסולת מאוכל מכל מקום לאחר שהוסרה הקליפה אם מונחת איזה חתיכת קליפה בין חתיכות פרי או בין שלמים אם מסירה משם חייב חטאת וסקילה משום בורר פסולת מתוך אוכל אלא יברור הפרי מהקליפות ולא יגע בקליפות כלל. ואפילו אם הקליפות מונחות לבדן בלי שום פרי ביניהן יש איסור גדול בטלטולן משום מוקצה כנודע. וקשה להזהר בכל זה: '''אף''' על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש מכל מקום אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי עם היד סולדת בו. ולכן צריך ליזהר במאד שלא להחם בשר או עופות צלוים או מבושלים אם יתחמם המוהל הנמחה מהם עד שהיד סולדת בו משום איסור סקילה וכרת ח"ו וכן שלא לשפוך בכלי ראשון שהיד סולדת בו על צוקער כי מאחר שהצוקער נמחה יש בו משום בישול. ולכן אין להקל במלח שלנו אף שנתבשל תחלה שמאחר שחוזר ונמחה אין להקל בו יותר מבמלח שבימיהם לפי חילוק הדעות שבשלחן ערוך שיש אוסרים אפילו ליתן בכלי שני שהיד סולדת בו. והמחמיר תבוא עליו ברכה:
+=== עירובי חצרות ===
+'''נהגו''' לקבץ קמח מכל בית ובית בערב פסח ועושין מצה אחת שלימה ומערבין בה לכל שבתות השנה ונוהגין שהשמש נותן המצה ביד אחד שיזכה בשביל כל הקהל וכשהוא מזכה צריך לזכות לכל בני החצר או המבוי ולכל מי שיתוסף עליהם. ולא יעשו עירוב חצרות בערב פסח אלא אם כן יש ב' בתים בחצר בית הכנסת שיותרו על ידי עירוב זה לטלטל ולהביא העירוב מזה לזה:
+=== עירובי תחומין ===
+'''יניח''' מזון שתי סעודות מערב יום טוב או מערב שבת או לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות וקונה שביתה כאילו שם ביתו ויכול להלך משם אלפים אמה לכל רוח שירצה והעירוב יהיה בתוך אלפים מביתו ויברך: ברוך כו' על מצות עירוב בדין יהא שרא כו': ואם מערב לרבים יאמר ולפלוני או לבני מקום פלוני ואין מערבין עירובי תחומין אלא לדעת על כן צריך להודיעם קודם חשיכה שהניח עירובו בשבילם: סדר מנחה ערב שבת אומרים הודו בכל ערב שבת קודם מנחה לבד כשחל יום טוב או חול המועד בערב שבת אין אומרים הודו:
+=== קבלת שבת ===
+'''יום''' טוב וחול המועד שחל בשבת אין אומרים לכו נרננה רק מתחילין מזמור לדוד: תפלת ערבית מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן ובשבת ושמרו (וביום טוב וראש השנה ויום הכיפורים פסוקים אחרים מעין קדושת היום) ויש להם על מה שיסמוכו אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת (ויום טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים ואין להפסיק להכריז יעלה ויבא בליל ראש חדש:
+=== שחרית לשבת ===
+'''יחיד''' המתפלל אינו צריך לומר יקום פורקן זה [בתרא] ולא מי שברך: נכון לידע המולד קודם שמברכין החדש: אב הרחמים אומרים בכל שבת לבד כשמברכין החודש וכשאין אומרים תחנון אין אומרים אותו. כשמברכין ראש חדש סיון אומרים אותו:
+=== מוסף לשבת ===
+'''מוספין''' קודמין לבזיכין לזאת נכון לומר פרשת בזיכין ולחם הפנים אחר תפלת מוסף שבת:
+=== מנחה לשבת ===
+'''כשקורין''' בתורה אומרים חצי קדיש ואח"כ אומרים: ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך: ואחר קריאת התורה מתפללין שמונה עשרה ואומרים חצי קדיש קודם שמונה עשרה ובמקום שאין ספר תורה אומרים החצי קדיש אחר ואני תפלתי:
+אין אומרים צדקתך ביום שאין אומרים תחנון:
+=== סדר סעודה שלישית ===
+'''יאמר''' מזמור לדוד ה' רועי וגו' ואין קידוש בסעודה זו. וטוב לאכול דג בסעודה זו יותר מבשאר סעודות:
+=== מסכת אבות ===
+'''נוהגין''' לומר פרקי אבות פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה ואומרים לפני משנת כל ישראל ואחריו משנת רבי חנניא בן עקשיא ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ:
+=== סדר הבדלה ===
+'''בשעת''' ברכת בורא מיני בשמים צריך לאחוז הכוס בשמאלו והבשמים בימינו ובשעת ברכת בורא מאורי האש צריך לאחוז הכוס בימינו. ואח"כ יביט בצפרנים. ויחזור ויאחוז הכוס בימינו בברכת הבדלה: בברכת בורא מאורי האש יביט בד' צפרניו והמה יהיו כפוים על האגודל ולא יראה האגודל: אחר הבדלה אומרים ויתן לך:
+=== קידוש לבנה ===
