מאמר מים רבים תשי"ז - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ד) אמנם ענין השיתוף הוא ענין אחר. דהנה אמרו רז"ל{{הערה|'''אמרו רז״ל:''' קדושין ל, ב. נדה לא, א.}} ג' שותפין באדם אב ואם והקב"ה נותן בו נשמה, והרי העיקר הוא חלק הקב"ה, שהרי בצאת הנפש מן הגוף נשאר חלק אב ואם כאבן דומם דכלי השכל אינו משכיל והעין אינו רואה והאזן אינו שומע כו' שמתבטל הכל, וגם בחלק או"א גופא העיקר הוא הכח האלקי וכמארז"ל{{הערה|'''וכמארז״ל:''' ברכות יו״ד, א.}} אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה, וכללות ענין ההולדה הוא על ידי כח הא"ס וכמ"ש זכר ונקבה בראם גו' ויברך אותם גו'. וכמו שרואין בחוש שיש כמה בנ"א שמצד הטבע אין שום מניעה להולדה ואינם מולידים, והוא מפני שההולדה היא בכח הא"ס. ומ"מ נק' אב ואם שותפים והוא הצווי בעשרת הדברות לכבדם כמ"ש כבד את אביך ואת אמך גו'. וזהו מפני שהם בעלי בחירה וכמו שאמר בן עזאי{{הערה|'''בן עזאי:''' יבמות סג, ב. – להעיר ממש״כ בט״ז שו״ע אהע״ז ס״א סק״ו ובהל' ת״ת לרבינו הזקן רפ״ג.}} ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, הרי דסיבת מציאותו מכל מקום תלוי באב ואם שהן בעלי בחירה בזה, על כן נק' שותפים. ואם כן מובן מזה דבמה שלא יש הבחירה חפשית ופועל בדרך הכרח אין לתאר לו ענין השיתוף. וכמו הארץ שממנה יוצא לחם, דכשזורעין חטה בארץ וירדו גשמים מצמיח בכח הצומח שבארץ, הרי אין הארץ בעל בחירה בזה שלא יצמחו החטים, דמכח הצומח שבארץ שזהו מאמר האלקי תדשא הארץ ממילא מצמיח כשזורעין בה, וכן מ"ש{{הערה|'''וכן מ״ש:''' דברים לג, יד.}} ממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים הרי אין זה בבחירת השמש והירח וכמ"ש{{הערה|'''וכמ״ש:''' איוב ט, ז. – להעיר מסנה' קי, א.}} האומר לחרס ולא יזרח שלא יש בבחירת השמש שלא להזריח אור או שהאור לא יהי' חם, וכן באור הלבנה שלא יהי' קר, ועל כן הגם שההשפעה היא על ידם אין לתאר להם ענין השיתוף שה"ה כגרזן ביד החוצב בו, וכמו הגרזן שחוצב אבנים מן ההר אין לתאר לו שותפות בהמלאכה שהרי אין לו שום דבר בזה רק מה שהאדם חוצב ע"י, וכמו"כ השמש והירח וכל צבא השמים מאחר שאינם בעלי בחירה כלל ה"ה רק כגרזן כו' ואין לתאר להם ענין השיתוף, אמנם על זה נצטוו ישראל לבד כמ"ש שמע ישראל גו' ה' אחד, ובני נח אינם מוזהרים על זה, כי יצב גבולות{{הערה|'''יצב גבולות:''' דברים ל״ב, ח. וע״פ הרמ״ז לזח״ג רפו, ב (הובא במצות אחדות ה' הנ״ל).}} עמים למספר בנ"י ע' נפש יוצאי ירך יעקב, והיינו דקבלת השפעתם הוא מהע' שרים, ורק נשמות ישראל דכתיב חלק הוי' עמו, ה"ה נצטוו על השיתוף שלא לשתף ש"ש בשום דבר וכמ"ש וידעת היום גו' כי ה' הוא האלקים גו' אין עוד שלא יש דבר זולתו כלל, וכמ"ש ראו{{הערה|'''וידעת . . ראו:''' דברים ד, לט. שם לב, לט.}} עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דלית שותפא עמי, והיוצא מזה בשלילת השיתוף הוא כי באב ואם שהם שותפין מפני הבחירה שלהם כנ"ל הרי צריכים לכבדם מאחר שהם מכל מקום סיבה למציאותו, אבל שלילת השיתוף מהכוכבים והמזלות דאין להם שום בחירה בההשפעה ואין להם שיתוף כלל בזה, ממילא לא יכבד ולא יחשיב אותם וכמו כן לא יחשיב את הדברים הגשמים שהוא עוסק בהם מאחר שאין זה סיבת השפעתו כי אם האלקות הוא המשפיע לו והוא הנותן לך כח לעשות חיל, והדבר הגשמי הוא רק כלי שעי"ז תעבור ההשפעה כגרזן ביד החוצב. אם כן צריך שיהי' הכלי בתכלית ההכשרה, שיהי' ראוי לברכת ה', ולא יהי' משוקע ומוטרד בזה, ולא ירכין ראשו היינו המוחין שלו בזה ושלא יהי' לו שום בלבול ושום מונע ומעכב לתורה ותפלה, ואדרבא עיקרו יהי' נתון לעניני אלקות ובהדברים הגשמים גופא תהי' כוונה אלקית שיוכל לעשות מצוה ולהדריך בניו בדרך ה', ועי"ז ממשיך גילוי ה' אחד היינו שיהי' גילוי אלקות בעולם.

