שיחת לך לך תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. פרשת לך לך איז אַ פרשה כללית ועיקרית: מיט דער פרשה הויבט זיך אָן די תקופה פון אברהם אבינו, דער ערשטער איד, אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן ציווי של הקב"ה צו אברהם'ן: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"<ref>ריש פרשתנו (יב, א).}}, און דערנאָך – דער המשך הפרשה<ref>שם, ד ואילך.}} וועגן הליכת ונסיעת אברהם אין ארץ ישראל, און די הבטחה פון דעם אויבערשטן אַז ער וועט אים און זיינע קינדער געבן ארץ ישראל: „לזרעך אתן את הארץ הזאת"<ref>שם, ז.}}, "לך אתננה ולזרעך עד עולם"<ref>שם יג, טו.}}, און דער ברית בין הבתרים – "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת גו'"<ref name=":0">שם טו, יח.}}.

ביז – בסיום הפרשה – וואו עס רעדט זיך וועגן דעם ציווי אויף מצות מילה, און קיום מצוה זו ע"י אברהם אבינו, דורך וועלכער עס ווערט אַ ברית צווישן אידן מיטן אויבערשטן – "זאת בריתי גו' ביני וביניכם ובין זרעך אחריך"<ref>שם יז, יו"ד.}}, "בריתי בבשרכם לברית עולם"<ref name=":1">שם, יג.}}.

נאָכמער: יעדן יאָר ווען מ'לייענט אַ פרשה אין תורה דאַרף מען דערמיט לעבן מחדש<ref>ראה שיחת כ"ק אדנ"ע דמוצש"ק לך לך תרנ"א (ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. הועתק בקיצור ב[[היום יום ב' חשון|"היום יום" ב חשון]]). ושם הוא בנוגע '''לפ' לך לך'''.}} (במכ"ש דערפון וואָס "בכל יום יהיו בעיניך חדשים"<ref name=":2">פרש"י יתרו יט, א. עקב יא, יג. תבוא כו, טז.}}, עאכו"כ אין דעם זמן מיוחד בשנה ווען מ'לייענט די גאַנצע פרשה אין תורה, וברבים, מיט ברכות לפני' ולאחרי') – וואָרום דעמולט חזר'ן זיך איבער די ענינים וואָס רעדן זיך אין דער פרשה – בדוגמא ווי זיי האָבן פּאַסירט דעם ערשטן מאָל<ref>וע"ד הפירוש הידוע ב"הימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט, כח), שבכל שנה כשנזכרים ימים אלו נעשים ונמשכים אותן המשכות שנמשכו בפעם הראשונה (וראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם. הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה). ויש לומר, שכן הוא עוד יותר בזמן קריאת הפרשה בתורה, ובפרט ע"פ מאחז"ל (ראה תדא"ר פי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד) דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ועי"ז מתחדש הענין גם בפועל, שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זח"א קלד, סע"א. ח"ב קסא, ריש ע"ב. ח"ג קעח, א).}}.

[ווי ס'איז אויך מודגש אין דעם מאחז"ל הנ"ל, אַז על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, ולאחרי כל דיבור "הוריד טל '''שעתיד''' להחיות בו מתים והחי' אותם"<ref>שבת שם.}}, "והוא טל תורה"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, ב). – ועפ"ז מובן מה שבשמו"ר ובשהש"ר שם מבואר, שחזרה נשמתן ע"י התורה.}}: לאחרי דער "פרחה נשמתן" בדיבור ראשון, צוליב דעם וואָס מ'האָט דערגרייכט צו שלימות העבודה (אַלס נשמה בגוף), כנ"ל – איז דורך טל של תחי' (תורה), צוגעגעבן געוואָרן צו דער נשמה אַ נייע, העכערע שליחות, און דעריבער "החי' אותם" אַלס נשמה בגוף, ועד"ז נאָך דעם דיבור שני, א.א.וו. דרגא למעלה מדרגא. ולהוסיף, אַז דער החזירן איז דוקא דורך טל של תחי' ('''שעתיד''' להחיות בו מתים), די דרגא פון "תורה חדשה"<ref name=":3">ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}} לע"ל, כדלקמן].

ווען דער אויבערשטער האָט אָפּגעגעבן ארץ ישראל צו אברהם'ן אין דעם ברית בין הבתרים ("לזרעך נתתי את הארץ הזאת" "כבר נתתי" בפועל), האָט ער אָפּגעגעבן בפועל<ref>לכאורה כן הוא לפי פשטות לשון הברית. ומ"ש בפרש"י שם, יט (מב"ר פמ"ד, כג) "עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה . . קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד" – י"ל דזהו בנוגע לנתינתן שתיעשנה ארץ ישראל (וקדושתה), לא רק שינוי הבעלות אלא גם שינוי האיכות. וראה הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 53 הע' 59.}} (אין דעם זעלבן ברית) אַלע עשר ארצות<ref>פרשתנו טו, יח־כא.}} – ניט נאָר די שבעה ארצות "ואת החתי וגו'", נאָר אויך די ג' ארצות – "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני". נאָר '''בגלוי''' ובפועל "לא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה כו' עתידים להיות ירושה לעתיד"<ref>פרש"י שם, יט.}}, "בימי המלך המשיח"<ref name=":4">ל' הרמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש פ"ח ה"ד.}}, אָבער דער אויבערשטער האָט דאָס אַלץ אָפּגעגעבן גלייך '''בבת אחת''' (נאָר אין קיום הענין בפועל זיינען פאַראַן שלבים. ע"ד ווי אויך בנוגע צו כיבוש ז' ארצות, איז דאָס ניט געווען גלייך בזמן אברהם, נאָר לאחר זמן, און ניט בבת אחת, נאָר בכמה שלבים וכו').

