קונטרס ע"ד חלוקת הש"ס בי"ט כסלו: הבדלים בין גרסאות בדף

אמנם בתניא (אגה"ק) שם לא נקבעה חלוקת הש"ס ליום מסויים בשנה. וצריך ביאור בטעם קביעת החלוקה לי"ט כסלו{{הערה|ולהעיר שד"ה הוכח תוכיח (שבו נאמר ע"ד חלוקת הש"ס) הוא השיעור תניא דיום '''י"ח''' כסלו, ובי"ט כסלו מתחילים מחדש הלימוד בתניא מתחלתו (כפי שנחלק התניא לימי השנה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר). וראה לקמן ס"י, השייכות בין חלוקת הש"ס בי"ט כסלו וחלוקת התניא.}}: מהי השייכות המיוחדת בין חלוקת הש"ס וי"ט כסלו?

"כמו מצות תפילין עד"מ שנאמר בתושב"כ{{הערה|ואתחנן ו, ח.}} וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך והוא מאמר סתום ונעלם שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור ומהו טוטפות והיכן הוא בין עיניך ועל ידך עד שפירשה תורה שבע"פ{{הערה|ראה מנחות לד, ב ואילך. ובכ"מ.}} . . וכן כל מצות שבתורה בין מ"ע בין מצות ל"ת אינן גלויות וידועות ומפורשות אלא ע"י תושבע"פ כו'"<ref name=":1" />.

גם בלימוד תושבע"פ בהבנה והשגה, צ"ל ההכרה וההרגשה שזוהי תורתו של הקב"ה (שלמעלה מהשגה), וזהו היסוד לכל הלימוד וההבנה והשגה שלו. והכרה זו באה ע"י אמירת תהלים, שעיקר ענינה הוא אמירת האותיות של תורה שבכתב (בלי הבנה והשגה), מכיון שניכר בה בגלוי שהיא תורתו של הקב"ה.

ויש להוסיף בזה ע"פ הנ"ל שאמירת תהלים הו"ע התפלה, אמירת תהלות ותשבחות לה' – שהרי הכח ללימוד התורה לשמה, והצלחה בלימוד התורה בכלל, בא ע"י הקדמת עבודת התפלה (ע"ד "ברכו בתורה תחלה"), וכדברי אבא בנימין{{הערה|ברכות ה, ב.}} על תפלתי שתהא סמוכה למטתי (שלא רצה גם ללמוד קודם התפלה{{הערה|פרש"י שם.}}) מפני מעלת עסק התורה שאחר התפלה{{הערה|ראה לקו"ת ברכות צו, ב. ושם, שע"י התפלה נעשה שלימות היחוד דתושב"כ ותושבע"פ (חתן וכלה).}}. והטעם לזה – כי ענין התפלה הוא "דע לפי מי אתה עומד"{{הערה|ראה ברכות כח, ב.}}, עד שעומד בתכלית הביטול "כעבדא קמי מרי'"{{הערה|שבת י, א.}}, והתפלה היא בכוונה והתבוננות זו שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו'. ופעולת התפלה נמשכת אח"כ בלימוד התורה שלו ("מבית הכנסת לבית המדרש"{{הערה|ראה ברכות בסופה. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח ר"ס קנה.}}), שהלימוד יהי' לשמה{{הערה|ע"פ המבואר בפנים, יובן מ"ש באגה"ק ס"א (ראה לעיל הערה 5), ש"עת וזמן החיזוק והאומץ הזרועות והראש היא שעת תפלת השחר שהיא שעת רחמים ועת רצון העליון למעלה" – אף שמבואר שם לפנ"ז שזהו ע"י לימוד תושבע"פ ("שהיא בחי' גילוי רצון העליון") – כי ע"י התפלה נמשך '''באדם הלומד''' (הידיעה והרגש ב)גלוי רצון העליון (של נותן התורה) בתושבע"פ.}}, ביראת ה'{{הערה|ראה בארוכה [[קונטרס התפלה]]. ובכ"מ.}}.

ויתירה מזה: ספר תהלים (הוא ממוצע ה)מחבר תורה ותפלה – כי ספר תהלים הוא א' מכ"ד ספרי קודש{{הערה|ראה ב"ב יד, סע"ב.}} (תורה), ויש בו גם המעלה של הבנה והשגה בתורה [ולא עוד, אלא כמו הלימוד בענינים הכי עמוקים בתורה, כבקשת דוד{{הערה|תהלים יט, טו. מדרש תהלים א. יל"ש שם רמז תריג.}} "יהיו לרצון אמרי פי . . יהיו קורין בהם (במזמורי תהלים) והוגין בהם ונוטלין עליהן שכר כנגעים ואהלות"{{הערה|עליהם אמר ראב"ע לרבי עקיבא "כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות", "חדל מדבריך עד שתגיע אצל נגעים ואהלות שהן הלכות עמוקות" (חגיגה יד א וברש"י שם).}}]; וביחד עם זה הרי תהלים הוא ענין התפלה, תהלות ותשבחות לה'. ולכן יש לומר, שע"י תהלים דוקא נעשית שלימות החיבור ד"חכם בבינה והבן בחכמה", תושב"כ ותושבע"פ.