ו) דהנה מתענוג העליון נפל בשבה"כ ונעשה תענוגים גשמיים, ור"ג ורע"ק כשראו כרך{{הערה|'''כשראו כרך:''' סוף מכות. ראה תו״א ר״פ בשלח ור״פ תצוה. בתו״ח שם ע׳ שמו.}} גדול של רומי ר"ג בכה רע"ק שחק ר"ג בכה מירידת תענוג העליון שירד למטה כל כך, ורע"ק שחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ. והוא פסולת תענוג העליון וכמש"א וכל קרבי את שם קדשו שיש מלאכים{{הערה|'''וכל קרבי . . שיש מלאכים:''' תהלים קג, א. ראה [[לקוטי תורה צו|לקו"ת ר"פ צו]]. שם פ' [[לקוטי תורה שלח|שלח]] ד"ה ענין הנסכים פ"ב. ועוד.}} שנק' קרבים שמבררים את השפע. וכמו הקרבים שמבררים את המאכל שהמובחר נעשה חיות למוח ולב והפסולת נדחה לחוץ. כמו כן המלאכים הנק' קרבים ה"ה מבררים את השפע שהפסולת נדחה לחוץ ונעשה תענוגי' גשמים, וכן ההעלאות שלמטה גם כן מתבררים מה שיוכל לעלות כו' והו"ע מלאכי אלקים עולים ויורדים בהסולם בתורה ותפלה וכמ"ש במ,א{{הערה|'''מלאכי אלקים . . וכמ״ש במ״א:''' בראשית כח, יב. ראה רד״ה ויחלום תש״ח (קונטרס נב).}}, ונשמות ישראל למטה מבררים את פסולת התענוג העליון, שע"ז הוא ירידת הנשמות למטה לברר את התענוגים גשמיים שיהיו נכללים באלקות ועי"ז נעשה יתרון אור דיתרון אור הוא מתוך החשך שמאיר עי"ז גילוי בחי' אוא"ס הסוכ"ע. שזהו כללות ההפרש בין ג"ע לעוה"ב. דהגילוי דג"ע הוא מבחי' ממכ"ע ולכן יש בזה חילוקי מדרי' וכידוע דממכ"ע הוא בחי' התחלקות כו' ולהיות שזהו דהאור דממכ"ע מאיר בגילוי ובבחי' גילוי המהות, הרי זה תענוג נפלא מאד ומוטב דלידיינא{{הערה|'''ומוטב דלדיינא:''' חגיגה טו, ב. ראה [[לקוטי תורה בשלח|לקו״ת בשלח]] ד״ה ראו פ״ב.}} וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם וידוע{{הערה|'''וידוע:''' הקדמת הרמב״ן לאיוב הובא באגה״ת פי״ב.}} דיסורי איוב ע' שנה אינם בערך יסורי גיהנם שעה אחת, ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם אפילו בשביל געה"ת וכש"כ געה"ע מפני שהוא עונג נפלא עד אין קץ. ומ"מ הרי זה גילוי בחי' ממכ"ע. ולכן הגילוי הוא רק לנשמות בלא גופים, להיות דממכ"ע הוא בחי' אור בכלי, שהכלי צ"ל לפ"ע האור, ואם כי לפי אופן הכלי הוא אופן האור, או שלפי אופן האור והגילוי הוא התהוות מציאות הכלי, דבאמת שניהם אמת וכמ"ש במ"א{{הערה|'''וכמ״ש במ״א:''' ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז.}}, הרי איך שיהי' צריך להיות הכלי שתהא ראוי' לקבל את האור והגוף אינו כלי לגילוי האור דממכ"ע, ועל כן הגילוי הוא לנשמות בלא גופים, אבל עוה"ב הוא גילוי בחי' סוכ"ע ששם לא יש התחלקות מדרי' לכן הוא רק מדרי' א', והגם שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו זהו כי גם במקיפים יש מקיפים פרטים, ומ"מ הכל הוא מדרי' א'. וכידוע דבממכ"ע יש התחלקות מעלה ומטה שמחולקים במדריגתן ובעצם מעלתן וזהו שבגן עדן יש עליון ותחתון, משא"כ בחי' סובב כ"ע הגם שיש מקיפים פרטים, מ"מ בעצם מהותם הרי זה מהות אחד וכמ"ש במ"א. והגילוי דעוה"ב יהי' דוקא לנשמות בגופים משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא דסוף מעשה עלה במחשבה תחלה דתכלית הכוונה הוא במציאות היש שיהי' ביטול היש לאין, וע"כ היש הגשמי יש לו שייכות להבחינה דסובב כל עלמין וכמ"ש במ"א בהביאור דיביאו לבוש מלכות, ולכן הגילוי דלעתיד יהי' דוקא למטה לנשמות בגופים, ואדרבא עיקר הגילוי יהי' אל הגוף והנשמה תקבל על ידי הגוף ועמ"ש באורך בד"ה אלה תולדות נח רל"ז.

