11,494
עריכות
שיחת שלח תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "שיחת שלח תנש"א - מוגה": הדף מושלם, ולא אמורים לעשות בו שינויים ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== משיחות ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תנש"א == | == משיחות ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תנש"א == | ||
א. דובר כמ"פ אודות החלוקה דקריאת התורה לפרשיות השבוע | א. דובר כמ"פ אודות החלוקה דקריאת התורה לפרשיות השבוע<ref>כ"המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית . . וקוראין והולכין על הסדר הזה עד שגומרין את התורה בחג הסוכות" (רמב"ם הל' תפלה רפי"ג).</ref> – שאף שבכל שבת קורין פרשה אחת בתורה השייכת במיוחד לזמן זה<ref>ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א): "המועדים של כל השנה כו' בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן". וידוע פתגם רבינו הזקן שצריכים "לחיות" עם הזמן, הפרשה בתורה שקורין ולומדים באותו זמן ("היום יום" ב' חשון. ובכ"מ). – ולהעיר, שהשייכות של הפרשה להזמן היא עד כדי כך שיום השבת וכל ימי השבוע '''נקראים על שם הפרשה''': יום ראשון פרשת שלח, וכיו"ב בשאר ימי השבוע, עד לשבת פרשת שלח.</ref>, ובכל יום מימי השבוע לומדים חלק מהפרשה השייך במיוחד ליום זה<ref>ביום ראשון מהתחלת הפרשה עד שני, ביום שני משני עד שלישי, ועד"ז בכל ימי השבוע, עד ליום השבת, משביעי עד סיום הפרשה (נוסף על הקריאה דכל הפרשה כולה, כדלקמן בפנים).</ref>, מ"מ, כל פרשה בתורה וכל חלק פרטי שבה קשור גם עם '''כל התורה כולה''' (מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל"), שהיא (כלשון הכתוב '''בפרשתנו'''<ref>טו, טז. שם, כט.</ref>) "תורה '''אחת'''"<ref>ויתירה מזה – שכל התורה כולה שהתחלתה באות ב' וסיומה באות ל' היא תיבה אחת: "'''לב'''" (ראה אותיות דר"ע אות ב' בסופו). – ולהעיר, שהתורה נמשלה '''לדם''', ומשכן הדם הוא '''בלב''', וממנו מתפשט בכל אברי הגוף (ראה לקו"ת במדבר יג, א. ובכ"מ).</ref>, כמו בפרשה אחת, שכל חלק שבה קשור עם הפרשה כולה, כמודגש בהקריאה דיום השבת (הסך־הכל דכל ימי השבוע<ref>ולהעיר, שבכולם מודגשת השייכות ליום השבת, כמ"ש (יתרו כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו", עי"ז ש"מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטווינו לזוכרו תמיד בכל יום" (רמב"ן שם), ועד להנהגת שמאי הזקן ש"כל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת, כיצד, מצא בהמה נאה לוקחה ואומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה לוקחה ומניחה לשבת ואוכל את הראשונה בחול" ("ואף הלל מודה שכדברי ב"ש יותר נכון לעשות, אלא שהי' בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים" (שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"י)).</ref>) שקורין כל הפרשה כולה מתחילתה עד סופה (בציבור, ובברכות לפני' ולאחרי'). | ||
וענין זה מודגש במיוחד בפרשת שבוע זה – פרשת שלח: | וענין זה מודגש במיוחד בפרשת שבוע זה – פרשת שלח: | ||
פרשת שלח עוסקת (ברובה) בענין אחד – פרשת המרגלים, החל משילוח המרגלים (מהתחלת הפרשה עד שני), הליכתם וביאתם, דברי תשובתם למשה ואהרן וכל עדת בנ"י, וכל השתלשלות המאורעות בהמשך לזה, עד להעונש וכו' (משני עד קרוב לחמישי), ובהמשך לזה גם פרשת נסכים, "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו' ועשיתם אשה לה' גו' ויין לנסך וגו'" | פרשת שלח עוסקת (ברובה) '''בענין אחד''' – פרשת המרגלים, החל משילוח המרגלים (מהתחלת הפרשה עד שני), הליכתם וביאתם, דברי תשובתם למשה ואהרן וכל עדת בנ"י, וכל השתלשלות המאורעות בהמשך לזה, עד להעונש וכו' (משני עד קרוב לחמישי), ובהמשך לזה גם פרשת נסכים, "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו' ועשיתם אשה לה' גו' ויין לנסך וגו'"<ref>טו, ב ואילך.</ref>, שאף שחטאו ונגזרה גזירה עליהם, מ"מ, "בישר<ref>פרש"י עה"פ.</ref> להם שיכנסו לארץ"<ref>והטעם שהבשורה ע"ד הכניסה לארץ נאמרה בשייכות לפרשת נסכים דוקא – כי, בענין הנסכים מודגשת '''ההמשכה למטה''' גם בענין הקרבנות שענינם העלאה למעלה, היפך שיטת המרגלים שלא רצו להכנס לארץ כדי שלא יצטרכו לעסוק בעבודה דהמשכה למטה (ראה לקו"ת פרשתנו מ, סע"א ואילך. ובכ"מ).</ref> (מסוף רביעי עד ששי<ref>וי"ל שזהו גם תוכן ההמשך דפרשת חלה שבהתחלת השיעור דששי – "בבואכם אל הארץ גו' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'" (שם, יח-יט) – היפך שיטת המרגלים שרצו להשאר במדבר כדי שלא יצטרכו לאכול מ"לחם הארץ" (לאחרי הקדמת חרישה וזריעה), כי אם, "לחם מן השמים".</ref>) – סיפור אחד ארוך שמשתרע על ריבוי פסוקים ברוב חלקי הפרשה, אשר, כדי לידע הענין והסיפור כולו, לא מספיק ללמוד חלק אחד בפרשה, אלא צריכים ללמוד ההמשך בשאר חלקי הפרשה עד לסיום הענין כולו, שבזה מודגש ש(רוב) '''חלקי''' הפרשה הם (ענין אחד ו)פרשה '''אחת'''. | ||
ועוד ועיקר | ועוד ועיקר<ref>כי, ענין (סיפור) אחד שמשתרע על ריבוי פסוקים ברוב חלקי הפרשה ישנו בכמה פרשיות (ולדוגמא: פרשת בלק – כל הפרשה כולה (מתחילתה עד סופה) היא סיפור אחד).</ref> – שסיומה וחותמה של פרשת שלח ("הכל הולך אחר החיתום"<ref>ברכות יב, א.</ref>) בפרשת ציצית<ref>ולפנ"ז – פרשת ע"ז ופרשת שבת (מקושש עצים), ומפרש רש"י (מיסודו של רבי משה הדרשן) "למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"ז, לומר שהמחלל את השבת כעובד ע"ז שאף היא שקולה ככל המצוות, וכן הוא אומר בעזרא* ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם", ומסיים, "ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצוות". | ||