והרי כן הוא בנוגע לכללות הבריאה – שכוונת הבריאה היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]]. ובכ"מ.}} דוקא, ע"י עבודת האדם בקיום התומ"צ (שנתלבשו בדברים גשמיים) בבירור וזיכוך גשמיות הגוף והעולם, ולעשותה כלי לאלקות ודירה לו יתברך. והכח לזה הוא מלימוד התורה: העסק בלימוד הנגלה (עיקר הלימוד בזמן הזה{{הערה|ראה אגה"ק שם. [[קונטרס עץ החיים|קונטרס עה"ח]] פי"ג.}}) הוא – לברר בירורים בגשמיות העולם, בין איסור והיתר כשר ופסול וטומאה וטהרה כו'; ולימוד פנימיות התורה הוא בעניני אלקות וכו' – שעי"ז נמשך ונתגלה האלקות גם בלימוד הנגלה בענינים גשמיים.

(ג) נוסף לפעולת לימוד פנימיות התורה באופן ובכוונת לימוד הנגלה (לימוד לשמה – ענין הא' הנ"ל, ולימוד עם חיות וכוונה – ענין הב' הנ"ל) – הרי מובן, שע"י לימוד פנימיות התורה, שהיא הנשמה והפנימיות של הענינים בנגלה דתורה{{הערה|ראה הקדמת הרח"ו הנ"ל (שם ס"ע 62 ואילך). וראה גם [[קונטרס לימוד החסידות]] פי"א (ס"ע 18).}}, ניתוסף גם עומק ובהירות{{הערה|ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' שח.}} בהבנת הענינים שבנגלה{{הערה|ראה אגה"ק סו"ס כו: "אפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית כמו אברהם אבינו ע"ה ולכן א"צ לעסוק בהם כלל" לע"ל. וזה בא בהמשך להמבואר שם, שלע"ל (לאחרי שתושלם עבודת הבירורים דטוב ורע, ענינו של לימוד הנגלה) "לא יהי' עסק התורה והמצות לברר בירורין כ"א ליחד יחודים עליונים יותר כו' ע"י פנימיות התורה כו', ולכן יהי' גם עיקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות וטעמיהם הנסתרים כו'".}} [נוסף על זה, שע"י הלימוד לשמה אין בזה פניות עצמו המטות את השכל, כנ"ל ס"ג].

נמצא, שפעולת לימוד פנימיות התורה בנגלה דתורה היא ע"ד פעולת תושב"כ ופעולת התפלה בתושבע"פ בכלל (כנ"ל ס"ג־ד). ויתירה מזה – כדברי המשנה{{הערה|ברכות רפ"ה.}}, "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים", שזהו התבוננות גדלות ה' וכו' – שע"י לימוד אגדה ופנימיות התורה בכלל.

ז. ובאם הדברים הנ"ל אמורים בנוגע לנשמתא דאורייתא (פנימיות התורה) בכלל, עאכו"כ בנוגע ל(פנימיות התורה כפי שנתגלתה ב)תורת החסידות – כידוע{{הערה|שם=:4|ראה בארוכה [[קונטרס ענינה של תורת החסידות]].}} שגילוי תורת החסידות – ובפרט כפי שנתגלתה לאחרי י"ט כסלו ע"י אדה"ז (כדלקמן) – הוא גילוי אור חדש בתורה, מבחי' יחידה שבתורה, עד מעצם התורה, שלמעלה מכל ד' חלקי פרד"ס שבתורה (למעלה גם מלימוד ע"ד הסוד, נסתר דתורה), וגילוי זה פועל חידוש בכללות ענין התורה ובכל חלקי'{{הערה|ראה בארוכה קונטרס הנ"ל סעיף ח ואילך.}}, כדלקמן.

