11,492
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
ע"ד השאלה הנ"ל בנוגע לג' תמוז (מדוע לא הי' זה מלכתחילה נס באופן דגאולה שלימה), נדרשת הסברה גם בנוגע להנס ד"שמש בגבעון דום": | ע"ד השאלה הנ"ל בנוגע לג' תמוז (מדוע לא הי' זה מלכתחילה נס באופן דגאולה שלימה), נדרשת הסברה גם בנוגע להנס ד"שמש בגבעון דום": | ||
כיון שקורה כאן נס, ונס גדול כזה כעצירת השמש (שזהו מהנסים הגדולים ביותר שקרו אי פעם<ref>ראה רלב"ג יהושע שם, יב (בתחלת פירושו): אם הי' שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לו הנה הי' זה המופת יותר נפלא לאין שיעור מהמופתים שנעשו ע"י משה כו'.</ref>, עד שהפסוק אומר<ref>יהושע שם, יד.</ref> "ולא הי' כיום ההוא לפניו ואחריו") בכדי שיהושע ובנ"י יוכלו להמשיך במלחמה ע"י ראיית האויבים ורדיפתם ("כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון הלילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו וימתין עוד נוכח גבעון, במקום שהוא עומד"<ref>מצו"ד שם, יב.</ref>) – הרי הנס הי' יכול כבר להיות נס בשלימות, שבמקום לעצור את השמש בכדי שיוכלו להלחם (בדרך הטבע) לאור היום, הי' הנס צריך להיות (דהיינו, שיהושע הי' יכול וצריך לבקש מהקב"ה) שמלכתחילה ינצחו במלחמה (ולא יזדקקו כלל לעצירת השמש, או באופן שגם בלילה יוכלו להלחם, ע"ד "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם"<ref>בא י, כג.</ref> כאשר הי' חושך אצל המצריים, וכיו"ב), וכמ"ש בפסוק שלפני זה<ref>פסוק יא.</ref>, ש"'''וה'''' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים גו'"? | כיון שקורה כאן נס, ונס גדול כזה כעצירת השמש (שזהו מהנסים הגדולים ביותר שקרו אי פעם<ref>ראה רלב"ג יהושע שם, יב (בתחלת פירושו): אם הי' שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לו הנה הי' זה המופת יותר נפלא לאין שיעור מהמופתים שנעשו ע"י משה כו'.</ref>, עד שהפסוק אומר<ref name=":4">יהושע שם, יד.</ref> "ולא הי' כיום ההוא לפניו ואחריו") בכדי שיהושע ובנ"י יוכלו להמשיך במלחמה ע"י ראיית האויבים ורדיפתם ("כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון הלילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו וימתין עוד נוכח גבעון, במקום שהוא עומד"<ref>מצו"ד שם, יב.</ref>) – הרי הנס הי' יכול כבר להיות נס בשלימות, שבמקום לעצור את השמש בכדי שיוכלו להלחם (בדרך הטבע) לאור היום, הי' הנס צריך להיות (דהיינו, שיהושע הי' יכול וצריך לבקש מהקב"ה) שמלכתחילה ינצחו במלחמה (ולא יזדקקו כלל לעצירת השמש, או באופן שגם בלילה יוכלו להלחם, ע"ד "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם"<ref>בא י, כג.</ref> כאשר הי' חושך אצל המצריים, וכיו"ב), וכמ"ש בפסוק שלפני זה<ref>פסוק יא.</ref>, ש"'''וה'''' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים גו'"? | ||
וגם בעצם הנס ש"ויעמוד השמש" – יש לחקור באיזה אופן הי' הנס: האם הי' זה רק בנוגע לפרט שנוגע למילוי תכלית הנס – שאור השמש (אור היום) ימשיך להאיר, שלזה נדרש '''רק''' ש(גלגל) השמש עצמו ייעצר וימשיך להאיר על הארץ (ועד"ז "וירח בעמק אילון"<ref name=":1" />); או שהנס הי' בכל הסדר שלו (הקשור עם מהלך השמש), דהיינו, שהנס עצר גם את כל הענינים הקשורים עם מהלך השמש – הסיבות לזה (מהלך גלגל היומי, ובמילא – מהלך כל הגלגלים<ref>ואעפ"כ, מפורש בקרא "וידם השמש וירח עמד" – כי פרטים '''אלו''' היו נוגעים ליהושע לנצחון המלחמה (ראה מצו"ד שם).</ref>, שנעשה ע"י סיבוב גלגל היומי, "המקיף ומסבב את הכל"<ref>רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ג ה"א.</ref>), וגם התוצאות מזה, וסיבוב הגלגלים הקטנים בגלגל השמש עצמו<ref>ראה רמב"ם שם ה"ב. ה"ד.</ref>, וכיו"ב<ref>שקו"ט באופן תנועת הגלגלים, ואופן ההשפעה של גלגל א' על שאר הגלגלים (באם הם כולם כמו גוף אחד או כמו גופים מחולקים) – ראה ספר החקירה להצ"צ ו, ב. ח, ב ואילך. וש"נ.</ref>. | וגם בעצם הנס ש"ויעמוד השמש" – יש לחקור באיזה אופן הי' הנס: האם הי' זה רק בנוגע לפרט שנוגע למילוי תכלית הנס – שאור השמש (אור היום) ימשיך להאיר, שלזה נדרש '''רק''' ש(גלגל) השמש עצמו ייעצר וימשיך להאיר על הארץ (ועד"ז "וירח בעמק אילון"<ref name=":1" />); או שהנס הי' בכל הסדר שלו (הקשור עם מהלך השמש), דהיינו, שהנס עצר גם את כל הענינים הקשורים עם מהלך השמש – הסיבות לזה (מהלך גלגל היומי, ובמילא – מהלך כל הגלגלים<ref>ואעפ"כ, מפורש בקרא "וידם השמש וירח עמד" – כי פרטים '''אלו''' היו נוגעים ליהושע לנצחון המלחמה (ראה מצו"ד שם).