11,489
עריכות
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == אב רבינו == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== כעבור זמן רב נודעו לדוד לייב פרטים נוספים על "הכהן הצהוב", שהיה מבקר תכופות באטינקה והתחבר עם שמרל. "הכהן הצהוב" היה יהודי בשם ר' סנדר, ששימש שנים רבות כמלמד בקליסק, שם היה מפורסם בלמדנותו וצדקנותו...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
דוד לייב המשיך לגור באטינקה עד שבנו, אברהם יצחק, הגיע לגיל תשע שנים. עתה חש דוד לייב בנחיצות לעבור לדור בעיר גדרלה ירתר, כדי לחנך את בנו באחת מן הישיבות. כך העביר דוד לייב מיד לאחר הסוכות את מגוריו לקליסק, ושלח את בנו לישיבה שבראשה עמד ר' נפתלי. במשך שנתיים למד אברהם יצחק באותה ישיבה, ובשעות הערב למד אצל אביו. | דוד לייב המשיך לגור באטינקה עד שבנו, אברהם יצחק, הגיע לגיל תשע שנים. עתה חש דוד לייב בנחיצות לעבור לדור בעיר גדרלה ירתר, כדי לחנך את בנו באחת מן הישיבות. כך העביר דוד לייב מיד לאחר הסוכות את מגוריו לקליסק, ושלח את בנו לישיבה שבראשה עמד ר' נפתלי. במשך שנתיים למד אברהם יצחק באותה ישיבה, ובשעות הערב למד אצל אביו. | ||
רושם רב עשתה על אברהם יצחק התמסרותו של אביר לטיפול באלמנות ויתומים. דוד לייב ראה לעצמו בקליסק תפקיד מיוחד לסייע לאנשים עניים ואומללים בקליסק. כשראה ילד עני מתהלך יחף או בנעלים קרועות | רושם רב עשתה על אברהם יצחק התמסרותו של אביר לטיפול באלמנות ויתומים. דוד לייב ראה לעצמו בקליסק תפקיד מיוחד לסייע לאנשים עניים ואומללים בקליסק. כשראה ילד עני מתהלך יחף או בנעלים קרועות – היה מתקין עבורו זוג נעלים ושולח אותו בלילה ביד אברהם יצחק על־מנת שישאירו באין רואים ליד דלת ביתו של הנצרך. פעמים רבות אירע שדוד לייב,שהוא עצמו היה עני, שלח ביד בנו לחם ומזון אחר לאלמנות, יולדות וחולים עניים שהיו מוטלים על ערש דווי מבלי שאיש ישים עין עליהם. | ||
אברהם יצחק ידע היטב עד היכן מגיעה צדקנותו של אביו, אך היה מוזהר לא לגלות דבר לאיש. ברם, בה בשעה שאיש בקליסק לא ידע על מהותו של דוד לייב הסנדלר | אברהם יצחק ידע היטב עד היכן מגיעה צדקנותו של אביו, אך היה מוזהר לא לגלות דבר לאיש. ברם, בה בשעה שאיש בקליסק לא ידע על מהותו של דוד לייב הסנדלר – הבחינו רבים בכך שילדו הוא ילד מצטיין. "ראו נא" – היו אנשים מצביעים עליו ־ "בסך הכל בנו של סנדלר פשוט ובכל זאת ילד מצויין". | ||
הדברים שהגיעו לאזני אברהם יצחק העיקו עליו מאד. בסתר היה בוכה על כך שאין מעריכים כראוי את אביו, שאת טיבו הכיר יפה. לא אחת השתוקק להכריז לפני הבריות שאין אביו סנדלר פשוט כפי שהם חושבים, אך התאפק מכך בשומו אל לב פקודת אביו לשמור בסוד את הידוע לו עליו. | הדברים שהגיעו לאזני אברהם יצחק העיקו עליו מאד. בסתר היה בוכה על כך שאין מעריכים כראוי את אביו, שאת טיבו הכיר יפה. לא אחת השתוקק להכריז לפני הבריות שאין אביו סנדלר פשוט כפי שהם חושבים, אך התאפק מכך בשומו אל לב פקודת אביו לשמור בסוד את הידוע לו עליו. | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
