חב"דטקסט:היום יום/כסלו

כסלו
א' כסלו	ראש חודש בא ר' יקותיאל ליעפלער (דעם אלטען רבי'ס א חסיד) איז געווען צייטען, וואס ער האט געדאווענט שחרית מנחה און מעריב איינע נאך די אנדערע, עס איז ניט געווען קיין זמן מפסיק זיין. תרגום ללשון הקודש: אצל ר' יקותיאל מליעפלי (חסידו של אדמו"ר הזקן) היו זמנים, שהיה מתפלל שחרית מנחה וערבית, בזה אחר זה, לא היה זמן להפסיק ביניהם.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' כסלו	אבי אדוני זקני מורי ורבי ביאר פעם במאמר, הא ד"רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי" [=זה ש"רבי אלעזר נתן פרוטה לעני ואחר כך התפלל"], כי הרי התפלה צריכה להיות בחיות, ועל־ידי שנותנים צדקה לעני קודם התפלה ומחיים אותו, ניתוסף חיות הרבה בתפלה. ונענע בידו ממטה למעלה לרמז שהרבוי בהפלאה. וכמה פעמים קודם התפלה היה אבי אדמו"ר מחזר אחרי עני ליתן לו לאכול.	עריכה - תבנית - שיחה
ג' כסלו	מההפרש בין הנהגת הבעל שם טוב להנהגת המגיד, כי הבעל שם טוב היה עסוק בנסיעות שונות, והמגיד ישב בביתו. עוד זאת בימי נשיאות המגיד, כבר היה מפורסם ענין החסידות גם במרחקים, על ידי נסיעות החבריא קדישא, ורבים מבעלי בתים בינונים נתקשרו לתורת החסידות והיו נוסעים למעזריטש.	עריכה - תבנית - שיחה
ד' כסלו	למים אחרונים נוטלים קצה האצבעות, ואחר כך מעבירים אותם, כשהם לחים עדיין, על השפתים.	עריכה - תבנית - שיחה
ה' כסלו	"והנה סולם מוצב ארצה" – תפלה היא סולם ההתקשרות של הנשמה באלקות. והגם שהוא מוצב ארצה, התחלת התפלה היא בהודאה לבד, אבל "וראשו מגיע השמימה", בבחינת ביטול עצמי אבל בא לזה על ידי הקדמת ההשגה וההבנה בפסוקי דזמרא ברכות קריאת שמע וקריאת שמע.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' כסלו	אבי אדמו"ר אמר: "קריאת שמע שעל המטה איז, אין זעיר אנפין, ווי דער ווידוי וואס קודם צאת הנפש מהגוף. נאר יעמאלט גייט מען שוין אינגאנצען אוועק פון יריד, און עס ענדיגט זיך שוין דער מסחר פון "היום לעשותם", און אין קריאת שמע שעל המטה פון יעדער נאכט האלט מען נאך אין מיטן יריד, און מען קען נאך אויפטאן". תרגום ללשון הקודש: אבי אדמו"ר אמר: "קריאת שמע שעל המטה הוא, בזעיר אנפין הווידוי שאומרים קודם צאת הנפש מהגוף. אלא שאז כבר הולכים לגמרי מהיריד ונגמרת העבודה של "היום לעשותם", ובקריאת שמע שעל המטה שבכל לילה, אוחזים עדיין באמצע היריד ואפשר עוד לפעול".	עריכה - תבנית - שיחה
ז' כסלו	שלש חכמות הן: חכמת ביטול החומר, על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים הגופניים והחומריים – חכמת המוסר. חכמת הכרת מעלת הצורה והרוחני במדות ובמושכלות והוראת אופני הקירוב אליהם – חכמת החקירה. חכמת הגברת הצורה על החומר, הוראה במעלת חומר מזוכך ובמעלת הצורה כשנקבעה בהחומרי, והתכללותם יחד מבלי אשר ימצא ראש וסוף, להיות כי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, אל אחד בראם, ולכוונה אחת לגלות אור קדושת חביון עוזו יתברך נבראו, ושניהם כאחד דוקא משלימים אותה השלימות, אשר עלה ברצונו יתברך – חכמת תורת החסידות.	עריכה - תבנית - שיחה
