11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 80: | שורה 80: | ||
וכמודגש בהתחלת פרקי אבות (שמתחילים ללמוד בשבת פ' '''שמיני''', כנ"ל ס"א) – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": משה הוא מקבל התורה מהקב"ה בעצמו ("ומסרה וכו'", והמשנה ממשיכה למנות את סדר המסורה דקבלת התורה מדור לדור<ref>ובפרטיות – ארבעים דורות (כמבואר ומפורט בהקדמת הרמב"ם לספרו היד).</ref>), ועל ידיו – מגיעה התורה לכאו"א מישראל ולכלל ישראל ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"<ref>ברכות לג, ד.</ref>); | וכמודגש בהתחלת פרקי אבות (שמתחילים ללמוד בשבת פ' '''שמיני''', כנ"ל ס"א) – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": משה הוא מקבל התורה מהקב"ה בעצמו ("ומסרה וכו'", והמשנה ממשיכה למנות את סדר המסורה דקבלת התורה מדור לדור<ref>ובפרטיות – ארבעים דורות (כמבואר ומפורט בהקדמת הרמב"ם לספרו היד).</ref>), ועל ידיו – מגיעה התורה לכאו"א מישראל ולכלל ישראל ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"<ref>ברכות לג, ד.</ref>); | ||
וע"י תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה<ref>ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]־[[לקוטי אמרים פרק ה'|ה]].</ref>, ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; וע"י התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה. | וע"י תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה<ref name=":3">ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]־[[לקוטי אמרים פרק ה'|ה]].</ref>, ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; וע"י התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה. | ||
וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק<ref>ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.</ref> שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב<ref>שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).</ref>) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"<ref>מדרש תהלים סח, יז.</ref>, בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"<ref>בהעלותך יב, ג.</ref>; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י. | וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק<ref>ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.</ref> שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב<ref>שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).</ref>) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"<ref>מדרש תהלים סח, יז.</ref>, בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"<ref>בהעלותך יב, ג.</ref>; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י. | ||
| שורה 86: | שורה 86: | ||
ח. ובפרטיות יותר – יש לומר שענין זה (החיבור דבל"ג וגבול) מרומז גם בשמו של '''משה''' [התיבה הראשונה שבמשנה וכל המסכתא: "'''משה''' קיבל תורה כו'"]: | ח. ובפרטיות יותר – יש לומר שענין זה (החיבור דבל"ג וגבול) מרומז גם בשמו של '''משה''' [התיבה הראשונה שבמשנה וכל המסכתא: "'''משה''' קיבל תורה כו'"]: | ||