ברם, ממלא המקום האמיתי של ר' זלמן חיים היה יהודי נודד בשם ר' יוסף משה שהגיע מינוביטש מבלי שאיש ידע מנין ולאיזו מטרה. איש לא ידע על טיב הקשרים בין ר' זלמן חיים לבין ר' יוסף משה, אך ר' לייב, "פרוש" זקן שהיה לומד ולן בבית המדרש בו כיהן ר' זלמן חיים כשמש, סיפר שמיד עם הגיע ר' יוסף משה לינוביטש החל ר' זלמן חיים להתכונן לעזיבת עבודתו. | ברם, ממלא המקום האמיתי של ר' זלמן חיים היה יהודי נודד בשם ר' יוסף משה שהגיע מינוביטש מבלי שאיש ידע מנין ולאיזו מטרה. איש לא ידע על טיב הקשרים בין ר' זלמן חיים לבין ר' יוסף משה, אך ר' לייב, "פרוש" זקן שהיה לומד ולן בבית המדרש בו כיהן ר' זלמן חיים כשמש, סיפר שמיד עם הגיע ר' יוסף משה לינוביטש החל ר' זלמן חיים להתכונן לעזיבת עבודתו. | ||
עוד נודע מפי אותו פרוש שבמשך שנה התחבר ר' זלמן חיים מאד עם פרוש אחר בשם ר' זונדל וולף, שיחד למדו בהסתר. תוכן לימודיהם לא היה ידוע לאיש, אך באותו זמן שר' זלמן חיים מסר את עבודת השמשות לר' יוסף משה, בעמדו לעזוב את ינוביטש | עוד נודע מפי אותו פרוש שבמשך שנה התחבר ר' זלמן חיים מאד עם פרוש אחר בשם ר' זונדל וולף, שיחד למדו בהסתר. תוכן לימודיהם לא היה ידוע לאיש, אך באותו זמן שר' זלמן חיים מסר את עבודת השמשות לר' יוסף משה, בעמדו לעזוב את ינוביטש – הודיע גם ר' זונדל וולף הפרוש שאף הוא עוזב את ינוביטש, וכי הוא מצטרף לר' זלמן חיים. הובן מדבריהם בינם לבין עצמם שהם נודדים לעיר רחוקה שם נמצא גאון גדול המוקף בתלמידי חכמים רבים. | ||
עתה כשנודע לברוך עברו של אברהם יצחק | עתה כשנודע לברוך עברו של אברהם יצחק – התבהרה לו יותר גם דמותו של ר' זלמן חיים השמש, אותו חשב לפגוש בינוביטש אלא שלא מצאו שם. שוב לא היה לברוך מה לעשות בינוביטש, ולכן יצא לבקר בעיירות נוספות בהן בילה בשנים קודמות, ובמיוחד בדוברומיסל. | ||
היה זה יום של שמש, אך הדרך היתה בוצית. זה עתה נמס השלג וכרגיל בערב פסח היתה הקרקע בוצית־טובענית. לפיכך לא היה כלל קל לברוך ללכת ברגל את הדרך הגדולה שבין ינוביטש לדוברומיסל. ברם, הוא היה כה שקוע בהרהוריו עד שכמעט ולא חש את קושי הדרך. בכל זאת, הרי כעבור מספר שעות של הליכה התעייף קימעה ובהגיעו ליער קטן חיפש ומצא אילן מושלך בצד הדרך שעליו ישב לנוח. | היה זה יום של שמש, אך הדרך היתה בוצית. זה עתה נמס השלג וכרגיל בערב פסח היתה הקרקע בוצית־טובענית. לפיכך לא היה כלל קל לברוך ללכת ברגל את הדרך הגדולה שבין ינוביטש לדוברומיסל. ברם, הוא היה כה שקוע בהרהוריו עד שכמעט ולא חש את קושי הדרך. בכל זאת, הרי כעבור מספר שעות של הליכה התעייף קימעה ובהגיעו ליער קטן חיפש ומצא אילן מושלך בצד הדרך שעליו ישב לנוח. | ||
לא זמן רב המשיך ברוך לשבת על העץ העקור. עגלה שבה נהג אכר מכפרי הסביבה עברה במקום, והאכר הזמין את ברוך לעלות לעגלה. "לא הרחק מכאן" | לא זמן רב המשיך ברוך לשבת על העץ העקור. עגלה שבה נהג אכר מכפרי הסביבה עברה במקום, והאכר הזמין את ברוך לעלות לעגלה. "לא הרחק מכאן" – אמר לו האכר – "נמצא הכפר יוטינה שבה גר יהודי שאצלו תוכל ללון. אני נוסע לזוויקנה ואוליך אותך עד לפרשת הדרכים המסתעפת לשני כפרים אלה". | ||
