שיחת בשלח תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ויומתק יותר ע"פ הידוע{{הערה|[[תורה אור תשא|תו"א תשא]] (בהוספות) קיג, א. אוה"ת בראשית (כרך ג) תקיד, א ואילך.}} ש"שיר" שייך במיוחד ליום השבת ("מזמור שיר ליום השבת"{{הערה|[[תהלים פרק צ"ב|תהלים צב, א]]. וראה ר"ה לא, א.}}), כפירוש במאמר המשנה במסכת שבת{{הערה|ריש פ"ה.}} "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר", שכל עלי' מדרגא לדרגא (שיוצאים מהדרגא הקודמת ונמשכים לעלות למעלה) היא ע"י שיר, ולכן גם '''עליית''' העולמות ביום השבת היא ע"י '''שיר''' – דיש לומר, שעיקר העלי' דיום השבת ע"י השיר היא '''בשבת שירה''', וממנו נמשך גם בשאר השבתות{{הערה|להעיר, שהציווי על יום השבת (לראשונה) הוא בפרשת בשלח (פרשת שירה) – "שם שם לו חק ומשפט גו'", "במרה נתן להם . . '''שבת''' כו'" (טו, כה ובפרש"י), ובפרטיות בפרשת המן, "והי' ביום הששי והכינו גו'" (טז, ה), "שבתון שבת קודש לה' מחר וגו'" (שם, כג), "ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו'" (שם, כט).}}. ומזה מובן גם בנוגע לעליות דיום ההילולא (כידוע{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 175 ואילך. 225 ואילך.}} שביום ההילולא נעשית עלי' באין־ערוך לגבי כל העליות שלפני זה), שעיקרם ושלימותם (ביום השבת שקשור עם ענין השיר, ובפרט) בשבת שירה.

בפרשת בשלח – (א) בשירת הים (בקריעת ים סוף), שסיומה וחותמה "מקדש{{הערה|טו, יז ובפרש"י.}} אדנ־י כוננו ידיך", "בשתי ידים, ואימתי יבנה בשתי ידים כשה' ימלוך לעולם ועד{{הערה|שם, יח.}}, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו", (ב) במלחמת עמלק (בסוף פרשת בשלח), שסיומה וחותמה "מחה{{הערה|יז, יד־טז ובפרש"י.}} אמחה את זכר עמלק . . כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור"{{הערה|"מדרא דעלמא דין ומדרא דמשיחא ומדרא דעלמא דאתי" (תיב"ע).}}, "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם{{הערה|אע"פ ש"י־ה" הוא גם שם בפ"ע (רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ד), וכמ"ש בשירת הים (טו, ב) "עזי וזמרת י־ה".}} ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק, שנאמר{{הערה|תהלים ט, ז.}} האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק . . מהו אומר אחריו וה'{{הערה|שם, ח.}} לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם"{{הערה|ויומתק יותר – שגם השלימות דבית המקדש ("מקדש אדנ־י כוננו ידיך") תלוי' במחיית עמלק, כמודגש בה"שלש מצות (ש)נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך . . ולהכרית זרעו של עמלק . . ולבנות בית הבחירה" (רמב"ם ריש הלכות מלכים – מסנהדרין כ, ב), שמזה מובן, שע"י השלימות ד(מנוי מלך* ו)הכרתת זרעו של עמלק, נעשית גם השלימות דבנין בית הבחירה**.

