146
עריכות
הרחבה
חסיד אמיתי (שיחה | תרומות) (יצירת דף) |
חסיד אמיתי (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
(ט) ומעתה יש להבין ענין המאריך באחד מהו ענין האריכות באחד ומהו ענין מאריכין ימיו כו' דהנה כל המבואר למעלה בענין יח"ע ויח"ת בבחי' ביטול ו"ק מעל' ומטה כו' שנק' מקום הכל הוא רק בחי' ביטול היש לאין כי המקום הוא רק בחי' מציאת התפשטות דבר מה שנתפשט ונמשך מאין ליש להיות בו קצוות אלה מזרח ומערב כו' והיינו רק לגבי האד' שהוא בגדר מקום דהיינו שנתפס בד' אמותיו ויש בו פנים ואחור ימין ושמאל דכאשר עומד כך המזרח לו לפני' והמערב לאחו' וכשיעמוד למערב יהופך לו המערב לפני' והמזרח לאחור וממילא יהופך הימין ושמאל כנ"ל שכ"ז אינו רק לגבי מי שנתפס בגדר מקום בד' אמות שזהו נמצא ונתפשט מאין ליש כו' אבל לגבי מי שלמעלה מגדר מקום אין המזרח לו לפנים ולא להיפך ו א בחינת מעלה ומטה כלל והיינו מי שברא את המקום מאין שהוא עצמו אינו בגדר מקום כלל וכמו הארון שלא הי' מן המדה כנ"ל באורך וכך יובן בכלל בכח אור האלקי עצמו אע"פ שברא את המקום מאין ליש כמו בראשית ברא שמים וארץ מעלה ומטה וד' רוחות עולם כו' אבל הוא עצמו אינו נתפס בגדר מקום עד רום המעלות וכמ"ש השמים ושה"ש כו' ואיזה בית אשר תבנ' לי כו' רק בהיכל ק"ק היה נתפס ושוכן שם וצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון כי כל יכול הוא ויכול לצמצם א"ע גם בבחינות מקום וגבול אע"פ שאין העולם מקומו כנ"ל וכ"ז צריך להתבונן באחד בכלל שכ"ז רק בחינת ביטול היש לאין האלקי עד רום המעלות עד לפני הצמצום דקו"ח שנק' יחיד שלמעלה מאחד הוא ענין המאריך באחד כו' ויובן זה בהקדים תחלה מהו ענין מאריכין ימיו כו' שזהו כמו יום שכולו ארוך דלע"ל כו' דהנה מבואר למעלה בענין ויבדל אלקים בין האור ובין החשך שהיו אור וחשך משתמשים בערבוביא כו' ויובן זה בתוס' ביאור על פי הקדמה בתחלה בשרש ענין אור וחושך דכתיב יוצר אור ובורא חשך הרי החשך בבריא' שקדם ליצי' וכן הוא או' ויהי ערב ויהי בקר יום א' הרי אין יום אם לא שקדם הערב לבקר דוקא ויש להבין למה לא נק' יום רק כשכלול מערב ובקר ולא כשכולו יום או כולו לילה ודוקא לילה קודם ליום כמו שחשך קושם לאור שנא' והארץ היתה כו' וחשך ואח"כ ויאמר יהי אור כו' וגם השנים אינן נמנין רק עפ"י ימים שהן כלולים מלילה ויום והנה שרש הענין הוא כידוע שבשרש ומקור הבריאה מאין ליש הי' ג"כ ע"י ערב ובקר חשך קודם לאור והוא משארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא דוקא והדר נהורא והוא מ"ש ויהי ערב כו' להיות שתחלת הרצון לברוא יש מאין היה ע"י מדה"ד תחלה כמו שאמ' בתחלה עלה במחשב' לברוא במדה"ד כו' שהרי אמ' בראשית באר אלקים שהוא מדה"ד כו' ובאמת הרי עיקר שפע האלקי לחדש הבריאה יש מאין הי' עפ"י מדת החסד דוקא וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה חסד דוקא וכמ"ש והוכן בחסד כסא כו' אך הוכרח להיות בחי' צמצום ודין תחלה וקודם לחסד זה והוא שם אלקים כו' והטעם הוא כי א"א להיות מציאת אור ושפע חסד כזה להמציא יש מאין בע"ג מבלתי ב"ג כ"א עפ"י צמצום האור העצמי תחל' ואח"כ יומשך אור חסדו לחדש הבריאה מאין האלקי והיינו מה שכתב ז"ל כברייתו ש"ע מאין ליש ברישא חשוכא דוקא כו' וז"ש באורך נראה אור ע"י צמצו' והסתר בעצמות אורו הבלתי בע"ג וכמ"ש במ"א וזהו יושב בסתר עליון דהיינו מה שכתוב ישת חושך סתרו ואחר כך בצל שדי יתלונן להיות נמשך אור חסד עליון בצל שדי שהוא בחינת כח האלקי הנמשך בכל בריאה מאין ליש כידוע ונמצא