פסקי הסידור

פסקי הסידור הינן הלכות התפילה למעשה שנכתבו על ידי אדמו"ר הזקן לאחר כתיבת השולחן ערוך הרב.

ישנם פסקים הנוגדים את השולחן ערוך ועל כן הינם הלכה למעשה מפני שנכתבו לאחר השו"ע.

ברוב סידורי חב"ד נכנסו הפסקים בתוך הסידור לפני הקטעים עליהם הם מלמדים, אמנם בסידור המהדורה המוערת ועוד כמה נכנסו הפסקים בסוף הסידור.

השכמת הבוקר

מודעת זאת מעלת קימת חצות לילה שהיא עת רצון למעלה. ומי שאינו יכול לקום בחצות בכל לילה. עכ"פ יתאמץ לקום בחצות באיזה לילה שיכול ולהיות מכלל עבדי ה' וכמ"ש כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות דייקא ובאיזה לילה שאינו יכול יתאמץ עכ"פ לקום איזו שעה לפני עמוד השחר כמ"ש אעירה שחר ומיד שיתעורר משנתו כדי שלא יחזור ויישן ירגיל את עצמו להתבונן מיד לפני מי הוא שוכב לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכו' ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם היה מתחייב בנפשו וכו'. וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור נוסח זה מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך: ועל ידי זה יזכור את ה' הנצב עליו ויקום בזריזות:

הלכות נטילה שחרית

לפי שבנוסח זה [מודה אני] אין בו שם מז' שמות שאינן נמחקין אין איסור לומר קודם נטילת ידים בעוד שאין ידיו נקיות אבל להזכיר את השם בברכות או להוציא דברי תורה מפיו אסור עד שינקה ידיו. ולהרהר בדברי תורה מותר. מי שישן במלבושיו מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות המכוסים שבגופו שדרכן להיות מכוסים לעולם הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר את השם בברכות ולדבר דברי תורה מדין התלמוד ואצ"ל ליגע במלבושיו קודם נטילה אע"פ שרוח רעה שורה עליהם. אך בזוהר החמירו מאוד שלא להזכיר השם בברכות ולא ללמוד וכן שלא ליגע במלבושיו וכן שלא לילך ד' אמות בעוד שרוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית. ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי כשמשכים בלילה חלילה לו לבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו כראוי אלא יטול מעט או ינקה בכל דבר שמנקה כדין התלמוד רק יזהר שלא ליגע לעין ולא לאוזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג וכן יזהר שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם וכל שכן שצריך ליזהר מאוד שלא ליגע בשום מאכל או משקה שלא לטמאם וצריך להזהיר על זה הנשים ביותר כי רוב תיקון המאכלים על ידן:

סדר הנטילה

לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו ויתננו מימינו לשמאלו ואח"כ ישפוך משמאלו על ימינו ויזהר מאד אפילו לעכב ליטול בסירוגין כי כן קבלו חכמי הקבלה שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל עד שיטול ג' פעמים בסירוגין וגם ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים. ואם אין לו מים רבים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי נוטל פעם אחת ויברך על נטילת ידים כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור ולכך מברכים אשר קדשנו כו' ולקידוש הידים די בפעם אחת. ומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת מאחר שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת. גם צריך ליזהר אפילו לעכב שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה. ושיבואו על ידיו מכח כלי ומכח אדם וגם שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה וכן צריך ליזהר מדברים החוצצים וכל דבר הפוסל בנטילת ידים לסעודה לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר:

אם ניעור כל הלילה או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים כי אם פעם אחת לתפלה ולא יברך על נטילת ידים ולא ברכת אלהי נשמה אבל אם ישן יותר מששים נשימות אפילו ישן שינת עראי צריך ליטול ידיו ג' פעמים ומכל מקום ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה כדי שיברך על נטילת ידים לדברי הכל:

אם עשה צרכיו קודם התפלה או נגע במקומות המכוסים שבגוף או חיכך בראשו אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר על נטילת ידים צריך ליטול ידיו שנית במים לתפלה פעם אחת. ומצוה לחזר אחר מים עד מיל לק"ש ולתפלה בין בשחרית בין במנחה וערבית (משא"כ לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות די בנקיון בכל דבר שמנקה) וסמך לנטילה זו שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. וצריך ליטול עד הפרק דהיינו עד חבור האצבעות לכף היד ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם לקיים ארחץ בנקיון כפי. אך א"צ כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה וא"צ לברך על נטילה זו ומ"מ לכתחלה כשניעור משנתו וצריך לנקביו ודעתו לפנות מיד ימתין מלברך עד יציאתו מבית הכסא אבל אם אינו צריך לנקביו ולא יפנה עד לאחר זמן מרובה יברך מיד ובלבד שיהיה מחצי לילה ואילך כדין שאר ברכות השחר ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין אעפ"כ יכול לברך על הנטילה הראשונה ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה כי לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר בשעה שנעשה בריה חדשה וכמו כל ברכות השחר:

המהלך בדרך ואין לו כלי אם מטביל בתוך מי גבאים שיש בהם מ' סאה או במי מעין אע"פ שאין בו מ' סאה יברך על נטילת ידים ואחר כך כשיזדמן לו כלי ומים ישפוך עליהם ג' פעמים ובשעת הדחק כשאינו מצפה להיות לו כלי ומים קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה מטביל במי גבאים אע"פ שאין בהם מ' סאה ומברך על נטילת ידים:

הנהגות בית הכסא

צריך להיות צנוע בבית הכסא שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת שצריך ולא קודם לכן אפילו רגע ולכן לא יגלה עצמו עד שישב. ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים וכל שכן שלא בבית הכסא צריך להיות צנוע שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח ואפילו בלילה כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו. ולפניו כחשכה כאורה:

הנפנה במקום מגולה לא ישב ואחוריו למערב או למזרח או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים אלא יהיה אחוריו רק לצפון אבל במקום שיש מחיצות ואפילו מחיצה אחת יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למחיצה ואפילו היא למזרח או למערב ודרום. ולהטיל מים מותר בכל ענין ומותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה. ומ"מ יש להסתלק לצדדין. הקינוח בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות שהן כמו אבנים קטנים חלקות ואפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב שאז פי הטבעת פתוח ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן אף שהן מוקצה שמשום כבוד הבריות לא גזרו. ומדת חסידות לרחוץ במים. ומי שאינו אסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל ולא באצבע האמצעי שבה שכורך עליה הרצועות של תפילין:

ולא ישהה נקביו שלא לעבור על בל תשקצו מדברי סופרים והוא שהרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו אך לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות כגון עד שימצא מקום צנוע וכן במקום הפסק בתפלה אפילו בברכות קריאת שמע או באמצע פסוקי דזמרה מברוך שאמר ואילך אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפלה ולהעמיד עצמו מפני הפחה אין בה משום בל תשקצו בכל ענין ואף אם מרגיש בנקביו ויש אומרים שבקטנים אין בה משום בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהיה עקר. ויש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים:

ברכות השחר

כל הברכות הללו מברך אפילו לא נתחייב בהן כגון שניעור כל הלילה ולא פשט בגדיו ולא לבש אחרים אלא שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר: בתשעה באב וביום הכפורים אין אומרים ברכה זו [שעשה לי כל צרכי]:

ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד ואסור לדבר ולהוציא דברי תורה מפיו עד שיברך ומי שישן בלילה מברך בקומו מחצות הלילה ואילך ואם ניעור כל הלילה מברך כשיאור היום כמו כל ברכת השחר: