11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר ב": התוכן בידי משתמשים ותיקים בלבד ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{קונטרס ומעין מבית ה'}} | {{קונטרס ומעין מבית ה'}} | ||
== מאמר | == מאמר ב. == | ||
{{יישור טקסט|שני הצדדים| | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
'''{{עוגן|פרק א|פרק א.}}''' והנה כ"ז הוא בדברים המותרים. אמנם לפעמים מסית היצה"ר גם בדברים האסורים, והוא ג"כ במה שמראה לו טוב הדבר התענוג שיש בזה, ומעורר רוח תאותו עד שאינו יכול לעמוד על נפשו ונכשל בזה ר"ל. ואופן הדרך שמביא היצה"ר לדברים אלו הוא כמארז"ל (שבת קה. ב) כך היא אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז, דבתחלה מסיתו בדברים המותרים, שבזה נקל יותר להעביר את האדם אך עי"ז מתעבה ומתגשם נפשו, שהרצונות דנה"ב מתגדלים ומתרבים לרצות בכל דבר. והרצון הוא בתוקף מאד שמתאוה מאד בכל דבר תאוה. דהנה יש כמה חלוקי מדרי' בטבע הנה"ב. יש מי שהנה"ב שלו אינו חזק כ"כ, והיינו שיש דברים שמתאוה להם ויש דברים שאינו רוצה ומתאוה כלל, ומה שמתאוה ג"כ אינו בתוקף גדול כ"כ (עס איז רעכט, אז ניט אויך), ויש מי שהנה"ב שלו הוא בתוקף גדול, דהיינו כל מה שעיניו רואות וכל הידוע לו שיש מציאות דבר תאוה ה"ה מתאוה לזה (ער וויל אלץ) והתאוה היא בתוקף גדול בהתעוררות גדולה ולא ינוח ולא ישקוט עד שממלא תאות לבו, ויכול להיות שגם כשהנה"ב אינו בתוקף גדול מצד עצמו ה"ה נעשה בתוקף ע"י ריבוי השיקוע ר"ל בעניני התאות, שנעשה עי"ז עב וגם בעצם, שעם היות שבעצם אינו בתוקף כ"כ, אמנם ע"י ריבוי הפעמים שממלא תאותו נעשה עי"ז תוקף הנה"ב ביותר לרצות בכל דבר ובתוקף מאד, וידוע דתוקף דנה"ב גורם חלישות הנה"א, וכמאמר תוקפא דגופא חולשא דנשמתא, דתוקף החומריות דהנה"ב גורם חלישות הנה"א, דלא מיבעיא שמתרחק מאד מתורה ועבודה שבלב זו תפלה, דאינו שייך כלל שיבין איזה ענין אלקי, ויתבונן בו ויורגש הענין האלקי בנפשו עד שיתפעל בבחינת המשכת הלב לדבקה בו ולהכלל באלקות כו' דלכל זה אינו שייך כלל וכלל, אלא שגם זאת שאין פחד אלקים נגד עיניו ושוכח על אלקות עד שמה שהדבר ההוא הוא נגד רצון חוי', אינו מונע ומעכב אותו מעשייתו, מפני שאין האלקות ורצונו ית' נרגש בנפשו להתפעל מזה, ועם היות שאינו כופר ח"ו בה' ותורתו ויודע שהתורה אמת ושזה אסור על פי התורה, אמנם ג"כ אינו נרגש בנפשו האיסור, שזה יהי' לו מניעה ועיכוב ושיוכל לעמוד נגד רוח תאוותו כו', וכ"ז הוא מפני ריבוי השיקוע בתאוות היתר הרי הנה"ב שלו נתגבר ביותר, והנה"א נחלש ביותר, ולזאת כשהנה"ב מסיתו ומראה לו טוב הדבר, הנה עם היותו דבר איסור ממש ה"ה נמשך אחריו ונכשל בזה ר"ל, ובזה מובן בפשיטות איך הוא זה שמשטה א"ע בטוב הדבר שהרי הוא רע גמור ומוריד את נפשו מאד עי"ז ר"ל וכמשי"ת. אמנם בענין ההסתה בדברים האסורים ר"ל, יש עוד דבר שמסיתו שגם אם יעשה הדבר הרע הזה עכ"ז איננו נפרד כלל מאחדותו ית'. דהנה בנש"י יש בטבע נפשם שאינם יכולים להיות נפרדים מאלקות משום כי אתה אבינו, ומשו"ז גם קל שבקלים ופושעי ישראל מוסר נפשו על קדה"ש, והיינו דכאשר אפילו נוטלים את נפשו ממנו לא יעבוד ע"ז ח"ו, מפני שאינו יכול להיות נפרד מיחודו ואחדותו ית', ואלו הי' יודע שע"י מעשה הרע נעשה נפרד מאלקות לא הי' עושה זאת בשו"א, אלא שהיצה"ר מסיתו שעכ"ז אינו נעשה נפרד מאלקות, וה"ה ככל בר ישראל הנאמן עם אלקיו, וגם מבטיחו כי יחי' טוב לו וכמ"ש ([[דברים פרק כט#פסוק יח|דברים כט. יח]]) והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך, שגם אם ילך בשרירות לבו עכ"ז שלום יחי' לו, ועי"ז בא ונכשל בכמה דברים. | '''{{עוגן|פרק א|פרק א.