מובן עכ"פ שיש בכל התהוות כל בריאה בפרט מחיבור ושיתוף ב' מדות אלה ההפכיים שהן חו"ג ובחינת הדין וצמצום תחלה ואח"כ בחינת החסד והוא חשך שקדם לאור וערב לבקר בכל השפע' אלקי' בפרט וזהו ויהי ערב ואחר כך ויהי בקר בכללות ברישא חשוכא וכן בכל פרט ופרט (ולזה הטעם נמצא בבחינת חיות האלקי שבכל הריאה בפרט בחינת רו"ש כמ"ש והחיות רו"ש לפי שרצוא זה בא מבחינת הצמצום ושוב מבחינת ההתפשטות דחסד והוא לפי שבכללות מקור החיות האלקי שנמשך בשביל בשביל הנבראים בא בדרך צמצום והתפשטות שהוא חשך ואור כנ"ל) וזהו הנק' בשם מדת יום ומדת לילה והוא אחר שהבדיל בין אור וחשך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה כו' שאז נמשך בחינת חיבור שתי אלה בכל העולמות עד עוה"ז השפל שבכ"מ החשך קודם לאור כמו שהלילה קודם ליום בעוה"ז הגשמי לפי שזהו הי' בתחלת הבריאה וכמו שאנו רואי ם בחוש בכל הענינים בעולמות העליונים הרוחניים ועולמות התחתונים הגשמיים עד עוה"ז החומרי דהנה אנו רואים בעולמות הרוחניים כמלאכים וכל צבא השמים שאומר שירה שתחלה מתפעלים ביראה ופחד והיינו מדת לילה הקודם למדת יום וכמ"ש ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני האלקים שמיד שעולה השחר מתפעלים ברינה וחדוה לפי שקדם להם החשך דלילה כו' ויובן זה בעבןדה שבלב בנשמות שבגופי' דהנה אנו רואים בחוש שא"א להיות שום עבודה תמה שבלב ומוח בהתפעלות שמחה אלקים לאמתתה כ"א בהקדים לה ההיפוך והוא עוצם המרירות ותכלית השפלו' וההכנעה שנכנע לבבו לפני האלקים בתכלית העומק לעומק כו' וכמאמר אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וידוע שהתפלה היא קרבת אלקים בשמחה בהתפעלות רשפי אש האלקים וכמו בפסוד"ז וכה"ג שהוא רק להאיר אור האלקי בנשמת האלקים כמו בהלו נרי ולכך נק' הללו כמ"ש במ"א ואור זה היינו להאיר את החשך דוקא והוא מחשך חומר הגוף שהוא מקושר בכל תאוו' חומריות ורחוק מאד מאור פני מלך כו' ויתמרמר נפשו מזה מאד ויכנע לבבו ביותר תחלה בעומק לעומק וכל שיהי' עומק המרירות יותר שנק' חשך יותר יאיר אור השמח' האלקית אח"כ בהתבוננות בגדולת ה' כמו שהאור אינו בא רק החשך דוקא כן השמחה אלקית בהתלהבו' אור הוא המאיר את חשך העוצב והמרירות שקדם כמו שאמ' בזהר בכיא תקיע בלבא בסט' דא וחדוה בסט' דא והיינו ענין תש"ת ותש"ע שכל שהבכי' מצד הריחוק העצום יותר בעומק כן יהי' יותר האור והשמחה אלקית בחדות ה' כמו קדרותא דצפרא שקודם אור השחר החשך גובר יותר מפני שיבא אור הבקר כו' וכך הוא במלאכי' ברן יחד כו' שבא האור האלקית עליהם אחר שקדם החשך והצמצום וכמו שא"א לתש"ע דגלוי אור אלקי בנשמה כ"א בתש"ת במרירות והכנעה ושפלות גדולה תחלה ולכך גזרו או' דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא עוצם הכנעת הלב מח"נ וכה"ג וזהו כמו שא"א לאור בלא חשך הקדום כך א"א לאהבה ושמחה בלא מרירות והכנעה קודם וכל זה מטעם שכך היא המדה בתחלת ההשתלשלות ברישא חשוכא כנ"ל גד"ל: | (ט) ומעתה יש להבין ענין המאריך באחד מהו ענין האריכות באחד ומהו ענין מאריכין ימיו כו' דהנה כל המבואר למעלה בענין יח"ע ויח"ת בבחי' ביטול ו"ק מעל' ומטה כו' שנק' מקום הכל הוא רק בחי' ביטול היש לאין כי המקום הוא רק בחי' מציאת התפשטות דבר מה שנתפשט ונמשך מאין ליש להיות בו קצוות אלה מזרח ומערב כו' והיינו רק לגבי האד' שהוא בגדר מקום דהיינו שנתפס בד' אמותיו ויש בו פנים ואחור ימין ושמאל דכאשר עומד כך המזרח לו לפני' והמערב לאחו' וכשיעמוד למערב יהופך לו המערב לפני' והמזרח לאחור וממילא יהופך הימין