וראה גם שיחת י"ט כסלו תרס"ד (ספר השיחות תורת שלום ע' 43): הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם, היינט (י"ט כסלו) האָט מען געגעבן חסידות כו'. ובשיחת כ"א כסלו תרע"ג (שם ע' 175): דאָס וואָס אידן האָבן געהערט פון רבי'ן (אדה"ז) איז דאָס אַזוי ווי אנכי ולא יהי' לך מפי עצמות המאציל שמענו כו'.}}: כשם{{הערה|ראה "רשימת דברים באותיות המחשבה" י"ט כסלו עטר"ת (נדפסה בסה"מ עטר"ת (קה"ת, תשמ"ח) ע' תרעג). הובאה ונת' בד"ה פדה בשלום תרפ"ה (סה"מ תרפ"ה ע' עט).}} שבמתן תורה (של נגלה דתורה) נעשה חידוש עיקרי בתורה, דאף שגם קודם מ"ת הי' ענין התורה (אצל האבות), נתחדש במ"ת שאז ניתנה עצם התורה למטה באופן של התלבשות בענינים שלמטה (וקיום המצוות בדברים גשמיים), כמו"כ הוא בנוגע למתן תורה דפנימיות התורה (בי"ט כסלו), דאף שגם לפני זה היתה התגלות דפנימיות התורה (ע"י הרשב"י והאריז"ל, ואח"כ ע"י הבעש"ט והמגיד, וגם ע"י אדה"ז לפני המאסר והגאולה), נתחדש בהגאולה די"ט כסלו שנתגלה העצם דפנימיות התורה, עי"ז שבא בהתלבשות בהשגה בשכל האדם למטה (משא"כ תורת הנסתר (קבלה) היא בעיקר למעלה מהשגה, ויש בזה רק ידיעת המציאות כנ"ל), ובריבוי ובהפלגה{{הערה|ראה ספר השיחות תורת שלום שם ריש ע' 172.}}.

ועוד, שגילוי פנימיות התורה בי"ט כסלו, הוא הטעימה{{הערה|ראה לקו"ש חט"ו ע' 282 ואילך. ח"כ ע' 175. וש"נ.}} ("טועמי' חיים זכו"{{הערה|ראה שער הכוונות ענין טבילת ע"ש. ועוד – נסמן בלקו"ש שם.}}) וההתחלה של שלימות גילוי פנימיות התורה לעתיד לבוא, "ישקני מנשיקות פיהו" (גילוי "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"){{הערה|שה"ש א, ב ובפרש"י.}} ובאופן של ראי'{{הערה|ראה לקו"ת צו יז, א ואילך. שער האמונה פ"ס. סה"מ תרצ"ט ע' 208. ובכ"מ.}}, וכידוע{{הערה|אגה"ק הידועה דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו.}} שע"י "יפוצו מעינותיך חוצה" (שהותחל בעיקר בי"ט כסלו) "אתי מר" דא מלכא משיחא.

ויתירה מזה – כמו שמבאר אאמו"ר{{הערה|שם=:5|לקוטי לוי יצחק אג"ק ע' רכג־ד. וראה לקו"ש חט"ז ע' 39 בשוה"ג. ע' 199 הערה 56. חכ"ו ע' 388. וראה בארוכה [[קונטרס ענינה של תורת החסידות]] ס"ה ואילך.}} – שגילוי החסידות (בי"ט כסלו) הוא גבוה יותר גם מגילוי פנימיות התורה (תורת הנסתר) שתתגלה ע"י משיח צדקנו, "שלכן בכחה לחבר ב' הבחי' (דנגלה ונסתר דתורה) גם יחד, שהנסתר והרז גופא יהי' מושג בנגלה", להיותה "יותר גבוה מקבלה ונגלה".

וענין זה נראה בגלוי ובפועל אצל בעל הגאולה: החידוש בתורה שהי' על ידו הוא הן בנגלה דתורה – ע"י חיבור השולחן ערוך, והן בפנימיות התורה – חיבור ספר התניא (ודרושי חסידות שלו). וכנרמז בשמו{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש ח"ו ע' 36 ואילך. וש"נ.}} (הראשון) – "שניאור", על שם ה"שני אור" שנתחדשו על ידו – אור הנגלה ואור החסידות, וכפי שנקרא בפי העולם: בעל התניא והשולחן ערוך. ולא עוד, אלא שחיבר ואיחד נגלה דתורה ופנימיות התורה ("שני אור") באחדות גמורה{{הערה|כי דוקא ע"י התלבשות החסידות בהבנה והשגה (ענינו של י"ט כסלו) נתגלה '''העצם''' דפנימיות התורה, גם של פנימיות התורה בדורות שלפנ"ז, כולל – של הרשב"י (בל"ג בעומר), שגם הוא איחד נגלה ונסתר דתורה, אבל איחוד זה ע"י אדה"ז הוא באופן נעלה יותר כביכול, להיותו בכח של תורת החסידות (עצם דפנימיות התורה), כנ"ל בפנים (וראה לקו"ש חט"ז שם). וראה לעיל הערה 83, העילוי די"ט כסלו לגבי המ"ת דפנימיות התורה בל"ג בעומר, שהוא ע"ד העילוי דמ"ת דלוחות השניות (ביוהכ"פ) לגבי מ"ת דלוחות הראשונות (בחגה"ש).}} (כמו ש"שניאור" הוא תיבה אחת ושם אחד).