</ref>, שנעשה ע"י סיבוב גלגל היומי, "המקיף ומסבב את הכל"<ref>רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ג ה"א.</ref>), וגם התוצאות מזה, וסיבוב הגלגלים הקטנים בגלגל השמש עצמו<ref>ראה רמב"ם שם ה"ב. ה"ד.</ref>, וכיו"ב<ref>שקו"ט באופן תנועת הגלגלים, ואופן ההשפעה של גלגל א' על שאר הגלגלים (באם הם כולם כמו גוף אחד או כמו גופים מחולקים) – ראה ספר החקירה להצ"צ ו, ב. ח, ב ואילך. וש"נ.</ref>. | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
ויש לומר שזהו ע"ד שני הסוגים<ref>ובפרטיות – יש בזה ג' סוגים: (א) שגם בעת הנס נשאר הדבר במהותו (להעיר שבעת מכת דם הרי "גיגית מלאה מים . . ישראל שותה מים כו'" – שמו"ר פ"ט, י). (ב) ע"ד הנס דקרי"ס, שהנס פעל שינוי בטבע המים שיהיו "כחומת אבנים", אבל לא נשתנה המים במהותו ליבשה, ולכן "אילו הפסיק ה' את הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים" (שעהיוה"א פ"ב). (ג) הנס פועל שינוי בטבע הדבר, כמו הנס דידו של משה מצורעת כשלג. [ולהעיר מהג' אופנים בביאור שמשה לא אכל ולא שתה ארבעים יום, ראה לקמן הערה 114].{{ש}}ובנדו"ד – נס העמדת השמש – אפשר לומר בא' מג' אופנים הנ"ל. וע"פ המבואר לקמן בפנים (שנס זה פעל שינוי בטבע מהלך השמש), אפ"ל שזה הי' כאופן הב' או אופן הג' הנ"ל.</ref> בנסים<ref>בהבא להלן, ראה לקו"ש ח"ה ע' 176. ח"ו ע' 89. חי"ח ע' 242 ואילך.</ref>: (א) הנס אינו משנה טבע הדבר. כהנס דמכת דם, שכשהמים נתהפכו לדם נשארו הם במהות מים, וכשהנס נפסק, נתבטל '''ממילא''' שינוי המים לדם. ובנדו"ד – ש"וידם השמש" הי' רק נס ביחס להשמש עצמה, ואח"כ חזר הסדר הקבוע דמהלך השמש בתוך מהלך שאר הגלגלים. (ב) נס שמשנה את טבע ומציאות הדבר (כהנס ד"ידו מצורעת כשלג"<ref>שמות ד, ו.</ref>, שלאחר הנס היתה הצרעת על היד באופן טבעי), ובכדי להחזירו לטבעו הקודם זקוקים לנס נוסף. | ויש לומר שזהו ע"ד שני הסוגים<ref>ובפרטיות – יש בזה ג' סוגים: (א) שגם בעת הנס נשאר הדבר במהותו (להעיר שבעת מכת דם הרי "גיגית מלאה מים . . ישראל שותה מים כו'" – שמו"ר פ"ט, י). (ב) ע"ד הנס דקרי"ס, שהנס פעל שינוי בטבע המים שיהיו "כחומת אבנים", אבל לא נשתנה המים במהותו ליבשה, ולכן "אילו הפסיק ה' את הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים" (שעהיוה"א פ"ב). (ג) הנס פועל שינוי בטבע הדבר, כמו הנס דידו של משה מצורעת כשלג. [ולהעיר מהג' אופנים בביאור שמשה לא אכל ולא שתה ארבעים יום, ראה לקמן הערה 114].{{ש}}ובנדו"ד – נס העמדת השמש – אפשר לומר בא' מג' אופנים הנ"ל. וע"פ המבואר לקמן בפנים (שנס זה פעל שינוי בטבע מהלך השמש), אפ"ל שזה הי' כאופן הב' או אופן הג' הנ"ל.</ref> בנסים<ref>בהבא להלן, ראה לקו"ש ח"ה ע' 176. ח"ו ע' 89. חי"ח ע' 242 ואילך.</ref>: (א) הנס אינו משנה טבע הדבר. כהנס דמכת דם, שכשהמים נתהפכו לדם נשארו הם במהות מים, וכשהנס נפסק, נתבטל '''ממילא''' שינוי המים לדם. ובנדו"ד – ש"וידם השמש" הי' רק נס ביחס להשמש עצמה, ואח"כ חזר הסדר הקבוע דמהלך השמש בתוך מהלך שאר הגלגלים. (ב) נס שמשנה את טבע ומציאות הדבר (כהנס ד"ידו מצורעת כשלג"<ref>שמות ד, ו.</ref>, שלאחר הנס היתה הצרעת על היד באופן טבעי), ובכדי להחזירו לטבעו הקודם זקוקים לנס נוסף. | ||
ג. וי"ל שעד"ז הוא בביאור על שאלה דומה בפרשתנו – בנוגע להנס ד"פרח מטה אהרן" | ג. וי"ל שעד"ז הוא בביאור על שאלה דומה בפרשתנו – בנוגע להנס ד"פרח מטה אהרן"<ref name=":2">פרשתנו יז, כג.</ref>: | ||
בהמשך להערעור על הכהונה דקרח ועדתו ציוה הקב"ה למשה לקחת מטה מכל שבט, "שנים עשר מטות איש את שמו תכתוב על מטהו, ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי", "והי' האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח" | בהמשך להערעור על הכהונה דקרח ועדתו ציוה הקב"ה למשה לקחת מטה מכל שבט, "שנים עשר מטות איש את שמו תכתוב על מטהו, ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי", "והי' האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח"<ref>שם יז־יח. כ.</ref>. וכך הוה – שמשה הניח את כל המטות "לפני ה' באוהל העדות"<ref>שם, כב.</ref>, ולמחרת – "ויבוא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים"<ref name=":2" />, ומשה הוציא את כל המטות בכדי שכל בנ"י יראו זאת<ref>שם, כד.</ref>, והקב"ה אמר<ref>שם, כה.</ref> "השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות", "לזכרון שבחרתי באהרן הכהן כו'"<ref>פרש"י עה"פ.</ref>. | ||