ויש לומר, שכוונת הקב"ה בכך ש"לא נחם גו' ויסב גו' דרך המדבר", "י"א מסעות . . נשאם הקב"ה דרך המדבר מ' שנה", היא, שבחינת "'''אחד עשר'''" ("אנת הוא חד ולא בחושבן", שלמעלה מעשר ספירות ועשרת הדברות) תומשך ותתגלה '''בפנימיותם''' ע"י ההליכה במדבר במשך '''ארבעים שנה''' ("בן ארבעים לבינה"{{הערה|אבות ספ"ה.}}), שבהם "נתן{{הערה|תבוא כט, ג ופרש"י שם, ו (מע"ז ה, ריש ע"ב).}} ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", "שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו{{הערה|"עומק ופנימיות חכמתו כמו שהוא לעצמו" (סה"מ שם ע' תקנז).}} עד ארבעים שנה"{{הערה|ומטעם זה הי' משה בהר ארבעים יום – כי יום שלמעלה חשוב כשנה (אוה"ת שם ע' יח).}}, שאז יהי' הגילוי דבחי' "אחד עשר"{{הערה|ומרומז גם בהמשך הכתוב – "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש", שלאחרי "ארבעים שנה" נמשכת ומתגלה בחי' "עשתי עשר".}}, ולא עוד אלא שימשיכו ויגלו בחי' "אחד עשר" גם בארץ הלזו הגשמית, שעי"ז תהי' הכניסה לארץ ישראל{{הערה|להעיר (ע"ד הרמז) שארץ ישראל ר"ת א"י (י"א) – "אחד עשר", א' שמספרו אחד, ואח"כ י' שמספרו עשר.}} בשלימות.

ומרומז גם בשירת דבורה שבהפטרה – "בפרוע פרעות בישראל גו' ותשקוט הארץ ארבעים שנה"{{הערה|ס' שופטים ה, ב־לא.}} – שהגילוי היותר נעלה ד"בפרוע פרעות" ("דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין") נמשך "בישראל" ועל ידם גם ב"הארץ" באופן ד"ותשקוט" (בהתיישבות ובפנימיות) ע"י העבודה במשך "ארבעים שנה".

ד. ובפרטיות יותר ה"ז קשור עם (ונעשה ע"י) פרטי הענינים שבפרשה, ומהם – '''הליכת בנ"י במדבר''' ("ויסב גו' דרך המדבר") בכל פרטי מ"ב המסעות שהיו במשך הארבעים שנה ("עד בואם אל ארץ נושבת"{{הערה|פרשתנו טז, לה.}}), החל מהמסעות שבפרשתנו – "ויסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר"{{הערה|יג, כ.}}, ובפרט לאחרי קרי"ס, "ויסע גו' ויצאו אל מדבר שור גו'"{{הערה|טו, כב.}}, "ויסעו גו' ויבואו גו' אל מדבר סין"{{הערה|טז, א.}}, "ויסעו גו' ממדבר סין למסעיהם וגו'"{{הערה|יז, א.}}:

'''*) ולהעיר, שבאוה"ת מביא ב' הדעות שבמדרש, ובסה"מ עטר"ת מביא רק דעת ראב"י. ואולי י"ל הטעם, שבאוה"ת מדובר גם אודות היניקה די"א דלעו"ז''' מי"א דקדושה''', כמרומז בדעת רשב"י ש"'''י"א '''יום היו עם''' הקב"ה '''ואח"כ באו כו'". ובסה"מ עטר"ת מדובר (בעיקר) אודות הקלקול די"א דלעו"ז, כמרומז בדעת ראב"י ש"י"א יום היו מתחשבין היאך לעשות את העגל".'''}} (ח"ו), וע"י עבודתם של ישראל בבירור הניצוצות והעלאתם לשרשם ומקורם בבחי' "אחד עשר" דקדושה{{הערה|וכן "שעיר" דקדושה – שערות דקדושה, "עתיק יומין . . שער רישי' כעמר נקא", י"ג תיקוני דיקנא.}}, נמשכת ומתגלה בחי' "אחד עשר" בישראל (המשכת המקיף בפנימיות, שההמשכה היא למקום הראוי דוקא<ref name=":1" />), ועי"ז ניתוסף אצלם עילוי גדול יותר לגבי עבודתם בעניני התומ"צ, עשרת הדברות הקשורים עם עשר ספירות, שלימות הקדושה במדידה והגבלה{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו (ע' שסג ואילך) בביאור מארז"ל על הפסוק "ופרעה הקריב", ש"הקריב לבן של ישראל לאביהם שבשמים" (ראה תנחומא פרשתנו ח. שמו"ר פכ"א, ה) – שהקריב אותם לבחי' "החמישית לפרעה", "אנת הוא חד ולא בחושבן", עיי"ש.}}.