'''*) נחמי' ט, יג־יד – בשינוי לשון (ובדפוס ראשון נעתק הפסוק בשלימותו).'''</ref>, שעם היותה מצוה '''פרטית''' (א' מתרי"ג מצוות התורה), ה"ה "שקולה כנגד '''כל המצוות'''", שנאמר<ref>טו, לט.</ref> "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'", ש"מנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג"<ref>פרש"י עה"פ.</ref>, ודוגמתו בתורה, שכל ענין ופרשה בתורה קשור ושייך לכל הענינים והפרשיות שבתורה, כיון שהתורה כולה היא "תורה אחת". | |||
וצריך להבין: (א) כיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שהדגשת ענין האחדות בתורה בפרשת שלח דוקא קשורה עם תוכן (רוב) הפרשה – ענין המרגלים, (ב) הקשר והשייכות להזמן שבו קורין בתורה פרשת שלח, בסיומו של חודש סיון, כדלקמן. | וצריך להבין: (א) כיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שהדגשת ענין האחדות בתורה בפרשת שלח דוקא קשורה עם תוכן (רוב) הפרשה – ענין המרגלים, (ב) הקשר והשייכות להזמן שבו קורין בתורה פרשת שלח, בסיומו של חודש סיון, כדלקמן. | ||
ב. ויש לבאר תחילה תוכן הענין דשילוח המרגלים – הן בפרשת השבוע, והן בהפטורה שהיא סיום וחותם קריאת הפרשה כולה | ב. ויש לבאר תחילה תוכן הענין דשילוח המרגלים – הן בפרשת השבוע, והן בהפטורה שהיא סיום וחותם קריאת הפרשה כולה<ref>כולל גם פרשת ציצית שבסיום וחותם הפרשה.</ref>, אשר, עם היותה "מענין הפרשה"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רפד.</ref>, שמסופר בה אודות שילוח המרגלים ע"י יהושע<ref name=":0">יהושע ב, א ואילך.</ref>, יש בה כמה שינויים לגבי המסופר בפרשה אודות שילוח המרגלים ע"י משה (כמבואר במפרשים<ref>ראה אלשיך, אברבנאל, אוה"ח, באר מים חיים (לאחי המהר"ל) ריש פרשתנו. ועוד.</ref>), ומהם: | ||
א) במרגלים דמשה נאמר "שלח לך", ומפרש רש"י (פשוטו של מקרא) "לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח", משא"כ במרגלים דיהושע "בודאי לא עשה יהושע מדעתו רק שהשי"ת ציוהו ע"כ"[ | א) במרגלים דמשה נאמר "שלח '''לך'''", ומפרש רש"י (פשוטו של מקרא) "'''לדעתך''', אני '''איני מצוה''' לך, אם תרצה שלח", משא"כ במרגלים דיהושע "בודאי לא עשה יהושע מדעתו רק '''שהשי"ת ציוהו''' ע"כ"<ref>[[לקוטי תורה שלח|לקו"ת פרשתנו]] נא, ג.</ref>, כמובן בפשטות (ועד שאין צורך לפרש בקרא) שלאחרי הקלקול שהי' כתוצאה משילוח המרגלים '''מדעתו''' של משה (ללא ציווי הקב"ה), לא הי' יהושע שולח מרגלים '''מדעתו''', ועכצ"ל "שהשי"ת ציוהו ע"כ". | ||
ב) במשה כתיב "שלח לך אנשים ("אנשים" דייקא, ולא מרגלים | ב) במשה כתיב "שלח לך '''אנשים''' ("אנשים" דייקא, ולא מרגלים<ref>ולהעיר, שבכל הפסוקים שבפרשה לא נקראו בשם מרגלים (משא"כ בפירוש רש"י ומדרשי חז"ל). וראה בארוכה לקו"ש חל"ג ע' 78 ואילך (באופן אחר).</ref>) '''ויתורו''' את ארץ כנען" (ולא "ויחפרו (וירגלו) את הארץ"<ref>ורק בדברי התוכחה בפ' דברים (א, כב-כד) נאמר "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו '''ויחפרו''' לנו את הארץ . . '''וירגלו''' אותה", כדלקמן ס"ד.</ref>), וביהושע כתיב "אנשים '''מרגלים'''", '''לחפור''' את הארץ"<ref>שם, ב.</ref>, "'''לחפור'''<ref>שם, ג.</ref> את כל הארץ באו"<ref>ואף שלשון זה הוא מדברי אנשי יריחו ומלך יריחו, ואילו בדברי יהושע נאמר "לכו '''ראו''' את הארץ ואת יריחו" – הרי מפורש בסיום הענין דכיבוש יריחו (שם ו, כב־כה) "האנשים המרגלים . . אשר שלח יהושע '''לרגל''' את יריחו" (וראה לקמן הערה 58).</ref>. | ||
ג) במרגלים דמשה נאמר "איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו", י"ב אנשים ("שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" | ג) במרגלים דמשה נאמר "איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו", '''י"ב''' אנשים ("שנים עשר אנשים איש אחד לשבט"<ref>דברים א, כג.</ref>), ואילו במרגלים דיהושע נאמר "וישלח יהושע גו' '''שנים''' אנשים". | ||
ד) המרגלים דמשה הם נשיאי ישראל, "כל נשיא בהם . . ראשי בני ישראל המה ואלה שמותם גו'", ואילו במרגלים דיהושע נאמר "שנים אנשים" סתם, ולא נתפרש בכתוב | ד) המרגלים דמשה הם נשיאי ישראל, "כל '''נשיא''' בהם . . ראשי בני ישראל המה ואלה '''שמותם''' גו'", ואילו במרגלים דיהושע נאמר "שנים אנשים" סתם, '''ולא נתפרש''' בכתוב<ref>כי אם בדרשת חז"ל – "פנחס וכלב היו" (פרש"י שם, ד – ממדרש אגדת תנחומא). וראה לקמן סי"א.</ref> מי היו שני האנשים (שמותיהם ועאכו"כ מעלות שלהם). | ||
ה שילוח המרגלים דמשה הי' באופן של פירסום – הן ביחס לבנ"י, שידעו כולם ע"ד שילוח המרגלים | ה) שילוח המרגלים דמשה הי' באופן של '''פירסום''' – הן ביחס '''לבנ"י''', שידעו כולם ע"ד שילוח המרגלים<ref>כיון שכל ענין שילוח המרגלים הי' ביזמתם, כמבואר בהמשך פירוש רש"י (בהביאור ד"שלח לך, לדעתך") "לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר ותקרבון אלי כולכם".</ref>, וכשחזרו משליחותם נאמר<ref>יג, כו.</ref> "וישיבו אותם דבר ואת כל העדה", והן ביחס '''ליושבי הארץ''', שהרי המרגלים לא השתדלו להטמין את עצמם (כדי שלא ירגישו בנוכחותם ויחשדו בהם) עי"ז שכל א' מהם '''ילך לבדו''' לרגל חלק מסויים בארץ<ref>כדרכם של מרגלים, כפי שמצינו בדברי יוסף לאחיו ש"מרגלים אתם . . ערות הארץ באתם לראות", "שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר" (מקץ מב, ט־יב ובפרש"י). והתועלת בזה – בשתים: (א) שלא מרגישים (כ"כ) בנוכחותם, (ב) קיצור משך הזמן הדרוש לריגול הארץ כולה, כפשוט.