וצריך להבין: כיון ש"פרח מטה אהרן" הי' נס בכדי להראות על בחירת הקב"ה בכהונת אהרן – הי' מספיק אילו היו נעשים שקדים מוכנים על המטה, שזה הי' סימן לבנ"י, דהיינו, שלכאורה הי' מספיק שהנס יהי' רק '''בהפרט''' שנוגע לכוונת הנס ("שבחרתי באהרן הכהן") – לשם מה הי' הנס דשקדים צריך להיות צמיחה וגידול בסדר טבעי – "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (ואת כל זה הראה משה לבנ"י | וצריך להבין: כיון ש"פרח מטה אהרן" הי' נס בכדי להראות על בחירת הקב"ה בכהונת אהרן – הי' מספיק אילו היו נעשים שקדים מוכנים על המטה, שזה הי' סימן לבנ"י, דהיינו, שלכאורה הי' מספיק שהנס יהי' רק '''בהפרט''' שנוגע לכוונת הנס ("שבחרתי באהרן הכהן") – לשם מה הי' הנס דשקדים צריך להיות צמיחה וגידול בסדר טבעי – "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (ואת כל זה הראה משה לבנ"י<ref>ראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 118.</ref>), ויתירה מזו – "למשמרת" נשאר לא רק מטה אהרן והשקדים, אלא גם הפרחים, כדאיתא בגמרא<ref>יומא נב, ב. וש"נ.</ref> "משנגנז ארון נגנז עמו כו' מקלו של אהרן בשקדי' '''ופרחי''''"<ref>ראה לקו"ש שם ע' 121. וש"נ.</ref>?! | ||
ונקודת הענין בזה | ונקודת הענין בזה<ref>בהבא להלן ראה גם לקו"ש שם ע' 119 ואילך.</ref>: התכלית והחידוש דנס זה הוא, שהגם שמטה מצד עצמו אינו שייך בטבעו לפריחה וצמיחת פירות, זה יכול להיות רק בכחו של הקב"ה (נס), אעפ"כ, נפעל נס זה במטה אהרן, וזה הי' ונשאר לא סתם ענין נסי שלמעלה לגמרי מהטבע, אלא שזה מתקשר עם '''טבע המטה'''. ולכן הי' אופן הפריחה בסדר טבעי (אבל לא בהגבלת הזמן) דצמיחת פירות<ref>וי"ל נפק"מ – שמותר ליהנות משקדים אלו ומהפירות הגדלים מהם, כי אינו מעשה נסים (ראה תענית כד, ב), דבפשטות משמע שהשקדים היו פירות טבעיים, שמהם אפשר לגדול עוד פירות (שקדים).</ref>: "ויצא פרח (כמשמעו<ref name=":3">פרש"י עה"פ.</ref>) ויצץ ציץ (חנטת הפרי כשהפרח נופל<ref name=":3" />) ויגמול שקדים ('''כשהוכר''' הפרי הוכר שהן שקדים<ref name=":3" />)". | ||
[וזה הראה לבנ"י, שבחירת הקב"ה באהרן הכהן היא באופן שהכהונה נעשית אצלו מעלתו '''הטבעית''' (שנשארת לעד אצל אהרן ובניו)]. | [וזה הראה לבנ"י, שבחירת הקב"ה באהרן הכהן היא באופן שהכהונה נעשית אצלו מעלתו '''הטבעית''' (שנשארת לעד אצל אהרן ובניו)]. | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ד. ויש לומר הביאור בזה: | ד. ויש לומר הביאור בזה: | ||
חז"ל אומרים | חז"ל אומרים<ref>אבות ספ"ו.</ref> ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו". דהיינו, שכל דבר בעולם – אע"פ שעולם הוא מלשון העלם והסתר<ref>ראה לקו"ת שלח לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' נט. ועוד.</ref> – נברא בכדי לגלות את כבודו של הקב"ה, וזה נפעל ע"י עבודת היהודי שמנצל את עניני העולם לכבודו של הקב"ה. | ||
והטעם וההכרח על זה מרומז גם בלשון המשנה "(כל מה) '''שברא הקב"ה'''": כיון שהקב"ה הודיע בתורתו ש"ברא הקב"ה" – שהוא ברא את הדבר והודיע איך ברא אותו, שברא אותו באופן שנוטל כביכול מכחותיו וזמנו (ששת ימי בראשית) לברוא כל נברא בכח מיוחד – כח ההתהוות יש מאין שהוא דוקא בכח העצמות[ | והטעם וההכרח על זה מרומז גם בלשון המשנה "(כל מה) '''שברא הקב"ה'''": כיון שהקב"ה הודיע בתורתו ש"ברא הקב"ה" – שהוא ברא את הדבר והודיע איך ברא אותו, שברא אותו באופן שנוטל כביכול מכחותיו וזמנו (ששת ימי בראשית) לברוא כל נברא בכח מיוחד – כח ההתהוות יש מאין שהוא דוקא בכח העצמות<ref>[[אגרת הקודש סימן כ'|אגה"ק ס"כ]] (קל, ריש ע"ב).</ref>, ובפרט ע"פ תורת הבעש"ט<ref>[[שער היחוד והאמונה פרק א'|שעהיוה"א פ"א]].</ref> שהתהוות הבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע מאין ואפס ממש – הרי זו הוכחה שהקב"ה רוצה שלנבראים תהי' שייכות עם (כח) הבורא (הקב"ה) שלהם, עד ש(יוכלו) להוסיף כביכול בכבודו של הקב"ה, | ||