ושמאל כנ"ל שכ"ז אינו רק לגבי מי שנתפס בגדר מקום בד' אמות שזהו נמצא ונתפשט מאין ליש כו' אבל לגבי מי שלמעלה מגדר מקום אין המזרח לו לפנים ולא להיפך ו א בחינת מעלה ומטה כלל והיינו מי שברא את המקום מאין שהוא עצמו אינו בגדר מקום כלל וכמו הארון שלא הי' מן המדה כנ"ל באורך וכך יובן בכלל בכח אור האלקי עצמו אע"פ שברא את המקום מאין ליש כמו בראשית ברא שמים וארץ מעלה ומטה וד' רוחות עולם כו' אבל הוא עצמו אינו נתפס בגדר מקום עד רום המעלות וכמ"ש השמים ושה"ש כו' ואיזה בית אשר תבנ' לי כו' רק בהיכל ק"ק היה נתפס ושוכן שם וצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון כי כל יכול הוא ויכול לצמצם א"ע גם בבחינות מקום וגבול אע"פ שאין העולם מקומו כנ"ל וכ"ז צריך להתבונן באחד בכלל שכ"ז רק בחינת ביטול היש לאין האלקי עד רום המעלות עד לפני הצמצום דקו"ח שנק' יחיד שלמעלה מאחד הוא ענין המאריך באחד כו' ויובן זה בהקדים תחלה מהו ענין מאריכין ימיו כו' שזהו כמו יום שכולו ארוך דלע"ל כו' דהנה מבואר למעלה בענין ויבדל אלקים בין האור ובין החשך שהיו אור וחשך משתמשים בערבוביא כו' ויובן זה בתוס' ביאור על פי הקדמה בתחלה בשרש ענין אור וחושך דכתיב יוצר אור ובורא חשך הרי החשך בבריא' שקדם ליצי' וכן הוא או' ויהי ערב ויהי בקר יום א' הרי אין יום אם לא שקדם הערב לבקר דוקא ויש להבין למה לא נק' יום רק כשכלול מערב ובקר ולא כשכולו יום או כולו לילה ודוקא לילה קודם ליום כמו שחשך קושם לאור שנא' והארץ היתה כו' וחשך ואח"כ ויאמר יהי אור כו' וגם השנים אינן נמנין רק עפ"י ימים שהן כלולים מלילה ויום והנה שרש הענין הוא כידוע שבשרש ומקור הבריאה מאין ליש הי' ג"כ ע"י ערב ובקר חשך קודם לאור והוא משארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא דוקא והדר נהורא והוא מ"ש ויהי ערב כו' להיות שתחלת הרצון לברוא יש מאין היה ע"י מדה"ד תחלה כמו שאמ' בתחלה עלה במחשב' לברוא במדה"ד כו' שהרי אמ' בראשית באר אלקים שהוא מדה"ד כו' ובאמת הרי עיקר שפע האלקי לחדש הבריאה יש מאין הי' עפ"י מדת החסד דוקא וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה חסד דוקא וכמ"ש והוכן בחסד כסא כו' אך הוכרח להיות בחי' צמצום ודין תחלה וקודם לחסד זה והוא שם אלקים כו' והטעם הוא כי א"א להיות מציאת אור ושפע חסד כזה להמציא יש מאין בע"ג מבלתי ב"ג כ"א עפ"י צמצום האור העצמי תחל' ואח"כ יומשך אור חסדו לחדש הבריאה מאין האלקי והיינו מה שכתב ז"ל כברייתו ש"ע מאין ליש ברישא חשוכא דוקא כו' וז"ש באורך נראה אור ע"י צמצו' והסתר בעצמות אורו הבלתי בע"ג וכמ"ש במ"א וזהו יושב בסתר עליון דהיינו מה שכתוב ישת חושך סתרו ואחר כך בצל שדי יתלונן להיות נמשך אור חסד עליון בצל שדי שהוא בחינת כח האלקי הנמשך בכל בריאה מאין ליש כידוע ונמצא מובן עכ"פ שיש בכל התהוות כל בריאה בפרט מחיבור ושיתוף ב' מדות אלה ההפכיים שהן חו"ג ובחינת הדין וצמצום תחלה ואח"כ בחינת החסד והוא חשך שקדם לאור וערב לבקר בכל השפע' אלקי' בפרט וזהו ויהי ערב ואחר כך ויהי בקר בכללות ברישא חשוכא וכן בכל פרט ופרט (ולזה הטעם נמצא בבחינת חיות האלקי שבכל הריאה בפרט בחינת רו"ש כמ"ש והחיות רו"ש לפי שרצוא זה בא מבחינת הצמצום ושוב מבחינת ההתפשטות דחסד והוא לפי שבכללות מקור החיות האלקי שנמשך בשביל בשביל הנבראים בא בדרך צמצום והתפשטות שהוא חשך ואור כנ"ל) וזהו הנק' בשם מדת יום ומדת לילה והוא אחר שהבדיל בין אור וחשך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה כו' שאז נמשך בחינת