והכח לזה – הוא ע"י גלוי תורת החסידות ע"י אדה"ז, שהיא בחי' יחידה שבתורה, ויתירה מזה – עצם התורה, שלמעלה מד' חלקי התורה פרד"ס (כנגד נרנ"ח שבתורה), למעלה מתורת הנסתר (קבלה) ומתורת הנגלה, ולכן בכחה לחבר שתיהן יחד, "שהנסתר דתורה הסודות היותר עמוקים יושגו בהפשטתן לשכל ע"ד כמו ההשגה דנגלה דתורה", ו"הנסתר והרז גופא יהי' מושג בנגלה"<ref name=":5" />.

כלומר: החידוש בנגלה דתורה ע"י תורת החסידות הוא לא רק בהבנת פנימיות הענינים (שבנגלה) בשרשם למעלה (שזהו ע"י לימוד תורת הנסתר, סוד), אבל בפועל הם ב' אופנים שונים בלימוד עם כללים שונים, ובדרגות שונות (לימוד הנגלה וההלכה הוא בעולם העשי', ולימוד הסוד מבאר הענינים כפי שהם בעולם האצילות{{הערה|ראה נגיד ומצוה בתחלתו מע"ח. ועוד – נסמן בלקו"ש חי"ח ע' 187.}}), אלא גם – הפנימיות של הענינים שבנגלה (לפי כללי הנגלה) עצמם, לפי כללי הפשט, הרמז הדרוש (וגם – הסוד), שהרי יחידה (ועאכו"כ העצם), ביחד ע"ז שהיא למעלה מכל הענינים, נמשכת וחודרת בכולם בדרגתם הם, מכיון שהיא היא ה"עצם" שלהם.

ח. והשייכות דחידוש זה בי"ט כסלו (מ"ת דפנימיות התורה) עם המאסר והגאולה של אדה"ז – היא: כשם שמ"ת (דנגלה דתורה) בא דוקא לאחרי וע"י גלות מצרים, כך מ"ת דפנימיות התורה (בי"ט כסלו) בא דוקא לאחרי וע"י ההעלם והסתר דמאסר אדה"ז (שהי' מפני הקטרוג למעלה על גילוי החסידות), כי "בכל זמן כשמתגלה אור חדש יותר בתורה, ובפרט בחי' גבוה כזו, הי' צ"ל מקודם ההסתר וההעלם דישיבתו במשמר כו'"{{הערה|לקוטי לוי"צ שם.}}.

ומהטעמים לזה: בכדי לחדש בתורה צ"ל הוספה וחידוש בהאדם (הלומד ומחדש בתורה). כל זמן שהוא נמצא במצבו ודרגתו שרגיל כבר בה, הרי גם פעולתו בלימוד התורה מדודה לפי כחותיו הרגילים. דוקא ע"י המאסר – נתגלה הכחות פנימיים ועצמיים של בעל המאסר (אדה"ז){{הערה|ראה שיחת י"ט כסלו תרס"ג (ספר השיחות תורת שלום ע' 26): מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא את שמנו כו' כן ע"י הקטרוגים שהיו בפטרבורג נתגלה הפנימיות דוקא כו'.}}, וע"י גאולתו נפעל בו חידוש (בדוגמת החידוש של עבד שנשתחרר להבדיל, חידוש משעבוד לגאולה), ועי"ז – החידוש ("גאולה") בתורת החסידות שנתגלתה על ידו, שהביא את תורת החסידות בהבנה והשגה דחב"ד, אשר עי"ז גילה את העצם דפנימיות התורה.

[ויש לומר, שבאמת סדר הפוך הוא, כי תורה היא המקור לכל עניני הבריאה{{הערה|ב"ר בתחלתו. זח"ב קסא, ריש ע"ב. ועוד.}}. ולכן צריך לומר, שהסיבה להחידוש שנפעל ע"י המאסר והגאולה היא – הכוונה למעלה שהגיע הזמן להחידוש בתורה ע"י גילוי תורת חסידות חב"ד, וכתוצאה ומסובב מזה הי' ענין המאסר והגאולה שפעל חידוש בבעל המאסר והגאולה, שעי"ז הביא בפועל החידוש בתורה על ידו].

