שיחת תרומה תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת תרומה תשנ"ב - מוגה (הצגת מקור)

גרסה מ־21:15, 19 באפריל 2025

נוספו 17,483 בתים , 19 אפריל

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,477

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}
-== משיחות לילות ד,' ה,' ו' ושבת קודש פ' תרומה ה'תשנ"ב ==
+== משיחות לילות ד', ה', ו' ושבת קודש פ' תרומה ה'תשנ"ב ==
 א. פותחין בברכה<ref>ע"פ פתיחת [[אגרת הקודש סימן א'|אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא]]. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 641 בהערה.</ref>. ובפרט שטייענדיק באַ דער התחלה וכניסה פון חודש אדר, ווען מ'האָט דעם אָנזאָג און דעם דין<ref>תענית כט, סע"א. הובא להלכה במג"א או"ח סו"ס תרפו (וראה לקו"ש חי"א ע' 338 בהערה. סה"ש תנש"א ח"א ע' 339 הערה 2. וש"נ).</ref> אַז "משנכנס אדר מרבין בשמחה", און בחודש זה איז "בריא מזלי'"<ref>תענית שם, ריש ע"ב.</ref> דישראל. במילא איז פאַרשטאַנדיק אַז אידן ווערן דעמולט ספּעציעל געבענטשט מיט ברכות.
@@ שורה 128: / שורה 128: @@
 ובהקדים דעם דיוק הלשון "גמול דלים" דוקא און ניט "גמול '''רשים'''"<ref>דאף ש"גמול דלים" הוא פירוש הגמרא בר"ת של אותיות ג' ד' (הסמוכות זל"ז), הרי מכיון שכל ענין בתורה הוא בתכלית הדיוק, מובן, שסמיכות ג' וד' אינו באקראי ח"ו, אלא היא מפני הענין ד"גמול '''דלים'''" דוקא (ולא "רשים").</ref>. דלכאורה: דאַרפן "רשים" אָנקומען צו "גמול" נאָכמער ווי "דלים" – כידוע<ref>תו"א מג"א קיח, סע"א (מפרדס שער כז פ"ג). ובכ"מ.</ref> אַז אע"פ וואָס דלי"ת און רי"ש זיינען ביידע פאַרבונדן מיט ענין הדלות ועניות, איז רי"ש (ולרש אין כל<ref>ש"ב יב, ג.</ref>) אַן ענין פון דלי דלות, נידעריקער פאַר דלות?
-ויש לומר דעם ביאור בזה<ref>בהבא לקמן – ראה תו"א שם. וראה בארוכה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – אות ד' (ע' תיז ואילך), ואות ר' (ע' שסא ואילך). '''וש"נ'''.</ref>: דער אונטרשייד צווישן דלי"ת און רי"ש איז אויך מרומז אין צורת האות: צורת אות דלי"ת איז ענליך צו צורת אות רי"ש (אַ רגל ימיני מיט אַ גג למעלה), אָבער – מיט אַ הוספה פון דעם עוקץ (נקודה) מאחורי הגג. וואָס די נקודה – באַווייזט אויף דעם ענין הביטול, וואָס פאַרבינדט דעם מקבל (מלכות, דלית לה מגרמה כלום<ref>ראה זח"א לג, ב. רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד.</ref>) מיט דעם משפיע (יסוד), אַזוי אַז עס זאָל זיין "גמול דלים".{{הערות שוליים}}
+ויש לומר דעם ביאור בזה<ref>בהבא לקמן – ראה תו"א שם. וראה בארוכה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – אות ד' (ע' תיז ואילך), ואות ר' (ע' שסא ואילך). '''וש"נ'''.</ref>: דער אונטרשייד צווישן דלי"ת און רי"ש איז אויך מרומז אין צורת האות: צורת אות דלי"ת איז ענליך צו צורת אות רי"ש (אַ רגל ימיני מיט אַ גג למעלה), אָבער – מיט אַ הוספה פון דעם עוקץ (נקודה) מאחורי הגג. וואָס די נקודה – באַווייזט אויף דעם ענין הביטול, וואָס פאַרבינדט דעם מקבל (מלכות, דלית לה מגרמה כלום<ref>ראה זח"א לג, ב. רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד.</ref>) מיט דעם משפיע (יסוד), אַזוי אַז עס זאָל זיין "גמול דלים".
+ובעבודה – גייט די נקודה אויף דער נקודת היהדות וואָס איז דאָ אין יעדער אידן, בכל מצב שהוא, וואָס פאַרבינדט אים מיט דעם "גמול" (השפעה) מלמעלה.
+ויש לומר אַז דער ענין פון "(גמול) דלים" – אַז אפילו ווי אַ איד שטייט אין מצב פון "דל", האָט ער די נקודה מאחוריו בתכלית השלימות – האָט זיך אויפגעטאָן באַ מתן תורה, כמדובר לעיל אַז דעמולט איז געווען דער ביטול הגזירה בין עליונים ותחתונים, און ס'איז געווען דער "ובנו בחרת" אין אידן אַלס נשמות בגופים למטה, וואָס פון דעמולט אָן איז שוין מערניט שייך באַ אידן דער ענין פון רי"ש, "רשים"<ref>ואף שמצינו קרבן במצב של דלי דלות (ויקרא ה, יא. וראה תו"א שם) – אולי י"ל, כי זהו קרבן על חטא, ש"'''יצרו''' הוא שתקפו".</ref>.
+דאָס הייסט: פאַר מתן תורה איז אויך געווען דער ענין ווי אלקות ווערט נמשך למטה, אָבער דעמולט איז דאָס געווען אין אַן אופן פון "גמול רשים", אַז תחתונים (רשים) בלייבן אַ באַזונדער זאַך פון עליונים (גמול), משא"כ באַ מ"ת האָט זיך אויפגעטאָן דער ענין פון "גמול דלים", חיבור עליונים ותחתונים.
+ויש לומר אַז דאָס איז אויך מרומז אין דעם וואָרט "גר" ר"ת "גמול רשים": פאַר מתן תורה האָט משה געזאָגט<ref>שמות ב, כב.</ref> "גר הייתי בארץ נכרי'". ד.ה. אַז ער איז דאָרטן געווען בלויז ווי אַ "גר" (אַ פרעמדער) צוליב זיין פאַרבונד מיט דעם אויבערשטן, אָבער – "הייתי בארץ נכרי'". משא"כ נאָך מתן תורה איז ניט שייך די גאַנצע מציאות פון "הייתי בארץ נכרי'", ער זאָל האָבן אַ שייכות (אפילו אַלס גר) מיט דעם (ארץ מלשון) רצון פון אַ נכרי ח"ו, כפס"ד הרמב"ם הנ"ל אַז דער רצון אמיתי פון אַ איד איז צו מקיים זיין רצון ה' ("רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות") – ווייל ביי אים איז דאָ די נקודת היהדות (די נקודה מאחורי הדלי"ת) בשלימות.
+יא. דער לימוד פון דעם אַלעם:
+צום אַלעם ערשטן לערנט מען דערפון אַרויס – אַז דער אויבערשטער פסק'נט אָפּ בתורתו הקדושה, התורה הנצחית לכל הדורות ובכל המקומות – אַז יעדער איד איז לכל לראש שייך צו "זהב". ובפשטות – אַז יעדער איד דאַרף האָבן עשירות, סיי ברוחניות און סיי בגשמיות – עשירות בפשטות ממש!
+נאָכמער: ניט נאָר וואָס ער דאַרף דאָס האָבן – נאָר יעדער איד האָט עשירות בפועל. און אפילו אויב דאָס שטייט ניט בגלוי ובגשמיות – איז דאָס ניט דערפאַר וואָס דאָס איז ניטאָ ח"ו, נאָר ווייל אַ איד דאַרף דאָס מגלה זיין דורך זיין עבודה. ואדרבה: דורך דעם וואָס מ'איז דאָס מגלה מתוך החושך – ווערט עס באופן פון יתרון האור מן החושך<ref>קהלת ב, יג.</ref>, אַ תוספת ריבוי של שפע רב פון גשמי ברכה, באופן של תגבורת החיות<ref>ולהעיר מהשייכות לאדר (שהוא בתקופת גשמים) – "אדר פירושו תוקף וגבורה, כמו אדיר במרום ה', ובביצה פ"ב דט"ו ע"ב הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר אדיר במרום ה' כו'" (לקוטי לוי"צ על פסוקי תנ"ך ומארז"ל ריש ע' צט).</ref>, אַז מ'ווערט פאַרפלייצט מיט גשמי ברכה אך ורק למעליותא, ביז אַז דאָס איז אויך מהפך די פאַרפלייצונגען שלא למעליותא צו פאַרפלייצונגען דטוב וקדושה (ביז – אַלס הכנה צו "מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים"<ref>ישעי' יא, ט. רמב"ם בסיום וחותם ספרו.</ref>).
