11,477
עריכות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
בשמעי את דבריו הנזכרים בהוספת פתגמים הידועים הרגילים על שפתי האיוואנים, נלהבתי במאד ומר פאליאקוב ואשתו הביטו עלי כעל נעלב. | בשמעי את דבריו הנזכרים בהוספת פתגמים הידועים הרגילים על שפתי האיוואנים, נלהבתי במאד ומר פאליאקוב ואשתו הביטו עלי כעל נעלב. | ||
את השר מ. פגשתי אז בפעם השלישית והוא ידע מי אנכי וצור | את השר מ. פגשתי אז בפעם השלישית והוא ידע מי אנכי וצור מחצבתי. כל זמן שדבר עצרתי את כעסי בעמל רב, אבל ברגע זה לא יכולתי להתאפק, ואומר: | ||
סלחו לי יקירי הגברת והשר פאליאקוב, במעמדכם לא אוכל לתת אותו המענה שצריכים לתת לבעל הכפתורים המוזהבים השר מ., אך אל ידמה כי אין מענה, ומה מאושר הייתי לו פגשתי את השר מ. במקום אשר הייתי יכול | |||
לדבר בלי מעצר. | |||
מר פאליאקוב התעורר מעומק מחשבותיו ויאמר: האסון הוא, אשר השרים אינם מכירים את תנאי החיים בתחום המושב, המכריחים את האנשים ללכת גם בדרכים מסוכנים. | |||
מה נעים הי' לשמוע את דברי הגברת באמרה: עודני זוכרת את דברי ר' אידל המלמד מארשע שאמר כי התלמוד אומר, אשר העניות מעברת את האדם על דעתו ועל דעת קונו. | |||
אנכי – אמר מעלניקוב – הייתי כורך את היהודים בדפי התלמוד ושורפם ביחד. | |||
פקעה סבלנות, ובקול היוצא מן הלב אמרתי: ואז איפה יקחו השרים סמירנאווקא (משקה ידועה במאסקווא), ובמה ישלימו את המחסור בקופות אשר תחת ידם שלוקחים משם לפי שעה, עד שיזדמן להם להפשיט עור עברי. | |||
שחוק קל עבר על שפתי פאליאקוב וצל של קורת רוח נראה על פני אשתו ופני מ. להבים. | |||
סיימתי את דברי בנחת "מאלף עורות עברים מכניסים עשרה מיליונים שקלי כסף לשנה או עשרים מיליונים בקבוקי סמירנאווקא , דבר אשר כל השרים מתחשבים עם זה". | |||
– אנכי ידעתי כי השר מ. בא אז בכוונה להפחידנו על אדות ארבעים האנשים שנאסרו אז במאסקווא, ובעד סכום נכון חפצה חבורה ידועה לשחררם ולקרוע את כל התעודות השייכות למאסרם. | |||
החלטת עסקי הכלל היתה שלא לתת אגורה אחת, אלא להמתין עד שימסרום למשפט, ואז יתענינו בזה עורכי הדין היותר גדולים. | |||
דעת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היתה כי ראשית כל צריכים להשיג, בעזה"י, חופש זמני לכל האסירים שהיו במאסקוווא, ניזני, קאסטרמא וסמאלענסק, והמסרה צריכה להיות להוכיח אשר תעודותיהם כשרות הנה, ורכושם יושב להם וישארו במקומות מגוריהם. | |||
במלאכות זו ישבתי במאסקווא כשלשה שבועות ובאתי בדברים עם עסקני הכלל וראשי עשירי אדירי מאסקווא מאחב"י. כן הציגוני לפני שרים נכבדים בהם אנשים ישרים וטובי לב ומהם גם אוהבי ישראל, ומהם צוררי ישראל, זוללים וסובאים, אטומי מוח ועריצים. | |||
אז נפגשתי בפעם הראשונה עם השר הנודע דאלגאָרוקאוו אשר פעל ועשה לטובת הנאסרים, וע"י איש סודו קאניקאוו נודענו את אשר נארג ונרקם ע"י העתונים "מאָסקאווסקי ליסטאק" ו"נאוואיע וורעמיא" עלילות על ישראל. | |||
תחלת כסלו באתי ממאסקווא ופטרבורג חזרה לליובאוויטש, וחוץ מזה שבמשך כל הזמן הודעתי במכתבים מכל הנעשה בענין הזה, הרצאתי בבואי ע"ד פרטי מצב הענין באשר הוא לפני הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק. | |||