+'''על''' פי הקבלה אין לקדש הלבנה עד אחר ז' ימים למולד. ויש לקדש הלבנה בבגדים חשובים ונאים וקודם הברכה יאמר (הללויה הללו גו'): יאשר רגליו ויביט בלבנה פעם אחת קודם הברכה וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל: ידלג שלשה דילוגים ויאמר: ברוך עושך וכו'. ככה יעשה ג' פעמים ידלג ג' דילוקים ואומר מבורך עושך וכו' עד כאן. וינער שולי טלית קטן:
+=== דיני הלולב ===
+'''לולב''' עם המינים. ג' מיני לולב דהיינו לולב והדס וערבה יהיו קשורים ואגודים יחד ולא יהיה חוט או משיחה חוצץ ביניהם ובשעת נטילה יהיה שדרת הלולב נגד פניו ויהיו ג' הדסים א' בימינו וא' בשמאלו וא' באמצע השדרה נוטה קצת לימין ושני בדי ערבות א' לימין וא' לשמאל: ומן הדין יש לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל אלא לפי שמצות נטילתו בסוכה הוא מצוה מן המובחר ואי אפשר לצאת מבית הכנסת מפני הרואים לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה יברך: ויקח הלולב תחלה לבדו בימינו ויברך ואח"כ יקח האתרוג בשמאלו ובמקום סיום הלולב והדס וערבה יחבר האתרוג עם הלולב וינענע לששה קצוות ח"י נענועים שבכל צד שינענע יעשה ג' הולכות וג' הובאות דהיינו הולכה והובאה ג' פעמים ובכל הובאה יגע סוף הלולב ומיניו והאתרוג לחזה שלו ממש. וכשינענע יזהר שלא יגע ראש הלולב בכותל רק שיהיה חלל בינתיים: סדר הנענועים הראשון לדרום השני לצפון הג' למזרח הרביעי למעלה החמישי למטה ולא שיהפך ח"ו ראש הלולב למטה אלא שההולכה תהיה לצד מטה וההובאה לצד מעלה הפך מלמעלה (וכן בכל הנענועים יהיה ראש הלולב לצד מעלה אלא שהולכה תהיה לאותו צד שמנענע) הששי למערב: ובהלל יעשה ד' פעמים ח"י נענועים דהיינו פעם אחת בהודו לה' שבתחילה ואחד באנא ה' הושיעה נא ואחד בכופלו אנא ה' הושיעה נא ואחד בהודו לבסוף: ואם בירך על הלולב אחר התפלה בבית הכנסת לא ינענע בהלל אלא ג' פעמים דהיינו בהודו תחלה וסוף ובאנא פעם אחת (כמ"ש בר"מ):
+=== הלל ===
+'''אלו''' ימים שגומרים בהם את ההלל ב' ימים וב' לילות ראשונים של פסח. ב' ימים דשבועות. ט' ימים דסוכות. ח' ימים דחנוכה.  ובימים שאין גומרים את ההלל יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף והקהל יענו אמן ויצא בברכתו: בראש חדש [אחר אמירת הלל] וביום טוב ובחול המועד קדיש שלם ובחנוכה חצי קדיש: בראש חדש וביום טוב ובחול המועד אומרים כאן שיר של יום. ובראש חודש אומרים ברכי נפשי אחר שיר של יום קדיש יתום: ומוציאין ספר תורה וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי. קדיש על ספר תורה. ואח"כ אומרים אשרי ובא לציון ומכניסין ספר תורה להיכל. ואחר כך אומר הש"ץ חצי קדיש ומתפללים תפלת המוסף. ומסירין התפילין בראש חדש קודם הקדיש. ובחנוכה ג' גברי וקדיש אשרי ובא לציון קדיש שלם ומכניסין ספר תורה להיכל ואח"כ אומרים בית יעקב:
+=== סדר עירוב תבשילין ===
+'''כשחל''' יום טוב ביום ה' וביום ו' או ביום ו' ובשבת יקח בערב יום טוב הפת משבת וגם תבשיל חשוב עמו כגון בשר או דג ויתן ביד אחר לזכות על ידו לכל הקהל ואומר: אני  מזכה לכל מי שרוצה לזכות ולסמוך על עירוב זה: ומי שזוכה נוטל בידו ומגביה טפח וחוזר ונוטל מיד הזוכה והמזכה מברך: ברוך כו' על מצות עירוב בדין יהא שרא כו':
+=== תפלת שלש רגלים ===
+'''במוסף''' של יום טוב הראשון של פסח מתחילין לומר מוריד הטל ובמוסף שמיני עצרת מתחילין לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ואין הצבור רשאין להתחיל עד שישמעו מפי הש"ץ ונוהגין שהשמש מכריז קודם התפלה לפיכך לא די כשיכריז משיב הרוח לבד אלא יאמר גם כן מוריד הגשם:
+=== סדר התרת נדרים ===
+'''מבואר''' בגמרא ובפוסקים שאין שייך שאלה היתר והפרה רק לנדרים ושבועות שאדם נודר או נשבע במה שנוגע לעצמו בלבד כגון אוכל או לא אוכל אישן או לא אישן וכדומה אבל במה שנודר או נשבע לחבירו או לשום מי שמשביעו יהיה מאיזה עם ודת שיהיה אין מועיל שום היתר והפרה ושאלה בעולם: בערב ראש השנה קודם חצות. וטוב שיהא עדה שלמה: ואחר כך מוסר מודעה לפניהם ואומר בלשון הזה: הרי אני מוסר מודעה כו': סדר הנזיפה יאמר לפני העדה: אם עברתי כו': אז יתרחק מן העדה הקדושה ד' אמות ויחלוץ מנעליו וירחץ ידיו וישב על הארץ כאבל ויתן אפר על ראשו ויאמר זה: הריני יושב כו': ואח"כ קוראים אותו הבית דין ואומרים: אחינו אתה כו': יעמוד מן הארץ ויתפלל בדמעות שליש: יהי רצון כו': ואזי גם המתירין משיבין לו בלשון הזה: כלם יהיו מותרים לך כו':