ט. ויש להוסיף בזה ע"פ הנ"ל שעל ידי גילוי (הפצת המעינות) החסידות בי"ט כסלו "אתי מר" דא מלכא משיחא: אמרו חז"ל{{הערה|ויק"ר פ"ז, ג. וראה תו"א שמות מט, ג. תו"ח שם (יח, א־ב). ובכ"מ.}} "אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות", וכמ"ש{{הערה|ישעי' א, כז.}} "ציון במשפט תפדה גו'", ו"משפט" פירושו – "הלכתא"{{הערה|תרגום וישב מ, יג. וראה [[לקוטי תורה דברים|לקו"ת ר"פ דברים]] (א, סע"ב).}}. ולכאורה: איך זה מתאים עם מענה המשיח להבעש"ט, שביאתו תלוי' ב"יפוצו מעינותיך חוצה", מעינות דפנימיות התורה? והביאור בזה הוא, שע"י (יפוצו מעינותיך ד)תורת החסידות (כפי שנתחדש בה ע"י אדה"ז שהביאה בהתלבשות בהבנה והשגה ואיחד נגלה דתורה ונסתר דתורה בשלימות) נתאחדו נסתר דתורה ונגלה דתורה ("משפט"), וע"י החידוש בחסידות נפעל חידוש גם בלימוד המשניות והלכות ("משפט") אשר עי"ז – "הגליות מתכנסות" [ועי"ז יזכו בנ"י גם לתורתו של משיח{{הערה|ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב. הנסמן בהערה 89.}}, כידוע{{הערה|ראה לקו"ת תזריע כג, ב. סה"מ מלוקט ח"ב ע' קפה הערה 44.}} בענין "ותלמודו בידו"{{הערה|פסחים נ, א. וש"נ.}}, שע"י לימוד התורה עכשיו (הלימוד בפנימיות התורה וגם הלימוד בנגלה דתורה) יזכו ללימוד התורה לע"ל]. ועפ"ז מובן, שביאת המשיח (ע"י יפוצו מעינותיך החסידות) נתקרבה עוד יותר עי"ז שמקשרים גילוי החסידות בי"ט כסלו עם ענין של "משפט" ו"משניות" – הלכות דנגלה דתורה.

ע"י גאולת אדה"ז נעשה "פדה בשלום נפשי" של בעל הגאולה, וגם – גאולה וחידוש בתורתו, תורת החסידות (הקשורה עם ענין השלום כדלקמן), אשר עי"ז נפעל חידוש בכל התורה ובכל לומדי ועוסקי תורה – "העוסק בתורה", שעליו נאמר "פדה בשלום", "זה שעוסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתיב{{הערה|משלי ג, יח.}} וכל נתיבותי' שלום"{{הערה|פרש"י ברכות שם.}}, וגם חידוש בענין התפלה ("מתפלל עם הציבור"), כנ"ל (ס"ה) שע"י לימוד פנימיות התורה ניתוסף בכוונת התפלה, וגם ב"גמילות חסדים" (כללות קיום המצוות). ועי"ז נעשית הפדי' של הקב"ה ובנ"י ("פדאני לי ולבני") מבין אוה"ע, עד לשלימות הפדי' בגאולה האמיתית והשלימה.

ויש לומר שענין זה מרומז גם בדברי אדה"ז באגה"ק שם, "וכל אחד ואחד מהלומדים יגמור לעצמו בכל שבוע התמניא אפי שבתהלים", שבזה מרומז הטעם והשייכות דענין חלוקת הש"ס לגילוי פנימיות התורה (בי"ט כסלו), כי תהלים (בערך לשאר ספרי קודש דתושב"כ) הוא בדוגמת פנימיות התורה בתושבע"פ עצמה, כנ"ל{{הערה|ועפ"ז י"ל הטעם (לחידודי עכ"פ) שלא נזהרים הלומדים במנהג זה לגמור מזמור קי"ט בכל שבוע, כי פעולת ענין התהלים (ידיעה והכרה בנותן התורה) נעשית גם ע"י לימוד תורת החסידות, שלכן נוהגין לחלק את הש"ס בי"ט כסלו, ר"ה לחסידות.}}.

ולהוסיף, שבי"ט כסלו מתחילים מחדש גם הלימוד בפנימיות התורה ספר התניא, תושב"כ דחסידות{{הערה|מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (נדפס בקיצורים והערות לתניא ע' קיח ואילך. אגרות קודש שלו ח"ד ע' רסא ואילך. וראה שם ח"ה ע' צ).}} (שבה מתבטא העצם דפנימיות התורה, בהתלבשות בחב"ד), ע"פ חלוקת התניא לימי השנה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר (בלימוד שיעורי חת"ת). ויש לומר, שהחידוש בלימוד פנימיות התורה בי"ט כסלו (התחלת ספר התניא מחדש), נותן כח לפעול חידוש גם בלימוד הש"ס (נגלה דתורה), שמחלקים בי"ט כסלו.