כשספרתי את דברי הפגישה עם השר מ. (שהי' איש סודו – בלתי אופיציאלי של הגראדאנאטשאלניק המאסקבואי) ואת נושא הדבורים ובשמעו את דברי מ. בכה בכי רב, ויאמר: יש לי צער גדול, פון אזעלכע ווערטער זאָל חלילה ניט ארויסוואקסען קיין פאָגראָם, ירחם השי"ת. | |||
ממסעי באתי אז ביום ד ב כסלו, ובמוצש"ק אור ליום ו בסלו נסע הוד כ"ק אאמו"ר במסע המהיר העובר בשעה השלישית לילה דרך תחנת קראסנאיע – (מסה"ב מאסקווא־ווארשא) – למוסקבא ואנכי נסעתי עמו ללוותו. | |||
ביום בואו למאסקווא התאכסן בדירת החסיד ר' דובער נ"ע מאנעסזאהן. בערב בשעה השביעית היתה הועידה הראשונה, ובשעה העשירית לילה ביקר אותו מר פאליאקוב. | |||
ביום ב ז כסלו היתה העירה השני' מאנשים שהזמין בעצמו כי חפץ לדעת את חוות דעתם, וכפי שהגיד לי את החלטתו לעבוד בענין זה בשני אופנים א) עם עסקני הכלל הרגילים ללכת בשעורים פתוחים. ב) ע"י הכירות | |||
ודברי בקשה. | |||
– רגיל הי' בענינים כאלו לרשום לו לעצמו, על טבלא של עצם לבן שכותבים עלי' בעט עופרת ואח"כ מוחקים את הכתוב, ומה מאד הייתי מצטער בכל פעם שראיתי שהוא מעביר את הכתוב בכי"ק למען לרשום במקום ההוא דברים חדשים. | |||
משתדל הייתי לפעמים להעתיק לי באופן האפשרי את רשימותיו הקצרות והעירותיו; כי גם בשעת ועידה הי' רושם על טבלא זו את רשימותיו. – | |||
ע"פ הסדר שהמתיח לו, הנה ביום ההוא הועיד ב ועידות: משעה ד עד שעה ו הועידה עם עסקי הכלל, ומשעה ח עד שעה י הועידה החשאית. ואח"כ, בשעה יא לילה, עלי לנסוע לפטרבורג במלאכות הניתנה על ידי, אם לא שיודרש לי להשאר לילה זו במאסקווא להתראות עם אחד השרים. | |||
איש הי' במאסקווא ור' אליעזר בר' יעקב גינזבורג שמו. איש טוב לבב, בלתי מלומד, עשיר במדה ממוצעת לעומת עשירים האדירים, ומסר נפשו על הכנסת אורחים. | |||
הכנסת אורחים במאסקווא בעת ההיא לא היתה דבר של הוצאות ממון בלבד, אלא כרוכה במסירת נפש ממש, כי לרגלי המצב הקשה באיסור הישיבה מחוץ לתחום היו היהודים הבאים למוסקוא לרגלי מסחרם מוכרחים להתחבאות במקומות שונים. | |||
כמה מפקדי המשמר־פאָליציי – החזיקו בבתיהם יהודים והיו לוקחים בעד ליתן לילה חמשה או עשרה רובלים, ומובן אשר זה עצמו הגדיל את חשקם ותאוותם למצוא יהודים מושללי זכות הישיבה למען להפשיט את עורם. | |||
א. גינזבורג דר בחלק העיר מארינאראשטשא, ויבא בדברים עם שומרי העיר – פאליציי – ופקידיהם, כי על ביתו לא יארבו לחפש משוללי זכויות, ואם לפעמים יהיו מוכרחים לעשות חיפוש בביתו יודיעוהו מקודם, ועבור זאת שלם להם תשלום חדשי, לכל אחד לפי משמרת פקודתו, ויוציא ע"ז כשלש מאות רובל לחדש. | |||
בהיותו בעל בית חרושת גדול ואיזה מאות איש פועלים בבית החרושת שלו, סדר באחד הבתים מקום ללון עבור חמשים אנשים, מטות מרוצעות ובית־מבשלות. | |||
חנות גדולה היתה לו למר גינזבורג בטבור העיר ברחוב אילאינקא, שמה היו באים אליו סוחרים, גדולים וקטנים, סרסורים ועוד, וכמובן אשר דבר המקום ללון נודע מהר בקרב היהודים ולא עברו יומם וכבר הי' הבית מלא מאורחים. | |||
למותר להגיד אשר גינזבורג לא לקח כל תשלום שכר מאת האורחים ועוד דרש אשר גם יאכלו אצלו, ובכדי שלא יהי' ספק בהנוגע לכשרות המזון | |||
{{להשלים}} | |||