</ref>, אלא הלכו כולם ביחד באופן '''הבולט לכל''', ועד שהי' צורך שהקב"ה יעשה '''נס''' שלא ישימו לב אליהם, "בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים . . כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו"<ref>פרש"י פרשתנו שם, לב.</ref>; משא"כ במרגלים דיהושע מפורש בקרא "מרגלים '''חרש'''" – הן ביחס '''לבנ"י''', ש"בסתר שלחם כי לא רצה שידעו כל ישראל"<ref>פי' הרד"ק עה"פ.</ref>, ולכן כשחזרו משליחותם כתיב<ref>ב, כג־כד.</ref> "ויבואו אל יהושע גו' ויספרו לו גו' ויאמרו אל יהושע" (ולא לכל בנ"י<ref>וי"ל שלאח"ז סיפרו גם לכל בנ"י – כמובן מפי' הרד"ק בביאור הטעם ששלחם בסתר, "כדי שלא יפחדו בשלחו מרגלים", היינו, שלא יפחדו מכשלון השליחות כפי שאירע במרגלים דמשה, "והוא לא שלחם אלא לפי שידע שיצליחו בשליחותם וירחיבו לב ישראל בבשורות טובות", היינו, שלאחרי ששבו משליחותם והצליחו בה, סיפרו לכל בנ"י כדי לשמח לבם.</ref>), והן ביחס '''ליושבי הארץ''', ש"אמר להם עשו עצמכם כחרשים כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם, ד"א חרש חרס, הטעינו עצמכם קדרות כדי שתהיו נראין כקדרין"<ref>פרש"י (ורד"ק) עה"פ.</ref>, ועד שבמשך זמן שליחותם '''הוצרכו להתחבא''' שלא יראום יושבי הארץ, כמ"ש<ref>ב, ד־טז.</ref> "ותקח האשה את שני האנשים '''ותצפנו''' . . ותאמר להם ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים '''ונחבתם''' שמה גו'". | ||
ו המרגלים דמשה "הלכו בגבולי' (של כל הארץ) באורך וברוחב" | ו) המרגלים דמשה "הלכו בגבולי' (של כל הארץ) באורך וברוחב"<ref>פרש"י פרשתנו שם, כא.</ref>, "ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה"<ref>פרש"י שם, כה.</ref> (במשך ארבעים יום<ref>אף ש"מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה" (שיעור כפול) – כיון ש"קצר לפניהם את הדרך" (פרש"י שם).</ref>), ואילו המרגלים דיהושע, אף שנצטוו "לכו ראו '''את הארץ''' ואת יריחו"<ref name=":0" /> (לא רק יריחו בלבד, אלא גם הארץ), מ"מ, לא זו בלבד שנכנסו ליריחו בלבד, ולא לשאר חלקי הארץ, אלא עוד זאת, שאפילו את יריחו עצמה לא הספיקו לתור, כיון '''שבאותו לילה''' שהגיעו לביתה של רחב, הורידתם רחב בעד חלון ביתה שבקיר החומה אל '''מחוץ לעיר''', "וילכו ויבואו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים"<ref>ב, כב.</ref>, ותיכף חזרו ליהושע, ובכך נסתיימה שליחותם. | ||
ג. ונקודת הביאור בזה – שפעולות המרגלים דמשה ודיהושע הם פעולות שונות אבל מצטרפות זו לזו ומשלימות זו את זו לצורך מטרה אחת, כיבוש וכניסה לארץ. | ג. ונקודת הביאור בזה – שפעולות המרגלים דמשה ודיהושע הם פעולות שונות אבל מצטרפות זו לזו ומשלימות זו את זו לצורך מטרה אחת, כיבוש וכניסה לארץ. | ||
ובהקדמה – ששילוח המרגלים יכול להיות לצורך שתי מטרות: (א) לצורך הכיבוש – "כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים, ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים . . שיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה צד יהי' נוח לכבוש את הארץ" | ובהקדמה – ששילוח המרגלים יכול להיות לצורך שתי מטרות: (א) לצורך '''הכיבוש''' – "כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים, ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים . . שיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה צד יהי' נוח לכבוש את הארץ"<ref name=":1">רמב"ן ריש פרשתנו.</ref>, (ב) לצורך '''הכניסה לארץ''' (כולל ההתיישבות בה לאחרי ובהמשך להכיבוש) – שידעו ויכירו בטובתה של הארץ, עי"ז "שיגידו<ref name=":1" /> להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותי' . . ויעלו בה בחפץ גדול"<ref>ויש לומר, שידיעת המעלות התכונות והסגולות המיוחדות של הארץ, דרושה ומועילה גם להכנה לסגל לעצמם אורח-חיים המתאים לארץ מיוחדת זו.</ref>. | ||
ויש לומר, ששילוח המרגלים דמשה (לדעתו של משה | ויש לומר, ששילוח המרגלים דמשה (לדעתו של משה<ref>אף שכוונת '''בנ"י''' ש"באו . . ואמרו נשלחה אנשים לפנינו" היתה באופן אחר, כדלקמן בפנים.</ref>) לא הי' (כ"כ) לצורך כיבוש הארץ, לדעת הדרכים ומבוא הערים (כי בזמנו של משה לא הי' צורך בדבר), אלא (בעיקר) כדי להכיר את תכונותי' ומעלותי' של הארץ; ושילוח המרגלים דיהושע לא הי' לצורך הכרת תכונות ומעלות הארץ (שתועלת זו כבר נעשתה ע"י המרגלים דמשה), אלא לצורך כיבוש הארץ, לדעת הדרכים ומבוא הערים (כי בזמנו של יהושע הי' צורך בכך), כדלקמן. | ||
ד. ביאור הענין: | ד. ביאור הענין: | ||
אע"פ שבקשת בנ"י לשילוח המרגלים היתה "ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן (תחלה לכבוש)" | אע"פ שבקשת בנ"י לשילוח המרגלים היתה "'''ויחפרו''' לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן (תחלה לכבוש)"<ref>דברים א, כב (ובפרש"י).</ref>, מ"מ, לא מצינו בדברי משה להמרגלים שנצטוו '''לחפור''' את הארץ לידע מהיכן היא נוחה ליכבש<ref>כדרכם של מרגלים – כפי שמצינו בדברי יוסף לאחיו "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם", "גלוי הארץ מהיכן היא נוחה ליכבש" (מקץ שם, ט ובפרש"י).</ref>. | ||
וטעם הדבר – י"ל בפשטות – כיון שכיבוש הארץ לא הי' כדרך כל כובשי ארצות בדרך הטבע, אלא '''ע"י הקב"ה'''<ref>ולכן, החשש היחידי מהעם היושב עלי', הוא, לא החוזק והריבוי הגשמי (כי, "החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", נוגע לטיב הארץ, כדלקמן בפנים), אלא "אם יש בהם '''אדם כשר''' שיגין עליהם '''בזכותו'''" (פרש"י פרשתנו שם, כ). – ועפ"ז יש לבאר הכרחו של רש"י להוציא המקרא "היש בה עץ" '''מפשוטו''', עץ עושה פרי כפשוטו*. | |||