+=== קידוש לראש השנה ===
+'''בליל''' שני של ראש השנה נוהגין להניח פרי חדש בפני המקדש ויתן עינו בו ויאמר שהחיינו. ואם אין פרי חדש מצוי מכל מקום יאמר שהחיינו: בראש השנה בלילה ראשונה נוהגין לאכון תפוח מתוק בדבש בתחלת הסעודה וצריך לברך בתחלה: ברוך כו' בורא פרי העץ: ואחר כך יאמר: יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה:
+=== תפלת ראש השנה ===
+'''אין''' לומר בראש השנה אבינו מלכנו שיש בו הזכרת חטא או עון כגון אבינו מלכנו חטאנו או סלח ומחול וכו' וכיוצא בזה: נוהגין בליל הראשון של ראש השנה לומר לחבירו: לשנה טובה תכתב ותחתם:
+=== סדר תקיעות ===
+'''אחר''' קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר ויאמר קפיטיל זה ז' פעמים (למנצח לבני קרח מזמור):
+=== סדר תשליך ===
+'''אחר''' מנחה יום א' דראש השנה קודם שקיעת החמה טוב לילך מחוץ לעיר אל באר המים או מעין כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא ויאמר י"ג מדות שבפסוקים מי אל כמוך שהם כנגד י"ג מדות ה' ה' אל רחום וגו' ויכוין בכל מדה אל מדה אחת שבפסוק ה' ה' אל רחום וגו' ולא יאמרם. ואחר כך מן המצר וגו' והם כנגד ט' מדות ה' ארך אפים וגו':
+=== סדר כפרות ===
+'''בערב''' יום הכיפורים מנהג לשחוט תרנגול לבן הנקרא גבר ושוחטים אותו באשמורת הבוקר אחר סליחות כי אז חוט של חסד גובר בעולם ואנו שוחטין אותו להכניע הגבורות ומוציאין ממנו דמו כדי להמתיקו ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח. ויהיו הכפרות כפי חשבון בני אדם שבבית זכר לזכר נקבה לנקבה ולמעוברת שוחט ג' אחת בשבילה וזכר ונקבה בשביל ספק הולד: ויאמר ג' פעמים בני אדם: בערב יום הכפורים יש להרבות באכילה ושתיה כמו שיעור ב' ימים ערב יום כיפורים ויום הכיפורים: מלקות ילקו קודם טבילה ומנחה:
+=== כל נדרי ===
+'''בענין''' הספרים שמוציאין ליל יום הכפורים ואומרים עליהם כל נדרי היא מצוה גדולה לקנות ספר ראשון ויאמר פסוק: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:
+ליל יום כפור
+'''וטוב''' שלא לישן בליל יום הכפורים אלא לעסוק בתורה: אחר ערבית יש לומר ד' מזמורים הראשונים שבתהלים כי יש בהם ש"י תיבות כמנין קרי ור"ת וס"ת מהמזמורים מנין קל"א כמנין סמא"ל כדי להנצל מקרי. וגם יכוין בשם יהו"ה בנקוד בברית:
+=== נעילה ===
+'''ואומרים''' אבינו מלכנו בנעילה אפילו אם חל יום הכפורים בשבת ובמקום כתבנו אומרים חתמנו:
+=== הבדלה ===
+'''אין''' מברכין במוצאי יום הכיפורים בהבדלה אלא על אור ששבת ולא על אור החדש היוצא מאבנים:
+=== סדר הושענות ===
+'''כל''' ימי הסוכות תכף אחר הלל קודם קדיש שלם אומרים הושענות וכן בהושענא רבה. בכל יום מקיף את התיבה פעם אחת בלולב ואומרים הושענא אחת ובהושענא רבה מקיפים ז' פעמים ואומרים ז' הושענות וזהו סדרן ואין לחלק ולשנות סדר זה באיזה יום שחל יום טוב מימות השבוע. ובשבת אין אומרים הושענות כלל: [בהושענא רבה] אומרים ו' הושענות של כל ימי הסוכות ומקיפין את התיבה בכל פעם ואח"כ אומרים למען איתן ומקיפין גם כן: ואחר כך נוטל בידו הערבה וחובט ה' חבטות בקרקע כדי למתק ה' גבורות ויאמר: יהי רצון כו':
+=== סדר הקפות בשמחת תורה ===
+'''מנהג''' ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת גם כן כמו בשמחת תורה ולהקיף בליל שמיני עצרת שבע הקפות עם הספרים סביב התיבה בשמחה גדולה ולרקד בפניהם ולרנן ולסבב עמהם בשמחה רבה וגם כי עשה כן בבית הכנסת שלו אם הולך לבית הכנסת אחר שלא גמרו ירנן וישמח גם כן עמהם. וכן בליל שמחת תורה. ויש נוהגין גם כן ביום שמחת תורה: ואחר כך [אחרי אמירת פסוקי אתה הראת] מוציאין כל הספרי תורות שבהיכל ומסבבין המגדל ז' פעמים ואומרים אנא וכו' ועוד מזמורים כפי המנהג:
+=== דיני חנוכה ===