+ועאכו"כ בדורנו זה – דער דור האחרון אין גלות און דור הראשון פון גאולה – לאחרי וואָס מ'האָט שוין אַלץ פאַרענדיקט, און עס דאַרף נאָר זיין קבלת פני משיח צדקנו בפועל – איז זיכער אַז דער אויבערשטער בענטשט יעדער איד מיט עשירות בזהב בגשמיות וברוחניות, ביז באופן (ווי ס'איז געווען "כימי צאתך מארץ מצרים" אַזוי איז אויך איצטער "אראנו נפלאות"<ref>מיכה ז, טו.</ref>) – אַז "אין לך כל אחד אחד מישראל שלא היו עמו '''תשעים'''<ref>ולהעיר מהשייכות לשנת הצדי"ק. וראה עיון יעקב לע"י בכורות ה, ב.</ref> חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים".
+האָט מען דערפון גלייך די הוראה – אַז אַ איד דאַרף זיך משתדל זיין צו זיין אַן עשיר בפועל בכל הענינים, אָנהויבנדיק פון – עשירות אין רוחניות, אין עשיר אלא בדעת<ref>ראה כתובות סח, א. וראה נדרים מא, א.</ref>, ער זאָל זיין רייך אין תורה ומצוות, ביז אויך – עשירות בגשמיות, בכדי ער זאָל קענען מקיים זיין תורה ומצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף (כפס"ד הרמב"ם<ref>הל' תשובה רפ"ט.</ref>), און קענען מרבה זיין אין נתינת הצדקה און קיום המצוות בהידור, והידור לפנים מהידור וכו', ובכלל – צו אויסנוצן די עשירות ("זהב וכסף ונחושת וגו'") אויף מאַכן פון דער אייגענער שטוב אַ משכן ומקדש לה' (ושכנתי בתוכם בתוך כל א' וא'), כולל – אויך דורך געבן צדקה אויף אויפבויען אַ בית הכנסת ובית המדרש כפשוטו, "מקדש מעט"<ref>יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א.</ref>.
+יב. ועוד והוא העיקר – בענין שהזמן גרמא – אויפבויען דעם בית המקדש השלישי בפשטות ממש:
+לאחרי כל הפירושים אין דעם פסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כולל דעם פירוש "בתוך כל א' וא'" – איז דאָך אין מקרא יוצא מדי פשוטו<ref>שבת סג, א. וש"נ.</ref>, לכל לראש איז דער פירוש בזה בנוגע להלכה למעשה – אַז אידן האָבן דעם חיוב צו אויפבויען דעם בית המקדש.
+ובנוגע אלינו מיינט עס – צו אויפבויען דעם בית המקדש השלישי, בפשטות ממש, כפס"ד הרמב"ם<ref>הל' מלכים רפי"א ובסופו. וראה לקו"ש חי"ח ע' 418 ואילך. וש"נ.</ref> אַז דאָס וועט אויפגעבויט ווערן דורך משיח צדקנו, "ובנה מקדש במקומו"<ref>ל' הרמב"ם שם ספי"א.</ref>, וע"פ דברי הרמב"ם "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר" (כנ"ל), איז מובן אַז אַזוי איז דאָס אויך בנוגע צום בית שלישי, אַז יעדער איד וועט זיך אין דעם משתתף זיין ע"י נדבותיו, אנשים נשים, ויש לומר – אויך טף (ווי ס'איז געווען בנדבת המשכן).
+ובפרט אַז בדורנו זה האָט מען שוין מחנך געווען און איינגעוויאוינט – און מ'איז ממשיך בזה – קליינע אידישע קינדער צו געבן צדקה: נוסף אויף צו מאַכן זיי שלוחים צו אָפּגעבן צדקה, גיט מען זיי אויך געלט וואָס ווערט זייערע געלט, בכדי אַז זיי זאָלן געבן פון די אייגענע געלט לצדקה.