}}''' והנה כ"ז הוא בדברים המותרים. אמנם לפעמים מסית היצה"ר גם בדברים האסורים, והוא ג"כ במה שמראה לו טוב הדבר התענוג שיש בזה, ומעורר רוח תאותו עד שאינו יכול לעמוד על נפשו ונכשל בזה ר"ל. ואופן הדרך שמביא היצה"ר לדברים אלו הוא כמארז"ל (שבת קה. ב) כך היא אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז, דבתחלה מסיתו בדברים המותרים, שבזה נקל יותר להעביר את האדם אך עי"ז מתעבה ומתגשם נפשו, שהרצונות דנה"ב מתגדלים ומתרבים לרצות בכל דבר. והרצון הוא בתוקף מאד שמתאוה מאד בכל דבר תאוה. דהנה יש כמה חלוקי מדרי' בטבע הנה"ב. יש מי שהנה"ב שלו אינו חזק כ"כ, והיינו שיש דברים שמתאוה להם ויש דברים שאינו רוצה ומתאוה כלל, ומה שמתאוה ג"כ אינו בתוקף גדול כ"כ (עס איז רעכט, אז ניט אויך), ויש מי שהנה"ב שלו הוא בתוקף גדול, דהיינו כל מה שעיניו רואות וכל הידוע לו שיש מציאות דבר תאוה ה"ה מתאוה לזה (ער וויל אלץ) והתאוה היא בתוקף גדול בהתעוררות גדולה ולא ינוח ולא ישקוט עד שממלא תאות לבו, ויכול להיות שגם כשהנה"ב אינו בתוקף גדול מצד עצמו ה"ה נעשה בתוקף ע"י ריבוי השיקוע ר"ל בעניני התאות, שנעשה עי"ז עב וגם בעצם, שעם היות שבעצם אינו בתוקף כ"כ, אמנם ע"י ריבוי הפעמים שממלא תאותו נעשה עי"ז תוקף הנה"ב ביותר לרצות בכל דבר ובתוקף מאד, וידוע דתוקף דנה"ב גורם חלישות הנה"א, וכמאמר תוקפא דגופא חולשא דנשמתא, דתוקף החומריות דהנה"ב גורם חלישות הנה"א, דלא מיבעיא שמתרחק מאד מתורה ועבודה שבלב זו תפלה, דאינו שייך כלל שיבין איזה ענין אלקי, ויתבונן בו ויורגש הענין האלקי בנפשו עד שיתפעל בבחינת המשכת הלב לדבקה בו ולהכלל באלקות כו' דלכל זה אינו שייך כלל וכלל, אלא שגם זאת שאין פחד אלקים נגד עיניו ושוכח על אלקות עד שמה שהדבר ההוא הוא נגד רצון חוי', אינו מונע ומעכב אותו מעשייתו, מפני שאין האלקות ורצונו ית' נרגש בנפשו להתפעל מזה, ועם היות שאינו כופר ח"ו בה' ותורתו ויודע שהתורה אמת ושזה אסור על פי התורה, אמנם ג"כ אינו נרגש בנפשו האיסור, שזה יהי' לו מניעה ועיכוב ושיוכל לעמוד נגד רוח תאוותו כו', וכ"ז הוא מפני ריבוי השיקוע בתאוות היתר הרי הנה"ב שלו נתגבר ביותר, והנה"א נחלש ביותר, ולזאת כשהנה"ב מסיתו ומראה לו טוב הדבר, הנה עם היותו דבר איסור ממש ה"ה נמשך אחריו ונכשל בזה ר"ל, ובזה מובן בפשיטות איך הוא זה שמשטה א"ע בטוב הדבר שהרי הוא רע גמור ומוריד את נפשו מאד עי"ז ר"ל וכמשי"ת. אמנם בענין ההסתה בדברים האסורים ר"ל, יש עוד דבר שמסיתו שגם אם יעשה הדבר הרע הזה עכ"ז איננו נפרד כלל מאחדותו ית'. דהנה בנש"י יש בטבע נפשם שאינם יכולים להיות נפרדים מאלקות משום כי אתה אבינו, ומשו"ז גם קל שבקלים ופושעי ישראל מוסר נפשו על קדה"ש, והיינו דכאשר אפילו נוטלים את נפשו ממנו לא יעבוד ע"ז ח"ו, מפני שאינו יכול להיות נפרד מיחודו ואחדותו ית', ואלו הי' יודע שע"י מעשה הרע נעשה נפרד מאלקות לא הי' עושה זאת בשו"א, אלא שהיצה"ר מסיתו שעכ"ז אינו נעשה נפרד מאלקות, וה"ה ככל בר ישראל הנאמן עם אלקיו, וגם מבטיחו כי יחי' טוב לו וכמ"ש ([[דברים פרק כט#פסוק יח|דברים כט. יח]]) והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך, שגם אם ילך בשרירות לבו עכ"ז שלום יחי' לו, ועי"ז בא ונכשל בכמה דברים. | ||