ויש לומר, שענין השלום שנעשה ע"י התורה (אין עוז אלא תורה{{הערה|ראה ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים ח, ג. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 444 הערה ד"ה זה.}}) הוא לא רק בין לומדי התורה, אלא (גם ו)בעיקר בין העולם (כולל גם האדם העוסק בתורה) כביכול עם הקב"ה, נותן התורה, כדאיתא במדרש{{הערה|שהש"ר רפ"ז.}} שעי"ז ש"קיבלו ישראל את תורתי" נעשה שלום "ביני ובין עולמי", כי, ע"י מתן תורה נעשה חיבור{{הערה|תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.}} בין עליונים (הקב"ה) ותחתונים (עולם){{הערה|ראה בארוכה הדרן על הש"ס תשמ"ט (ספר השיחות ח"ב ע' 720 ואילך).}}.

ויש לקשר זה גם לסיום הגמרא בש"ס{{הערה|מס' נדה.}} – "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר{{הערה|חבקוק ג, ו.}} הליכות עולם לו, א"ת הליכות אלא הלכות": שלימות המשכת השלום בעולם – שלום בין הקב"ה נותן התורה והעולם – היא ע"י ההלכה, שבכח ההלכה לשנות מציאות העולם להיות כפי הוראת התורה{{הערה|ראה סה"ש שם ע' 723. וש"נ.}}. וזהו גם מש"נ "הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", כידוע הכלל{{הערה|ראה ס' הליכות אלי ס"ג. ועיין מו"נ ח"ג פמ"ג. שו"ת הרדב"ז ח"ג תשובה אלף סח (תרמ"ג). אנציקלופדי' תלמודית ע' אל תקרי (כרך ב' בתחלתו).}} ש"אל תקרי" אינו שולל פירוש הפשוט – כי ע"י הלכה (אין מבטלים המציאות דהליכות עולם, אלא) פועלים בהן עצמן.

והנה, בתורה עצמה – שלימות ענין השלום, בין לומדי תורה, ובין הקב"ה (נותן התורה) והאדם והעולם, נעשה ע"י פנימיות התורה (כמדובר לעיל בארוכה), כי בנגלה דתורה "המשניות מלאים ממחלוקת" (כנ"ל), משא"כ בפנימיות התורה "לית תמן כו' לא מחלוקת כו'", והבירור שנעשה על ידה הוא בדרך שלום ומנוחה (לא כמו הבירור ע"י נגלה דתורה), ולכן הגאולה די"ט כסלו (גאולה בענין פנימיות התורה) קשורה עם "פדה בשלום נפשי". וע"י לימוד התורה כולה (שהיא תורה אחת) – פנימיות ונגלה דתורה גם יחד – נעשה שלימות ענין השלום, וגם בעולם ("הליכות עולם").

ועפ"ז מובנת השייכות דסיום הש"ס ותחלת הש"ס [כמנהג ישראל ש"מתכיפין התחלה להשלמה"] – כי שלימות המשכת שלום בעולם ע"י התורה נעשית עי"ז שהלימוד מיוסד על הקבלת עול והביטול לנותן התורה. ובתורה עצמה – הרי זה ע"י לימוד פנימיות התורה.

ויש לומר – כמבואר באחרונים{{הערה|ראה בהנסמן בלקו"ש ח"י ע' 267.}} – שע"י השתתפותו והצטרפותו עם עוד כמה מישראל בחלוקת הש"ס, יש לו שייכות גם ללימודם וחלק בו, ונחשב לכל א' מהלומדים כאילו למד בעצמו כל הש"ס. ע"ד שמצינו בהלכות שבת{{הערה|שבת צג, א. וש"נ.}} ששנים שעשו יחד מלאכה שא' אינו יכול לעשותה לבדו, שניהם חייבים, דחשיב שכל א' עשה את המלאכה כולה, ועאכו"כ – שמרובה מדה טובה{{הערה|סוטה יא, א. ועוד.}} – שכן הוא בחלוקת הש"ס, שמפני צוק העתים וכיו"ב שכאו"א בפ"ע אינו יכול לסיים כל הש"ס (בעלי עסק – מפני הציווי הנהג בהן מנהג דרך ארץ{{הערה|ברכות לה, ב.}}, ויושבי אוהל – מפני החיוב בלימוד שאר חלקי התורה).

ולהוסיף, שע"י חלוקת הש"ס בין כו"כ מישראל (גם מי שיכול לסיים בפ"ע כל הש"ס בשנה אחת) – יש בזה ע"ד "המתפלל עם הציבור", וענין של "גמילות חסדים", נוסף ל"העוסק בתורה" – כל הג' ענינים שעל ידם נעשה "פדה בשלום נפשי", "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".

ומטעם זה נהוג לחלק טפסים (כרטיסים) לכל אחד ואחד, ועל המשתתף למלאות הטופס, להודיע המסכת שבה בחר, ולשלחו חתום יחד עם הכתובת שלו לגבאי. וכן נוהגים בי"ט כסלו מדי שנה בשנה בבית מדרשו של כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומכמה שנים נקבע מנהג זה ע"י "מחנה ישראל", שמטעם הנהלתה מסדרים את החלוקה, ואלי' שולחים הטפסים הנ"ל.