+יג. דערצו האָט מען אויך דעם לימוד בפשטות פון דעם וואָס "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (וואָס קומט בהוספה אויף דעם ציווי וחיוב כללי בכל ימי השנה פון "עבדו את ה' בשמחה"<ref>[[תהלים פרק ק'|תהלים ק, ב]].</ref>, "עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב"<ref>תבוא כח, מז.</ref>, ופס"ד הרמ"א (בסוף חלק או"ח): "טוב לב משתה תמיד"):
+שטייענדיק באַ דער פתיחה פון חודש אדר, און בשנה זו – פון צוויי חדשי אדר, אדר ראשון ושני – וע"פ הידוע<ref>ראה לקו"ש ח"כ ס"ע 74 ואילך. וש"נ.</ref> אַז די פתיחה פון אַ זאַך האָט אַ כח מיוחד, וואָס עפנט אויף דעם צינור אויף דער שמחה במשך אַלע טעג פון די חדשי אדר בשנה זו – דאַרף מען גלייך אָנשעפּען כחות פון דער פתיחה וכניסה ("משנכנס אדר") צו מרבה זיין בכל עניני שמחה,
+דורך דעם וואָס יעדערער און יעדערע נעמט גלייך אָן החלטות טובות און ברענגט זיי גלייך אַראָפּ לפועל – צו זיך משתדל זיין בכל האופנים צו מוסיף און מרבה זיין אין דברים המשמחים, אָנהויבנדיק נאָך ביום זה באופן המותר בשבת [ובפרט אַז "וביום שמחתכם אלו השבתות"<ref>ספרי בהעלותך י, י.</ref>], און דערנאָך – באופן פון מוסיף והולך ואור ושמח בכל יום ויום פון די צוויי חדשי אדר, יעדער טאָג מוסיף זיין נאָכמער אין עניני שמחה [כידוע<ref>כתובות ז, סע"ב. טושו"ע אה"ע סס"ב ס"ז ואילך.</ref> אַז באַ שמחה דאַרף בכל יום זיין אַ חידוש – אַ "פנים חדשות"].
+וע"פ הכלל בכל עניני טוב וקדושה, אַז כל המקדים הרי זה משובח וכל המרבה הרי זה משובח – עאכו"כ אַז אַזוי דאַרף זיין בנוגע צו עניני שמחה, וואָס מצ"ע זיינען זיי באופן פון פורץ גדר<ref>ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.</ref>, ועאכו"כ "מרבין בשמחה" בחודש אדר, ועאכו"כ – באופן אַז בכל יום קומט צו נאָכמער שמחה לגבי די ימים שלפנ"ז.
+ובפשטות:
+יעדער איד זאָל מוסיף זיין אין כל עניני שמחה, הן בנוגע צו זיך אַליין, און הן בנוגע צו משמח זיין אַנדערע (כידוע<ref>ראה רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ח.</ref> אַז שלימות ענין השמחה איז דוקא מיט אַנדערע צוזאַמען),
+ולכל לראש – דורך מוסיף זיין אין "פקודי ה' ישרים משמחי לב"<ref>[[תהלים פרק י"ט|תהלים יט, ט]].</ref>, לימוד התורה, נגלה דתורה און בפרט פנימיות התורה, און תלמוד גדול שמביא לידי מעשה<ref>מגילה כז, א. קידושין מ, ב.</ref> – קיום המצוות בהידור.