'''*) נוסף על ההכרח מסיום הכתוב "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים", שעפ"ז אין מקום להשאלה "היש בה עץ אם אין".'''</ref>, כדברי משה ('''בדברי התוכחה'''<ref>ועפ"ז מתורצת הקושיא למה לא נתפרש בפרשתנו שמשה לא רצה לשלוח המרגלים והוכיחם כו' – כי בפרשתנו מדובר אודות שילוח המרגלים כפי שהי' בפועל, לדעתו של משה, "'''לתור''' את הארץ", כדלקמן בפנים.</ref> על בקשתם "נשלחה אנשים לפנינו '''ויחפרו''' לנו את הארץ") "ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם . . ההולך לפניכם . . באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"<ref>דברים שם, ל־לג.</ref>, שאין צורך (ועאכו"כ הכרח) לברר "את הדרך אשר נעלה בה", כיון שהענן הולך לפניהם ומראה להם הדרך<ref>ואילו היו נכנסים לארץ מיד, ע"י משה – הי' הולך לפניהם גם עמוד הענן לנחותם הדרך.</ref>. | |||
שליחותם של המרגלים היא (כמפורש בקרא) "וישלח אותם משה '''לתור''' את הארץ . . '''וראיתם''' את הארץ" – לראות את '''טיב הארץ''', תכונותי' ומעלותי'<ref>ומודגש בלשון "ויתורו" – "שיש במשמעותו גם לשון יתרון, כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות" (כלי יקר ריש פרשתנו).</ref>: "וראיתם את הארץ מה היא גו' הטובה היא גו' השמנה היא גו'"<ref>יג, יח־כ.</ref> (ולכן צום "והתחזקתם ולקחתם (השתדלות מיוחדה) מפרי הארץ", שיראו פירותי' הטובים והשמנים). ולא עוד אלא שגם '''ראיית העם''' ("וראיתם . . את העם היושב עלי' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב") היא (לא כדי לדעת אם כיבוש הארץ יהי' בנקל אם לאו, אלא) לצורך בירור '''טיב הארץ''' כפי שמשפיעה על העם '''היושב עלי'''' – כפירוש רש"י: "יש '''ארץ מגדלת''' גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים ("החזק הוא הרפה"), יש ('''ארץ''') '''מגדלת''' אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין" ("המעט הוא אם רב"). וגם ראיית "'''הערים''' אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" היא (לא כדי לדעת אם כיבוש הארץ יהי' בנקל אם לאו, אלא) בירור ל"החזק הוא הרפה" – כפירוש רש"י: "סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם" – שמזה יודעים '''טיב הארץ''', אם היא "ארץ מגדלת גבורים" או "ארץ מגדלת חלשים"<ref>ויש לומר שהכרחו של רש"י לפרש כן (שכל פרטי הענינים שבכתוב עיקרם בנוגע לטיב הארץ) הוא '''מסדר''' ג' הכתובים, שבפסוק הראשון מתחיל "וראיתם את הארץ מה היא" (ואינו מפרט דבר) וממשיך תיכף "ואת העם היושב עלי' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", ובפסוק השני חוזר לארץ, "ומה הארץ גו' הטובה היא גו' ומה הערים גו' הבמחנים גו'", ומוסיף בפסוק השלישי "ומה הארץ השמנה היא גו'" – דלכאורה מתאים יותר לכתוב '''תחילה ובבת אחת''' כל פרטי הענינים דהארץ, "וראיתם את הארץ מה היא הטובה היא גו' השמנה היא גו'", ואח"כ פרטי הענינים דהעם היושב עלי' והערים אשר הוא יושב בהנה? | |||
ולכן מפרש רש"י שמ"ש בהמשך פסוק הראשון "ואת '''העם היושב עלי'''' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", הוא, פירוש והסבר להתחלת הכתוב "וראיתם '''את הארץ''' מה היא", "יש ארץ מגדלת גבורים . . יש מגדלת אוכלוסין", היינו, שטיב הארץ ניכר ב"העם היושב עלי'"; | |||
ובפסוק השני מוסיף לבאר הסימן לבחון אם הארץ מגדלת גבורים ואוכלוסין – "ומה '''הארץ''' אשר הוא '''יושב בה''' (ומגדלתו) הטובה היא", "במעיינות ותהומות טובים ובריאים", שמזה יודעים שהיא "מגדלת אוכלוסין", "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים", "חזקים הם שסומכין על גבורתם", שמזה יודעים שהיא "מגדלת גבורים"; | |||
ובפסוק השלישי ממשיך בנוגע לטיב הארץ עצמה, "ומה '''הארץ''' (כשלעצמה) השמנה היא", ומסיים "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", שעי"ז יראו כל בנ"י ש"השמנה היא", כיון שמגדלת פירות טובים.</ref>. | |||
ושליחות זו (לראות את טיב הארץ) נתקיימה במילואה ע"י המרגלים – "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'" | ושליחות זו (לראות את טיב הארץ) נתקיימה במילואה ע"י המרגלים – "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'"<ref>שם, כז.</ref>, ואילו לא היו מקלקלים ע"י '''ההוספה''' שלהם על השליחות (בנוגע לכיבוש הארץ<ref>וגם בענין הריגול – כדברי משה בהתוכחה שבפ' דברים: "'''וירגלו''' אותה".</ref>), "אפס כי עז העם גו' לא נוכל לעלות גו'"<ref>שם, כח־לא.</ref>, היו כל בנ"י נכנסים לארץ מיד בשמחה ובחפץ גדול. | ||
והמרגלים דיהושע – לא נשלחו לראות את טיב הארץ (כיון ששליחות זו נתקיימה כבר במילואה ע"י המרגלים דמשה), אלא שליחותם היתה לצורך כיבוש הארץ, כי, כיבוש הארץ ע"י יהושע לא הי' בדרגא (נעלית כ"כ) כמו הכיבוש שהי' צריך להיות ע"י משה | והמרגלים דיהושע – לא נשלחו לראות את טיב הארץ (כיון ששליחות זו נתקיימה כבר במילואה ע"י המרגלים דמשה), אלא שליחותם היתה לצורך '''כיבוש הארץ''', כי, כיבוש הארץ ע"י יהושע לא הי' בדרגא (נעלית כ"כ) כמו הכיבוש שהי' צריך להיות ע"י משה<ref>ראה לקו"ש ח"ט ע' 9 ואילך. ועוד.</ref>, ולכן היו זקוקים גם לפעולות בדרך הטבע<ref>אף שכיבוש יריחו (מנעולה של ארץ ישראל) הי' באופן נסי – ע"י ההקפות דהכהנים עם ארון הברית, התקיעה בשופרות כו' (משא"כ המשך הכיבוש דכל א"י).</ref>, החל משילוח מרגלים, כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי'<ref>אף שגם שילוח המרגלים לא הי' בתור ריגול (לדעת הדרכים ומבוא הערים) בדרך הטבע ממש, אלא '''מעין ודוגמא''' בלבד, שלכן אמר להם יהושע "לכו '''ראו''' את הארץ ואת יריחו" (כנ"ל הערה 25).</ref>. | ||