י) ומעתה צ״ל מהו ענין אחד אין כיוצא בו בישראל. והענין הוא דהנה אמרו רז״ל הקב״ה מניח תפילין{{הערה|'''מניח תפילין:''' ברכות ו, א. – ראה תו״א לה, ב־ג.}}. ותפילין דמארי' עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד. ופי' הקב"ה מניח תפלין הקב"ה בחי' ז"א, ומניח תפלין היינו המשכת מוחין לז״א. והנה אמרו רז"ל{{הערה|'''אמרו רז״ל:''' שמות רבה פ"ל, ט.}} על פסוק מגיד דבריו ליעקב מה שהוא עושה מצוה לישראל לעשות פירוש שעל ידי שישראל עושים על ידי זה הוא עושה. דעל ידי שהאיש ישראל לובש תפלין למטה על ידי זה הקב"ה מניח תפלין המשכת המוחין לז"א שזהו ד' פרשיות דתפלין קדש והי' כי יביאך חו"ב שמע והא"ש דעת שנחלק לחו"ג. וע"י שלובש ציצית עי"ז הקב"ה מתעטף בציצית וכן כל המצות דדוקא ע"י שהאיש ישראל עושה המצוה למטה כבי' הקב"ה עושה את המצוה. וזהו ולשמור את כל מצותיו שהן עושים וגורמים את מצותיו של מעלה. וה"ז שבח גדול לישראל שע"י המצות שהם עושים גורמים שיעשה הוא ית' את המצות. וענין אחד אין כיוצא בו הוא דאי' במד"ר ע"פ חטא חטאה ירושלים וכי עכו"ם אינם חוטאים אלא שעכו"ם אינם כלום דעשייתם אינו מעלה ומוריד כלל. אבל ישראל כל דבר טוב שעושים אף שאינו מצוה ממש ה"ה ממשיכים עי"ז המשכת אלקות וכדאי' בזהר{{הערה|'''וכדאי' בזהר:''' ח"ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת '''חמינא'''). ראה רד"ה כי ידעתיו תרס"ו.}} בהינוקא שא"ל חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתון ק״"ש, והיינו מפני שעסקו בהכנסת כלה ועי"ז המשיכו אותה ההמשכה שע"י ק"ש דה' אלקינו ה' אחד הוא יחוד או"א ויחוד זו"נ, וכמו"כ ע"י יחוד חו"כ נעשה היחוד למעלה וכמא׳{{הערה|'''וכמא':''' ראה סוטה יז, א.}} איש ואשה י־ה שורה ביניהם ולכן מברכין ע"ז ז' ברכות. ואפילו בדברים שאינם מצוה כלל אם הוא בכוונה לש"ש ממשיכים עי"ז גילוי אלקות וכמו כד סיים{{הערה|'''כד סיים:''' ברכות ס, ב.}} מסאני' מברך שעשה לי כל צרכי, דע"י לבישת מנעלים ממשיכים להיות מה יפו פעמיך בנעלים דמט"ט נק' נעלא דשכינתא וכן סנדל ומבו' בלקו"ת בד"ה מה יפו פעמיך שזהו בחי' הפרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע החופה על הרגל בחי' מל' להיות העולמות בחי' גבול כו'. ומה יפו פעמיך בנעלים הוא שגם בהנעלים יהי' היופי דפעמיך שיהי' בחי' הגילוי ועל ידי הנעלים יהי' באפשר לקבל, (וע"ד והדריך בנעלים וכמ"ש במ"א) הרי שגם בענינים שאינם מצות ממשיכים עי"ז גילוי אלקות. וזהו דוקא בישראל כנ״ל בשם המדרש, וזהו אחד אין כיוצא בו. וכ"ז הוא משום שבך בחר הוי' להיות לו לעם גוק וידוע שזהו הבחירה בעצם בנש"י לא משום קיום התומ"צ וכמ"ש רק באבותיך חשק{{הערה|'''באבותיך חשק:''' דברים יו"ד, טו. והרי הי' זה לפני מתן תורה.}} הוי'. ועל כן יש בכחם להמשיך על ידי המצות שלהם בחי' המצות שלמעלה וגם בכל דבר שעושים בכוונה לשם שמים גם שאינו מצוה ממשיכים עי"ז גילוי אלקות, כי הם גוי אחד בארץ בעניני ארץ{{הערה|'''בעניני ארץ:''' ראה [[אגרת הקודש סימן ט'|אגה"ק ס"ט]].}}, וע"י קריאה מן המיצר דעניני ארץ ענני במרחב י־ה מרחב העצמי דא"ס.

{{הערות שוליים}}