ויש להוסיף ביאור בהחילוק שבין "י"א מסעות" (י"א יום) לההליכה במדבר (מ"ב מסעות) במשך ארבעים שנה{{הערה|ראה גם אוה"ת וסה"מ עטר"ת שם. אלא, ששם מבואר (בעיקר) מעלת הבירור בדרך '''מלמעלה למטה''', וכיון '''שקלקלו''' הי' צ"ל הבירור בדרך מלמטה למעלה, וכאן מבואר גם '''מעלת''' הבירור בדרך '''מלמטה למעלה''', בהתאם להאמור שבמאמר המדרש כאן מודגשת '''המעלה''' שבהליכה במדבר ארבעים שנה.}} – שאילו הי' הקב"ה מוליכם בי"א מסעות (בי"א יום) הי' הבירור (רק) ע"י המשכת וגילוי אור עליון (בחי' אחד עשר) '''מלמעלה למטה''', שאינו פועל כ"כ במציאות התחתון, ולכן "נשאם הקב"ה דרך המדבר מ' שנה", שעי"ז יהי' הבירור (גם) ע"י עבודתם של ישראל בדרך '''מלמטה למעלה''', שהפעולה בהתחתון היא בשלימותה; וביחד עם זה, ישנו גם העילוי דהמשכת וגילוי אור עליון, בחי' "אחד עשר", מלמעלה למטה (שאי אפשר להגיע אליו ע"י העבודה מלמטה למעלה שהיא במדידה והגבלה) – "'''י"א מסעות''' . . נשאם הקב"ה דרך המדבר '''מ' שנה'''"{{הערה|ויומתק יותר – שמ' שנה שנתעכבו ישראל במדבר הם כנגד "ויהי עשו בן ארבעים שנה" (אוה"ת וישלח (כרך ה') תתעג, א), שבהם נעשה הבירור די"א דלעו"ז.}} – שהבירור בדרך מלמטה למעלה (בארבעים שנה) חדור ונעשה בכח הגילוי דבחי' אחד עשר מלמעלה למטה{{הערה|כי, בהבירור בדרך מלמטה למעלה "אינו נכלל עדיין בקדושה ממש להיות בבחי' אלקות (ובודאי לא בבחי' האלקות ד"אנת הוא חד"), וצ"ל בירור שני כו'" (סה"מ עטר"ת שם).}} (חיבור ב' המעלות דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה גם יחד).

ועד"ז בנוגע '''למלחמת עמלק''' שבסיום הפרשה – "כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק גו'", "אין השם שלם כו' עד שימחה שמו של עמלק" – ש"עמלק" הוא מזרעו של עשו (שעיר), בחי' '''י"א''' דלעו"ז ("אחד עשר יום גו' הר '''שעיר'''"), וע"י (בירור{{הערה|להעיר ממארז"ל ש"מבני בניו של המן למדו תורה כו'" (גיטין נז, ב. וש"נ).}} ו)מחיית עמלק ["מחה אמחה" (ע"י הקב"ה) ו"תמחה" (ע"י ישראל), ר"ת אמת{{הערה|להעיר מירושלמי ריש סנהדרין: "אמת . . אל"ף רישי' דאלפא ביתא מ"ם באמצעיתא תי"ו בסופה, לומר אני ה' ראשון גו' ומבלעדי אין אלקים" – גילוי דרגא נעלית ביותר שנמשכת וחודרת עד למטה מטה ("בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה"), שמצדה אין נתינת מקום ללעו"ז (ע"י בירורה והעלאתה לקדושה, או ע"י ביטול מציאותה).}}, '''א'''מחה '''מ'''חה נמחה], נמשכת ומתגלה בישראל בחי' '''י"א דקדושה''', שזהו"ע ד"השם שלם", לא רק י"ה ("כי יד על כס י־ה"), אלא גם '''ו"ה''', בגימטריא '''י"א''', שרומז על המשכת וגילוי בחי' "אחד עשר" בכל פרטי עניני העבודה שמצד עשר כחות הנפש שנחלקים ל"הנסתרות (י"ה) והנגלות" (ו"ה נגלות){{הערה|ראה תניא [[אגרת התשובה פרק ד'|אגה"ת ספ"ד]]. לקו"ת [[לקוטי תורה פקודי|פקודי]] ג, ב ואילך. [[לקוטי תורה ראה|ראה]] כט, א ואילך. ובכ"מ.}}.