ח. די שייכות פון קנין עשר ארצות מיט מתן תורה (און די הכנה לזה פון "לך לך") וועט מען פאַרשטיין בהקדים דעם ביאור אין דעם וואָס "לך לך מארצך גו'" איז די התחלה פון דער עבודת ההכנה צו מתן תורה<ref name=":5">בהבא לקמן, ראה הדרושים שבהערה 11.}}:

דער ענין האָט זיך אָנגעהויבן מיט דעם ציווי און פעולה פון אברהם'ן "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"<ref name=":6">ראה לקו"ת לג' פרשיות עז, א־ב (וראה גם אוה"ת פרשתנו (כרך ד) תרפד, ב. תרפז, ב), ש"ויאמר ה' אל אברם לך לך גו'" הוא כענין ביטול הגזירה דמ"ת. וראה בארוכה תו"ח פרשתנו ד"ה ויאמר גו' לך ספכ"ה ואילך.}}, ובמיוחד – דורך קיום מצות מילה<ref>ראה תו"ח שם פ, ג ואילך; אוה"ת שם (כרך ו) תתרעב, ב ואילך – ש"לך לך גו'" הוא (התחלת) הציווי על ענין המילה ("נצטוה עתה על העתיד"), שענינו הוא – היציאה מההעלם אל הגילוי, עיי"ש. וראה תו"א פרשתנו יא, ב.}} (כדלקמן ס"י):

אויך<ref>בהבא להלן, ראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 47 ואילך. ס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 40 ואילך. וראה גם מאמרי אדה"ז פרשיות ח"א ע' פ ואילך.}} פאַר "לך לך מארצך גו'" (ווען אברהם איז געווען בן '''ע"ה''' שנים) האָט אברהם עובד געווען עבודתו בארצו ומולדתו ובית אביו, ובאופן נעלה – ער האָט מכיר געווען את בוראו<ref>לכל הדיעות – נסמנו בסה"ש שם הערה 22 (וראה לקו"ש ח"כ ע' 14 ואילך).}}, האָט געדינט דעם אויבערשטן און האָט מפרסם געווען אלקות אין וועלט, ומתוך מסירת נפש (ווי דאָס האָט זיך אויסגעדריקט אויך דורך דעם נסיון פון כבשן האש '''באור כשדים'''<ref>פסחים קיח, א. ב"ר פל"ח, יג. הובא בפרש"י נח יא, כח. וראה רמב"ם שבהערה הבאה.}}), ווי דער רמב"ם איז מאריך<ref>הל' ע"ז פ"א ה"ג.}} (וועגן גודל מעלתו ועבודתו פון אברהם נאָך פאַר דעם ציווי פון "לך לך"): "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו כו' עד שהשיג דרך האמת כו' והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוקה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד כו'". ולהוסיף בדיוק הלשון "איתן" מלשון חוזק ותוקף<ref>לקו"ת פ' ראה יח, א. ובכ"מ.}}, אַז אברהם איז געשטאַנען בכל התוקף קעגן דער גאַנצער וועלט (אברהם העברי – כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד<ref>ב"ר פרשתנו פמ"ב, ח.}}) און איז פון זיי ניט נתפעל געוואָרן (אע"פ וואָס ער איז נאָך געווען "אברם", און נאָך ניט "אברהם", "אב המון גויים"<ref name=":7">פרשתנו יז, ה.}}, כדלקמן),

און דעריבער: כל זמן וואָס מ'האַלט נאָך פאַר דער גאולה – איז דעמולט נוגע בפועל ממש דער ציווי פון "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך", און דער קנין בארץ ישראל השלימה (אַלע עשר ארצות), אויך אַלס הכנה צו שלימות התומ"צ, "תורה חדשה מאתי תצא" [נוסף אויף דעם וואָס דאָס איז נוגע צו "מתן תורה" בכל יום באופן חדש (נותן התורה לשון הווה), וואָס דאָס וועט זיין אויך נאָך דער גאולה, דעריבער וועט דעמולט אויך זיין נוגע די עבודה פון "לך לך גו'"<ref name=":8">וראה [[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק סו"ס כו]].}}].

דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז שלימות העבודה (אויך פון די ז' מדות) איז דוקא בשעת מ'האָט אַלע עשר כחות (ג' מוחין וז' מדות, אויך ווי זיי זיינען כשלעצמם), ובלשון הכתוב<ref>ואתחנן ו, ה.}} – "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך (ז' מדות) ובכל נפשך (אַלע עשר כחות) ובכל מאדך" – עבודה למעלה ממדידה והגבלה<ref name=":9">ראה תו"א מקץ לט, ג. ובכ"מ.}} (ע"ד "לך לך"), אויך פון די עשר כחות האדם<ref>בצירוף אדם שהוא למטה מצירוף מאד (ראה המשך וככה תרל"ז פ"כ).}}, ביז ווי דאָס איז פאַרבונדן מיט דעם "מאד האמיתי"<ref name=":9" />.