חיבור שתי אלה בכל העולמות עד עוה"ז השפל שבכ"מ החשך קודם לאור כמו שהלילה קודם ליום בעוה"ז הגשמי לפי שזהו הי' בתחלת הבריאה וכמו שאנו רואי ם בחוש בכל הענינים בעולמות העליונים הרוחניים ועולמות התחתונים הגשמיים עד עוה"ז החומרי דהנה אנו רואים בעולמות הרוחניים כמלאכים וכל צבא השמים שאומר שירה שתחלה מתפעלים ביראה ופחד והיינו מדת לילה הקודם למדת יום וכמ"ש ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני האלקים שמיד שעולה השחר מתפעלים ברינה וחדוה לפי שקדם להם החשך דלילה כו' ויובן זה בעבןדה שבלב בנשמות שבגופי' דהנה אנו רואים בחוש שא"א להיות שום עבודה תמה שבלב ומוח בהתפעלות שמחה אלקים לאמתתה כ"א בהקדים לה ההיפוך והוא עוצם המרירות ותכלית השפלו' וההכנעה שנכנע לבבו לפני האלקים בתכלית העומק לעומק כו' וכמאמר אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וידוע שהתפלה היא קרבת אלקים בשמחה בהתפעלות רשפי אש האלקים וכמו בפסוד"ז וכה"ג שהוא רק להאיר אור האלקי בנשמת האלקים כמו בהלו נרי ולכך נק' הללו כמ"ש במ"א ואור זה היינו להאיר את החשך דוקא והוא מחשך חומר הגוף שהוא מקושר בכל תאוו' חומריות ורחוק מאד מאור פני מלך כו' ויתמרמר נפשו מזה מאד ויכנע לבבו ביותר תחלה בעומק לעומק וכל שיהי' עומק המרירות יותר שנק' חשך יותר יאיר אור השמח' האלקית אח"כ בהתבוננות בגדולת ה' כמו שהאור אינו בא רק החשך דוקא כן השמחה אלקית בהתלהבו' אור הוא המאיר את חשך העוצב והמרירות שקדם כמו שאמ' בזהר בכיא תקיע בלבא בסט' דא וחדוה בסט' דא והיינו ענין תש"ת ותש"ע שכל שהבכי' מצד הריחוק העצום יותר בעומק כן יהי' יותר האור והשמחה אלקית בחדות ה' כמו קדרותא דצפרא שקודם אור השחר החשך גובר יותר מפני שיבא אור הבקר כו' וכך הוא במלאכי' ברן יחד כו' שבא האור האלקית עליהם אחר שקדם החשך והצמצום וכמו שא"א לתש"ע דגלוי אור אלקי בנשמה כ"א בתש"ת במרירות והכנעה ושפלות גדולה תחלה ולכך גזרו או' דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא עוצם הכנעת הלב מח"נ וכה"ג וזהו כמו שא"א לאור בלא חשך הקדום כך א"א לאהבה ושמחה בלא מרירות והכנעה קודם וכל זה מטעם שכך היא המדה בתחלת ההשתלשלות ברישא חשוכא כנ"ל גד"ל: | ||
(יוד) וזהו ויהי ערב ויהי בקר כשערב קדם לבקר נק' יום שברישא חשוכא דוקא כו' מטעם הנ"ל ובזה יובן מה שמצינו גם בעליות הנשמות בג"ע שא"א להם לעלות בלתי שיטבלו בנהר דינור תחלה לפי שלא יוכלו לבא לקבל האור כי טוב שבג"ע כ"א בהקדם תחלה הצער בנהר דינור דלפום צערא אגרא דלפ"ע קבלת העונג האלקי שלהם שנהנין מזיו השכינה כך יוקדם לזה הצער בנהר דינור וכמשל הרוצה לכנס בהיכל המלך שלא יכנס עד שיצטער הרבה כמה ימים שלא יכניסוהו כו' משום דכל עלי' צ"ל ירידה ושפלות תחלה לפ"ע העלי' דוקא שהוא החשך שקודם לאור כנ"ל ואנו רואי' דבר זה גם במילי דעלמא שלא יבא אדם לאיזה עלי' אם בממון... | (יוד) וזהו ויהי ערב ויהי בקר כשערב קדם לבקר נק' יום שברישא חשוכא דוקא כו' מטעם הנ"ל ובזה יובן מה שמצינו גם בעליות הנשמות בג"ע שא"א להם לעלות בלתי שיטבלו בנהר דינור תחלה לפי שלא יוכלו לבא לקבל האור כי טוב שבג"ע כ"א בהקדם תחלה הצער בנהר דינור דלפום צערא אגרא דלפ"ע קבלת העונג האלקי שלהם שנהנין מזיו השכינה כך יוקדם לזה הצער בנהר דינור וכמשל הרוצה לכנס בהיכל המלך שלא יכנס עד שיצטער הרבה כמה ימים שלא יכניסוהו כו' משום דכל עלי' צ"ל ירידה ושפלות תחלה לפ"ע העלי' דוקא שהוא החשך שקודם לאור כנ"ל ואנו רואי' דבר זה גם במילי דעלמא שלא יבא אדם לאיזה