כיון שאל"כ נשאלת השאלה: מדוע ברא הקב"ה את העולם (לא באופן "מובדל", שהבריאה, למשל, אינה יודעת ש"ברא הקב"ה", ואינה יודעת את האופן שברא, בעשרה מאמרות | כיון שאל"כ נשאלת השאלה: מדוע ברא הקב"ה את העולם (לא באופן "מובדל", שהבריאה, למשל, אינה יודעת ש"ברא הקב"ה", ואינה יודעת את האופן שברא, בעשרה מאמרות<ref>אבות רפ"ה.</ref> וכיו"ב, אלא) באופן שהוא "השקיע" את הכח (העצמות) שלו ועשרה מאמרות שלו בהבריאה, ויתירה מזה: מדוע ברא את העולם באופן שהוא מהוה אותו בכל רגע מחדש – הרי הי' יכול לברוא אותו בכח חזק כזה, שע"י התהוותו בפעם הראשונה יהי' לעולם את הכח להתקיים שית אלפי שנין<ref>ראה ר"ה לא, א.</ref>, ולא יזדקק בכל רגע להתהוות חדשה מדבר ה'<ref>שהרי הטעם וההוכחה שכלית לזה שההתהוות היא בכל רגע (כמבואר בשעהיוה"א פ"ב) וכל הטעמים שכליים בביאור אופן ההתהוות – הם ע"פ כללי השכל '''שנבראו''' ע"י '''הקב"ה''', וכיון שהוא ית' אינו מוגדר בטעמים אלו, הי' יכול לברוא את העולם באופן אחר לגמרי. וטעמים אלו שייכים רק לאחרי שידענו שעלה ברצונו ית' שבריאת והנהגת העולם תהי' ע"פ כללי השכל (ראה ס' השיחות תשמ"ח ח"א ע' 134 ואילך. לקו"ש חכ"ז ע' 253).</ref>? | ||
וי"ל הטעם על זה, כיון שעלה ברצונו ית' שכל נברא ירגיש איך הוא פועל (או שעל ידו נפעל) הוספה וחידוש [שאז יש לנברא תענוג אמיתי ומושלם, כטבע הבריאה ש"אדם | וי"ל הטעם על זה, כיון שעלה ברצונו ית' שכל נברא ירגיש איך הוא פועל (או שעל ידו נפעל) הוספה וחידוש [שאז יש לנברא תענוג אמיתי ומושלם, כטבע הבריאה ש"אדם<ref>ב"מ לח, א.</ref> רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו"<ref>וראה מכתב י"א ניסן תשל"ב (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים – קה"ת תשמ"ו ואילך – ע' תרמב).</ref>]. דהיינו, שנוסף על זה שהוא מקיים מה שהקב"ה מצוה אותו, פועל הוא כביכול הוספה מעצמו; שחידוש '''אמיתי''' הוא – כאשר זה קשור עם הקב"ה, ה"ה מגלה כבודו של '''הקב"ה'''. | ||
ולשם כך השקיע הקב"ה את כח הבריאה שלו בעולם, ובאופן שהוא בורא אותו בתמידיות בכל רגע מחדש – כיון שזה מקשר כל נברא כל רגע עם הקב"ה, שבכל פרט ופרט ובכל רגע ורגע יש להנברא את הכח לגלות את כבודו של הקב"ה מחדש (דבר ה' שהחי' אותו ברגע זה ממש מחדש) | ולשם כך השקיע הקב"ה את כח הבריאה שלו בעולם, ובאופן שהוא בורא אותו בתמידיות בכל רגע מחדש – כיון שזה מקשר כל נברא כל רגע עם הקב"ה, שבכל פרט ופרט ובכל רגע ורגע יש להנברא את הכח לגלות את כבודו של הקב"ה מחדש (דבר ה' שהחי' אותו ברגע זה ממש מחדש)<ref>ועד שהנברא נעשה כמו "שלהבת עולה מאלי'" (בנוגע לגילוי הקדושה וכבודו של הקב"ה שעל ידו) – ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 598 (לעיל ע' 209) ואילך ובהערה 69.</ref>. | ||
אילו הבריאה היתה נבראת באופן שיש לה את כחו של הקב"ה, וזהו כח חזק שנשאר לתמיד או למשך זמן (ואינו מתחדש בכל רגע ורגע) – הי' גילוי כבודו של הקב"ה באופן כללי ודבר חד פעמי. עי"ז שבכל רגע מתהוה כל נברא מחדש בדבר ה', מגלים בכל רגע מחדש את כבודו של הקב"ה. לדוגמא: ע"י שתיית מים – מברך יהודי "שהכל נהי' בדברו" | אילו הבריאה היתה נבראת באופן שיש לה את כחו של הקב"ה, וזהו כח חזק שנשאר לתמיד או למשך זמן (ואינו מתחדש בכל רגע ורגע) – הי' גילוי כבודו של הקב"ה באופן כללי ודבר חד פעמי. עי"ז שבכל רגע מתהוה כל נברא מחדש בדבר ה', מגלים בכל רגע מחדש את כבודו של הקב"ה. לדוגמא: ע"י שתיית מים – מברך יהודי "שהכל נהי' בדברו"<ref>משנה ברכות מד, א.</ref>, ומגלה עי"ז את ההוספה והחידוש שהמים פועלים [כיון שלולי המים אינו אומר את הברכה] בגילוי כבודו של הקב"ה, "שהכל נהי' בדברו" (דבר ה' שהחי' את המים מחדש, וכן – "'''שהכל''' נהי' בדברו", זה מגלה את דבר ה' '''בכל''' הנבראים), וכאשר הוא שותה מים ומברך ברכה נוספת בזמן מאוחר יותר, הרי זה מגלה את דבר ה' ("דברו") החדש שמתוסף אז בו (במברך) ובכל העולם<ref>ויש לומר שזהו גם א' מהטעמים שהאדם נברא בטבע באופן כזה שזקוק לאכילה ושתי' תמיד מחדש* (ולכן הנשבע "שלא יאכל כלום שבעת ימים" ה"ז שבועת שוא (רמב"ם הל' שבועות פ"ה ה"כ)) – כי עי"ז בכחו לגלות בכל אכילה ושתי' הדבר ה' החדש שמחי' האדם והמאכל וכל העולם ("שהכל נהי' בדברו", וכיו"ב).