משה הוא ר"ת "משה שמאי הלל" | משה הוא ר"ת "משה שמאי הלל"<ref>ראה מגלה עמוקות אופן עד.</ref>, כנגד ג' הקוים, קו הימין (חסד), קו השמאל (גבורה) וקו האמצעי (תפארת): שמאי והלל הם כנגד ב' הקוים דשמאל וימין שבתורה ("מימינו אש דת למו"<ref>ברכה לג, ב. וראה [[אגרת הקודש סימן י'|אגה"ק ס"י]]. [[אגרת הקודש סימן י"ג|סי"ג]].</ref>), שלכן בית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים, "אלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלים ואלו מכשירין"<ref>משנה יבמות יג, ריש ע"ב.</ref> כידוע<ref>ראה זח"ג (רע"מ) רמה, א. [[אגרת הקודש סימן י"ג|אגה"ק סי"ג]]. [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"א ואילך. שה"ש מח, ב ואילך. ובכ"מ.</ref>; ומשה הוא כנגד קו האמצעי, שכולל ומחבר את שני הקוים<ref>אוה"ת קרח ס"ע תשיז.</ref>. | ||
השרש דבלי גבול וגבול למעלה הוא – חסד וגבורה | השרש דבלי גבול וגבול למעלה הוא – חסד וגבורה<ref>ראה ספר הערכים חב"ד ערך אוא"ס (ד) ס"ג. וש"נ.</ref> [ובזה גופא – חסד וגבורה שבתורה, "מימינו אש '''דת''' למו"]: מחסד נמשכת ההשפעה שלמעלה ממדידה והגבלה, ומגבורה (וצמצום) – השפעה מצומצמת, לפי הגבלת וכלי המקבלים; ומשה – קו האמצעי (שהוא תכלית הביטול) – כולל ומחבר את שני הקוים (ולכן הסדר הוא שב"משה" באה קודם המ' – ר"ת משה (קו האמצעי) ואח"כ ש"ה, ר"ת שמאי הלל, שמאל וימין<ref>והטעם שמקדים שמאי להלל – נוסף על מחז"ל שהלל ענותן הי' לכן הקדימם (עירובין יג, ב) – יש לומר, מפני המעלה שבכח הגבול (גבורה) לגבי כח הבלי גבול, כדלקמן.</ref>). | ||
והכח ע"ז בא מכך שאצל משה ישנם שני הענינים – כנרמז בשמו '''משה''' ע"ש "כי מן המים משיתיהו" | והכח ע"ז בא מכך שאצל משה ישנם שני הענינים – כנרמז בשמו '''משה''' ע"ש "כי מן המים משיתיהו"<ref>שמות ב, י.</ref>: יחד עם זה שלמשה היתה המעלה דגילוי (חסד) – "משיתיהו" (שעל שם זה בעיקר נקרא "משה"), כשעבד את עבודתו בגילוי (על היבשה), יש בו גם המעלה ד"'''מן המים''' (משיתיהו)", גילוי הענינים הנעלמים שבמים – גילוי כח ההעלם וכח הגבול דהקב"ה שנמצא בגבורה, עד בחי' "ישת חושך סתרו"<ref>[[תהלים פרק י"ח|תהלים יח, יב]].</ref>, ההעלם העצמי שלמעלה (ממנו בא ההעלם דעולם)<ref>ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' קפז. ועוד.</ref> כידוע שמים (מי הים), שמכסים ומסתירים על מה שנמצא בתוך הים, מרמזים על כח ההעלם (צמצום) דהקב"ה<ref>וממנו נשתלשל עלמא דאתכסיא, שעל זה קאי "מן המים משיתיהו" של משה, ששרש נשמתו הוא "מן המים", עלמא דאתכסיא. ועלמא דאתגליא נשתלשל מכח הגילוי (חסד) שלמעלה.</ref> שממנו בא ההעלם והסתר דטבע העולם שמסתיר על אלקות, טבע מלשון "טובעו (מכוסה ומוסתר) בים סוף"<ref>בשלח טו, ד. וראה אוה"ת שה"ש ע' שטו. סה"מ תרע"ח ע' פט. תרפ"ט ע' 43. תרח"צ ע' קסז. וראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' מט. הובא ב[[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] כב, ג.</ref>. | ||
ואדרבה: השרש דמשה (גם כפי שהוא נמצא בגלוי בעולם) הוא "מן המים", ע"ד המדובר לעיל שדוקא ע"י מדידה והגבלה (ששרשה הוא למעלה משרש הבל"ג) מגיעים גם לקליטת גילוי הבל"ג. | ואדרבה: השרש דמשה (גם כפי שהוא נמצא בגלוי בעולם) הוא "מן המים", ע"ד המדובר לעיל שדוקא ע"י מדידה והגבלה (ששרשה הוא למעלה משרש הבל"ג) מגיעים גם לקליטת גילוי הבל"ג. | ||
| שורה 96: | שורה 96: | ||