עלי' אם בממון או בגדולה או בבנים או שאר הצלחת דבר מה כמו גם בחכמה בלימודו וכה"ג בלתי שיוקדם לו תחלה היפוכו דוקא שהוא השפלות והצער והנזק וכה"ג לפ"ע אותה מדרגת העלי' דוקא אם רב או מעט כי גם העוסק בלמודו לא בנקל יבא לשלימות למודו כ"א אחרי היגיעה הרב' והצער הנפשו עד היותו מרוחק כמו יאוש בנפשו לעמוד ע"ד החכמ' ומצטער בשפלות עצומה ויגע ללבו בדאגה יתירה על העדר ההשגחה עד שיחלה בגופו וכה"ג אז דוקא יבא ע"ד החכמה לעומקה באור המאיר בפנים מאירות ומסבירות כו' וכמא' אין ד"ת מתקיימי' אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר אדם כי ימות באהל וכן אמ' ומיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו כו' ואין אדם עומד ע"ד הלכה אא"כ נכשל בה תחלה כו' וכה"ג רבי' במאמר ז"ל על עוצם השפלות והענוה והצער בלמודו שמזה יבא לתכלית שלימותה כמו שלא תמצא בגסי הרוח וכמ"ש יהב חכמתא לחכימין למי שיש בו בטול וענוה כו' וכמו שאנו רואי' גם בעסק פרנסה שלא יצליח שום אדם בלי יגיעת הנפש וצער רב בתחלה עד שיאמר נואש בנפשו כו' אז ימצא ריוח וברכה רבה וכמו הזורע תבואות השדה כשמתייאש ויצטער שלא יפסיד הכל אז ימצא ברכה דוקא כמ"ש הלך ילך ובכה נושא משך הזרע אז יבא ברינה נושא אלומותיו וכן בפיזור הון רב לכל עסק מו"מ הרי יבא לכלל צער גדול בנפשו תחלה ובזיעת אפו ואיבוד כל כוחו עד שיתייאש לומר שיפסיד הקרן אז דוקא ימצא ריוח גדול כי בנפשו יביא לחמו ובזיעת אפו דוקא יאכל לחם וכך הוא בגוף העסק שצריך להוציא הוצאות ולהפקיר ממון רב וגם ודאי יהיו כמה מונעים ומפסידים העסק עד שבסוף ימצא הריוח כי אין אדם יודע במה משתכר וכו' וכמו בזורע בארץ שיבא להפסד תחלה בכמה דברים הצריכים לתקון ובירור התבואה בחרישה וקצירה עד שימצא ברכה במעשיו כו' וכ"ז מפני שכך היא המדה בכל שפע ואור הנמשך בעולמו' העליוני' עד גם למטה מטה בשפע אלקי היותר אחרון שהוא בחי' חסד עליון שיורד למטה להיות זן את כל עוה"ז השפל כמ"ש נותן לחם לכ"ב כל"ח וכמו שאנו אומרים בבהמ"ז הזן את העולם כו' בחן ובחסד דוקא וכן מכלכל חיים בחסד כו' ומאחר שנק' בשם חסד עכ"פ הרי צריך להיות קודם לו הפוכו והוא מדה"ד והוא בחי' העדר ומניעת הטוב בבחי' צער ושפלות עד שיתייאש כמו החושך שקדם לאור דאין אור בלא חשך היפוכו שקדם לו כך אין אור החסד הזה שבפרנסה בא כ"א בהקדים לו היפוכו שהוא יגיעתו ורוב המונעים שהוא כמו חשך ממש שלפום צערא אגרא כמו בחסד העליון הרוחני האלקי שנק' אור לנשמות בג"ע שא"א לבא להם כ"א בהקדים להם החשך והעדר האור בטבילה בנהר דינור וכה"ג וכן המלאכים שיאמרו שירה בבקר אחר החשך דוקא כנ"ל וע"כ בהשגת החכמה שנק' אור כידוע ג"כ בלא קדימת החשך תחלה שהוא רוב היגיע' והצער בנפשו כמו אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו דלפ"ע האור כי רב הוא יותר כמו בסתרי תורה אין מוסרי' רק למי שלבו דואג בשפלות יותר וד"ל ובזה יובן ג"כ ענין ערב ובקר שהוא מדת לילה ומדת יום שאין יום בלא לילה קודם כנ"ל גם בענין הגליות דהנה ידוע שהגלות נק' לילה כמ"ש בזהר ע"פ נפשי אויתיך בלילה כו' דכתיב העם ההולכים בחשך ראו אור גדול וקאי זה על גלות מצרים שהיו בחשך בנש"ט דקליפת מצרים ויצאו לאור גדול בקבלת התורה פב"פ בקולות וברקים דודאי אור גדול הזה בא להם אחר קדימת החשך הגדול שהי' להם במצרים וכמו שאנו אומרים מאפילה לאור גדול לפי שזהו כמו מדת לילה שקדם למדת יום שהגלות נק' לילה בכלל שאז בחי' הסתר גלוי אור האלקי כמו שאור השמש אינו מאיר בלילה וכמ"ש ביום ההוא הסתר אסתיר