ועד"ז בנוגע '''להודאת יתרו וביאתו למשה''' (בהתחלת פרשת יתרו) – שהגיור דיתרו{{הערה|כולל גם "וילך לו אל ארצו", "לגייר בני משפחתו" (יתרו יח, כז ובפרש"י). – ויש לומר, שבלשון הכתוב "וילך לו אל '''ארצו'''" מרומז גם ה"גיור" ד"ארצו" ממש ע"י עבודת הבירורים.}} הו"ע בירור ניצוצות הקדושה שנפלו למטה{{הערה|ע"ד הפירוש במארז"ל "לא הגלה כו' שיתוספו עליהם גרים", כדלקמן ס"ה.}}, ששרשם בבחי' י"א דקדושה, וע"י בירורם והעלאתם לשרשם ומקורם נעשה '''הוספה ויתרון''' אצל ישראל, שזהו"ע "'''יתר''' פרשה '''אחת''' בתורה", שרומז על ההוספה דבחי' "'''אחד''' עשר יום מחורב", שלמעלה מעשרת הדברות שניתנו מחורב{{הערה|ראה אוה"ת יתרו ריש ע' תרלד.}}.

ידוע<ref name=":1" /> שמתן־תורה הו"ע חד־פעמי, כיון שבו '''ניתנו''' (לא רק כל עניני התורה שמתחדשים ע"י תלמיד ותיק, אלא) גם עניני התורה שיתגלו לעתיד לבוא ע"י הקב"ה. ואעפ"כ נאמר "תורה '''חדשה''' מאתי תצא", חידוש ממש, כיון שבמתן־תורה היו ענינים אלו בתכלית ההעלם לגמרי, עד כדי כך, שהתגלותם היא חידוש ממש.

אלא, שאז היתה רק '''התחלת''' ההכנה להשלימות דמתן־תורה דלעתיד לבוא, '''ועיקרה ושלימותה''' היא ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}} ב"מדבר העמים" (כידוע שכל זמן משך הגלות נרמז במ"ב המסעות שבמדבר{{הערה|שסיומם וחותמם ב"ירדן ירחו", בחי' "והריחו ביראת ה'" שנאמר במשיח צדקנו, "דמורח ודאין" (סנהדרין צג, ב. לקו"ת שבהערה 63).}}), לברר ולהעלות ניצוצות הקדושה, כידוע הפירוש במארז"ל{{הערה|פסחים פז, ב. וראה אוה"ת פרשתנו ע' עתר ואילך.}} "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", שהו"ע בירור והעלאת ניצוצות הקדושה{{הערה|ראה תו"א [[תורה אור בראשית|בראשית]] ו, א. שם ר"פ [[תורה אור לך לך|לך לך]]. אוה"ת שם. ועוד.}}, ועד לגמר ושלימות הבירור כשיקויים היעוד{{הערה|זכרי' יג, ב.}} "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שזהו"ע "מחה אמחה את זכר עמלק"{{הערה|וכיון ש"ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד", הרי, ע"י ביטול ומחיית עמלק מתבטל "רוח הטומאה" לגמרי.}}.