וכיון שאצל משה (קו האמצעי) הי' תכלית הביטול (ע"ד "מכיך מכל טורייא") הרי הוא מגלה את המעלה דשני הקוים, עד שכולל ומחבר אותם – בלי גבול ("שמיני") וגבול ("שמונה") ושניהם יחד, וזה נותן כח להמשיך את השראת השכינה (שלמעלה מעולם) למטה בעולם – הענין ד"שמיני שמונה שמינה". | וכיון שאצל משה (קו האמצעי) הי' תכלית הביטול (ע"ד "מכיך מכל טורייא") הרי הוא מגלה את המעלה דשני הקוים, עד שכולל ומחבר אותם – בלי גבול ("שמיני") וגבול ("שמונה") ושניהם יחד, וזה נותן כח להמשיך את השראת השכינה (שלמעלה מעולם) למטה בעולם – הענין ד"שמיני שמונה שמינה". | ||
וממשה נמשך הכח ע"ז לכאו"א מישראל – ובפרט שבכל אחד מישראל יש בחי' משה שבקרבו[ | וממשה נמשך הכח ע"ז לכאו"א מישראל – ובפרט שבכל אחד מישראל יש בחי' משה שבקרבו<ref>[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].</ref>, שפועלת על עבודתו בפועל (שאצל כאו"א מישראל "יראה מילתא זוטרתי היא"<ref>ברכות לג, ב.</ref>) – כפי שהי' בזמן הקמת המשכן, שתפלת משה פעלה ש"תשרה שכינה במעשה ידיכם", "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" – ביטול בתכלית (גם ד"פניהם", בחי' פנימיות האדם); ומדור ההוא ה"ז נמשך בכל הדורות, כידוע שכל דור (ובפרט הדור שיצא ממצרים) כולל את כל הדורות שלפניו ושלאחריו<ref>שמכיון ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין לז, סע"א), ו"בראשית . . בשביל ישראל שנקראו ראשית" (פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ), דקאי על כל ישראל שבכל דור ודור – הרי שקיום העולם במשך '''כל הדורות''' היא ע"י עבודתם של בנ"י שבדור שבהווה. וא"כ, עבודת כל דור שייכת וכוללת עבודת כל שאר הדורות.</ref>. | ||
ובפשטות – שממשה נמשך הכח לכאו"א מישראל להיות בבחי' "משה קיבל תורה מסיני", וכמקבל התורה יתאחד הוא (ב"יחוד נפלא כו'"< | ובפשטות – שממשה נמשך הכח לכאו"א מישראל להיות בבחי' "משה קיבל תורה מסיני", וכמקבל התורה יתאחד הוא (ב"יחוד נפלא כו'"<ref name=":3" />) עם התורה ועם נותן התורה – ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>, עד באופן ד"והיו<ref>ישעי' ל, כ.</ref> עיניך רואות את מוריך"<ref>ולהעיר מדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "רז מען זיצט ביי זיך אין חדר און מען עפענט דעם לקו"ת פילט מען עצמות א"ס" (סה"ש תש"ה ע' 85. ועד"ז סה"ש תש"ג ע' 63), "ידעתיו הייתיו" (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 263).</ref> – (שמעין זה הי' במ"ת<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, א).</ref>). ועי"ז – תתגלה המעלה דבלי גבול ודגבול ודשניהם יחד. | ||
ט. עפ"ז תובן גם השייכות עם הסיום ד"שני שבועות לעומר" בשבת זו (פ' שמיני): | ט. עפ"ז תובן גם השייכות עם הסיום ד"שני שבועות לעומר" בשבת זו (פ' שמיני): | ||
בסיום "שני שבועות לעומר" הוא סיום (העבודה ב)שני הקוים דחסד וגבורה (בשבוע הראשון – חסד שבחסד עד מלכות שבחסד, ובשבוע השני – חסד שבגבורה עד מלכות שבגבורה), ז.א. שישנה השלימות דשני הענינים, חסד וגבורה – אשר לשני קוים אלו ("מימינים ומשמאילים" | בסיום "שני שבועות לעומר" הוא סיום (העבודה ב)שני הקוים דחסד וגבורה (בשבוע הראשון – חסד שבחסד עד מלכות שבחסד, ובשבוע השני – חסד שבגבורה עד מלכות שבגבורה), ז.א. שישנה השלימות דשני הענינים, חסד וגבורה – אשר לשני קוים אלו ("מימינים ומשמאילים"<ref>לשון הכתוב – דה"א יב, ב.</ref>) מתחלקים בכללות<ref>אף שבפרטיות נחלקים לג' קוים (כנ"ל בפנים). ובפרטיות עוד יותר – לד', ה', עשרה, וכיו"ב.</ref> כל הענינים<ref>ראה ספר הערכים חב"ד שבהערה 74 ס"ז. וש"נ.</ref>, החל מתורה (מימינו אש גו'), "אלו אוסרים ואלו מתירין כו'" (כנ"ל בנוגע להלל ושמאי), וממנה משתלשל בעולם, ובשרשו למעלה – קו הבלי גבול וקו ההעלם והגבול (כנ"ל). | ||