ה. עפ"ז יש לבאר פרטי השינויים שבין שילוח המרגלים דמשה לשילוח המרגלים דיהושע: | ה. עפ"ז יש לבאר פרטי השינויים שבין שילוח המרגלים דמשה לשילוח המרגלים דיהושע: | ||
בזמנו של משה לא צוה הקב"ה לשלוח מרגלים, כיון שהסיבה (העיקרית) לשילוח מרגלים כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' אינה שייכת בכיבוש הארץ ע"י הקב"ה. אלא "לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו", שרצונם הי' לשלוח מרגלים כדי לחפור את הארץ, הסכים משה לכך מתוך תקוה שיחזרו בהם כשיראו שאינו מעכב | בזמנו של משה לא צוה הקב"ה לשלוח מרגלים, כיון שהסיבה (העיקרית) לשילוח מרגלים כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' '''אינה שייכת''' בכיבוש הארץ ע"י הקב"ה. אלא "לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו", שרצונם הי' לשלוח מרגלים כדי לחפור את הארץ, הסכים משה לכך מתוך תקוה שיחזרו בהם כשיראו שאינו מעכב<ref>כפרש"י דברים א, כג: "משל לאדם שאומר לחבירו כו' אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב".</ref>, ובראותו שאינם חוזרים בהם, "נמלך בשכינה" האם יש מקום לשילוח מרגלים (לא כדי לחפור את הארץ, אלא כדי) לראות את טיב הארץ, ואמר לו הקב"ה "שלח '''לך'''", "'''לדעתך''' . . אם תרצה שלח"<ref>ועפ"ז יש לתרץ התמיהה בפרש"י בפ' דברים "וייטב בעיני הדבר", "בעיני ולא בעיני המקום, ואם בעיני משה הי' טוב למה אמרה בתוכחות וכו'" – דלכאורה, הקושיא העיקרית היא: אם לא הוטב בעיני המקום למה שלחם משה – כי, זה שלא הוטב בעיני המקום הוא בקשתם '''לחפור''' את הארץ, וזה ש"נמלך בשכינה" הוא בנוגע לשילוח המרגלים בפועל '''לראות''' טובת הארץ.</ref>, היינו, שמצד הקב"ה אין צורך בשילוח מרגלים גם לא לצורך ראיית טיב הארץ, שהרי "אני אמרתי להם '''שהיא טובה''', שנאמר<ref>שמות ג, יז. – וסיומא דקרא "אל ארץ זבת חלב ודבש". | ||
ויש לומר, שרש"י מביא רק התחלת הפסוק אף שהעיקר הוא סיומו, כדי להדגיש '''גודל התרעומת''' על הבקשה דשילוח המרגלים (שלכן "חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה") – דכיון שהקב"ה העלה אותם "'''מעני''' (שעבוד) מצרים", צריכים להודות על כל ארץ שתנתן להם, שאפילו אם אינה "ארץ טובה", ה"ז באין־ערוך ל"עני מצרים", ועאכו"כ כש"אני אמרתי להם שהיא טובה", ולא עוד אלא ש"חברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים", שאפילו חברון, "טרשין שבארץ ישראל", טובה שבעה חלקים מצוען שהיא המעולה שבארץ מצרים המעולה בכל הארצות (פרשתנו שם, כב ובפרש"י).</ref> אעלה אתכם מעני מצרים וגו'", ואעפ"כ היתה דעתו של משה שיש לשלוח מרגלים שיראו את טיב הארץ, כי, בהיותו רוען של ישראל, ראה והרגיש את '''הצורך שלהם''' לשמוע ע"ד טיב הארץ מאנשים שיראוה תחילה, "שיגידו להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותי' . . ויעלו בה בחפץ גדול". | |||
ולכן נאמר "שלח לך '''אנשים''' (ולא מרגלים) '''ויתורו''' (ולא ויחפרו) את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם" (י"ב נשיאי ישראל) – דכיון ששליחותם לראות את הארץ היא כדי "לשמחם במעלותי' . . ויעלו בה בחפץ גדול", הי' צורך לשלוח הנשיאים דכל י"ב השבטים, שכל אחד מהם מכיר התכונות והצרכים ודואג במיוחד ומשתדל בטובתו של שבטו, שיראו במו עיניהם את כל ארץ ישראל שתתחלק לי"ב שבטי ישראל<ref>ולכן "לא הי' שבט לוי עמהם" (פרש"י דברים א, כג), כיון שלא קיבל חלק ונחלה בארץ.</ref>, וכאשר כל שבט מי"ב השבטים ישמע '''מהנשיא שלו''' שכל הארץ כולה (ובמילא גם החלק דשבט זה) טובה מאד, ישמח לב בנ"י ויעלו בה בחפץ גדול. | |||
ומטעם זה הלכו כל י"ב המרגלים לתור את כל הארץ, לארכה ולרחבה (במשך ארבעים יום), ולא באופן שכל א' מהם ילך לחלק מסויים בארץ השייך לשבטו – דכיון שהשליחות די"ב נשיאי ישראל היא כדי שכל נשיא יוכל להעיד ולהבטיח לשבטו שראה במו עיניו את חלקם בארץ הטובה, הרי, כל זמן שלא נתחלקה הארץ לי"ב השבטים לא הי' ידוע היכן הוא חלקו הפרטי של כל שבט ושבט<ref>ואף שבברכת יעקב נתפרש "זבולון* לחוף ימים ישכון גו' וירכתו (סוף גבולו) על צידון" (ויחי מט, יג (ובפרש"י)) – הרי (נוסף לכך שנתפרש רק בזבולון ולא בשאר השבטים)**, מלבד החלק לחוף ימים קיבלו נחלתם גם בהר ובשפלה כו', שהרי "אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק כו'" (ב"ק פא, ב). וראה לקמן סי"א. | |||
'''*) ועד"ז ביוסף, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", "שכם ממש" – ה"ז "חלק אחד''' יתירה '''על אחיך" (שם מח, כב ובפרש"י).''' | |||
'''**) וגם בשבט יהודה ישכר ואשר''' שנרמז '''בהם ע"ד חלקם בארץ – "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין", "ראה (ישכר) לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות" ב"חלקו של אשר . . יהיו זיתים מרובים" (פרש"י שם, יא-טו-כ) – לא נתפרש''' היכן '''היא ארצם. ועד"ז בשבט גד, "כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן" (פרש"י שם, יט), ו(בנות) מנשה ש"נטלו חלק בשני עברי הירדן" (פרש"י שם, כב) – לא נתפרש''' המקום המדוייק'''. וגם בשבט נפתלי שמפרש רש"י "זו בקעת גינוסר" (שם, כא) – ה"ז פירוש רש"י (שבמקום זה נתקיימה ברכת יעקב), ולא נתפרש בדברי יעקב.'''</ref> (שנקבעה ע"פ גורל, כמפורש בקרא<ref>פינחס כו, נה.</ref> (שנאמר קרוב לסוף שנת הארבעים) "אך בגורל יחלק את הארץ", והחלוקה ע"פ הגורל בפועל<ref>לתשעת המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מערבה, משא"כ שני המטות וחצי המטה שקיבלו נחלתם בעבר הירדן מזרחה ע"י משה, אבל, קרוב לסוף שנת הארבעים, לאחרי שביקשו שלא לעבור את הירדן, ועד אז היו סבורים שכל בנ"י ינחלו בעבר הירדן מערבה (ראה בארוכה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 543 ואילך).</ref> היתה לאחרי כיבוש הארץ ע"י יהושע<ref>יהושע יד, א ואילך.</ref>), הוצרכו כל י"ב הנשיאים לתור את הארץ כולה, שעי"ז ידעו בוודאות שראו גם חלקם בארץ. | |||