+'''יברך''' בכל לילה להדליק נר חנוכה ושעשה נסים ובלילה ראשונה יברך גם כן שהחיינו. ואין להדליק עד שיגמור כל הברכות. המנהג הנכון לדבק הנרות או לתלות המנורה בעובי המזוזה בחלל הפתח. ויתחיל להדליק בליל ראשון מנר הימין ומליל שני ואילך יברך על הנוסף וילך משמאל לימין:
+=== סדר קריאת המגילה ===
+'''חייב''' אדם לקרוא את המגלה בלילה ולשנותה ביום. וצריך לפשוט המגלה כאגרת. ומברכין עליה שלש ברכות הללו. אך אין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום. ונוהגין לומר בלילה קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם קריאת המגלה: כשקורין המגלה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו [ברוך כו' הרב את ריבנו וכו'] אבל לא ביחיד: ואחר קריאת המגלה בלילה אומרים ואתה קדוש (ואם חל במוצאי שבת אומרים ויהי נועם ואתה קדוש) קדיש בלא תתקבל: ביום אומרים אחר קריאת המגלה אשרי ובא לציון קדיש שלם וקודם קריאת התורה והמגלה אחר תפלת י"ח אין אומרים אלא חצי קדיש:
+=== סדר הנהגות של פסח ===
+'''המנהג''' להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה כדי שימצאם הבודק ועל פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתין. וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך כו' על ביעור חמץ: וצריך לחפש לאור הנר בכל המחבואות גם בסדקים שבקרקע: ולא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אפילו מעניני הבדיקה ונכון שלא ישיח שלא מעניני הבדיקה כל זמן בדיקתו ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו ולא ישיחו בינתים ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר: ואחר הבדיקה יזהר בחמץ שמשייר להצניעו למחר לשרפה או לאכילה לשמרו שלא יוליכוהו אנה ואנה שלא יתפרר ויתגרר ממנו על ידי תינוקות או עכברים: וגם צריך לבטל אחר הבדיקה ויאמר: כל חמירא כו': ביום י"ד בשעה ה' יעשה לו מדורה בפני עצמו וישרפנו ויבטלנו ובביטול היום יאמר: כל חמירא כו': ויש לשרוף עשרה פתיתין ובשעת שריפת החמץ יאמר זה: יהי רצון כו':
+=== סדר קרבן פסח ===
+'''ונשלמה''' פרים שפתינו ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין הערבים ובזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים כן ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפלת המנחה ויאמר זה: קרבן פסח מביא כו': זה הענין בקיצור גדול. וצריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה' בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו אמן:
+=== סדר הגדה ===
+'''יסדר''' על שולחנו קערה בג' מצות מונחים זה על זה הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן ועליו לימין הזרוע וכנגדו לשמאל הביצה תחתיהם באמצע המרור ותחת הזרוע החרוסת וכנגדו תחת הביצה הכרפס ותחת המרור החזרת שעושין כורך: בפסח שותה הכוס בישיבה בהסבת שמאל דרך חירות: ורחץ. ונוטל ידיו ואינו מברך: כרפס. נוטל פחות מכזית כרפס ויטבול במי מלח או חומץ ויברך: ברוך כו' בורא פרי האדמה: יכוין להוציא גם המרור בברכה זו: יחץ. ויקח מצה האמצעית ופורסה לשנים חלק אחד גדול מחבירו וחלק הגדול יניח לאפיקומן והקטן מניח בין הב' מצות: מגיד. ומגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר: הא לחמא כו': מסלקין הקערה עם המצות לצד אחר ומוזקין לו כוס ב' וכאן הבן שואל מה נשתנה: ומחזירין הקערה ומגלין מקצת הפת ואומרים עבדים וכו': צריך להגביה הכוס ולכסות הפת [בעת אמירת והיא שעמדה] כן כתב האר"י ז"ל [ואח"כ] יעמיד הכוס ויגלה הפת: באמירת דם ואש ותמרות עשן ישפוך ג' שפיכות ואין ליטול באצבע לשפוך כי אם בכוס עצמו וישפוך לתוך כלי שבור (ויכוין שהכוס הוא סוד המלכות ושופך מהיין שבתוכו סוד האף והזעם שבה על ידי כח הבינה לתוך כלי שבור סוד הקליפה שנקראת ארור): באמירת עשר מכות ישפוך עשר שפיכות מהכוס עצמו כנ"ל (ויכוין בשפיכה גם כן כנ"ל) ומה שנשאר בכוס (נעשה סוד יין המשמח) לכך לא ישפוך אלא יוסיף יין: נוטל הפרוסה בידו ויאמר: מצה זו כו': נוטל המרור בידו ויאמר: מרור זה כו': יכסה את הפת ויגביה את הכוס [לפני אמירת לפיכך כו'] ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו: ומברך ושותה בהסיבה: רחצה. ואחר כך נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים: מוציא. ויקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלימות ויאחזם בידו ויברך: ברוך כו' המוציא כו': מצה. ולא יבצע מהן אלא יניח המצה השלישית להשמט מידו ויברך על הפרוסה עם העליונה טרם ישברם ברכה זו. ויכוין לפטור גם כן אכילת הכריכה שממצה השלישית וגם אכילת האפיקומן יפטור בברכה זו: ברוך כו' על אכילת מצה: ואחר כך יבצע כזית מכל אחד משתיהן ויאכלם ביחד בהסיבה: מרור. ואחר כך יקח כזית מרור ויטבל בחרוסת וינער החרוסת מעליו כדי שלא יתבטל טעם המרירות ויברך ברכה זו: ברוך כו' על אכילת מרור: ויאכלנו בלא הסיבה: כורך. ואחר כך יקח מצה הג' וחזרת עמה כשיעור כזית ויטבול בחרוסת ויכרכם ביחד ויאמר זה: כן עשה הלל כו': ואוכלם ביחד: שלחן עורך. ואחר כך אוכל ושותה כדי צרכו ויכול לשתות יין בין כוס ב' לג': צפון. ואח"כ יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו לכל אחד כזית ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן ויאכל בהסיבה וצריך לאכלו קודם חצות: ברך. ואח"כ מוזגין כוס שלישי ואומר עליו ברכת המזון ואחר ברכת המזון קודם שתיית כוס שלישי יברך: ברוך כו' בורא פרי הגפן: ושותה בהסיבה: מוזגין כוס ד' ופותחין הדלת ואומר: שפוך כו': הנוהגין לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין ברכה זו [ישתבח] ובין ברכת הכוס אלא מיד אחר כך יברך על כוס ד': ברוך כו' בורא פרי הגפן: ושותה בהסיבה: ואחר כך יאמר: לשנה הבאה בירושלים:
+=== ספירת העומר ===
+בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת העומר תיכף אחר תפלת ערבית. אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל הסדר בחוץ לארץ והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפלה מוקדם לברכה [הגה"ה מסדור אדמו"ר בעל הצמח צדק: דלפי הדין אסור לאכול עד שיספור ומה גם דבכל אורך הסדר קרוב הדבר שישכח מלספור או שיספור אחר חצות]: ואם שכח ולא ספר בלילה סופר ביום בלא ברכה כנודע: וזמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות הלילה לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה וזמן זה של עמוד השחר  נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל ולכן משהגיע חצות ליל י"ז תמוז אסור לאכול: יכוין לספירה של אותו הלילה ולתיבה אחת של אנא בכח ותיבה אחת של מזמור אלקים יחננו ואות אחת מפסוק ישמחו:
+=== סדר נטילת ידים לסעודה וקצת הלכותיה בקצרה ===
+(א) גרסינן בגמרא המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות ופירש רש"י שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית בצמצום. אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. ועל כן אין ליטול ברביעית מים בצמצום אלא יטול בשפע גם על חפניו עד הפרק. דהיינו עד מקום חבור כף היד לקנה הזרוע. ויזהר לעיין היטב שיגיעו המים בכל שטח היד סביב סביב. וגם בכל אורך האצבעות. וברחבן סביב. ויהיה ריוח מעט בין אצבע לאצבע. ויהיו מוגבהין כלפי מעלה קצת בכדי שיגיעו שם המים היטב וגם על ראשי האצבעות. ואם בשפיכה אחת לא הגיעו המים בכל שטח היד אין תקנה לשפוך על אותו מקום לבדו שלא הגיעו המים. שאין נטילה לחצאין. אלא צריך לחזור ולשפוך על כל היד כבתחלה: (ב) הרוצה לקיים מצות נטילת ידים לדברי הכל צריך ליזהר לשפוך על כל יד ב' פעמים לעולם אף ששפך רביעית ויותר (ראב"ד רשב"א מהירושלמי וכר' יוסי רפ"ב דידים דלא כר"מ) שיגיעו המים בכל שטח היד סביב עד הפרק כמו בשפיכה הראשונה ממש כי המים שעל היד משפיכה הראשונה נטמאו מהיד והמים השניים מטהרים את הראשונים ולכן צריך לשפוך ב' פעמים רצופים ולא יגע בכלי בידו הלחה בין שפיכה לשפיכה פן יגע בידו השניה או בלחלוחית זו שעל הכלי שבאה ממים טמאים שעל ידו הראשונה ואף שיחזור וישפוך על ידו השניה שתי פעמים אין המים שעל יד זו מטהרים את הלחלוחית מים טמאים שנטמאו מיד הראשונה: (ג) ואפילו אחר ששפך ב' פעמים על יד זו יזהר שלא יגע בה בידו השניה שאינה נטולה ואם נגע צריך לנגבה במפה תחלה יפה מהמים הראשונים שנטמאו בנגיעת יד שאינה נטולה הטמאה ואחר כך חוזר ושופך עליה ב' פעמים כראוי. וכן יעשה אם נגע בה אחר ששפך עליה פעם אחד וכן אם נגע בה איש אחר שלא נטל ידיו. וכן אם אחר שנטל ידיו וניגבן נגע ביד איש אחר ששפך עליה פעם אחד לבד או בלחלוחית שעל הכלי הבאה מיד האיש ההוא ששפך עליה פעם אחד לבד שהם מים טמאים מקנחם היטב ויחזור ויטול ליד זו שנגע בה נטילה כשרה לשפוך עליה ב' פעמים כראוי ואפילו באמצע הסעודה ואין צריך ליטול ידו השניה וכדין הנוגע במקום הטינופת באמצע הסעודה: (ד) ואחר ששפך ב' פעמים על יד זו וב' פעמים על יד זו מצות חכמים לשפשפם יפה זו בזו לטהרה יתירה. ולפי ששפשוף זה הוא מכלל מצות נטילת ידים לכך יברך ברכת על נטילת ידים קודם שפשוף זה כדי שתהא הברכה כמו עובר לעשיית המצוה כשאר ברכות המצוה אף שאינה עובר לעשייתה ממש שלא רצו חכמים לתקן לברך קודם הנטילה ממש לפי שמן הסתם אין הידים נקיות. ואם לא בירך קודם השפשוף יברך אחר כך קודם הניגוב. ואם שכח יברך אחר כך: (ה) וע"פ הקבלה יש להגביה ידיו בשעת הברכה ואין לומר ואשא כפי כו'. כי אין להפסיק בין נטילה לברכה כלל וכלל וצריך לתכפן בכל מה דאפשר. ויש לשפוך על יד ימין תחלה ואחר כך על יד שמאל. אך ע"פ הקבלה יקח הכלי עם המים ביד ימינו תחלה ויתננו לשמאלו וישפוך בשמאלו על ימינו תחלה ואחר כך ישפוך בימינו על שמאלו: (ו) וקודם הנטילה צריך לעיין בידיו אם אין עליהם שום דבר החוצץ. וצפורן שהיא גדולה והיא עודפת חוץ לבשר צריך לנקר הצואה שתחתיה חוץ לבשר משום חציצה. ובצק אפילו כנגד הבשר חוצץ. ואם יש עליהן איזה לכלוך צריך להעבירו תחלה על ידי שפשוף מים יפה. יזהר לקנח ולנגב המים יפה מהיד קודם נטילה כי הם מים טמאים ויטמאו את מי הנטילה. וכן היוצא מבה"כ ונוטל ידיו מעט לברך א"י צריך לנגבן היטב תחלה קודם נטילת ידים לסעודה אך מן הדין יכול לברך אשר יצר אחר ברכת על נטילת ידים. ואין בזה משום הפסק בין נטילת ידים לסעודה. אבל צריך ליזהר מלהשיח בינתים אפילו שיחה קלה ואפילו ללמוד לא נכון: (ז) וצריך ליזהר שיהיו המים כשרים לנטילת ידים דהיינו שלא נשתנו מראיהם ולא נעשה בהם שום מלאכה. שאם נשתנו מראיהם בין מחמת מקומם בין מחמת דבר שנפל לתוכם כגון שנפל לתוכם יין או שכר. וכן אם נשתנו מראיהם מחמת עשן או ד"א פסולים לנטילת ידים. אבל אם נשתנו ונעשו עכורים מחמת עפר וטיט כשרים. אך אם הם עכורים כל כך עד שאין הכלב שותה מהם פסולים. וכן אם אין הכלב יכול לשתות מהם מחמת שהם סרוחים או מרים או מלוחים פסולין ולכן מי הים פסולין לנטילת ידים: (ח) אבל מותר להטביל ידיו בים. וכן במי גשמים המכונסין בקרקע אף שהם סרוחים ועכורים עד שאין הכלב יכול לשתות מהם והוא שיש בהם מ' סאה שהם ראוים לטבילה. וגם יהיו מכונסים באשבורן ולא זוחלין והולכין. שמי גשמים הזוחלין פסולים לטבילה. אבל במעיין מטבילים הידים אפילו בזוחלין. ואפילו בפחות הרבה מארבעים סאה אלא שהידים מתכסים בו לבד. ובשעת הדחק יש לסמוך על יש מקילין בנטילת ידים להטבילן במי גשמים או הפשרת שלגים המכונסים באשבורן אף על פי שאין בהם מ' סאה אלא כדי לכסות הידים בלבד כגון המהלך בדרך והוא רחוק מהמים ואין עמו כלי לשאוב וליטול ממנו לידיו או שהם סרוחים או עכורים ופסולים לנטילה אבל אין להקל להטביל בשאובין שבקרקע אפילו יש בהם מ' סאה ולא בשלג שאינו מרוסק שע"פ הארץ אף על פי שמחובר יחד מ' סאה ויותר אבל מותר ליטול ידיו בשעת הדחק בשכר שלנו או מי דבש שעיקרן מים ואין בהם משום שנוי מראה הואיל ונשתנו לשבח: (ט) וכל המטביל ידיו לסעודה יש אומרים לברך על טבילת ידים או על שטיפת ידים ולא על נטילת ידים ויש אומרים שאין לברך על טבילת ידים אלא על נטילת ידים ולכתחלה טוב לברך על שטיפת ידים ויוצא לדברי הכל אך אם בירך על טבילת ידים או על נטילת ידים אין צריך לחזור ולברך והמטביל ידיו דיו להטביל פעם אחת לבד רק שיעיין בהם שאין בהם שום דבר החוצץ: (י) מלאכה הפוסלת במים כיצד כגון ששכשך בתוכם איזה כלי הצריך הדחה להדיח בהן וכן ירקות הצריכים הדחה או ששרה בתוכם