ובפרטיות – זהו הסיום ד"שני שבועות לעומר" (חסד וגבורה) עם מלכות שבגבורה: נוסף על פירוש הפשוט בזה שמלכות שבגבורה הוא פרט בגבורה – יש בזה גם הרמז | ובפרטיות – זהו הסיום ד"שני שבועות לעומר" (חסד וגבורה) עם מלכות שבגבורה: נוסף על פירוש הפשוט בזה שמלכות שבגבורה הוא פרט בגבורה – יש בזה גם הרמז<ref>ולהעיר מהמבואר בכ"מ (ראה שער היחוד פמ"ז), שממלכות שבחסד נעשה חסד שבמלכות וכו', וכן בנדו"ד – שממלכות שבגבורה, נעשה גבורה שבמלכות.</ref>, שמגבורה מתגלה ענין המלכות – הגילוי ד"ה' ימלוך לעולם ועד"<ref>בשלח טו, יח.</ref>, "והי' ה' למלך על כל הארץ גו'"<ref>זכרי' יד, ט.</ref>, "והיתה לה' המלוכה"<ref>עובדי' בסופו.</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה; ואדרבה – גילוי מלכותו ית' באופן דגבורה (מלכות שבגבורה) – תגבורת החיות<ref>ראה תו"א נח ט, ג. | ||
*95. ראה תו"א מג"א קיז, ג. אוה"ת לך לך פו, ב.</ref>, ע"ד הענין ד"מחי' המתים" שבא מבחי' "אתה גבור"<sup>[95*]</sup> (בברכה שני' דתפלה, כנגד גבורה<ref>יהל אור ע' קיא.</ref>). | |||
עד שזה מתגלה אפילו בגבורה בפשטות, בהעלם והסתר דעולם בכלל, ודגלות במיוחד – כפי שנמשך מבחי' ישת חושך סתרו. עד שמתגלית המלכות (גאולה) שבגבורה – הגילוי דקץ הגאולה (ולבא לפומא לא גליא | זאת אומרת – שבשבת זו (הסיום ד"שמיני שמונה שמינה") מתגלית המעלה שישנה בגבורה (דקדושה), בענין ההעלם והגבול – ענין המלכות – גאולה – שבגבורה<ref>כידוע שלע"ל יהי' גילוי המעלה שבגבורות, ולכן תהי' הלכה כב"ש (מק"מ לזח"א יז, ב. [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"ב).</ref>. | ||
עד שזה מתגלה אפילו בגבורה בפשטות, בהעלם והסתר דעולם בכלל, ודגלות במיוחד – כפי שנמשך מבחי' ישת חושך סתרו. עד שמתגלית המלכות (גאולה) שבגבורה – הגילוי דקץ הגאולה (ולבא לפומא לא גליא<ref>זו"ח בראשית ח, א. מדרש תהלים ט, ב. וראה גם סנהדרין צט, א. – וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 397.</ref>, שלמעלה מגדר גילוי), וכידוע שע"י הכנסת האל"ף דאלופו של עולם בגלות (גולה) – ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"<ref name=":4">[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].</ref> שבזה "תלוי'"<ref name=":4" /> הגאולה – נעשה מגלות גופא – '''גאולה'''<ref>ראה ויק"ר ספל"ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. ועוד.</ref>. ואדרבה – כיון שזה בא ע"י ההעלם והסתר דגלות, הרי גילוי הגאולה האמיתית והשלימה הוא באופן דתגבורת החיות, גאולה שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא עה"פ בשלח טו, ב. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.</ref>, "ה' ימלוך לעולם ועד". | |||
י. עפ"ז יש לומר השייכות דשבת זו עם "מחר חודש" – שבקביעות כזו, כאשר "שמיני שמונה שמינה", והספירה בשבת זו היא הסיום דמלכות שבגבורה (לאחרי שהספירה התחילה "ממחרת השבת" כפשוטו, תמימות שבתמימות ע"ד "שמיני שמונה") – חלה שבת זו להיות תמיד בערב ראש חודש אייר: | י. עפ"ז יש לומר השייכות דשבת זו עם "מחר חודש" – שבקביעות כזו, כאשר "שמיני שמונה שמינה", והספירה בשבת זו היא הסיום דמלכות שבגבורה (לאחרי שהספירה התחילה "ממחרת השבת" כפשוטו, תמימות שבתמימות ע"ד "שמיני שמונה") – חלה שבת זו להיות תמיד בערב ראש חודש אייר: | ||