{{ש}}'''*) ורק בנוגע למשה נאמר (תשא לד, כח) ש"ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" – שזהו הי' חידוש ונס, וגם בנוגע למשה יש דיעה במדרש שנצטער מזה (שמו"ר פמ"ז, ז. וראה יפ"ת שם. וראה גם אוה"ת שה"ש ס"ע תשעה. ס"ע תשצא. סה"מ תרכ"ט ע' שנז. המשך וככה תרל"ז פפ"ח). [ולדיעה שני' (במדרש שם) משמע שנשתנה טבעו ולא נצטער, ראה בארוכה לקו"ש חל"ו תשא תש"נ. וראה לקמן הערה 114].'''</ref> [ועד"ז ע"י ברכה פרטית, "בורא פרי הגפן"<ref>משנה ברכות לה, א.</ref> וכיו"ב – דבר ה' החדש בכל "פרי הגפן" בכל העולם], וכן הלאה<ref>ובדוגמת זה בברכות הראי' על מעשי בראשית (וכיו"ב) – "ברוך עושה מעשה בראשית", "ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם" – שעי"ז מגלים מעשי בראשית אלו כבודו של הקב"ה, ביחס לכל הבריאה כולה (מעשה בראשית). – ולהעיר שלאחרונה שמענו וראינו בעיר זו רעמים וברקים, עליהם מברכים ברכות הנ"ל. ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך ברכות הראי' (ע' שנו ואילך). וש"נ.{{ש}}ולהעיר, שלאחרונה הי' גם התפרצות "הר־געש" ורעידת האדמה (חידוש ושינוי בטבע העולם) במקום רחוק בעולם, אשר, ע"י ברכתם של כמה יהודים שם "שכחו וגבורתו מלא עולם" (ראה ברכות נט, א. וראה אנציקלופדי' שם ר"ע שנז. וש"נ), מגלה ה"הר־געש" כבודו של הקב"ה ובכל העולם כולו ("מלא עולם"). ובפרט בנוגע לאלו הגרים בארצות הברית, כיון שאנשי הצבא שלה נמצאים שם ועוסקים בהצלת הניזוקים כו'.</ref>. | ||
ה. ע"ד כפי שהוא בנוגע לגילוי כבודו של הקב"ה בכללות הבריאה (טבע), עד"ז הוא גם בגילוי האלקות ע"י נסים: שלימות הכוונה ברוב הנסים הוא, שהנס לא ישאר דבר שלמעלה לגמרי מהטבע, אלא שהנס יתקשר ויחדור בהטבע. | ה. ע"ד כפי שהוא בנוגע לגילוי כבודו של הקב"ה בכללות הבריאה (טבע), עד"ז הוא גם בגילוי האלקות ע"י נסים: שלימות הכוונה ברוב הנסים הוא, שהנס לא ישאר דבר שלמעלה לגמרי מהטבע, אלא שהנס יתקשר ויחדור בהטבע. | ||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
עד"ז הוא גם בנוגע להנס ד"פרח מטה אהרן" – שהנס (שבא לגלות "שבחרתי באהרן הכהן") פעל במטה אהרן, שנעשה ונשאר קשור עם '''טבע המטה''', כך שאופן הפריחה הי' בסדר '''טבעי''' דצמיחת פירות, עם כל סדר ההשתלשלות שבזה, "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים". | עד"ז הוא גם בנוגע להנס ד"פרח מטה אהרן" – שהנס (שבא לגלות "שבחרתי באהרן הכהן") פעל במטה אהרן, שנעשה ונשאר קשור עם '''טבע המטה''', כך שאופן הפריחה הי' בסדר '''טבעי''' דצמיחת פירות, עם כל סדר ההשתלשלות שבזה, "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים". | ||
ויש לומר – בלשון החסידות – השייכות עם כהונה דוקא: החידוש | ויש לומר – בלשון החסידות – השייכות עם כהונה דוקא: החידוש<ref>בהבא להלן, ראה לקו"ת סוף פרשתנו (נה, ג ואילך). סהמ"צ להצ"צ מצות ברכת כהנים (דרמ"צ קיב, א־ב). ובכ"מ.</ref> דכהונה (ברכת כהנים) הוא, שזה ממשיך מלמעלה מסדר השתלשלות<ref>ראה גם סה"מ תרכ"ט בתחלתו. תרנ"ד ס"ע שטו ואילך. לקו"ש ח"י ס"ע 38 ואילך, ובהנסמן שם. סה"ש תנש"א ח"א ע' 27 ואילך.</ref>. ולכן ה"ז קשור עם זריזות ("עד מהרה ירוץ דברו"<ref>[[תהלים פרק קמ"ז|תהלים קמז, טו]].</ref>), שמטעם זה הסימן לבחירת הקב"ה בכהונת אהרן הוא ב'''שקדים''' דוקא, כיון שהם "ממהרים להגמר יותר מכל הפירות"<ref>לקו"ת שם. וראה גם פרש"י פרשתנו יז, כג.</ref> (בכ"א יום<ref>קה"ר פי"ב, ז – הובא בלקו"ת שם.</ref>, מהר יותר משאר הפירות), ובנדו"ד היתה המהירות (לא בכ"א יום, אלא) בתוך לילה<ref name=":2" /> – כיון שזריזות ומהירות מורה על המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות: המשכה שבסדר השתלשלות ה"ה "מתעכב ושוהה עד שנמשך ובא למטה שהרי בכל השתלשלות מהיכל להיכל הוא ע"י משפט אם ראוי הוא כו'", משא"כ בברכת כהנים נמשך השפע "במהירות דרך כל העולמות באין מונע ומעכב כו'"<ref>לקו"ת שם נה, ד.</ref>. לאידך גיסא – ההמשכה (במהירות) שלמעלה מסדר השתלשלות נמשכת "דרך כל העולמות", כמודגש בהנס ד"פרח מטה אהרן", שביחד עם זה שזהו נס ובא במהירות, הרי זה קשור ועובר דרך הטבע דצמיחת הפירות. | ||