ולכן היתה שליחותם בפירסום (ופשיטא שלא באופן ד"מרגלים חרש") – לא מבעי בנוגע להידיעה דכל בנ"י, כיון שכוונת שליחותם היתה שיגידו לכל בנ"י טובת הארץ כדי לשמח לבם ויעלו בחפץ גדול, אלא גם בנוגע ליושבי הארץ, שנוסף לכך שלא עשו פעולות להטמין את עצמם כמרגלים (שמשתדלים גם להתערב בין יושבי הארץ כדי לשמוע דיבוריהם ולהכיר במחשבתם אם פוחדים מהאויב וכיו"ב), כיון שלא נשלחו לרגל את הארץ, לא חששו לעורר | ולכן היתה שליחותם בפירסום (ופשיטא שלא באופן ד"מרגלים חרש") – לא מבעי בנוגע להידיעה דכל בנ"י, כיון שכוונת שליחותם היתה שיגידו '''לכל בנ"י''' טובת הארץ כדי לשמח לבם ויעלו בחפץ גדול, אלא גם בנוגע ליושבי הארץ, שנוסף לכך שלא עשו פעולות '''להטמין את עצמם כמרגלים''' (שמשתדלים גם להתערב בין יושבי הארץ כדי לשמוע דיבוריהם ולהכיר במחשבתם אם פוחדים מהאויב וכיו"ב), כיון שלא נשלחו לרגל את הארץ, לא חששו לעורר תשומת־לב דיושבי הארץ ע"י הליכתם יחד (בגלל הצורך בדבר כדי למלא שליחותם בראיית הארץ '''בשלימות''', שכולם יראו כל חלקי הארץ כולה), כי, כמו שכיבוש הארץ הוא ע"י הקב"ה, שלא בדרך הטבע, כך גם שילוח והליכת המרגלים הוא שלא בדרך הטבע, ללא חשש מסכנה טבעית (אלא שבפועל עשה הקב"ה נס שיהיו טרודים באבלם ולא יתנו לב אליהם). | ||
משא"כ במרגלים דיהושע – כיון ששליחותם לא היתה לראות טובת הארץ (שכבר נודע הדבר ע"י המרגלים דמשה), אלא ע"ד ובדוגמת | משא"כ במרגלים דיהושע – כיון ששליחותם לא היתה לראות טובת הארץ (שכבר נודע הדבר ע"י המרגלים דמשה), אלא ע"ד ובדוגמת<ref>אבל לא ממש, כנ"ל הערות 58־57.</ref> כל הבאים להלחם בארץ נכרי' בדרך הטבע, לכן, "וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים חרש": '''שנים''' בלבד, ולא י"ב, '''ואנשים''' סתם, ולא נשיאי ישראל, כיון שהצורך בי"ב נשיאים הוא כדי להודיע לכל בנ"י טובת הארץ על כל חלקי', אבל כדי לרגל את הארץ מספיק (ואדרבה: '''מוטב יותר''') לשלוח שנים (ולא י"ב) ואנשים סתם (לא נשיאים)<ref>"כדרך העמים השולחים מרגלים שישלחו איש אחד או שנים . . ושיהיו אנשים ריקים ופוחזים" (אברבנאל שם), "דרכם לשלוח קלי עולם מפני שהם מסתכנים" (אלשיך שם).</ref>, ו"'''מרגלים''' (ששליחותם באופן ד)'''חרש'''" דוקא, הן בנוגע לבנ"י, שאין צורך שכל בנ"י ידעו שנשלחו מרגלים (ומוטב שלא יודעים ומפרסמים כדי שלא יתפרסם '''לחוץ'''), כי אם שרי הצבא וכיו"ב, שצריך להורות הדרך שילכו בה, ועאכו"כ בנוגע ליושבי הארץ, שהוצרכו לעשות פעולות להסתיר את עצמם. | ||
ובשמעם את דברי רחב "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם . . וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם" | ובשמעם את דברי רחב "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו '''כל יושבי הארץ''' מפניכם . . וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם"<ref>שם ב, ט־יא.</ref> – לא היו צריכים לצאת לרחובה של עיר לשמוע מה בפי הבריות, ולכן (לאחרי שהתחבאו ג' ימים בהר עד שוב הרודפים) חזרו אל יהושע ואמרו "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו"<ref>שם, כד.</ref>, כיון שנתמלאה שליחותם. | ||
ו. עפ"ז מתורצת תמיהה כללית בפרשת המרגלים: | ו. עפ"ז מתורצת תמיהה כללית בפרשת המרגלים: | ||
מבואר בכ"מ ע"ד מעלתם של המרגלים – כמפורש בקרא "כולם אנשים ("לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו") ראשי אלפי ישראל המה", שנבחרו מכל שאר בנ"י ("מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם" | מבואר בכ"מ ע"ד מעלתם של המרגלים – כמפורש בקרא "כולם אנשים ("לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו") '''ראשי אלפי ישראל המה'''", שנבחרו מכל שאר בנ"י ("מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם"<ref>פרש"י דברים א, כג.</ref>) – ש"היו במדרגה גבוה מאד ולא רצו להשפיל את עצמם למצוות מעשיות שהוא בחי' המשכת אור א"ס ב"ה למטה . . ורצו להיות במדבר דוקא"<ref>[[לקוטי תורה שלח|לקו"ת ריש פרשתנו]]. ובכ"מ.</ref>, שבו הי' כל עסקם בלימוד התורה (שניתנה במדבר<ref>עירובין נד, א. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 535 (לעיל ע' 147) ואילך.</ref>, במעמד ומצב שלא היו צריכים לעסוק בעניני העולם (כולל העסק דאדם חורש אדם זורע)), ועד כדי כך, שגם לאחרי החטא נאמר עליהם ש"אין להם חלק לעולם הבא"<ref>סנהדרין קח, א.</ref> מפני שמדרגתם '''גדולה יותר מעולם הבא''', שלכן אין עולם הבא בגדר של "שכר" עבורם<ref>ראה מגלה עמוקות עה"ת פרשתנו יד, לה. הנסמן בלקו"ש חכ"ג ע' 102 הערה 60.</ref>. | ||
ואינו מובן: לאחרי גודל הפלאת מעלת המרגלים – איך יתכן שהתוצאה משילוח המרגלים בפועל ממש (לא מצד כוונתם ומחשבתם) היתה אך ורק באופן | ואינו מובן: לאחרי גודל הפלאת מעלת המרגלים – איך יתכן '''שהתוצאה''' משילוח המרגלים '''בפועל ממש''' (לא מצד כוונתם ומחשבתם) היתה '''אך ורק''' באופן '''בלתי־רצוי'''? | ||