+ועוד וג"ז עיקר – אַז דורך מרבין בשמחה בתומ"צ זאָל עס אַרויסקומען אויך אין מרבין בשמחה בפשטות, אויך אין און דורך ענינים גשמיים [כמדובר לעיל, אַז דער אויפטו פון אדר איז אַז אויך אין דער וועלט זאָל זיין "בריא מזלי'"] – ווי אָנגעוויזן ע"פ השולחן ערוך. און אויך אין דעם זאָל עס זיין סיי בנוגע צו משמח זיין זיך אַליין, און סיי אַנדערע, אָנהויבנדיק פון זיינע בני בית – דער בעל זאָל מוסיף זיין אין משמח זיין את אשתו, און עלטערן זאָלן מוסיף זיין אין משמח זיין זייערע קינדער, מיט ענינים וואָס זיינען זיי משמח (לויט זייער טבע), ווי אָפּגע'פסק'נט אין שולחן ערוך<ref>פסחים קט, א. רמב"ם שם. טושו"ע או"ח סתקכ"ט ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ז.</ref>,
+[ובפרט אַז דער פאָטער וועט משמח זיין די קינדער, ווי מ'זעט בפועל אַז דורך דעם וואָס ער איז משמח זיינע קינדער, קומט אַמאָל צו נאָכמער שמחה באַ זיי, וואָרום זיי זעען ווי ער קען זיי אַמאָל זאָגן אַ שווערער וואָרט (צוליב חינוך), אָבער באופן אַז דאָס ברענגט דערנאָך אַ הוספה יתירה אין זיין חביבות צו זיי].
+און אויך – מוסיף זיין אין משמח זיין אַנדערע אידן אַרום אים (כמדובר לעיל, אַז דורך דעם ווערט ער אַ בן עוה"ב ובן עוה"ז).
+יד. ויהי רצון, אַז דורך דער הוספה וריבוי אין שמחה – זאָל דאָס שוין פורץ זיין אַלע גדרים, אָנהויבנדיק פון די לעצטע גדרים וואָס זיינען געבליבן פון גלות, און זיי מהפך זיין אויף טוב וקדושה,
+ובעיקר – פורץ זיין די גדרים פון דעם רגע האחרון אין גלות, אַז דאָס זאָל שוין ווערן דער רגע הראשון פון גאולה, וואָס דאָס קומט דורך מעשינו ועבודתינו בכלל, ובפרט מתוך שמחה, ובמיוחד – דורך דער עבודה פון די נשים צדקניות בישראל, וואָס בזכותן וועט קומען די גאולה (ווי ס'איז געווען בגאולת מצרים)<ref>סוטה יא, ב.</ref>,
+ובפרט די נשים צדקניות וואָס זיינען אומגעקומען – ל"ע – אויף קידוש השם, פאַר קיין אידן געדאַכט. . . ויהי רצון אַז דאָס זאָל זיין דער לעצטער פאַל פון אַזאַ זאַך און פון ענין הפטירה בכלל. און מכאן ולהבא זאָל נאָר זיין אריכות ימים ושנים טובות פאַר יעדער איד און פאַר אַלע אידן, אנשים נשים וטף, בתוך בריאות – ובפרט אַז "בריא מזלי'" בחודש אדר – בריאות בגשמיות וברוחניות,
+ביז איבערגיין, בלי הפסק כלל, אין חיים נצחיים, בגאולה האמיתית והשלימה.
+וזכותה תעמוד לכאו"א מישראל, און זיכער צו איר אַליין, אָנהויבנדיק פון דעם אַז עס זאָל שוין זיין "הקיצו ורננו שוכני עפר"<ref>ישעי' כו, יט.</ref>, און די צדיקים וצדקניות שטייען אויף מיד<ref>ראה זח"א קמ, א.</ref>.
+ובמקום כל זה – וועט זיין "ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" – ובפרט דורך דעם וואָס מ'האָט דערצו געמאַכט די הכנה וכלי דורך דער שמחה בזמן הזה מעין פון "ימלא שחוק פינו" [ע"י קיום המצוות בכלל, ובפרט דורך מצות תפילין, וואָס דורך דעם<ref>ראה לקו"ש שבהערה 2. וש"נ.</ref> ווערט "בדח טובא"<ref>ברכות ל, סע"ב.</ref>, מעין פון "ימלא שחוק פינו"<ref>ראה שם לא, א.</ref>], ובפרט זייענדיק אין דעם דור פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, וואָס שמו "יוסף יצחק" איז מרמז אויף הוספה אין (יצחק מלשון) צחוק ושחוק ושמחה.
+און אַלע אידן, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו<ref>בא י, ט.</ref>, צוזאַמען מיט כספם וזהבם אתם<ref>ישעי' ס, ט.</ref>, צוזאַמען מיט אַלע בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ<ref>ראה מגילה כט, א.</ref> – גייען אין ארץ הקודש, ירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי והמשולש, ותיכף '''ומיד ממש'''.{{הערות שוליים}}{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]]
 [[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]
 [[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]