ואולי י"ל ולהוסיף, השייכות עם (פ') קרח דוקא. ובהקדים, ש"קרח" ו"חקת" מורכבים שניהם מהאותיות "חק", אלא שב"קרח" מתוסף רי"ש, וב"חקת" – תי"ו: אצל קרח (משבט לוי) הי' הגילוי ד"חק", למעלה מטעם ודעת ולמעלה ממדידה והגבלה (כמבואר בחסידות | ואולי י"ל ולהוסיף, השייכות עם (פ') קרח דוקא. ובהקדים, ש"קרח" ו"חקת" מורכבים שניהם מהאותיות "חק", אלא שב"קרח" מתוסף רי"ש, וב"חקת" – תי"ו: אצל קרח (משבט לוי) הי' הגילוי ד"חק", למעלה מטעם ודעת ולמעלה ממדידה והגבלה (כמבואר בחסידות<ref>שם נד, סע"ב ואילך. וש"נ. אוה"ת פרשתנו ע' תרסו. תרצד. סד"ה ויקח קרח העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' א'מג ואילך). סה"מ מלוקט ח"ג ע' רג ואילך.</ref> שטענת קרח באה בגלל מעלתו, "פיקח הי'"<ref>תנחומא פרשתנו ה. במדב"ר שם פי"ח, ח. פרש"י פרשתנו טז, ז.</ref>, שהוא ראה את הגילוי שלמעלה ממדידה והגבלה כפי שיהי' לע"ל); טעותו (בערעור על כהונת אהרן) היתה בענין ד"ר'", "רש" (עניות<ref>ראה לקמן ס"ח. וש"נ.</ref>), שמורה שההמשכה (דמחשבה ודיבור) אינה יורדת בסדר השתלשלות (קרח רצה לחלק בין עליון ותחתון<ref>ראה לקו"ש ח"ח ע' 117 ואילך. סה"מ מלוקט שם. וש"נ.</ref>), כבאות ר' שבה חסר הקו השלישי (דאות ה') כנגד<ref>נסמן בהערה 68.</ref> '''מעשה'''<ref>ראה בארוכה שיחת [[שיחת קרח תשמ"ח - מוגה|ש"פ קרח ג' תמוז תשמ"ח ס"ו]] (ס' השיחות ח"ב ע' 503). וש"נ.</ref>. | ||
משא"כ ב"חקת" – "זאת חקת התורה" – נמשך מ"חק" (למעלה ממדידה והגבלה) באות "ת'", סוף וסיום כל כ"ב אותיות התורה, דהיינו, שנמשך בכל ודרך כל סדר השתלשלות (כל האותיות מאל"ף עד תי"ו), בכל ג' הקוים (באות ת') דמחשבה דיבור ומעשה, ותורה עבודה וגמילות חסדים, ואדרבה: באופן שהם מתחברים כולם – כיון שבסיום ושלימות העבודה, כאשר ישנה המהירות דקדושה (מההמשכה שלמעלה מסדר השתלשלות בסדר השתלשלות), נעשה החיבור יחד דכל ג' הקוים, שמהעליון (מחשבה ודיבור) באים מיד במהירות לתחתון (מעשה), ללא הפסק ביניהם (דלא כבאות ה"א[ | משא"כ ב"חקת" – "זאת חקת התורה" – נמשך מ"חק" (למעלה ממדידה והגבלה) באות "ת'", סוף וסיום כל כ"ב אותיות התורה, דהיינו, שנמשך בכל ודרך כל סדר השתלשלות (כל האותיות מאל"ף עד תי"ו), בכל ג' הקוים (באות ת') דמחשבה דיבור ומעשה, ותורה עבודה וגמילות חסדים, ואדרבה: באופן שהם מתחברים כולם – כיון שבסיום ושלימות העבודה, כאשר ישנה המהירות דקדושה (מההמשכה שלמעלה מסדר השתלשלות בסדר השתלשלות), נעשה החיבור יחד דכל ג' הקוים, שמהעליון (מחשבה ודיבור) באים מיד במהירות לתחתון (מעשה), ללא הפסק ביניהם (דלא כבאות ה"א<ref>ראה תו"א מגלת אסתר צה, סע"ב ואילך. לקו"ת ר"פ בלק (סז, א ואילך). סה"מ תר"ן ע' רעט ואילך. תרנ"ח ע' ריב. ה'שי"ת ע' 122. סה"מ קונטרסים ח"א רמא, א ואילך. שיחת [[שיחת ויגש תנש"א - מוגה|ש"פ ויגש]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 215).</ref>). ומזה באים לנקודה מתחתית ה(קו השמאלי ד)אות ת' – נקודת הביטול, ונקודה גדולה (בעלת אורך ורוחב), דהיינו, שהביטול בא ביחד עם ההתפשטות לאורך ורוחב; וזה בא בסיום האות – שמורה על שלימות נקודת הביטול בסיום העבודה. | ||
ועי"ז נפעל הענין ד"חקת" – גם מלשון חקיקה[ | ועי"ז נפעל הענין ד"חקת" – גם מלשון חקיקה<ref>[[לקוטי תורה חוקת|לקו"ת ר"פ חוקת]].</ref>, שמורה על המשכה נצחית (בלי שינוי), הקשורה עם ת', כמאחז"ל<ref>שבת נה, א.</ref> "תי"ו – תחי'" – ששלימותה חיים נצחיים. | ||
ו. ע"פ הנ"ל י"ל בהנס ד"שמש בגבעון דום": | ו. ע"פ הנ"ל י"ל בהנס ד"שמש בגבעון דום": | ||
הכוונה בנס זה היתה – לא לצאת מדרכי הטבע לגמרי – אלא כברוב הענינים, שהנס יסייע לנצחון המלחמה | הכוונה בנס זה היתה – לא לצאת מדרכי הטבע לגמרי – אלא כברוב הענינים, שהנס יסייע לנצחון המלחמה<ref>ראה רלב"ג שבהערה 18, ש"מה שאמר ולא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל, הורה בזה כי זה המופת הוא בענין המלחמה בעצמותה, ואם הי' זה המופת בעמידה מהתנועה לא הי' לו רושם בענין המלחמה כלל כו'", עיי"ש.</ref> שקשורה (עכ"פ במקצת) גם עם דרך הטבע. אפילו במלחמה זו – ש"ה' נלחם לישראל"<ref name=":4" /> – היתה צריכה להיות ההתלבשות גם בדרך הטבע. | ||