ויש לומר – ע"פ האמור לעיל – שגם בפועל ממש היתה תועלת רצוי' משילוח המרגלים, כי, בשובם ובאמרם "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'", ידעו כל בנ"י בבירור ובוודאות (לא רק באופן של אמונה) טובת ומעלת הארץ, וידיעה זו הועילה ופעלה פעולתה – לאחרי משך זמן | ויש לומר – ע"פ האמור לעיל – שגם '''בפועל ממש''' היתה '''תועלת רצוי'''' משילוח המרגלים, כי, בשובם ובאמרם "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'", ידעו כל בנ"י בבירור ובוודאות (לא רק באופן של אמונה) טובת ומעלת הארץ, וידיעה זו הועילה ופעלה פעולתה – '''לאחרי משך זמן'''<ref>להעיר מאבות פ"ד מ"ג: "אין לך אדם שאין לו שעה" – שבודאי ש"אותה שעה" פועלת פעולתה, אף שיתכן (מאיזו סיבה שהיא) שהפעולה תהי' לאחרי משך זמן.</ref>, בנוגע לכיבוש וכניסה לארץ בזמן יהושע, שעלו בשמחה ובחפץ גדול (גם) על סמך דברי המרגלים דמשה שראו טובת הארץ בעיני בשר. | ||
ובעומק יותר – ע"פ פנימיות הענינים – שבשליחותם לתור את הארץ פעלו ענין גדול ביותר | ובעומק יותר – ע"פ פנימיות הענינים – שבשליחותם לתור את הארץ פעלו ענין גדול ביותר<ref>ראה גם באר מים חיים שבהערה 19.</ref> (לא רק לאחרי זמן, אלא גם) ב"אותה שעה" (כהדיוק בפירוש רש"י "'''אותה שעה''' כשרים היו") – '''התחלה ופתיחה'''<ref>וכיון ש"כל ההתחלות קשות" (מכילתא ופרש"י יתרו יט, ה), ובפרט בפתיחת דרך חדשה (ראה לקו"ש ח"כ ס"ע 74. וש"נ) – לכן הוצרך הדבר להיות ע"י "כל נשיא בהם . . ראשי אלפי ישראל", ובשליחותו של משה דוקא.</ref> דכיבוש וכניסה לארץ ע"י כל בנ"י<ref>'''ע"ד''' פעולת משה ע"י ראיית הארץ (ראה צפע"נ עה"ת ברכה לד, א).</ref>. | ||
ויש להוסיף ולהמתיק, שבכללות הענין דכיבוש וכניסה לארץ (ובפרט בהקדמת שילוח המרגלים) מודגש הענין דבירור התחתון | ויש להוסיף ולהמתיק, שבכללות הענין דכיבוש וכניסה לארץ (ובפרט בהקדמת שילוח המרגלים) מודגש הענין '''דבירור התחתון'''<ref>ולכן הי' כיבוש הארץ בפועל (לאחרי שילוח המרגלים בדרך הטבע) ע"י יהושע דוקא – "כפני לבנה" (ב"ב עה, סע"א).</ref>, וענין זה מודגש ביותר בהעלי' '''בשמחה ובחפץ גדול''' כתוצאה משילוח המרגלים דמשה שראו טובת הארץ בעיני בשר – שהשמחה והחפץ היא לא רק מצד האמונה בה' ("אני אמרתי להם שהיא טובה"), אלא גם מצד '''התחתון'''. | ||
ויש לומר, שענין זה מרומז בדיוק לשון רש"י "אותה שעה כשרים היו" – "כשרים" דייקא, ולא צדיקים וכיו"ב: | ויש לומר, שענין זה מרומז בדיוק לשון רש"י "אותה שעה '''כשרים''' היו" – "כשרים" דייקא, ולא צדיקים וכיו"ב: | ||
"כשר" ר"ת " | "כשר" ר"ת "'''כ'''מוצא<ref>[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, קסב]].</ref> '''ש'''לל '''ר'''ב"<ref>לקוטי לוי"צ אג"ק ע' קצח.</ref>: "'''שלל'''" – דבר שהי' תחילה אצל האויב והמנגד ונלקח במלחמה, ובזה גופא "'''כמוצא''' שלל" – באופן של מציאה, היינו, שה"שלל" הוא '''שלא בערך''' לעבודתו ויגיעתו בהמלחמה, ועד ל"שלל '''רב'''", בריבוי גדול ועד לריבוי שאין למעלה הימנו (שאז נקרא "רב" באמיתיות ובשלימות). | ||
וזהו הרמז בהדיוק "אותה שעה כשרים היו" – שתוכן שליחותם לתור את הארץ (כהתחלה ופתיחה להכיבוש והכניסה לארץ דכל בנ"י שיעלו בשמחה ובחפץ גדול) הו"ע בירור התחתון באופן ד"כמוצא שלל רב" (ר"ת "כשר"), שזוהי כללות העבודה דכיבוש וכניסה לארץ על מנת לעסוק בבירור הארץ הלזו התחתונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שעי"ז נעשה אמיתת ושלימות הענין ד"כמוצא שלל רב", "כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' א"ס ב"ה במקום החושך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו'"[ | וזהו הרמז בהדיוק "אותה שעה '''כשרים''' היו" – שתוכן שליחותם לתור את הארץ (כהתחלה ופתיחה להכיבוש והכניסה לארץ דכל בנ"י שיעלו בשמחה ובחפץ גדול) הו"ע בירור התחתון באופן ד"'''כמוצא שלל רב'''" (ר"ת "כשר"), שזוהי כללות העבודה דכיבוש וכניסה לארץ על מנת לעסוק בבירור הארץ הלזו התחתונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שעי"ז נעשה אמיתת ושלימות הענין ד"כמוצא שלל רב", "כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' א"ס ב"ה במקום החושך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו'"<ref>תניא [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|פל"ו]].</ref>. | ||
ז. ובפרטיות יותר יש ב' | ז. ובפרטיות יותר יש ב' אופנים־שלבים בשילוח המרגלים שמצטרפות זל"ז ומשלימות זא"ז – שילוח המרגלים דמשה, "'''שנים עשר''' אנשים איש אחד לשבט", ושילוח המרגלים דיהושע, "'''שנים''' אנשים": | ||
ובהקדם ביאור הצורך דשילוח "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" (כדי שכל נשיא ונשיא יראה חלק הארץ דשבטו) בפנימיות הענינים – לפי שארץ ישראל נחלקת לי"ב חלקים, כנגד י"ב שבטי ישראל, אשר, כל שבט ושבט במסילתו יעלה, שלכל שבט יש אופן עבודה שלו [ולדוגמא: החלוקה הכללית דבנ"י לישכר וזבולון, יושבי אוהל ובעלי עסק, מארי תורה ומארי עובדין טבין[ | ובהקדם ביאור הצורך דשילוח "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" (כדי שכל נשיא ונשיא יראה חלק הארץ דשבטו) בפנימיות הענינים – לפי שארץ ישראל נחלקת לי"ב חלקים, כנגד י"ב שבטי ישראל, אשר, כל שבט ושבט במסילתו יעלה, שלכל שבט יש אופן עבודה שלו [ולדוגמא: החלוקה הכללית דבנ"י '''לישכר וזבולון''', יושבי אוהל ובעלי עסק, מארי תורה ומארי עובדין טבין<ref>ראה תניא [[אגרת הקודש סימן ה'|אגה"ק ס"ה]] (קט, א). ובכ"מ.</ref>, ועד"ז בנוגע להחלוקה הפרטית די"ב שבטי ישראל]<ref>ראה לקו"ש חכ"ג ע' 54. וש"נ.</ref>, ובהתאם לכך יש לו גם '''חלק א'''' מי"ב חלקי הארץ שבירורו שייך לאופן העבודה דשבט זה<ref>להעיר מספרי עקב יא, יו"ד: "י"ב ארצות ניתנו כנגד י"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה".</ref>, ובצירוף העבודה די"ב שבטי ישראל ("יחד שבטי ישראל"<ref>ברכה לג, ה.</ref>) בבירור י"ב חלקי הארץ נעשה הבירור דכל הארץ כולה, כל פרטי ההתחלקות שבה הכוללים כל פרטי ההתחלקות שבארץ הלזו התחתונה<ref>להעיר מהענין די"ב גבולי אלכסון – "כמו עד"מ האלכסון שכולל ומאחד ב' קצוות גשמיים מזרח ומערב מעלה ומטה כו'", התכללות והתאחדות דששה קצוות (ראה אוה"ת בראשית ו, סע"ב ואילך).</ref> (כל העולם כולו שנברא בשביל ישראל<ref name=":2">פרש"י עה"ת בתחלתו. ובכ"מ.</ref>), כיון שארץ ישראל כוללת ויש בה מכל הארצות (כמבואר במדרשי חז"ל<ref>ראה ספרי ר"פ עקב (הובא ביל"ש פרשתנו רמז תשמג): "א"י שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות . . וראש עפרות תבל זו ארץ ישראל . . למה נקרא תבל שמה שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו . . אבל א"י אינה חסרה כלום כו'".</ref>). | ||
ועפ"ז צריך להבין הטעם (בפנימיות הענינים) שכל א' מי"ב נשיאי ישראל הלך לתור את הארץ כולה, לא רק החלק דשבטו (ובפרט שהי' ידוע החלק (לכמה שבטים) מברכת יעקב | ועפ"ז צריך להבין הטעם (בפנימיות הענינים) שכל א' מי"ב נשיאי ישראל הלך לתור את הארץ כולה, לא רק החלק דשבטו (ובפרט שהי' ידוע החלק (לכמה שבטים) מברכת יעקב<ref>ראה לעיל הערה 63.</ref>), אלא גם החלקים דשאר השבטים – דלכאורה, כיון שעבודתו של שבט זה היא בחלק מסויים השייך לו, מהו הצורך ומהי התועלת בכך שיתור גם את החלקים דשאר השבטים, שעבודת בירורם שייכת ונעשית ע"י שאר השבטים? | ||
והביאור בזה – בפשטות – שהפעולה דכל נשיא לתור את הארץ כולה, גם חלקי הארץ דשאר השבטים, היא, מצד הציווי "ואהבת לרעך כמוך" | והביאור בזה – בפשטות – שהפעולה דכל נשיא לתור את הארץ כולה, גם חלקי הארץ דשאר השבטים, היא, מצד הציווי "ואהבת לרעך כמוך"<ref>קדושים יט, יח.</ref>, כיון ש"כל ישראל ערבים (ומעורבים) זה בזה"<ref>שבועות לט, סע"א. וש"נ.</ref>, ועד ל"קומה<ref>ראה בארוכה [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת ר"פ נצבים]]. ובכ"מ.</ref> אחת שלימה"<ref>ולהעיר, שהדין שעשרה מישראל נקראים "עדה" (מציאות אחת) – למדים מפרשת המרגלים (מגילה כג, ב – הובא בפרש"י פרשתנו יד, כז). – נתבאר בארוכה בלקו"ש חל"ג ע' 85 ואילך.</ref>. | ||
ובעומק יותר – שע"י ההתאחדות דכל שבטי ישראל שמודגשת בכך שכל נשיא הלך לתור את הארץ כולה נעשית הפעולה דבירור הארץ באופן נעלה יותר, להיותה מצד וע"י דרגא נעלית בישראל שלמעלה מהתחלקות לי"ב שבטים, הבחי' שלמעלה מהתחלקות, כפי שנמשכת וחודרת בדרגת ההתחלקות, כדלקמן. | ובעומק יותר – שע"י ההתאחדות דכל שבטי ישראל שמודגשת בכך שכל נשיא הלך לתור את הארץ כולה נעשית הפעולה דבירור הארץ '''באופן נעלה יותר''', להיותה מצד וע"י דרגא נעלית בישראל שלמעלה מהתחלקות לי"ב שבטים, הבחי' '''שלמעלה מהתחלקות''', כפי שנמשכת וחודרת בדרגת '''ההתחלקות''', כדלקמן. | ||
ח. ובהקדם ביאור הקשר והשייכות דשילוח המרגלים לחודש סיון – ששילוח המרגלים הי' בכ"ט סיון | ח. ובהקדם ביאור הקשר והשייכות דשילוח המרגלים לחודש סיון – ששילוח המרגלים הי' בכ"ט סיון<ref>תענית כט, א.</ref>, ומודגש גם בהקריאה דפרשת המרגלים קרוב לסיומו של חודש סיון – החודש '''דמתן־תורה''': | ||
ידוע שבירור העולם נעשה בכח וע"י העבודה דישראל בתורה, ובלשון הקבלה והחסידות[ | ידוע שבירור העולם נעשה בכח וע"י העבודה דישראל '''בתורה''', ובלשון הקבלה והחסידות<ref>ראה ע"ח שי"ח פ"ה. של"ח דרוש א. תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ח|אגה"ק סכ"ח]] בשם זוה"ק. ובכ"מ.</ref> "בחכמה (דוקא) אתברירו", חכמת התורה<ref>ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שלח לך, '''לדעתך'''" – שעיקר ושלימות הבירור הוא ע"י חכמה בשלימותה, שכוללת גם (בינה ובעיקר) '''דעת'''.</ref>. ויש לומר, שמטעם זה הי' שילוח המרגלים (ההתחלה והפתיחה דבירור העולם בהכיבוש והכניסה לארץ) '''בסיומו של חודש סיון''' – כשיוצאים מזמן מ"ת לעבודה דבירור העולם<ref>ומודגש גם בהקריאה בתורה בשבת מברכים חודש תמוז, חודש הרביעי – כי, החילוק שבין חודש השלישי לחודש הרביעי הוא ע"ד החילוק שבין בחי' המשפיע לבחי' המקבל (גימ"ל דל"ת – "גמול דלים" (שבת קד, א)), ולכן, בשבת האחרון דחודש השלישי מברכים חודש הרביעי, שזוהי הנתינת-כח להיציאה והירידה למטה לעסוק בבירור העולם.</ref> בכח וע"י התורה. | ||
וכיון שבישראל ותורה ישנם ב' דרגות (בכללות), דרגת האחדות, ודרגת ההתחלקות | וכיון שבישראל ותורה ישנם ב' דרגות (בכללות), דרגת האחדות, ודרגת ההתחלקות<ref>החל מההתחלקות לשלש – "אוריאן תליתאי כו' לעם תליתאי" (שבת פח, א).</ref>, כידוע<ref>מגלה עמוקות אופן קפו.</ref> ש"ישראל" ר"ת "יש ששים ריבוא אותיות לתורה", שלכל א' מישראל יש אות פרטית בתורה (שממנה נמשכת חיותו כו')<ref>ראה סה"מ תש"ו ע' 46. תש"ט ע' 41 (הב'). ועוד.</ref>, שע"פ דין צריכה להיות כל אות מוקפת גויל<ref>מנחות כט, א. רמב"ם הל' תפילין פ"א הי"ט. טושו"ע יו"ד סרע"ד ס"ד. או"ח סל"ב ס"ד. שו"ע אדה"ז או"ח שם ס"ה.</ref>, כל אות בפני עצמה, וביחד עם זה, כל ס"ר האותיות דס"ר בנ"י הם מציאות אחת, "תורה אחת", כספר תורה שכשרותו תלוי' בכשרות כל האותיות שבו (לא חסר ולא יתיר)<ref>ראה זח"ג עא, א. תקו"ז תכ"ה. שו"ת נוב"י מהד"ת או"ח סק"ט. אבני נזר יו"ד ח"ב סשע"א.</ref> – יש לומר, שבהתאם לכך ישנם ב' אופנים בבירור העולם (שנברא בשביל ישראל ובשביל התורה<ref name=":2" />), בירור מצד דרגת ההתחלקות שבתורה ובישראל, ובירור (נעלה יותר) מצד דרגת האחדות שבתורה ובישראל. | ||
ט. וביאור הענין: | ט. וביאור הענין: | ||