הענין ד"מחר חודש" מובן מ'''תוכן''' ההפטורה | הענין ד"מחר חודש" מובן מ'''תוכן''' ההפטורה<ref>ולא כדעת האומרים שהשייכות דהפטורה זו לערב ר"ח היא '''רק''' מפני זה שסיפור ההפטורה אירע ב"מחר חודש".</ref> – "ויאמר לו יהונתן מחר חודש '''ונפקדת כי יפקד מושבך'''"<ref>ש"א כ, יח.</ref>: "ונפקדת" הוא "לשון זכרון" ו"יפקד" הוא "לשון חסרון"<ref name=":5">פרש"י עה"פ.</ref>, ו"ונפקדת כי יפקד מושבך" הפירוש הוא<ref name=":5" /> – ש"כי", עי"ז ש"יפקד מושבך", "שיהי' מושבך (של דוד) חסרה שאתה יושב בה", יהי' "ונפקדת", "אבי יפקדך (שאול המלך יזכור אותך) וישאל היכן אתה". וזה קשור עם "מחר חודש": בערב ראש חודש נעשה העלם והסתר הלבנה, עד שברגע שלפני המולד לא נשארת אפילו נקודה ("יפקד מושבך" דדוד, מלכות, שרש הלבנה), ועי"ז נעשה אח"כ (מחר –) חודש, מולד הלבנה מחדש ("ונפקדת")<ref>ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר לו יהונתן תשכ"ח]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רמג ואילך). וש"נ.</ref>. | ||
וזהו ע"ד הענין הנ"ל ד"מלכות שבגבורה"[ | וזהו ע"ד הענין הנ"ל ד"מלכות שבגבורה"<ref>ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר הנ"ל]] בסופו, שע"י "יפקד מושבך" עצמו נעשה "ונפקדת" – גילוי מעלת הגוף (שלמעלה משרש הנשמה).</ref>: דוקא ע"י "יפקד מושבך", ההעלם והסתר (דגבורה), נעשה "ונפקדת", זכרון וגילוי ענין המלכות (בית דוד), עד השלימות בזה – דוד מלכא משיחא בגאולה האמיתית והשלימה, וגאולה קשורה עם הענין ד"ונפקדת", כפי שהקב"ה אמר למשה (במצרים)<ref>שמות ג, טז.</ref> "פקוד פקדתי אתכם", ש"סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים, יעקב אמר<ref>ויחי נ, כד.</ref> ואלקים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם<ref>שם, כה.</ref> פקוד יפקוד אלקים אתכם" (ו"מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך")<ref>פרש"י שמות שם, יח.</ref>, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בגאולה האמיתית והשלימה. | ||
יא. ע"פ הנ"ל מובנת גם השייכות דכל ענינים אלו ["שמיני שמונה שמינה", התחלת פרקי אבות, סיום "שני שבועות לעומר", ו"מחר חודש"] עם '''הגאולה האמיתית''' '''והשלימה''', שצריכה מיד לבוא כבר, ובפרט בעמדנו בשנת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''א'''ראנו '''נ'''פלאות, ובה גופא – בסיום חודש ניסן, ובסמוך לכניסה לחודש אייר: | יא. ע"פ הנ"ל מובנת גם השייכות דכל ענינים אלו ["שמיני שמונה שמינה", התחלת פרקי אבות, סיום "שני שבועות לעומר", ו"מחר חודש"] עם '''הגאולה האמיתית''' '''והשלימה''', שצריכה מיד לבוא כבר, ובפרט בעמדנו בשנת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''א'''ראנו '''נ'''פלאות, ובה גופא – בסיום חודש ניסן, ובסמוך לכניסה לחודש אייר: | ||