ח' כסלו	א מענש זאל זיך מתבונן זיין, ווי גרויס חסדי הבורא ברוך הוא זיינען, אז אזא קטן שבקטנים ווי דער מענש איז, קען ער מאכען א נחת רוח גדול צום גדול הגדולים וכמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר", דארף דער מענש זיין תמיד באגייסטערט און טאן די עבודה בלב ונפש חפצה. תרגום ללשון הקודש: שאדם יתבונן, כמה גדולים חסדי ברוך־הוא שכזה קטן שבקטנים כמו האדם, יכול הוא לעשות נחת רוח גדול ועצום לגדול הגדולים וכמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר", צריך האדם להיות תמיד במצב־רוח מרומם ולעשות את העבודה בלב ונפש חפצה.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' כסלו	יום הולדת את אדמו"ר האמצעי – תקל"ד – ויום הסתלקותו – תקפ"ח. ומנוחתו כבוד בניעזשין. ט' בכסלו תקנ"ד אמר רבינו הזקן מאמר – והוא חלק פרק נ"ג מספר של בינונים (תניא) המדבר על־דבר בית ראשון. למחרתו אמר חסידות עוד הפעם – סיום פרק הנ"ל עד גמירא. כי המאמרים מראש השנה תק"ן עד י' כסלו תקנ"ד (אשר בהם נכללו לקוטי עצות משנים הקודמות) מהם נסדרו נ"ג פרקי ספר התניא.	עריכה - תבנית - שיחה
י' כסלו	אדמו"ר האמצעי יצא לחירות – תקפ"ז – ממאסרו בעיר וויטעפסק. בחול המועד סוכות נודע אשר הלשינו את אדמו"ר האמצעי. ביום א' פרשת נח כ"ח תשרי נסע בלוית פקידים מליובאוויטש, בצהריים בא לדאבראמיסל, אמר שם דא"ח "מים רבים גו'", יום ב' נסע משם על ליאזנא, אמר שם דא"ח "רשפיה רשפי גו'", יום ג' משם לוויטעפסק, וישב שם תפוס עד יום א' וישלח י' כסלו.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א כסלו	מהגהות אבי אדמו"ר על הסידור "סדר התפלה" (עם הדא"ח): חלק א' ד"ה "ברוך שאמר והיה העולם" (דף ל"ט, עמוד ד'): "משא"כ בחינת רדל"א", ניתקן "ומעתה יובן פירוש וענין בחינת רדל"א". חלק ב' ד"ה "עד הגל" (דף ד", עמוד ד'): "לרבנן והלכה כר"י שבירך", ניתקן "לרבנן אם בירך". שם: "דעת ר"י וכן האמת" העביר קולמוס על "וכן האמת". שם (דף ש"ה, עמוד א'): "התהו דנקודים" ניתקן "התהו דעקודים".	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב כסלו	ברכת "שפטרני" מברכים בלא שם ומלכות, ומברכים אותה גם ביום שני, חמישי, בראש חודש, ולאו דוקא בשבת. מקובל בידינו בשם מורנו הבעל שם טוב: כששומעים דבר לא טוב על אחד מישראל, גם אם אין מכירים אותו, צריך להצטער צער רב, כי אחד מהם הוא בודאי לא טוב: אם אמת הדבר שמספרים על פלוני, הלא הוא לא טוב, ואם אינו אמת הלא המספר נמצא במצב לא טוב.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג כסלו	אמר אבי אדמו"ר: "חסידות משנה את המציאות ומגלה את המהות. והמהות של האיש הישראלי אין להעריך ולשער, כי הוא חלק מן העצם, והתופס במקצתו כאלו תופס בכולו, וכשם שהעצם אין לו שעור כך החלק אין לו שעור, על דרך הכנף מין כנף – עס איז מעהר ניט וואס עצמות האט בורא געווען א נשמה אז זי זאל זיין א נברא – וחסידות מגלה את המהות [=זהו לא יותר מאשר שעצמות ברא נשמה שתהיה נברא וחסידות מגלה את המהות].	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד כסלו	מברכין ברכת המזון בכוס של ברכה, אף שאין עשרה. הכוס על כף היד והאצבעות זקופות. אוחז הכוס מאמירת "רבותי מיר וועלען בענטשען" [=רבותי נברך] עד אחרי סיום ברכה שלישית, שאז מעמידו על השלחן. באחת משיחותיו ביאר אבי אדמו"ר ותוכן דבריו: יש צדיק ישר תמים חסיד. "צדיק" על שם קיום מצוות עשה – ממשיך גילוים דסדר ההשתלשלות. "ישר" על שם קיום לא תעשה – גילוים למעלה מסדר ההשתלשלות. "תמים" – ערנסטקייט [=רצינות] – גילויים דטעם עצו ופריו שוים, התחברות סובב כל עלמין וממלא כל עלמין. למעלה מכולם "חסיד", ויש בזה ג' מדריגות: א) שעניני העולם אינם מטרידים ומבלבלים אותו. כל אחד ואחד יכול להגיע לזה וכאו"א מחוייב להגיע לזה. ב) שכל עניניו הם אלקות. ואף שלא רחוקה היא ממך גו', מכל מקום אין זה שייך לכאו"א. ג) מה שכתוב בתיקוני זהר: איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דיליה, ופירוש בספר של בינונים שזהו ליחדא קודשא בריך הוא בתחתונים ולא לרוות נפשו הצמאה בלבד.