ולכן לא הי' נס ששלל לגמרי את המלחמה בדרך הטבע (ע"י יהושע), אלא נס שסייע למלחמה שלהם: ההכנה וההכשרה לנצחון הי' ע"י הנס ד"שמש בגבעון דום" | ולכן לא הי' נס ששלל לגמרי את המלחמה בדרך הטבע (ע"י יהושע), אלא נס שסייע למלחמה שלהם: ההכנה וההכשרה לנצחון הי' ע"י הנס ד"שמש בגבעון דום"<ref>ועד"ז הנס ש"וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים גו'", אף שעי"ז "ימותו רבים גו' מאשר הרגו בני ישראל בחרב" (יהושע שם, יא).</ref>, אבל זה עצמו לא פעל את הנצחון. לאחרי שהאיר אור היום '''הטבעי''' (דאור השמש)<ref>וראה לקו"ש ח"ח ע' 120, שגם ע"י עצם הענין דביטול תנועת השמש נתקיימה הכוונה דטבע השמש עצמו.</ref>, היו צריכים יהושע ובנ"י לרדוף ולהלחם עם האויבים בדרך הטבע. | ||
ועפ"ז אולי יותר מסתבר לומר, שהנס עצמו (ד"שמש בגבעון דום") הי' באופן שקשור עם טבע מהלך השמש (אופן השני הנ"ל ס"ב) – וזה עצר לא רק את השמש והירח, אלא את כל הכוכבים ומזלות, ומהלך גלגל היומי בכלל, וכל הגלגלים הקשורים עם מהלך השמש. | ועפ"ז אולי יותר מסתבר לומר, שהנס עצמו (ד"שמש בגבעון דום") הי' באופן שקשור עם טבע מהלך השמש (אופן השני הנ"ל ס"ב) – וזה עצר לא רק את השמש והירח, אלא את כל הכוכבים ומזלות, ומהלך גלגל היומי בכלל, וכל הגלגלים הקשורים עם מהלך השמש. | ||
[ויומתק ע"פ הביאור בחסידות | [ויומתק ע"פ הביאור בחסידות<ref>סידור שער המילה קמב, א ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מילה (ה, א ואילך). אוה"ת שבועות ע' קט ואילך. נ"ך (כרך ב) ע' תשלח ואילך. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 261 ואילך.</ref> באמירת יהושע "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון", שע"י עצירת מהלך השמש והלבנה (ההשתחוואה והביטול שלהם<ref>ראה ב"ב כה, א.</ref>), שזהו ע"י פעולה על השמש "דום<ref>פרש"י עה"פ.</ref> מלומר שירה"<ref>ד"כל זמן שהוא דומם עומד ואינו מהלך, שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה" (פרש"י שם). וראה גם יל"ש יהושע רמז כב. מדרש תהלים יט, ה.</ref> – רצה יהושע לבטל את ההשפעה לאומות העולם (שעמם נלחמו אז בנ"י) שעובדים את השמש והירח (וכוכבים ומזלות), ועי"ז – נפעל גם בנצחון המלחמה. ועפ"ז מסתבר יותר לומר שע"י "שמש בגבעון דום" נעצר לא רק מהלך השמש והירח אלא גם מהלכם של עוד כוכבים ומזלות (בשאר הגלגלים)]. | ||
ז. ועד"ז אולי י"ל גם ההסברה בנס הגאולה דג' תמוז (בשנת תרפ"ז): | ז. ועד"ז אולי י"ל גם ההסברה בנס הגאולה דג' תמוז (בשנת תרפ"ז): | ||
ביחד עם זה שהנס דג' תמוז הי' נס שלמעלה מהטבע, היתה לו השפעה בהטבע גופא, שהוא "הסכים" להנס [ובפרט שמלכתחילה הי' זה נס '''המלובש בטבע''', ובמיוחד בערך להנס ד"פרח מטה אהרן" ו"שמש בגבעון דום"], כידוע שאותם אנשים שאסרו את בעל המאסר והגאולה, הם גופא (בעודם בתקפם) נאלצו לשחררו, עד שהיו צריכים '''לסייע''' בשחרור והגאולה | ביחד עם זה שהנס דג' תמוז הי' נס שלמעלה מהטבע, היתה לו השפעה בהטבע גופא, שהוא "הסכים" להנס [ובפרט שמלכתחילה הי' זה נס '''המלובש בטבע''', ובמיוחד בערך להנס ד"פרח מטה אהרן" ו"שמש בגבעון דום"], כידוע שאותם אנשים שאסרו את בעל המאסר והגאולה, הם גופא (בעודם בתקפם) נאלצו לשחררו, עד שהיו צריכים '''לסייע''' בשחרור והגאולה<ref>ראה גם לקו"ש ח"ח שם. חי"ח ע' 237 ואילך. חכ"ח ע' 256.</ref>. | ||
ויש לומר, שלכן לא בא הנס בבת אחת (בגאולה שלימה), אלא התחלק '''לשלבים בדרך הטבע''' – בהתאם למצב הצד שכנגד (שהי' בתקפו), שהם מצד מצבם ("טבעם") יגיעו להכרה שצריכים לשחררו, החל מביטול הגזירה דהיפך החיים ר"ל להגלותו לעיר מקלטו בקאַסטראַמאַ, עד – ששחררו אותו לגמרי | ויש לומר, שלכן לא בא הנס בבת אחת (בגאולה שלימה), אלא התחלק '''לשלבים בדרך הטבע''' – בהתאם למצב הצד שכנגד (שהי' בתקפו), שהם מצד מצבם ("טבעם") יגיעו להכרה שצריכים לשחררו, החל מביטול הגזירה דהיפך החיים ר"ל להגלותו לעיר מקלטו בקאַסטראַמאַ, עד – ששחררו אותו לגמרי<ref>ובזה גופא – נתעכב נתינת תעודת השחרור בפועל עד י"ג תמוז (כנ"ל הערה 9), שבזה ניכר ומודגש שהפעולה רשמית דהחופש נעשית ע"פ חוק המדינה, כיון שנתעכב החופש עד לי"ג תמוז, שבו הי' המשרד הממשלתי פתוח באופן רשמי ע"פ חוק המדינה (ראה ס' השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 568 ואילך).</ref>. | ||