אע"פ שנמצאים בהעלם והסתר דגלות – הרי אדרבה: דוקא עי"ז ש"יפקד מושבך", יהודי (שיש בחי' דוד '''שבו''') אינו נמצא במקום מושבו האמיתי, סמוך על שולחן אביו, בארץ הקודש בירושלים עיר הקודש בביהמ"ק – ודוקא עי"ז נעשה "ונפקדת", שהקב"ה "מתמסר לגמרי" ל"זכירת" בנ"י, "פקוד פקדתי אתכם", וגואל אותם בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו: דוקא ע"י העלם הלבנה (וישראל הדומין ומונין ללבנה | אע"פ שנמצאים בהעלם והסתר דגלות – הרי אדרבה: דוקא עי"ז ש"יפקד מושבך", יהודי (שיש בחי' דוד '''שבו''') אינו נמצא במקום מושבו האמיתי, סמוך על שולחן אביו, בארץ הקודש בירושלים עיר הקודש בביהמ"ק – ודוקא עי"ז נעשה "ונפקדת", שהקב"ה "מתמסר לגמרי" ל"זכירת" בנ"י, "פקוד פקדתי אתכם", וגואל אותם בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו: דוקא ע"י העלם הלבנה (וישראל הדומין ומונין ללבנה<ref>סוכה כט, א. ב"ר פפ"ו, ג. זח"א רלו, ב.</ref>) נעשה מולד הלבנה '''מחדש''', "שהם עתידין '''להתחדש''' כמותה"<ref>נוסח קידוש לבנה – סנהדרין מב, א.</ref>. | ||
ועוד ועיקר: ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" '''מביאים''' את הגאולה – כי הגם שנמצאים בהעלם והסתר הגלות, עם כל המדידות וההגבלות הקשורות בזה (שבאות מבחי' גבורה), דוקא בכך טמון הכח להביא את הגאולה (מלכות שבגבורה), כנ"ל בארוכה. | ועוד ועיקר: ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" '''מביאים''' את הגאולה – כי הגם שנמצאים בהעלם והסתר הגלות, עם כל המדידות וההגבלות הקשורות בזה (שבאות מבחי' גבורה), דוקא בכך טמון הכח להביא את הגאולה (מלכות שבגבורה), כנ"ל בארוכה. | ||
וע"ד "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה '''מעושר'''" | וע"ד "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה '''מעושר'''"<ref>אבות פ"ד מ"ט.</ref>. ועד"ז – ע"י העבודה בעוני הגלות, אין עני אלא בדעת<ref>ראה נדרים מא, א. כתובות סח, א.</ref>, מקבלים את העשירות האמיתית בדעת ועשירות בפשטות – בגאולה האמיתית והשלימה. | ||
ועאכו"כ לאחרי שכבר עברו "ויצאו ידי חובה" כל המדידות וההגבלות ד"עוני" (בדורות שלפני זה), וכעת ישנה חירות והרחבה בפשטות ממלכות האומות, ויכולים ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף [ולזה נוסף בדורות האחרונים גם הענין ד"עושר" בתורה – ע"י הדפסת והפצת ריבוי ספרים ש(חלקם) היו גנוזים עד עתה]. | ועאכו"כ לאחרי שכבר עברו "ויצאו ידי חובה" כל המדידות וההגבלות ד"עוני" (בדורות שלפני זה), וכעת ישנה חירות והרחבה בפשטות ממלכות האומות, ויכולים ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף [ולזה נוסף בדורות האחרונים גם הענין ד"עושר" בתורה – ע"י הדפסת והפצת ריבוי ספרים ש(חלקם) היו גנוזים עד עתה]. | ||
ומטעם זה (המעלה בעבודה בזמן הגלות) – יהיו גם בגאולה שתי המעלות, הן מעלת הגאולה והן מעלת הגלות | ומטעם זה (המעלה בעבודה בזמן הגלות) – יהיו גם בגאולה שתי המעלות, הן מעלת הגאולה והן מעלת הגלות<ref>ועד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעי' יב, א).</ref> (המעלה דעבודה מתוך אתכפיא, ומתוך מדידה והגבלה, "מעוני"). וע"ד האמור לעיל בנוגע לשלימות ב"שמיני שמונה שמינה" – החיבור דמעלת הבל"ג ומעלת הגילוי והגבול וההעלם [ועד"ז יהי' אז אראנו נפלאות – הן בטבע והן בנס, כדלקמן]. | ||
יב. ומזה ישנה גם הוראה בנוגע לעבודת בנ"י, ובענין שהזמן גרמא – להביא את הגאולה האמיתית והשלימה: | יב. ומזה ישנה גם הוראה בנוגע לעבודת בנ"י, ובענין שהזמן גרמא – להביא את הגאולה האמיתית והשלימה: | ||
| שורה 179: | שורה 181: | ||
ועוד ועיקר – '''תיכף ומיד ממש'''. | ועוד ועיקר – '''תיכף ומיד ממש'''. | ||
---- | ----[117]) הל' תשובה פ"ג ה"ד. | ||
[117]) הל' תשובה פ"ג ה"ד. | |||
[118]) משנה וברייתא סוף קידושין. | [118]) משנה וברייתא סוף קידושין. | ||