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו כסלו	בתורה אור ד"ה וישב: "ואינה יכולה לראות באהבה" צריך להיות "ואינה יכולה להיות באהבה". רבינו הזקן סיפר לבנו אדמו"ר האמצעי: דער זיידע (הבעל שם טוב) זאגט אז מ'דארף האבען מסירת נפש אויף אהבת ישראל, אפילו צו א אידען, וועלכען מ'האט קיינמאל ניט געזעהן. תרגום ללשון הקודש: הסבא (הבעל שם טוב) אומר שצריך שיהיה מסירת נפש על אהבת ישראל, אפילו ליהודי שאף פעם לא ראו.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז כסלו	יסוד עיקרי בשיטת חב"ד הוא, אשר המוח השליט על הלב בתולדתו, ישעבד את הלב לעבודת השם יתברך, מתוך השכלה הבנה והעמקת הדעת בגדולת בורא העולם ברוך הוא.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז כסלו	חסידות חב"ד פותחת שערי היכלי חכמה ובינה, לידע ולהכיר את מי שאמר והיה העולם בהשגה שכלית, מעוררת רגשי הלב להתפעל באותה מדה שבלב המחוייבת מהשכלה זו, ומורה דרך אשר כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה יכול לגשת אל הקודש לעבוד את הוי' במוחו ולבו.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח כסלו	הצמח צדק כותב: אהבה דבחינת "ועמך לא חפצתי" (היינו) שלא לחפוץ שום דבר זולתו יתברך, ולא אפילו שמים וארץ שהם גן עדן עליון ותחתון, כי רק ביו"ד נברא כו', אלא תהיה האהבה רק לו יתברך לבד, דהיינו למהותו ועצמותו יתברך ממש. וכך היה נשמע הלשון ממו"ר נשמתו עדן (רבינו הזקן) בדביקותו, שהיה אומר בזה הלשון: "איך וויל זע גאר ניסט, איך וויל ניט דיין גן עדן איך וויל ניט דיין עולם הבא כו' איך וויל מער ניט ווי דיך אליין". גוט יום טוב לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו. תרגום ללשון הקודש: "איני רוצה מאומה, איני רוצה את הגן עדן שלך, איני רוצה את העולם הבא שלך כו', רצוני לא יותר מאשר אותך בלבד".	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט כסלו	אין השליח ציבור מתעטף בטלית למנחה או למעריב, לא בשבת ויום טוב ולא בראש השנה. הילולא של הרב המגיד – ממעזריטש – ג' וישב תקל"ג, ומנוחתו כבוד באנאפאלי. אדמו"ר הזקן יצא לחירות ממאסרו הראשון – י"ט כסלו, ג' וישב, תקנ"ט, לפנות ערב. ממכתב רבינו הזקן: ברם כגון דא צריך להודיע, כי יום אשר עשה ד' לנו יום י"ט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הלולא רבא של רבינו הקדוש נשמתו עדן, וכשקריתי בספר תהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי", קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מהשם שלום. יום התועדות וקבלת החלטות טובות בקביעות עתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, וחיזוק דרכי החסידים באהבת רעים. נוהגים לסדר חלוקת הש"ס, ועל פי הסדר המבואר באגרת הקודש ד"ה "הוכח תוכיח". בליובאוויטש משנת תרס"ג ואילך היה מסדרים חלוקת הש"ס כ"ד בטבת – יום הלולא של רבינו הזקן – מפני אפס הפנאי ביט כסלו.	עריכה - תבנית - שיחה