אבל גם אח"כ נשארה המדינה ההיא בתקפה, כולל – בשייכות להתנגדות לדת ישראל וכו', ולכן נמשכה שלימות הגאולה דבנ"י (במדינה ההיא) משך זמן, עד שהם עצמם (במשך השנים) יגיעו סו"ס להכרה ויתחילו משם להרשות לבנ"י להתנהג בחפשיות בכל עניני יהדות, וגם להתיר יציאת יהודים ממדינה ההיא (ואף לסייע להם בכך), | אבל גם אח"כ נשארה המדינה ההיא בתקפה, כולל – בשייכות להתנגדות לדת ישראל וכו', ולכן נמשכה שלימות הגאולה דבנ"י (במדינה ההיא) משך זמן, עד שהם עצמם (במשך השנים) יגיעו סו"ס להכרה ויתחילו משם להרשות לבנ"י להתנהג בחפשיות בכל עניני יהדות, וגם להתיר יציאת יהודים ממדינה ההיא (ואף לסייע להם בכך), | ||
כולל גם – בימים אלו ממש – השקו"ט והרצון דכו"כ במדינה ההיא להחזיר את שם העיר "לענינגררד" (שבה הי' המאסר והישיבה בבית האסורים) – השם שהם נתנו לה (על שם מנהיגם) – בחזרה לשם "פעטערבורג" (שם העיר בזמן המאסר והגאולה דאדמו"ר הזקן | כולל גם – בימים אלו ממש – השקו"ט והרצון דכו"כ במדינה ההיא להחזיר את שם העיר "לענינגררד" (שבה הי' המאסר והישיבה בבית האסורים) – השם שהם נתנו לה (על שם מנהיגם) – בחזרה לשם "פעטערבורג" (שם העיר בזמן המאסר והגאולה דאדמו"ר הזקן<ref>ועד שעל שם עיר זה (פעטערבורג) נקראת גם הגאולה שלו, ופעולת הגאולה – שעיקר הענין דהפצת המעינות חוצה התחילה "נאך פעטערבורג" (כן הוא הלשון בס' השיחות תורת שלום ס"ע 112). – ולהעיר שגם גאולת אדה"ז היתה קשורה בדרכי הטבע (של אוה"ע) – ראה אגרות קודש אדה"ז סל"ח. וש"נ (וראה ס' השיחות תשמ"ט שם. לקו"ש חכ"ה ע' 186 ואילך). וכמודגש גם בסיפור הידוע בנוגע לקידוש הלבנה שלו על הספינה בזמן היותו במאסר (לקו"ד ח"ד תשנב, ב. וראה גם לקו"ש ח"ה ע' 80. ס' השיחות תש"נ ח"א ס"ע 201 ואילך. שיחת ש"פ ויק"פ שנה זו).</ref>) – השם שהצרר קרא לה בזמן בניית העיר (שמייצג את ההיפך הגמור מהקומוניסטים). והגם שאף תחת שלטון הצרר היו מניעות ועיכובים ליהדות – אין זה מגיע למה שנעשה ע"י אלו שאסרו את בעל המאסר והגאולה; ויש לומר, שבהשקו"ט והרצון להחזיר את שם העיר מ"לענינגררד" ל"פעטערבורג" – רואים בגלוי יותר את הפעולה הנמשכת מהגאולה בי"ב־י"ג תמוז, הגאולה הכללית דכל בנ"י ממנגדיהם בכלל, ובפרט במדינה ההיא. | ||
ח. ואולי יש לקשר זה גם עם חודש הגאולה (חודש תמוז) – חודש '''הרביעי''', שבא[81] לאחרי – ובכחו של – חודש השלישי (ירחא[82] תליתאי)[83], בדוגמת אות ג' וד' ר"ת "גמול דלים"[84], ההשפעה (גמול) דחודש הג', החודש דמתן־תורה, בחודש הד', החודש דהמשך וסיום המאסר (ע"ד ענין "דלים"), באופן שזה (בחי' דלים) מתהפך לחודש '''הגאולה'''[85]. | ח. ואולי יש לקשר זה גם עם חודש הגאולה (חודש תמוז) – חודש '''הרביעי''', שבא[81] לאחרי – ובכחו של – חודש השלישי (ירחא[82] תליתאי)[83], בדוגמת אות ג' וד' ר"ת "גמול דלים"[84], ההשפעה (גמול) דחודש הג', החודש דמתן־תורה, בחודש הד', החודש דהמשך וסיום המאסר (ע"ד ענין "דלים"), באופן שזה (בחי' דלים) מתהפך לחודש '''הגאולה'''[85]. | ||
| שורה 151: | שורה 151: | ||
ובנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו[126] הולכים כל בנ"י לארץ הקודש, ירושלים עיר הקודש, בבית המקדש השלישי, וכאמור – תיכף ומיד ממש. | ובנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו[126] הולכים כל בנ"י לארץ הקודש, ירושלים עיר הקודש, בבית המקדש השלישי, וכאמור – תיכף ומיד ממש. | ||
---- | ----[81]) ראה בארוכה סה"ש תשמ"ז ח"ב – שיחת ש"פ קרח ס"ב ואילך. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 494. 528. סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 549. | ||
[81]) ראה בארוכה סה"ש תשמ"ז ח"ב – שיחת ש"פ קרח ס"ב ואילך. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 494. 528. סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 549. | |||
[82]) שבת פח, א. | [82]) שבת פח, א. | ||
| שורה 350: | שורה 244: | ||
{{הערות שוליים}}*) להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות־קיץ תחיינה. | {{הערות שוליים}}*) להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות־קיץ תחיינה. | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות|ד]] | [[קטגוריה:דבר מלכות|ד]] | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות ספר במדבר|ט]] | [[קטגוריה:דבר מלכות ספר במדבר|ט]] | ||