יד. בודאי יסדרו חלוקת הש"ס גם בי"ט כסלו הבע"ל בכל מקום ומקום, וכל או"א ישתתף בזה ע"י "לקיחת" מסכת א' (ומה טוב – באם זה ביכלתו – ליקח ב' מסכתות או יותר), וכל אלו הרוצים – וגם אותם הנמצאים במקום אשר הוא "קטן מהכיל" לחלק כל הש"ס – ביכלתם להצטרף לחלוקת הש"ס הנעשית כאן בבית מדרשו של כ"ק מו"ח אדמו"ר ועליהם להודיע זאת ב"טופס" ולמסרו לידי הנהלת "מחנה ישראל".

והדגשה יתירה בכל הנ"ל בשנה זו – אשר הענין שהזמן גרמא הוא: גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כמדובר כמ"פ לאחרונה, שכבר גמרו כל הענינים וצ"ל רק קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש – אשר ענין זה מזרזים עוד יותר ע"י לימוד התורה בכלל, ובפרט לימוד כל הש"ס שמחלקים אותו בי"ט כסלו, מ"ת של פנימיות התורה, כי ע"י "העוסק בתורה כו'" מקיימים הענין ד"פדה בשלום נפשי", "פדאני לי ולבני מבין אוה"ע", בפדי' וגאולה האמיתית והשלימה,

משנת תרס"ג ואילך, מפני אפס הפנאי בי"ט כסלו, הנהיגו בליובוביץ חלוקת הש"ס בכ"ד טבת – יום ההילולא של רבינו הזקן. ומכמה שנים מנהג זה גם בכאן ע"י "מחנה י

בזה הנני לעוררם על המנהג הקדום בתפוצות ישראל לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה בכל עיר ועיר ובמקום שאפשר בכל בית כנסת ובית מדרש ע"י חלוקת המסכתות.

התענגתי מאד להודע ע"י הנהלת "מחנה ישראל" כי בכל אחד מחמשת בתי אנ"ש בפאריז סידרו חלוקת הש"ס.

מוסג"פ החוברת ליום כ"ד טבת הבע"ל{{הערה|לקו"ד ליקוט לב (ח"ד תקפג, א ואילך).}}, הוא יום ההילולא של רבנו הזקן, ובבקשה לזכות את הרבים בחוברת זו, ולהשתדל בחלוקת הש"ס במקומו ומחנו, אם בפ"ע או ע"י צירוף עם אלו הנמצאים במקום אחר, וכמבואר בהחוברת.

– ויש לומר אשר באופן כזה ישנם כמה ענינים: א) ת"ת של המסכתא אשר לקח לחלקו. ב) כמו שלימוד כל הש"ס הוא יותר גדול מצירוף לחוד של לימוד כל המסכתות אשר בו, שלכן נתוסף אז דבר חדש – סעודת השמחה שעושין בגמרה של תורה{{הערה|'''בגמרא של תורה:''' רמ"א בשו"ע או"ח סתרס"ט – והוא מיל"ש (מ"א, ג) – לענין תושב"כ. ומנהגן של ישראל בשמחה יתרה בסיום הש"ס מבסיום מסכתא. אף שגם זו סעודת מצוה היא (שם רמ"א סתקנ"א ס"י).}} דוקא, כך לימוד המסכתא{{הערה|'''כך לימוד המסכתא וכו':''' כמה דוגמאות לזה, ואחת מהן: לריש לקיש דחצי שעור מותר, אם חושב להשלים אסור (ירושלמי תרומות פ"ו ח"א) – וראה שער היחוד והאמונה רפי"ב.}} בתור חלק מלימוד כל הש"ס גדול יותר מלימוד המסכתא בפ"ע. ג) ע"י השתתפותו עם שאר הלוקחים חלק בחלוקת הש"ס – יש לו שייכות גם ללימודם, וכאילו לומד כל הש"ס{{הערה|'''וכאילו לומד כל הש"ס:''' – עד"ז יש לחקור בשותפות אם יש לכאו"א '''כל''' הנכסים. או דיש לכאו"א '''חלק''' בכל חלק מהם. ובנדו"ד יש להביא ראי' מעונשין – דמרובה מדה טובה – דמלאכה שעשאוה שנים (שבת צג, א ושם) הלכה דאם זה אינו יכול וזה א"י שניהם חייבים ודי בשיעור אחד לשניהם – (ואפילו למאן דפליג – י"ל דשאני שבת דיש קרא יתרה למעוטא), וגם בנדו"ד כאו"א בפ"ע אינו יכול: בעלי עסק מפני הציווי דהנהג בהם מנהג דרך ארץ, ויושבי אהל – מפני החיוב בלימוד שאר חלקי התורה. – ועיי"ג שו"ת חכם צבי ספ"ב בשם הרשב"א דמלבד שבת הנה גם זה יכול וז"י שניהם חייבים. – שוב מצאתי הראי' משבת בשו"ת נחלה לישראל ומציין לתבו"ש ס"ב סקנ"ב. ק"ס למהרש"ק. מחנה אפרים הל' זכי' ומתנה ס"א. ואכמ"ל.}} כולו. ד) ע"י השתתפותו הנ"ל, אולי אפ"ל דנחשב כלימוד בעשרה{{הערה|'''דנחשב כלימוד בעשרה:''' ראה מנ"א סתרפ"ז סק"ג. ר"ח ליומא (נא, א): פסח ראשון קרבן '''צבור''' הוא, דבכנופיא אתי, דהא כל ישראל חייבין לעשותו.}} ויותר, שגדל מעלתו{{הערה|'''שגדל מעלתו:''' אגה"ק סכ"ג.}} על הלימוד ביחידות. ה) קודם הלימוד הרי יכול לזכות ולתת חלק בת"ת שלו לאחרים (שו"ע יו"ד רסרמ"ו) והרי גם בנדו"ד כאו"א מהמשתתפים רצונו ב(זכות) לימוד כל הש"ס כולו, ובמילא מקנה ומזכה לכל או"א מהמשתתפים בלימודו. –