כ' כסלו	הדפסת ספר של בינונים – תניא – בפעם הראשונה נגמרה יום ג' כ' כסלו תקנ"ז בסלאוויטא. וכולל: חלק ראשון – ספר של בינונים, חלק שני – חנוך קטן ושער היחוד והאמונה. אגרת התשובה – מהדורא קמא – נדפסה לראשונה: זאלקווי תקנ"ט; מהדורא בתרא – נדפסה לראשונה: שקלאוו תקס"ו. אגרת הקדש – בפעם הראשונה – שקלאוו תקע"ד. תוצאה מתוקנת של כל ד' החלקים – ווילנא ראם תר"ס וחזרה ונדפסה כמה פעמים.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א כסלו	מען זאל זיך אויסלערנען משניות בעל פה כל חד לפום שעוריה דיליה, און געהן אין גאס און חזר'ן משניות, דערמיט וועט מען זוכה זיין צו מקבל זיין פני המשיח. חסידים דארפען לערנען חסידות: סתם חסידים – יום שני, יום חמישי ויום השבת, תמימים – שעה אחת בכל יום. תרגום ללשון הקודש: יש לשנן משניות בעל פה כל אחד כפי ערכו, ובעת ההליכה ברחוב לחזור משניות. בכך נזכה לקבל פני משיח. חסידים צריכים ללמוד חסידות: חסידים סתם – יום שני, יום חמישי, וליל שבת. תמימים – שעה אחת בכל יום.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב כסלו	מתקנות כ"ק אדמו"ר שליט"א: לאמר בכל בוקר אחר התפילה – וגם בשבת ויום טוב, ראש השנה ויום הכיפורים – תהלים כפי שנחלק לימי החודש, ואחר אמירה בעשרה – קדיש יתום. בחודש של כ"ט יום אומרים ביום כ"ט השיעור דשני הימים.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג כסלו	משיחות אבי אדוני זקני מורי ורבי – אלול תרל"ה: ג' ימים קודם השבת הוא הכנה לשבת. אויף שבת זאגט ער אין זהר "דמיני' מתברכין כולהו יומין". כולהו יומין – איז כל ששת ימי השבוע, וואס אויף דעם האט דער אויבערשטער געגעבען א ברכה כללית ו"ברכך השם אלוקיך בכל אשר תעשה", איז די ברכת השבת מלפניו ומלאחריו, די הכנה צו שבת איז מיום ד', און דער אנזאג איז דער קליינער "לכו נרננה", וואס איז ג' פסוקים. תרגום לשון הקודש: על שבת הוא אומר בזהר שממנו מתברכין כל הימים. כל הימים – כל ששת ימי השבוע, שעל זה נתן הקב"ה ברכה כללית "וברכך השם אלוקיך בכל אשר תעשה", זהו ברכת השבת מלפניו מאחריו, ההכנה לשבת הוא מיום רביעי, והאמירה היא "לכו נרננה" הקטנה, שהוא ג' פסוקים.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד כסלו	ערב חנוכה. במנחה אין אומרים תחנון (המשך). ביאור ג' פסוקים – "לכו נרננה" – על פי מדה ממוצעת מדת כל אדם: מיטוואך אז מען הויבט אן טראכטן וואו וועט מען נעהמען אויף שבת, הן בפשטות און הן מיט וואס וועט מען שבת'ן – יעדער איד איז דאך שבת נאר אנאנאדערר ווערט מרה שחורה'דיג, איז די עצה, "לכו נרננה", בטחון. ווען עס קומט דאנערשטאג, עס ווערט נעהנטער צו שבת, און עס איז נאך אלץ ניטא, איז יעמאלט נרננה'ט זיך ניט, מען פארשטעהט אז מ'דארף עפעס טאן. איז אז מ'זיצט דאנערשטאג'דיגע נאכט און מ'לערענט חסידות, יעמאלט איז פרייטאג דערהערט מען "כי א־ל גדול גו' ומלך גדול גו'", און מיט דעם שבת'ט א איד. תרגום ללשון הקודש: יום רביעי מתחילים לחשוב מהיכן יקחו לשבת, הן בפשטות והן במה נעשה שבת (ברוחניות) – כל יהודי הוא הרי בשבת אחרת לגמרי – נהיה מרה שחורה. והעצה, "לכו נרננה", בטחון. כשמגיע יום חמישי, מתקרב לשבת, ועדיין אין (כיצד לעשות את השבת), אזי זה לא נהיה "נרננה", מבינים שצריך לעשות משהו. אזי כשיושבים בליל שישי ולומדים חסידות, אז "קולטים" ביום שישי ש"א־ל גדול גו' ומלך גדול גו'", ובזה עושה יהודי שבת.