בהגיע העגלה לאותה פרשת דרכים ירד ברוך ממנה, והמשיך בדרכו אל הכיוון הדרוש. למרות המנוחה הקצרה היה ברוך עדיין די עייף ולכן התנהל לאטו בדרך. הוא לא הספיק לעבור כברת דרך ניכרת, והנה מופיע אברך לקראתו במרוצה. האברך קידמו ב"שלום עליכם" ידידותי, והזמינו להכנס לפונדק סמוך. אגב, סיפר לו שתפקידו להנחות עוברי אורח לאכסנייתם, כיון שהנהר, הנמצא במרחק חמשה מיל מכאן, עלה על גדותיו וסחף את הגשר שעליו. אותה שעה | בהגיע העגלה לאותה פרשת דרכים ירד ברוך ממנה, והמשיך בדרכו אל הכיוון הדרוש. למרות המנוחה הקצרה היה ברוך עדיין די עייף ולכן התנהל לאטו בדרך. הוא לא הספיק לעבור כברת דרך ניכרת, והנה מופיע אברך לקראתו במרוצה. האברך קידמו ב"שלום עליכם" ידידותי, והזמינו להכנס לפונדק סמוך. אגב, סיפר לו שתפקידו להנחות עוברי אורח לאכסנייתם, כיון שהנהר, הנמצא במרחק חמשה מיל מכאן, עלה על גדותיו וסחף את הגשר שעליו. אותה שעה – כך סיפר האברך – היו על הגשר שלש עגלות טעונות עצים נהוגות בידי אכרים וכולם טבעו עקב השטפון. עתה – ממשיך האברך – מוצפת כל הסביבה, ועשויים לעבור כמה ימים עד שהמים ישובו לזרימתם הרגילה והגשר יתוקן. משום כך הטיל עליו חותנו לעמוד על אם הדרך ולהפנות את כל עוברי האורח לאכסנייתם. | ||
ברוך נוכח לדעת כי האברך הוא בן־תורה. גם האברך הבחין בלמדנותו של ברוך, ועוד בטרם הגיעו לפונדק היו שקועים בשיחה ידידותית בדברי תורה. נודע לברוך כי שם האברך, חתנו של בעל הפונדק, הוא נתן שלמה, וכי בכפר מצויות מספר משפחות יהודיות. יש ביניהם שיעורי יומי קבוע בגמרא, ועתה הם עסוקים בסוגיא "שבועה שלא אוכלנה, ואכלה", במסכת שבועות (כ"ז, ב'). | ברוך נוכח לדעת כי האברך הוא בן־תורה. גם האברך הבחין בלמדנותו של ברוך, ועוד בטרם הגיעו לפונדק היו שקועים בשיחה ידידותית בדברי תורה. נודע לברוך כי שם האברך, חתנו של בעל הפונדק, הוא נתן שלמה, וכי בכפר מצויות מספר משפחות יהודיות. יש ביניהם שיעורי יומי קבוע בגמרא, ועתה הם עסוקים בסוגיא "שבועה שלא אוכלנה, ואכלה", במסכת שבועות (כ"ז, ב'). | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
כשנסתיימו שנות ה"מזונות" של ר' נחמן ישראל הביע חותנו את רצונו להמשיך ולהחזיקו, אך ר' נחמן ישראל סירב. הוא החליט לתור בעצמו אחר פרנסה, וכך הגיע לחכירת האכסניה והטחנה מן הפריץ. יחד עם זאת שיכנע אברכים אחרים להשתקע אתו באחוזת הפריץ, וכולם הצליחו בפרנסתם. | כשנסתיימו שנות ה"מזונות" של ר' נחמן ישראל הביע חותנו את רצונו להמשיך ולהחזיקו, אך ר' נחמן ישראל סירב. הוא החליט לתור בעצמו אחר פרנסה, וכך הגיע לחכירת האכסניה והטחנה מן הפריץ. יחד עם זאת שיכנע אברכים אחרים להשתקע אתו באחוזת הפריץ, וכולם הצליחו בפרנסתם. | ||
מפי חתניו של בעל האכסניה שמע ברוך לראשונה את שמו של הבעל־שם־טוב הקדוש. התברר שכשחותנם נדד עם ר' עזריאל יעקב הנסתר | מפי חתניו של בעל האכסניה שמע ברוך לראשונה את שמו של הבעל־שם־טוב הקדוש. התברר שכשחותנם נדד עם ר' עזריאל יעקב הנסתר – הלכו לבקר את הבעש"ט בפודוליה. ר' עזריאל יעקב היה תלמידו של הבעש"ט שבנידודיו הפיץ את תורת הבעש"ט, תורת החסידות. ר' נחמן ישראל גילה מאוחר יותר שהבעש"ט הוא שהורה לו לעזוב את בית חותנו ולעבור לישוב כפרי. כשהצליח בידו הדבר ועל־ידי כך נוצר ישוב יהודי חדש – תלה זאת בכוחו של הבעש"ט. | ||
האברכים, חתני ר' נחמן ישראל, היו מעוניינים מאד שברוך ישאר אתם זמן ממושך. כנראה היה להם הרבה לשוחח אתו. ברם, ברוך | האברכים, חתני ר' נחמן ישראל, היו מעוניינים מאד שברוך ישאר אתם זמן ממושך. כנראה היה להם הרבה לשוחח אתו. ברם, ברוך – אם מפני שלא הבחין בחשיבות הדברים שבפיהם ואם משום שנחפז לדרכו – עזב את האכסניה כדי להגיע בעוד מועד למגמת פניו, דוברומיסל. | ||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||