פני ואמ' בזהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא כו' ולפ"ע ביאת האור האלקי ממקום ומדרגה גבוה ביותר כן הוא ערך החשך דגלות שנק' לילה וכמו קדרותא דצפרא שגובר אז החשך ביותר בהיות שהאור השחר קרוב לבא כך כל מה שיתחשך בהסת' גדול יותר זהו מפני שצריך לבא אור גדול ביותר וכמו מ"ת שקדם לו החשך בגלות מצרים כך גלות זה האחרון שמתארך ביותר ודאי ההסתר גדול ועצום ביותר זהו מפני שצריך לבא אור גדול יותר מגלוי האור שהי' במ"ת והוא ביאת משיח ב"ב שנק' גואל אחרון שהוא גדול מגואל ראשון דמשה דלפום צערא אגרא שלפי ערך החשך יוכר גודל האור שאחריו כי רב הוא ביותר וכמו שכתוב וזרח השמש זה משה ובא השמש בגלות שנק' לילה וחוזר וזרח השמש זה משיח שיהי' אז בתכלית העילוי ונק' יום הגדול כמ"ש לפני בוא יום ה' הגדול כו' יום שכולו ארו' כו' (וכמשי"ת) וע"כ נק' הגלות בשם עיבור והגאולה בשם נדה כמ"ש במשיח אני היום ילדתיך ובמצרים היו כנ"י בבחי' עיבור ובגאולתם נא' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' וגם גלות זה האחרון נק' בשם עיבור כמאמר ז"ל אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו' וענין העיבור והלידה היינו ג"כ כמו ענין חשך ואור ממש כמו שהחשך קודם לאור כך העיבור קודם ללידה שבעיבור הולד הוא בהעלם וצמצום ראשו בין ברכיו וכל ט"ת הולך ועולה בלתי יבא למטה להיפוך מן הלידה ובפרט צירי' וחבלים דלידה שמונעים ומעכבים הלידה וכל צער העיבור אינו רק היפך הלידה והיינו כל צרות ישראל בגלותם האחרון כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כו' ובגאולתם הוא בחי' הלידה כידוע והיינו ממש כמו החשך שקדם לאור שלפ"ע האור דוקא כי רב הוא ביותר כך ערך החשך שקדם כך לפי ערך הצער הגדול ביותר בצרות ישראל מאויביהם בכל גלות זה האחרון בכל דור ודור אינו רק לפ"ע אור הגדול ביותר שהי' בזמן הגאולה כשיבא משיח שנק' בחי' ליד' כמ"ש בו בני אתה אני היום ילדתיך כידוע וד"ל וזהו כי הוא יך וירפאנו אחר מכה רפואה ואחר צרה ישועה ונחמה כו' כי כך היא המדה מטעם הנ"ל וד"ל: | ||
(יא) אך הנה כ"ז אחר ההבדלה שהבדיל אלקי' בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה והוא ערב ובקר שאין יום בלא לילה תחלה כו' מטעם הנ"ל אבל קודם הבדלה היה אור וחשך כלולים יחד ולע"ל כתיב לעת ערב יהי' אור משום דקמי' כחשיכה כאורה ולילה כיום יאיר ונמצא יהיה יום גדול מן כ"ד שעות הכל יום ולא לילה כלל וכמו שכבר היה לעולמים בימי יהושע כשעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים שהוא מע"ל שלם מכ"ד שעו' דכתי' ולא היה כיום ההוא כו' וזהו שנק' יום הגדול וכמ"ש לפני בוא יום ה' הגדול וכן מ"ש כי גדול יום יזרעאל וכה"ג משא"כ עתה שי"ב שעות הללו הן י"ב צרופי א"ד וקודמים לי"ב שעות שהן י"ב צרופי הויה וכמארז"ל י"ב שעו' הוי היום ג"ש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה כו' עד יושב וזן את העולם כולו משום דחסד אל כל היום דוקא ובלילא רוכב על כרוב קל שלו ושט כו' ובאמת אין זה מובן כלל איך יהיה לע"ל שלא כסדר ההשתלשלות העולמות שהיה בתחלת הבריאה דברישא חשוכא והדר נהורא דוקא וכמ"ש ויהי ערב כו' וכידוע שרש הענין שזהו בחי' צמצום הראשון שנק' מק"פ כו' שהוא מ"ש ישת חשך סתרו כו' ואח"כ מגלה עמוקות מני חשך שהוא בחי' האור הראשון דקו"ח מקור כל ההשתלשלות דאבי"ע וזהו יוצר אור כו' בכללות הכל וגם זהו שרש ענין התהו והתיקון כמו דכתיב והארץ היתה תהו וחשך כו' ואח"כ ויאמר יהי אור דהיינו בחי' הקו"ח בכללו' ואיך