ויהי רצון אשר ע"י קיום תקנה זו של בעל ההילולא, הנה "'''ש'''רש '''נ'''שמתו '''י'''איר '''א'''ור '''ו'''שפע '''ר'''ב '''ז'''כותו '''ל'''הגן '''מ'''גן '''נ'''פשנו עליו ועל כל ישראל ממקור החיים וחיי החיים להעלותם מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי ולקשרם בקשר אמיץ וחזק בה' אחד ע"י התורה דבה מתקשרין ישראל בקב"ה".

דסיום המשנה הוא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שלום והתאחדות דכל בני ישראל, וכמבואר ג"כ בתניא פל"ב, ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד, ואחדות אמיתי של בנ"א בכלל ואפילו בנ"י בפרט, הנה א"א הוא כשישנה איזה פני' ותועלת באמצע, כי אז הרי אינו מתאחד עם '''השני''', כ"א מחשב תועלת – '''לעצמו''', ואחדות אמיתית אי אפשרית אלא כמבואר בתניא פל"ב מפני שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה כו' מצד שרש נפשם בה' '''אחד'''. וכמבואר בדא"ח אשר שרש הנשמות הם למעלה אפילו מתומ"צ, וכמרז"ל בב"ר בתחלתו, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ואפי' לתורה כמ"ש דבר אל בנ"י. וזהו התחלת הש"ס בק"ש והסיום בכלי שמחזיק ברכה הוא השלום, אשר השלום הוא ע"י שאומר ק"ש – ה' אחד, אבל כדי שתהי' האמירה אמיתית, צריך להיות ע"י ומאימתי, קב"ע, ולא מצד השכל וטעם, אפי' שכל וטעם דקדושה, ולדכותי' יספיק הקיצור . . .

. . כותב ע"ד השיעורים שיש לו. ולפלא שאינו מזכיר ג"כ אמירת תהלים לאחר התפלה שחרית (שהוא מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו תקנה השוה לכל נפש), וכן אשר משתתף בחלוקת הש"ס, שע"פ האמור בכמה מלקוטי דבורים הנדפסים ע"י מחנה ישראל שזהו מנהג עתיק והחזיק בו ופרסם אותו ג"כ נשיאנו נשיא חב"ד. ותקותי שאין זה רק חסרון בכתיבה אבל בפועל יש לו גם שיעורים הנ"ל.

במענה על מכתבו מג' שבט, הנה ת"ח על ידיעות הטובות מהתועדות ביום הבהיר י"ט כסלו חג גאולתנו ופדות נפשנו ומקיום האמור באגרת הקדש לרבנו הזקן בסופו בעל השמחה שחלקו המסכתות של הש"ס בין המשתתפים בהתועדות, וגודל הענין בזה אין צריך ביאור, לאחרי שנצטוינו בהנ"ל עד"ז, ובפרט ע"פ המובן מהסוגיא דמלאכה שאי אפשר לעשותה אלא ע"י שנים ורבים שאז נחשב כאילו כל אחד מהם עשה כולה (עיין שבת צ"ג ע"ב), הרי גם בלימוד וסיום הש"ס מבין כולם ע"פ תורה ה"ז כאילו כל אחד ואחד מהם התחיל וגמר כל הש"ס ליום המיועד.