'''*) ויתירה מזה – שמהפכים הפירצה למעמד ומצד ד"'''פרזות '''תשב ירושלים" (זכרי' ב, ח). ולהעיר מהשייכות להפטרה דפרשתנו: "צדקת פרזונו בישראל" (שופטים ה, יא) – "שהוא גילוי בחי' פרזונו, לשון פרזות תשב ירושלים . . ע"י שפיזרן לבין האומות שעי"ז מלקטים הניצוצים דתהו שהם מבחי' פרזות כו'" (אוה"ת פרשתנו ע' שסד).'''}} – ארץ עשר אומות, כיון שנוסף על ארץ שבע אומות (בירור ז' מדות דתוהו<ref name=":1" />) יהי' גם הכיבוש דג' הארצות דקיני קניזי וקדמוני{{הערה|שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים, "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה . . עתידים להיות ירושה לעתיד" (פרש"י לך לך טו, יט – מב"ר ספמ"ד).

ב"שבת שירה" נכללים כל עניני עליות שנעשים ע"י שיר, "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר" (כנ"ל ס"א).

וע"פ הידוע{{הערה|אוה"ת דרושי שבועות ע' קלח. סה"מ תרס"ד ע' קפ. ועוד.}} שכל העליות נכללים בשם '''מ"ב''' ד"אנא בכח" (שיש בו מ"ב תיבות){{הערה|שלכן אומרים "אנא בכח" בכל זמן של עלי' מלמטה למעלה, כמו בק"ש על המטה, שאז נעשית העלי' דעבודת כל היום, ובקבלת שבת, שאז נעשית העלי' דעבודת כל השבוע (אוה"ת וסה"מ שם).}}, "ועד"ז היו כל ה'''מ"ב''' מסעות שהם כנגד שם מ"ב הוא בחי' עלי' ממדרגה למדרגה כו'"{{הערה|[[תורה אור בשלח|תו"א פרשתנו]] סב, רע"ג.}}, מ"ב עליות{{הערה|ראה [[לקוטי תורה מסעי|לקו"ת מסעי]] (פט, א ואילך) ביאור החילוק שבין מ"ט ימים דספה"ע (ז' מדות שכל א' כלול מז') למ"ב המסעות (ו' פעמים ז') – ש"מלמעלה למטה הם מ"ט . . שממשיכים מקיפים מלמעלה למטה לכל הז' מדות . . גם בחי' מלכות . . משא"כ המסעות שהם '''מלמטה למעלה''' אינם כ"א ששה לבד בכל מדה כו'". עיי"ש.}} שע"י עבודת הבירורים שבמדבר העמים – נמצא, שב"שבת שירה" (שכולל כל העליות שע"י שיר) נכללים כל העליות שנעשים ע"י מ"ב המסעות שבמדבר העמים, כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות.