ירקות כדי שלא יכמשו או ששרה בתוכם כלים שנתבקעו בימות החמה כדי שיכוצו וכן שאר כל דבר שנשרה בתוכם במתכוון ולא שנפל לתוכם מאליו וכן אם העמיד בתוכם כלי של מים חמין או של יין לצננם ה"ז מלאכה ופסולה ואין צריך לומר מים שמדד בהם איזה כלי לידע מדתו והיוצא מבה"כ או שנגע במקום המטונף שבגופו שצריך לנקות ידיו ושכשכן תוך כלי של מים נפסלו לנטילת ידים ואפילו טבל בהם אצבעו הקטנה לנקות נפסלו כל המים שבכלי אבל אם חפן מהם בחפניו ומשפשף ידיו לנקותן במים שחפן הרי המים הנשארים בכלי לא נעשה בהם מלאכה וכשרים. ומים כשרים שנפלו לתוכם מעט מים פסולים בטלים ברוב: (יא) בהמה חיה ועוף ששתו מכלי של מים הרי המים הנשארים לא נעשה בהם שום מלאכה וכשרים. אך אם שתה מהם כלב או חזיר או שאר דבר מאוס כל שבני אדם נמנעים לשתות מים הנשארים בכלי משום מיאוס יש פוסלין משום שנעשו כשופכין וטוב לחוש לדבריהם: (יב) הכלי שנוטל ממנו לידים צריך שיהיה מחזיק רביעית וצריך להיות שלם בלי שום נקב או סדק מפולש ואפילו מחזיק רביעית ויותר מהנקב ולמטה כי מאחר שמהנקב ולמעלה אין תורת כלי עליו נמצא שהמים הבאים על ידו מפי הכלי ולמעלה אינם באים מכלי אפילו אותן קנקנים שמתחלת עשייתן עושין האומנים בהם נקב בצדיהם סמוך לפיהם אין עליהם תורת כלי מהנקב ולמעלה ואין נוטלין ממנו לידים דרך פיו וכן אותם קנקנים שיש להם כמין דד בולט בגובה יותר משפת הכלי ולמעלה שיוצקין ממנו דרך דד הבולט בגובה אין נוטלין ממנו לידים דרך הדד אלא דרך פיו כי מאחר שאינו מקבל משקין למעלה מפיו תוך הדד ואינו עשוי לקבלה אלא ליצוק ממנו אין תורת כלי עליו וכן אם פי הכלי עצמו למעלה אינו בשוה וביושר ע"פ כולו אלא יש בו עולה ויורד מקצתו גבוה ומקצתו נמוך אין נוטלין במקום הגבוה מאחר שאינו מקבל משקין וכן אם יש בו סדקים מפולשים למעלה אין ליטול ממנה אם יש בו בסדק איזו משך אורך קצת אבל בפגימות קטנות אין לחוש: (יג) כלי עץ שניקב או נסדק וסתם הנקב היטב בסמרטוטין או בטיט וכיוצא בו עד שאין המים יוצאין דרך שם כלל אין סתימה זו מועלת לעשותו כלי לנטילת ידים ויש אומרים שאפילו זפת וכיוצא בו אינו מועיל בכלי עץ אלא בכלי חרס לבד ולדברי הכל אין שום סתימה מועלת בכלי זכוכית אפילו זפת וכיוצא בו ואפילו בדיל ועופרת וכיוצא בהן: (יד) כל כסויי הכלים שיש להם בית קיבול אפילו הם מחזיקים רביעית ויותר פסולים לנטילת ידים שמאחר שלא נעשו לקבלה אין עליהם שם כלי לענין נטילת ידים ואפילו אם רגילין ליתן לתוכם מעט משקה לפרקים וכן מיני כובעים של לבדין (שקורין קאפילוש) אפילו הם עבים כל כך עד שאין המים יוצאין מהם אין נוטלין מהם לידים הואיל ולא נעשו לקבלה ואף על פי שהולכי דרכים רגילים לשתות בהם לפעמים ואין לטול מהם אפילו בדרך: (טו) נטילת ידים מן הכלי צריך שיבאו המים על ידו מכח גברא דוקא בין מכח הנוטל ידיו עצמו בין מכח אחרים הנותנים מים על ידיו ואפילו אם הוא קטן אם הוא מבן ו' שנים ולמעלה שיש בו דעת קצת אבל אם המים באין מאליהם כגון חבית שיש בו ברזא והסיר את הברזא וקירב ידיו לקילוח המים המקלחים מנקב הברזא המים הבאים בכח ראשון לבדו דהיינו קילוח ראשון לבדו נקראים באים מכח גברא הואיל ובאים על ידי כח אדם שהסיר את הברזא ואפילו היה עכו"ם אבל מים המקלחים אחר כך אינן נקראים באים מכח גברא אלא מאליהם הם מקלחים ופסולין לנטילת ידים ולכן אפילו כשקירב ידיו לקילוח ראשון צריך ליזהר אחר שקיבל על ידיו שפיכה אחת להחזיר הברזא בנקב ולחזור ולהסירה ולקבל שפיכה שניה על ידיו מקילוח ראשון אם הקילוח גדול ומספיק להגיע המים בבת אחת לכל שטח ב' ידיו כאחד עד הפרק מכל סביבותיהן בשפיכה אחת מכח ראשון לבדו ואם אין הקילוח גדול כל כך יסיר הברזא ב' פעמים על יד זו וב' פעמים על יד זו אבל אם הקילוח דק בענין שאינו מספיק להגיע המים לכל שטח היד עד הפרק מכל סביבותיה בשפיכה אחת מכח ראשון דהיינו קילוח ראשון לבדו כגון אותן שיש להן כיור קבוע בכותל ובתחתית הכיור יוצא ממנו דד קטן ועליו סובבת ברזא קטנה לסתמו ולפתחו מאחר שקילוח הדד קטן ודק אין לטול ממנו לידים: (טז) יש מחמירים שלא לקבל נטילה מעכו"ם השופך על ידיו ולא מנדה כגון