קונטרס ומעין מבית ה'/מאמר ג

קונטרס ומעין מבית ה'
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
מאמר א • מאמר ב • מאמר ג • מאמר ד • מאמר ה • מאמר ו • מאמר ז • מאמר ח • מאמר ט • מאמר י • מאמר יא • מאמר יב • מאמר יג • מאמר יד • מאמר טו • מאמר טז • מאמר יז • מאמר יח • מאמר יט • מאמר כ • מאמר כא • מאמר כב • מאמר כג • מאמר כד • מאמר כה • מאמר כו • מאמר כז • מאמר כח

מאמר ג.

פרק א. וכל זה הוא במדרי' הקדושה, שאלקות מאיר בגילוי בבחי' התלבשות, והמלבש בטל ודבוק בו, אבל בסט"א שאין האלקות מתלבש בתוכה בפנימית, כ"א מקיף עליה מלמעלה לבד, כי מאחר שהן תועבת ה' אשר שנא וההשפעה להם היא רק כמאן דשדי בתר כתפוי שלא מרצונו ממילא אינו בבחי' התלבשות פנימי, וכמו עד"מ באדם למטה כשרוצה באיזה דבר, ה"ה מתלבש בהדבר ההוא בפנימיותו (ער טוט זיך אָן אין דעם) ומתקשר ומתאחד בו, וכמו אב הלומד עם בנו ורב עם תלמידו, הרי מצד האהבה אל הבן או אל התלמיד ורצונו בו שרוצה שיבין היטב, ה"ה מתלבש ומתקשר בו להשפיע לו השכל בגילוי ממש (לפי ערכו) ושיתקבל בו הענין היטב בכלי שכלו, שידע ויבין את הענין שכלי, משא"כ בדבר שאינו רוצה בו אינו מתלבש בו כלל ועומד ברחוק ממנו, וכך יובן למעלה, דבסטרא דקדושה נמשך מבחי' פנים דרצון העליון שהוא בחי' גילוי ונמשך בבחי' התלבשות פנימי בתוכם ממש ומתאחד עמהם, משא"כ בסט"א אשר שנא ה' אינו מתלבש בהם בבחי' פנימי, כי אם בבחי' מקיף לבד, שמובדל ומרוחק מהם לגמרי, ואינו מתערב עמהם, כ"ש שאינו מתאחד עמהם כלל וכלל, ומאחר שהאלקות מובדל ומרוחק לגמרי מהסט"א, לכן היא בעצם בחי' מות ממש, וגם מעט מזעיר אור וחיות שיונקת ומקבלת לתוכה מבחי' אחוריים דקדושה שלמעלה הוא בבחי' גלות ממש בתוכה בסוד גלות השכינה, ומשו"ז נקראים ג"כ אלקים אחרים, (לעיל מ"ב פ"ב נת' הטעם שנק' אלקים אחרים מצד שרש יניקתם, וכאן מבאר מצד עצמם, והא בהא תליא), שהיא ע"ז ממש וכפירה באחדותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי מאחר שאור וחיות דקדושה הוא בבחי' גלות בתוכה אינה בטלה כלל לגבי קדושת הקב"ה, כי בסטרא דקדושה שמאיר גילוי אלקות לכן הם בבחי' ביטול אל האור והחיות האלקי, וכמו עד"מ באור וחיות הנפש שמתלבש באברי הגוף, הרי האברים בטלים אל הנפש, ולכל אשר יחפוץ יטנו, והיינו לפי שהאור וחיות הנפש מאיר בגילוי ממש באברי הגוף ונרגש בהם, משו"ז המה בטלים אל האור והחיות, אבל כשאינו מאיר בגילוי ממילא אין המלבש בטל אליו, וכמו אדם הקשור בשק אין החשק בטל אל האדם, וכמו"כ הוא בענין הגלגולים, כאשר נפש האדם מתגלגל בגוף הבהמה אין הבהמה בטלה אל נפש האדם מפני שאינו מתגלה בה, כ"א הוא אסור וקשור שם כמו אדם הקשור בשק וכמו בבית האסורים, וזהו הנקרא גלות שאינו מתגלה שם כ"א אסור וקשור לבד, ומשו"ז אין גוף הבהמה בטל אל נפש האדם, וכן יובן למעלה, דבסטרא דקדושה שהאור והחיות אלקי מאיר בגילוי ונרגש בהם האור והחיות האלקי לכן הם בטלים אל האלקות, אבל בסט"א שאינו מאיר שם גילוי האור והחיות כ"א הוא בבחינת גלות בהם לכן אינם בטלים אל אלקות.

קיצור. בקדושה אלקות מתלבש בפנימית ומאיר בגילוי כמו האב המתקשר עם בנו בלמדו עמו, ובסט"א עומד במקיף מלמעלה וההארה המחי' אותם כמאן דשדי בתר כתפוי ובגלות אצלם כמו אדם הקשור בשק וכמו בענין הגלגולים ר"ל.

פרק ב. והנה סבת הדבר שאין האור דקדושה מתגלה בהם הוא מפני שאינם כלים לאלקות, דבסטרא דקדושה שהן בעצם כלים לאלקות משו"ז האור והחיות אלקי מאיר בהם בגילוי, וכמו עד"מ הנ"ל בנפש האדם שמתלבש באברי הגוף חוא בגוף האדם דוקא, לפי שהוא כלי מוכן לקבל צורת נפש האדם, לכן אור וחיות הנפש מאיר בו בגילוי להיות נרגש בו ולפי שמאיר בו בגלוי משו"ז הגוף בטל אל הנפש, ועי"ז הוא מתגלה ומתלבש בו ממש עד שהגוף חי ממנו בבחי' חיות גלוי ממש, ובגוף הבהמה לפי שאינו מוכן לקבל צורת נפש האדם, לכן אין הנפש מתגלה שם וממילא אין הבהמה בטלה כנ"ל, וכמו"כ יובן דבסטרא דקדושה שהן כלים בעצם לאלקות לכן האור האלקי מאיר בהם בגילוי ממש, ומשו"ז הם בטלים לאלקות ועי"ז מתגלה בהם האור ביותר ומתלבש ממש בפנימיותם ומתאחד עמהם, אבל בסט"א שבעצם אינם כלים לאלקות כלל (והיינו מצד עצם מקור ואופן התהוותם, שאין בהם הביטול וההכנה כללית לאור האלקי, כמ"ש במ"א, ועמ"ש בתו"א והוספות פרשה בראשית ד"ה להבין ענין הברכות פרק ז' וח') לכן אין האור דקדושה מאיר בהם בגילוי כ"א נמצא בתוכם בבחי' גלות, ומשו"ז אין הסט"א בטלה לאלקות ואדרבה מגביה עצמה כנשר לומר אני ואפסי עוד (ישעי' מז. ח) וכמ"ש (יחזקאל כט. ט) יאר לי ואני עשיתני. ולכן ארז"ל (סוטה ד. ב) שגסות הרוח שקולה כע"ז ממש, כי עיקר ושרש ע"ז הוא מה שנחשב לדבר בפ"ע נפרד מקדושתו של מקום ולא כפירה בה' לגמרי, כדאי' בגמרא דקרו לי' אלקא דאלקיא, אלא שגם הם מחשיבים עצמם ליש ודבר בפ"ע ובזה מפרידים את עצמם מקדושתו של מקום ב"ה, מאחר שאין בטלים לו ית', כי אין קדושה עליונה שורה אלא על מה שבטל לו ית', ולכן נק' טורא דפרודא בזה"ק, והרי זו כפירה באחדותו האמיתית דכולא קמי' כלא חשיב ובטל באמת לו ית' ולרצונו המחי' את כלם ומהווה אותם מאין ליש תמיד.

קיצור. גוף האדם הרכבתו מזגו ותכונתו הוא כלי לקבל צורת נפש האדם ולכן הגוף בטל ונמשך אל הנפש. גוף הבהמה אינו מוכן לקבל צורת נפש האדם, כן הקדושה כלים לאלקות והאור מאיר בגילוי, והסט"א שמחשבים עצמם למציאות כופרים באחדותו ית'.

פרק ג. והנה כמו שהוא בסט"א כן הוא הענין בשס"ה מצות ל"ת דאורייתא וכל איסורי דרבנן, מאחר שהם נגד רצונו וחכמתו ית' והפכם ממש, הם נפרדים מיחודו ואחדותו ית' בתכלית הפירוד ממש, כמו הסט"א והקליפה הנקראת ע"ז ואלקים אחרים מחמת הסתר פנים של הרצ"ע כנ"ל פ"ב, וכן ג' לבושי הנפש שמקליפת נוגה שבישראל שהם מחשבה דבור ומעשה המלובשים בשס"ה מל"ת דאורייתא ודרבנן, וכן מהות הנפש עצמה המלובשת בלבושי' כולם מיוחדים ממש בסט"א וקליפה זו הנק' ע"ז, ולא עוד אלא שבטלים וטפלים אלי' וגרועים ופחותים ממנה מאד, כי היא אינה מלובשת בגוף חומרי ויודעת את רבונה ואינה מורדת בו לפעול פעולתה במשלחת מלאכי רעים שלה שלא בשליחותו של מקום ב"ה ח"ו, וכמאמר בלעם לא אוכל לעבר את פי ה' (במדבר כד. יג) ואף שנקרא עבודה זרה הא קרו לי' אלקא דאלקיא, ואינם יכולים לעבור כלל על רצונו ית' כי יודעים ומשיגים שהוא חיותם וקיומם שיונקים מבחי' אחוריים דאחוריים של רצה"ע ב"ה המקיף עליהם, אלא שיניקתם וחיותם שבתוכם היא בבחי' גלות בתוכם להחשיב עצמן אלקות, והרי זו כפירה באחדותו אבל מ"מ אינן כופרים וכוחשים בה' לגמרי ולומר לא הוא, אלא דקרו לי' אלקא דאלקיא, דהיינו חיותם וקיומם הנמשך ויורד עליהם מרצונו ית', ולכן אינן עוברין רצונו ית' לעולם, וא"כ האדם העובר על רצונו ית' הוא גרוע ופחות הרבה מאד מהסט"א והקליפה הנק' ע"ז ואלקים אחרים, והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו של הקב"ה יותר ממנה, וכאלו כופר באחדותו יותר ממנה ח"ו.

קיצור. השס"ה מצות לא תעשה ואיסורי דרבנן הם נפרדים מאחדותו ית' כמו הסט"א שנקראת ע"ז, ולכן החוטא הרי מחשבתו ודבור ומעשה שלו וכללות נפשו מלובשים בהסט"א, והוא גרוע ממנה שכופר באחדותו ית' יותר ממנה.