ויש לקשר זה עם הענין ד"שיר{{הערה|להעיר שבכמה ק"ק בישראל נוהגים לומר שיר השירים לפני קבלת שבת.}} השירים"{{הערה|והמשך הכתוב "ישקני מנשיקות פיהו", "מובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמי' ומסתר צפונותי'" (פרש"י עה"פ), גילוי דטעמי תורה לעתיד לבוא, "תורה חדשה מאתי תצא", שאז יהיו הנישואין דהקב"ה וכנס"י ("לימות המשיח יהיו נישואין" (שמו"ר ספט"ו)), שזהו התוכן ד"שיר השירים".}} שהוא "קדש קדשים"{{הערה|ידים ספ"ג.}} – כפירוש המהרש"א{{הערה|בחדא"ג ידים שם.}} ש"עשר שירות היו בעולם וזו למעלה מזו וזו למעלה מכולם (כמ"ש בתרגום), וכיון שכולם קדש הרי העשירי שהוא קודש בכל מקום למעלה מכולם הכא נמי קדש קדשים" – שהשייכות ד"שיר השירים" (שנאמר בזמן הזה) לשיר העשירי דלעתיד לבוא, היא, לפי שבו נעשית השלימות דכל השירים שבזמן הזה (כל העליות מלמטה למעלה) כפי שמתקשרים ומתחברים עם השיר חדש דלעתיד לבוא{{הערה|ראה אוה"ת שה"ש ע' ג ואילך. ושם, שהו"ע העלי' דבחי' החכמה לבחי' הכתר הנק' קדש קדשים.}} (שנרגשת גם הדביקות וההתכללות בהעליון), ועי"ז באים לשיר חדש לשון זכר דלעתיד לבוא עצמו{{הערה|כי, "שיר השירים הם שיר נוקבא ושיר דדכורא שע"י אתעדל"ת . . ושיר דלעת"ל זהו מבחי' שיר חדש שלמעלה מאתעדל"ת" (אוה"ת שם).}} שהוא למעלה מכל העשרה שירות{{הערה|ההעלאה מבחי' כתר לאוא"ס ב"ה והוא למעלה גם מקדה"ק (אוה"ת שם).}} – שיר שכל ענינו הוא הדביקות וההתכללות עם מהותו ועצמותו ית'{{הערה|להעיר מהשייכות לבחי' פלשתים דקדושה – "התגלות השמחה בדביקות ה' בפילוש ובגילוי ובהתרחבות לאין קץ", "השמחה בה' מצד מהו"ע בלי שום מבוקש" (מדרגת הצדיקים) – שתהי' (אצל כל בנ"י) רק לאחרי גמר עבודת הבירורים, לעתיד לבוא, שאז תהי' השמחה בתכלית השלימות, כמ"ש "אז ימלא שחוק פינו", "וע"כ יותן להם ארץ פלשתים שהוא השמחה באלקות בפילוש כו'" (אוה"ת פרשתנו ע' שסז ואילך).}}, בחי' "אחד עשר", "אנת הוא חד ולא בחושבן".

ויש להוסיף בביאור העילוי וההוספה דאחד עשר '''יום''' לגבי כללות חודש האחד עשר – (א) שבחי' אחד עשר היא באופן של "יום" ("אחד עשר '''יום'''") ע"ש האור וגילוי (כמ"ש{{הערה|בראשית א, ה.}} "ויקרא אלקים לאור יום"), (ב) החילוק שבין חודש ליום הוא שחודש קשור עם מהלך הלבנה, ויום{{הערה|גם ימי החודש, שהרי חילוק הימים (יום ולילה) נעשה ע"י מהלך החמה.}} קשור עם מהלך החמה, ומזה (כנ"ל ס"ד) ש'''חודש''' האחד עשר מורה על בחי' אחד עשר כפי שנמשך ומתגלה אל '''המקבל''' (לבנה), '''ויום''' האחד עשר מורה על בחי' אחד עשר כפי שהוא אצל '''המשפיע''' (חמה), אחד עשר '''בטהרתו'''.

יום העשירי בחודש האחד עשר בדורנו זה הוא יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שבו נעשית '''העלי'''' ד"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"{{הערה|תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ז|אגה"ק סז"ך]] וביאורה.}} לדרגא נעלית יותר, ועד לעילוי שבאין־ערוך, החל מהעלי' של נשיא דורנו (בעל ההילולא), ועל ידו גם העלי' דכל הדור ("בתר רישא גופא אזיל"{{הערה|עירובין מא, א. וראה סוטה מה, ב.}}) – כמודגש בהמשך הימים, שמיום העשירי (יום ההילולא) באים '''ליום האחד עשר'''{{הערה|ולהעיר, שגם העליות דיום ההילולא (ע"י אמירת קדיש) קשורות עם אחד עשר – '''י"א''' אותיות ד"יתגדל ויתקדש" (ראה בארוכה שער הכוונות ענין הקדיש. פע"ח שער הקדישים פ"ד).}} לחודש האחד עשר.