יהיה היפך שרש ההשתלשלות דגם החשך יאיר כמו האור אחר שלילה כיום יאיר ממש בשוה וכמ"ש גם חשך כו' כחשיכה כאורה ממש בשוה (ואין ראי' מעמידת השמש והירח שהיה כולו יום לפי שלא אץ לבא כו' והיה בהם בחי' בטול לגמרי אבל בהילוך השמש והירח בהכרח שיהיה ביאת השמש בסוף היום ויהי ערב ואח"כ בקר וכך חוזר חלילה ואם מפני שיהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ע"כ יאיר אור האור דלבנה בלילה כמו אור השמש ביום זה גופא יש להבין איך יהיה שלא כמו בתחלת ההשתלשלות דחשך קדם לאור כו' ועוד הרי אמ' לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף דמשמע שהשמש יאיר אורו בלילה כמו ביום ממש מאחר שלא יבא אורו כו' וכן ירחך לא יאסף כו' ועוד הרי אמ' לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו') אך הנה באמת זה יהיה עיקר החידוש לע"ל מה שבחי' הצמצום והחשך העליון יאיר והוא בחי' ההעלם שיבא לידי גלוי כמו שהוא ולא כמו עתה שנאמ' באורך נראה אור ע"י בחי' צמצו' ודין בתחל' כמ"ש בראשית ברא אלקים דוקא כנ"ל דהיינו מפני שיהי' גלוי אור עצמות אא"ס למטה כמו שהוא למעלה ממש (וזהו מ"ש לא יהי' לך עוד השמש כו' כי שמש ומגן הוי' אלקים ולע"ל יוציא הקב"ה חמה מנרתקה כו' שהוא שם אלקים שנק' נרתק להסתיר על שם הוי ששרשו צמצום הראשון שלפני גלוי אור דקו"ח כו' (דהנה כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה שתחלת הרצון שנק' אמירה והוא כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' הי' זה עפ"י התעוררו' חסדו העצמי ורב טובו היינו כמו שמטבע הטוב להטיב והוא מפני שחפץ חסד הוא בעצם כו' ובחי' חפץ חסד זה הי' כלול בהעלם עצמותו ממש שזהו התכללות האור וחשך יחד בהיות שההעלם בעצמו' נק' חשך כידוע ואמנם מפני שחסד זה הי' בבחי' א"ס ממש ולא הי' נמשך בבחי' קו"ח כפי הנצרך לבנין העולם הוצרך להעלים ולצמצם אור חסד זה בהעלם עצמותו שנק' חשך סתרו ונמצא היו אור וחשך כלולים יחד עד שיצא לאור גלוי אור חסד זה אחר הצמצום הראשון ואז חשך קודם לאור וכמ"כ מאצי' לבריאה ברישא חשוכא כו' וכך הוא בכל גלוי אור האלקי למטה גם במ"ת ובגלוי הנבואה לנביאים בענן וערפל כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' וכן ענן הקטורת ביו"כ כתיב כי בענן אראה כו' אך ורק אור הגנוז לצדיקים לע"ל שנק' אור ז' הימים הוא למעל' מאור חסד עליון שיצא ע"י צמצום הראשון והוא מה שגם החשך יאיר דהיינו כמו שאור החסד הוא בהעלם העצמו' כשאינו בא ע"י צמצום כלל וזהו שההעלם עצמו כמו שהוא מאיר בגלוי אור וזה הי' קצתו בשעת קי"ס דכתיב ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שדוקא החשך האיר הלילה וכמו לע"ל דלילה כיום יאיר וכידוע שבקי"ס הי' מעין ודוגמא דלע"ל (שהרי הי' חשך למצרים ואור לישראל וכמו לע"ל כשיוציא חמה מנרתקה שהוא שם אלקים דשם אלקים יאיר כשם הוי' שאז צדיקים מתרפאין בה ורשעי' נידונין בה ב' הפכים כא' כמשי"ת בסמוך) והנה בחי' חסד זה שהי' כלול העצמות בהעלם כשיוצא לגלוי היינו כמו שהוא בבחי' א"ס ממש ולא ע"י צמצום הוא הנק' יום שכולו ארוך כו' והוא ענין אריכות דאחד שמאריכין ימיו ואע"פ שהימים הן בבחי' המדות אבל אינן בבחי' גדר וגבול אע"פ שבאים בבחי' התחלקות עבר הוה כו' והוא ענין ועד בחילופי אתוון דאחד שהזמן יהי' נצחי בבחי' נצחיו' דאא"ס ממש וכמ"ש לא יהי' עוד כו' ה' יהי' לך לאור עולם ונק' חיי עולם וזהו הרבותא שבחי' אח"פ דאריכות דאחד שהוא בחי' עצמו' חסדו כמו שהוא ממש כנ"ל יאיר מהעלמו לגלוי בהתחלקו' זמן דימים ושנים שהן בבחי' גדר וגבול אך לא יוגבלו כלל כי יקבלו בחי' אור חסדו העצמו' כו' והיינו כללות ענין החידוש שיהיה לע"ל שלילה כיום יאיר והוא העוה"ב שנק' חיי עולם כו': | |||