בתו וטוב לחוש לדבריהם: (יז) צריך ליזהר מאד בסעודה שלא ליגע בשוק וירך או שאר מקומות המכוסים שבאדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן לא יחכך בראשו שיש גם כן מלמולי זעה וכן בצואת האף והאוזן או שאר טנופת ואם נגע צריך לחזור וליטול היד שנגע בה כהלכה עד הפרק ולענין הברכה יש מחלוקת אם יחזור ויברך על נטילת ידים ולכן יברך בלא שם ומלכות: (יח) אסור לאכול אפילו פת כל שהוא בלא נטילת ידים כל שצריך לברך המוציא על הפת אבל אם הפת היא טפלה לד"א כגון ששתה יי"ש ואוכל מעט פת אחריו שלא יזיקנו כשם שהפת טפלה להמשקה לענין ברכה שנפטרת בברכתו ואין צריך לברך עליה המוציא כך היא טפלה לענין שאין צריך נטילת ידים אבל אם טועם הפת קודם שישתה כדי שלא ישתה על לבא ריקנא ויזיקנו צריך לברך המוציא וצריך ליטול ידיו כהלכה אלא שלא יברך על נטילת ידים ואפילו הנוטל ידיו לסעודה אם אינו אוכל פת כביצה לא יברך על נטילת ידים אף על פי שמברך המוציא וברכת המזון והשיעור לצרף לכביצה הוא שיאכל כל כזית בכדי אכילת פרס וצריך ליזהר בזה בסעודה שלישית של שבת: (יט) לא תקנו נטילת ידים אלא לפת שמברכים עליה המוציא וברכת המזון אבל מיני לחמים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות ואין מברכים עליהם המוציא וברכת המזון אלא כשקבע סעודתו עליהם כך אין צריך נטילת ידים אלא כשקבע סעודתו עליהם: (כ) כל מאכל שטיבולו במשקה בין שמטבלו עכשיו כשאוכל בין שהיה מטובל ומלוחלח מקודם ולא נתנגב עדיין כגון פירות כבושים או שלוקים ומבושלים או בשר מבושל צריך נטילת ידים כהלכתה עד הפרק ולא יברך. וששה משקין הן יין דבש שמן חלב מים טל. וחומץ יין הוא כיין וכן חומץ מי דבש הוא משקה וכן זיעה היוצאת מן המשקין הוא כמשקין כגון יין שרף ואם נתערב אחד מששה משקין במי פירות הולכין אחר הרוב. וכל משקה שנקרש עד שאין טופח על מנת להטפיח בטל מתורת משקה ואם חזר ונימוח חזר להיות תורת משקה עליו ולכן מיני עיסה המטוגנים בחמאה צריכים נטילת ידים במקומות שמתיכין החמאה תחלה ואחר כך שופכין אותה לתוך מיני עיסה לטגנה בה. אבל במקומות שמשימים החמאה כשהיא קרושה תוך מיני עיסה ושם היא נמוחה אין שם משקה עליה מאחר שנימוחה על האוכל ויש אומרים שהדבש הוא משקה לעולם אפילו כשנקרש עד שאינו טופח ע"מ להטפיח ולכן אין לאכול אפילו דבש קרוש אלא על ידי כף או סכין: (כא) ומיני מרקחת המרוקחים בדבש ויש עליהם טופח ע"מ להטפיח צריכים נטילת ידים לדברי הכל אלא אם כן אוכל על ידי כף או סכין לפי שמתיכין הדבש תחלה לבדו והוא שהדבש בעין וניכר על המרקחת אבל אם נמחה האוכל המרוקח לגמרי ונעשה גוף אחד ממש עם הדבש על ידי הריקוח והטיגון או על ידי טירוף בכף יפה יפה (כמו שרגילים לעשות בתפוחים מרוסקים ובגודגדניות מרוסקין) הולכין אחר הרוב, ואם האוכל הוא הרוב נתבטל הדבש מתורת משקה ושם אוכל עליו אף שהוא טופח ע"מ להטפיח. ואם בשעה שהוציא השעוה מהדבש חושב עליו לאוכלין בלבד ולא למשקין דהיינו שהיה בדעתו כדי ליתנו לתוך התבשיל או כדי לרקח בו מרקחת ולא כדי לשתותו כשהוא רך וצלול או לעשות ממנו משקה יש אומרים שעל ידי מחשבה זו נעשה אוכל ולא ירדה עליו תורת משקה כלל אף כשהוא בעין לבדו רך וצלול ויש לסמוך על דבריהם במרקחת עכ"פ: (כב) אין כף וסכין מועילין אלא במרקחת וכיוצא בו שרגילין להאכל על ידי כף או סכין פעמים רבות אבל דבר שטיבולו במשקה שאין דרכו לעולם להאכל על ידי כף או סכין אינם מועילים לפטור מנטילת ידים, ובשעת הדחק שאין מים מצויים כגון בדרך אפשר להקל לאכול על ידי מפה לכרוך על שתי ידיו. אבל לאכול פת אין שום צד היתר בעולם לא על ידי כף או סכין ולא על ידי מפה ויש מקילים למהלך בדרך ואין לפניו מים עד יותר מד' מילין לכרוך שתי ידיו במפה ולאכול ויש חולקים והמחמיר תבוא עליו ברכה:
+=== [[סידור תורה אור/סדר ברכת הנהנין|סדר ברכת הנהנין]] ===
+== קישורים חיצוניים ==
+[https://chabadlibrary.org/books/5600000000 פסקי הסידור] ב{{חב"ד לייבררי}}
+[https://hebrewbooks.org/34597 פסקי הסידור באתר היבורובוקס]
 == הערות שוליים ==
 [[קטגוריה:ספרי אדמו"ר הזקן]]
 [[קטגוריה:ספרי הלכה]]