וענין זה מודגש ביותר בהקביעות דהעשירי בשבט חל ביום הרביעי שבו נתלו{{הערה|נוסף על "נטלו" (בטי"ת) מצד ההסתלקות, גם "נתלו" (בתי"ו) – נוסף על פשטות הדבר – מצד העלי' היתירה שנעשית לאחרי וע"י ההסתלקות.}} המאורות, "שני המאורות הגדולים" – שבזה מרומז תוכן העלי' שנעשית לאחרי ההסתלקות '''ביום הי"א''' לחודש הי"א, שנוסף על השלימות די"א מצד '''החודש''' (לבנה, מאור הקטן) נעשית גם השלימות די"א מצד '''היום''' (חמה, מאור הגדול){{הערה|להעיר מהשייכות ד"'''ביום עשתי עשר יום''' (לחודש הגאולה)* נשיא לבני אשר" לחודש הי"א (להדעות שהשייכות דהנשיאים לחדשי השנה היא כסדרם בחנוכת המשכן (קה"י ערך שבט. ועוד)), ויש לומר, ששייכות זו היא בהדגשה יתירה ביום הי"א דחודש הי"א.

והשלימות העיקרית בזה נעשית בעשירי והאחד עשר בחודש אחד עשר '''בשנה זו''' – שנת הארבעים ושתים (תש"י־תשנ"ב), שקשורה עם שם '''מ"ב''' שעל ידו נעשים כל עניני העליות (כנ"ל ס"ו) – שכבר '''נשלמו''' כל העליות{{הערה|כולל גם שלימות העליות בשבת שלאחריו, שבת שירה, שכולל כל העליות שע"י השיר (כנ"ל ס"ו).}} דמ"ב ימי ההילולא{{הערה|ולהעיר, שהעליות ע"י אמירת קדיש קשורות עם שם מ"ב (שער הכוונות ופע"ח שם).}}, וכל העליות שע"י מעשינו ועבודתינו במ"ב השנים (בהוספה על השלימות ד"ויהי בארבעים שנה") שהם בדוגמת מ"ב המסעות במדבר העמים שבדור זה (דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה), ותיכף ומיד ממש נעשית הכניסה לארץ טובה ורחבה בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|וי"ל הרמז בנוגע להמשך הימים: י' וי"א שבט הקשורים עם ענין הנשיאות – שינוי בהנשיא, יום השבת (י"ג שבט) פרשת בשלח שסיומה וחותמה במלחמת עמלק – הכרתת זרעו של עמלק, וט"ו בשבט – הכניסה לארץ ישראל (לאכול מפרי') ובנין בית הבחירה (שגם בו יהיו הפירות).}}, שאז תהי' שלימות הגילוי דבחי' אחד עשר שבאחד עשר, "אנת הוא חד".

ובמיוחד בנוגע להתפלה על הגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|נוסף על הגאולה הפרטית שנעשית ע"י עבודת התפלה (תניא [[אגרת הקודש סימן ד'|אגה"ק ס"ד]]).}} (ובפרט לאחרי שכבר "כלו כל הקיצין"{{הערה|סנהדרין צז, ב.}}, ונשלמו כל עניני העבודה, כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) – שנוסף על רגש הכוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה (עד עתה), צ"ל '''עכשיו''' גם ובעיקר רגש '''השמחה'''{{הערה|שפורצת גדר (סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך) – לא רק פריצת גדרי הגלות, אלא גם ובעיקר פריצת גדרי הגאולה, שהגאולה עצמה היא באופן ד"נחלה בלי מצרים . . נחלת יעקב אביך . . כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (שבת קיח, סע"א ואילך).}} מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש.