משנה/פאה פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
הפעיל הגנה על הדף "משנה/פאה פרק ו": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "משנה/פאה פרק ו": הדף מושלם ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן)))
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
{{משנה/ביצה}}
{{משנה/פאה}}
 
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
== משנה א ==
== משנה א ==
גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגע בארץ הרי הוא של עניים. הרוח שפזרה את העמרים, אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים בכדי נפילה.
בית שמאי אומרים: הבקר לעניים, הבקר. ובית הלל אומרים: אינו הפקר, עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו – בית שמאי אומרים: אינו שכחה. ובית הלל אומרים: שכחה.


== משנה ב ==
== משנה ב ==
שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים. שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר רבי אליעזר: וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.
העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים, ושכחו – בית שמאי אומרים: אינו שכחה. ובית הלל אומרים: שכחה.


== משנה ג ==
== משנה ג ==
אין מגלגלין בטופח, דברי רבי מאיר. וחכמים מתירין, מפני שאפשר.
ראשי שורות, העומר שכנגדו מוכיח. העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר, ושכחו, מודים שאינו שכחה.


== משנה ד ==
== משנה ד ==
בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום, וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, יטול, וכשיחזור לביתו ישלם, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה.
ואלו הן ראשי שורות: שנים שהתחילו מאמצע השורה, זה פניו לצפון וזה פניו לדרום, ושכחו לפניהם ולאחריהם – את שלפניהם, שכחה; ואת שלאחריהם, אינו שכחה. יחיד שהתחיל מראש השורה, ושכח לפניו ולאחריו – שלפניו אינו שכחה, ושלאחריו שכחה, מפני שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב, שכחה; ושאינו בבל תשוב, אינו שכחה.


== משנה ה ==
== משנה ה ==
המחליף עם העניים, בשלו פטור, ובשל עניים חייב. שנים שקבלו את השדה באריסות, זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. המקבל שדה לקצור, אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני. אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך, מותר בלקט ובשכחה ובפאה, ואסור במעשר עני.
שני עמרים, שכחה; ושלשה אינן שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובין, שכחה, ושלשה אינן שכחה. שני הוצני פשתן, שכחה, ושלשה אינן שכחה. שני גרגרים, פרט, ושלשה אינן פרט. שני שבלים, לקט, ושלשה אינן לקט. אלו כדברי בית הלל; ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים, וארבעה לבעל הבית.


== משנה ו ==
== משנה ו ==
המוכר את שדהו, המוכר מותר והלוקח אסור. לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקט בנו אחריו. מי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואחד לא, או שהוא מסייע את אחד מהן, הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר (משלי כב כח): אל תסג גבול עולים.
העומר שיש בו סאתים, ושכחו, אינו שכחה. שני עמרים ובהם סאתים – רבן גמליאל אומר: לבעל הבית. וחכמים אומרים: לעניים. אמר רבן גמליאל: וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית, או הורע כחו? אמרו לו: יופי כחו. אמר להם: ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עמרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: לא; אם אמרת בעומר אחד, שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרים, שהן ככריכות?


== משנה ז ==
== משנה ז ==
העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו עניים בפניו או שחיפוהו בקש, הרי זה אינו שכחה.
קמה שיש בה סאתים, ושכחה, אינה שכחה. אין בה סאתים, אבל היא ראויה לעשות סאתים. אפילו היא של טופח, רואין אותה כאילו היא ענוה של שעורים.


== משנה ח ==
== משנה ח ==
המעמר לכובעות ולכומסאות, לחררה ולעמרים, אין לו שכחה. ממנו ולגורן, יש לו שכחה. המעמר לגדיש, יש לו שכחה. ממנו ולגורן, אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה, יש לו שכחה. ממנו ולגורן, אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה, אין לו שכחה. ממנו ולגורן, יש לו שכחה.
הקמה מצלת את העומר ואת הקמה. העומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה, אפילו קלח אחד.
[[קטגוריה:משנה]]
 
[[קטגוריה:משנה/ביצה]]
== משנה ט ==
[[קטגוריה:ש"ס]]
סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה, וכן באילן והשום והבצלים, אינן מצטרפין לסאתים, אלא של עניים הם. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע, אינן מצטרפין; ואם לאו, הרי אלו מצטרפין.
[[קטגוריה:תנאים]]
 
== משנה י ==
תבואה שנתנה לשחת או לאלומה, וכן באגודי השום, ואגודות השום והבצלים, אין להן שכחה. וכל הטמונים בארץ, כגון הלוף והשום והבצלים, רבי יהודה אומר: אין להם שכחה. וחכמים אומרים: יש להם שכחה.
 
== משנה יא ==
הקוצר בלילה והמעמר, והסומא, יש להם שכחה. ואם היה מתכון ליטול את הגס הגס, אין לו שכחה. אם אמר: הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול, יש לו שכחה.
}}
 
[[קטגוריה:משנה/פאה]]