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה כסלו	א' דחנוכה. מנחה, נר חנוכה, נר שבת. אבי אדמו"ר היה מדליק נרות חנוכה בין מנחה למעריב, ולא היה מדייק בפתח שיהיה מדרום לצפון או ממזרח למערב. "הנרות הללו" – אחר הדלקת כל הנרות. והיה יושב בסמוך להנרות חצי שעה – לבד מערב שבת קודש שלא היה מתעכב חצי שעה – מדייק שידלקו הנרות חמישים מינוט (=דקות) לכל הפחות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו כסלו	ב' דחנוכה. מברכים ראש חודש טבת. אמירת כל התהלים בהשכמה. יום התוועדות. טל ומטר. נר חנוכה אחר הבדלה וקודם אמירת ויתן לך. בבית הכנסת נר חנוכה קודם הבדלה. ביום שבת קדש שמברכים החדש, השכם בבקר יתקבצו אנ"ש לבית הכנסת להגיד כל התהלים. אחר האמירה ילמדו כשעה מאמר של חסידות שיהיה מובן לכל, ואחר כך תפילה. מועד התוועדות כפי הזמן שיגבילו מתאים לתנאי המקום, מקום דירתם להצלחה בגשמיות וברוחנית. אחר אמירת כל התהלים בשבת מברכים יאמרו קדיש יתום. ואם יש חיוב – יארצייט (=יום השנה) או אבל – אומרים קדיש אחר כל ספר וספר.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז כסלו	ג' דחנוכה במאסר השני של רבינו הזקן – בשנת תקס"א – לא ישב בתפיסא ומאסר כבד כבראשונה. אבל המלשינות היתה כבדה יותר, כי עיקר ההלשנה היה על תורת החסידות, וההתנגדות היתה גדולה במאוד. היה תפוס "בטיינע סאוועט". יום שיצא לחרות: נר ג' דחנוכה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח כסלו	ד' דחנוכה הנהוג אצל הצמח צדק, כי באחד מלילי חנוכה היו עושים כעין [פארבריינגען עם בני הבית, והיו באים גם כלותיו, ונקרא "לאטקעס אווענט" (=ליל לביבות). וכן היה אצל רבינו הזקן ואדמו"ר האמצעי. בין הסיפורים שהיו הרביים מספרים בסעודה זו, היו ספורים אשר בכל חנוכה היו משוחחים אודותם, אף שכבר דברו מזה בשנה העברה. אבי אדמו"ר היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט כסלו	ה' דחנוכה די עבירות פון די אידען (אין דער צייט פון די יונים) זיינען געווען: דאס חבר'ן זיך מיט די יונים, לערנען זייער קולטור, חילול שבת ומועד, עסען טריפות, ניט היטן די אידישע טהרה. די שטראף־צרה איז געווען דער גייסטיגער חורבן פון בית המקדש, הריגה און שקלאפערי אין גלות. דורך תשובה און מסירת נפש איז געקומען די גרויסע ג־טליכע וואונדער־ישועה, דער נס חנוכה. תרגום ללשון הקודש: העבירות של היהודים (בזמן היוונים) היו: התחברות עם היוונים, ללמוד את תרבותם, חילול שבת ומועד, אכילת טריפות, אי שמירת טהרה יהודית. העונש־צרה היה החורבן הרוחני של בית המקדש, הריגה והגלייה לגלות. על ידי תשובה ומסירת נפש הגיע הישועה הפלאית האלוקית והגדולה, נס החנוכה.	עריכה - תבנית - שיחה
ל' כסלו	ה' דחנוכה די עבירות פון די אידען (אין דער צייט פון די יונים) זיינען געווען: דאס חבר'ן זיך מיט די יונים, לערנען זייער קולטור, חילול שבת ומועד, עסען טריפות, ניט היטן די אידישע טהרה. די שטראף-צרה איז געווען דער גייסטיגער חורבן פון בית המקדש, הריגה און שקלאפערי אין גלות. דורך תשובה און מסירת נפש איז געקומען די גרויסע ג-טליכע וואונדער-ישועה, דער נס חנוכה. תרגום מאידיש: העבירות של היהודים (בזמן היוונים) היו: התחברות עם היוונים, ללמוד את תרבותם, חילול שבת ומועד, אכילת טריפות, אי שמירת טהרה יהודית. העונש-צרה היה החורבן הרוחני של בית המקדש, הריגה והגלייה לגלות. על ידי תשובה ומסירת נפש הגיע הישועה הפלאית האלוקית והגדולה, נס החנוכה. *כיון שבשנת תש"ג, שנת כתיבת לוח היום יום, חודש כסלו היה 'חסר', מובא במקום זאת הפתגם של אתמול".	עריכה - תבנית - שיחה