(יב) דהנה ידוע בכלל בפי' אל דעות ה' שהשפע באה בשני אופניםהא' בבחי' מאין ליש והוא בהכרח אחר הצמצום דעצמו' שזהו דעה שמלמטה למעל' והב' שפע שבאה מאמיתת עצמותו שנק' יש האמיתי והוא כמו טובו וחסדו העצמי' שנק' מיש לאין ובחי' כלי לזה להכיל ולקבל כל אמיתת אור העצמו' כמו שהוא כמו אמיתך אלקי כו' היינו מ"ש לילה כיום יאיר דהיינו בחי' מדת יום שהוא רב חסדו שבעצמות יושפע מן ההעלם לגלוי כמו שהוא בכלי שתוכל לקבל עצמו' האור דא"ס והוא מדת לילה שיאיר כיום בלי צמצום האור בתחלה כלל ושניהם כא' ממש חשיבי ולא שיקראו בשם משפיע ומקבל כעכשיו שמדת חסדו בא אחר הצמצום כו' וזהו אל דעות שסובל ב' הדעות והוא מה שעכשיו השפע מאין ליש יהי' לע"ל כמו דיעה עליונה שוין ממש והוא בחי' ועד דאח"פ הנ"ל וכנ"ל וכענין פלא ואלף דבשעה שהוא מקומו ש"ע אין העולם מקומו דבר והיפוכו סובל יחד שזהו בא מאמיתת עצמותו ממש שהוא כל יכול כנ"ל שהי' שורה בהיכל ק"ק בבחי' הגבול כו' כמ"כ יהי' גלוי עצמו' אורו גם בבחי' גבול דימי' בבלתי הגבלה שנק' ועד ונקר' אורך ימים (כמ"ש כי בי חשק בי ממש ואפלטהו כו' עד אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ממש לעוה"ב כו') וזהו ביום ההוא דוקא יהי' ה' אחד שבעצמו' אח"פ ושמו בגלוי או"כ בימים ושנים ג"כ אחד כמוהו ממש בלי הפרש כלל בין יח"ע ויח"ת משום שאין זה בחי' משפיע ומקבל כלל וזהו כי ה' הוא האלקים כולא חד ממש וד"ל ולא עוד אלא שיהי' בבחי' גלוי אור העצמו' כמו באורך ימים יותר מעלה מכמו שהי' האור בעצם והוא ענין יתרון האור מן החשך וההעלם כשההעל' עצמו יאיר יהי' בו יתרון מעצם האור כו' ושהו נפשי אויתיך בלילה דוקא וכן ובלילה שירה עמי כו' והוא כאשר יאיר בחי' ההעלם עצמו לגלוי שזהו בחי' היחוד דבשכמל"ו שיהי' לע"ל יותר עליון מיח"ע ולכך או' ביו"כ בשכמל"ו בקול רם כו' וד"ל ויובן דבר זה למטה בכנ"י שעתה הן מקבלים אור האלקי בנשמתם באופן ההשתלשלות דחשך ואור כנ"ל דא"א לנשמתם להתענג על ה' כ"א בהקדים העדר והעלם וצמצום האור שנק' חשך מפני שעתה שרש הנשמו' הוא מבחי' האור שאחר הצמצום וזהו ישראל עלה במחש' שהוא אור החכמ' כמ"ש כי אתה אבינו בחי' אא"ס שבאור החכמה הקדומה כו' אבל לע"ל יעלו באור העצמו' ממש כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' שלמעלה ממח' הקדומה הכוללת שצופה ומביט כו' כידוע הנה אז לא יוקדם חשך לאור כלל מפני שיתענגו על ה' כמו שהוא בלי לבוש וצמצום כלל וכמ"ש ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות כו' ויקראו חפצי בה כו' לקבל אמיתת אור עצמותו ממש בנשמתם והוא העוה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש האמיתי כו' וכמ"ש מה רב טובך העצמי אשר צפנת ליראיך שהוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל כנ"ל והכל ענין א' וד"ל ולהבין זה בתוס' באור הנה יש להקדים לזה ביאור ענין מה שאנו מבקשים ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' מהו יחוד זה ומשמעו לייחד ב' לבבות וכמ"ש בכל לבבך ב' לבבות כידוע שזהו פנימי' הלב וחיצוניות הלב שנתייחד אור האהבה שבחצוניו' הלב הבאה מן השכל עם האה"ר שלמעלה מן השכל הנק' פנימי' הלב והיו לאחדי' ממש דהיינו שאהבה זו הנק' אהבה זוטא שבאה מן השכל תהי' ג"כ באותו אופן ומדרגה... | |||
}} | }} | ||
[[קטגוריה:אמרי בינה]] | |||