דבר מלכות וישלח: הבדלים בין גרסאות בדף

חודש כסלו הוא חודש השלישי בחדשי החורף, המכוון לחודש השלישי בחדשי הקיץ – החודש דמתן תורה, "ירחא תליתאי"<ref name=":2">שבת פח, א.</ref>, ודוגמתו בחודש כסלו, החודש דמתן תורה דתורת החסידות, בי"ט כסלו, שהוא ראש השנה ומתן תורה<ref>להעיר מהשייכות דמ"ת לר"ה – שבתפלת מוסף דר"ה (בפסוקי שופרות) מזכירים השופר דמ"ת.</ref> דתורת החסידות<ref>ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. ריז.</ref>.

החילוק שבין חדשי הקיץ לחדשי החורף<ref>ראה לקו"ש חט"ו ע' 382. וש"נ.</ref> – שבחדשי הקיץ מאיר אור וחום השמש (חמה) בתוקף ובגילוי יותר מאשר בחדשי החורף, שקיץ הוא זמן החום, והימים ("ויקרא אלקים לאור יום"<ref>בראשית א, ה.</ref>) ארוכים מהלילות, וחורף הוא זמן הקור, והלילות ארוכים מהימים, בעיקר ותמצית כל הארצות<ref>ראה תענית יו"ד, רע"א.</ref>, ארץ הקודש. וענינו בעבודה, שבחדשי הקיץ מודגש בעיקר הגילוי ד"שמש הוי'" (חמה), '''מלמעלה למטה''', משא"כ בחדשי החורף מודגשת בעיקר עבודתם של ישראל (לבנה), '''מלמטה למעלה'''<ref>כמודגש גם בענין הגשמים שבהם נאמר "ואד יעלה מן הארץ" (שם ב, ו).</ref>.

ח. ויש להוסיף, שענין זה מרומז גם בהשם "כסלו"<ref>ולהעיר, ששם זה נתפרש גם בכ"ד ספרי קודש (זכרי' ז, א. נחמי' בתחלתו), תורה שבכתב.</ref> – שמו המיוחד של חודש השלישי דחדשי החורף:

"כסלו" – כולל ב' התיבות "כס" "לו"<ref>לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. רכב.</ref>: "כס" – מלשון כיסוי, '''העלם''', ו"לו" – שמספרו ל"ו, הגימטריא ד"אלה" – מורה על '''הגילוי''', ששה פעמים ששה. וחיבור שניהם בתיבה אחת – "כסלו" – מורה על חיבור ההעלם והגילוי, היינו, שהעצם (שהוא בהעלם אצל המקבל) בא בהתגלות, כיון שאין זה באופן של משפיע ומקבל, אלא באופן שנעשים חד ממש (כנ"ל ס"ה).

ומודגש גם בהיו"ט שבסיומו וחותמו של חודש כסלו, היו"ט דחנוכה – שעם היותו בסיומו של החודש, כשאור הלבנה הולך ומתמעט מיום ליום, מודגש בו בפועל ובגלוי הענין ד"מוסיף והולך", "יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"<ref>שבת כא, ב.</ref>, שמיום ליום הולך וניתוסף באור – שבזה מודגש שהמיעוט דאור הלבנה אינו אלא מיעוט '''בדרגא''' של "אור" ('''הארה בלבד''') מפני הקירוב להעצם שלמעלה מהארה, אבל, לא מיעוט '''בההתגלות''', שהרי מיום ליום הולך ומאיר יותר ויותר, שני נרות, שלש נרות וכו', שהולך וניתוסף '''בהתגלות העצם''' (כנ"ל ס"ה).

המעלה המיוחדת דראש השנה ומתן תורה דתורת החסידות, חג החגים – שבו מתחילה ההתגלות דתורתו של משיח, טעמי תורה ("סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"<ref>פרש"י שה"ש א, ב.</ref>), "תורה חדשה מאתי תצא"<ref>ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>, באין־ערוך להתגלות שהיתה במתן־תורה<ref>אף שכוללת בהעלם ובכח גם ה"תורה חדשה" שתתגלה לעתיד לבוא, שהרי, מתן־תורה הו"ע חד פעמי (המשך תרס"ו ע' כג. תקמו. ועוד).</ref>, כמארז"ל<ref>קה"ר פי"א, ח. וראה שם רפ"ב.</ref> "תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח"<ref>וי"ל שגם מטעם זה נקרא "חג החגים" – להיותו באין־ערוך לכל החגים הקשורים עם מתן־תורה.</ref>.

ומהחידושים העיקריים בימות המשיח לגבי מתן תורה הו"ע '''הנישואין''' – כדאיתא במדרש<ref>שמו"ר ספט"ו.</ref> "משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא לקחתה כתב לה מתנות רבות כבעל, כך העולם הזה '''אירוסין''' היו<ref>כמ"ש לקמן (פל"ג, ז) א"ת מורשה אלא מאורסה (פי' מהרז"ו).</ref>, שנאמר<ref>הושע ב, כא.</ref> וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, שנאמר<ref>בא יב, ב.</ref> החודש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו '''נישואין''', שנאמר<ref>ישעי' נד, ה.</ref> כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להם את הכל, שנאמר<ref>דניאל יב, ג.</ref> והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע<ref>"הרקיע דנקט קרא הוא הרקיע שעל ראשי החיות . . והרקיע זה יש לו כמה מעלות יותר מן השמש, וא"כ, כשימסור לישראל רקיע זה, לא כ"ש שימסור להם השמש" (פי' ידי משה).</ref> ומצדיקי רבים ככוכבים לעולם ועד" – שעיקר ושלימות היחוד דכנס"י עם הקב"ה שנעשים '''חד ממש''' (נישואין) הוא "לימות המשיח", שאז יקויים היעוד "והי' אור הלבנה כאור החמה", שישראל הם לא רק כמו לבנה שמקבלת מהחמה ("לא מסר להם אלא הלבנה בלבד"), אלא שהם כמו החמה ("מוסר להם את הכל", גם החמה<ref>ראה הערה הקודמת.</ref>), כיון שמתגלה ש"ישראל וקוב"ה כולא חד".

ויש לומר, שענין זה מרומז גם בהקביעות דר"ה ומ"ת דתורת החסידות (התחלת גילוי הנישואין לימות המשיח) '''לאחרי''' מילוי ושלימות הלבנה<ref>משא"כ האירוסין דמ"ת ("העוה"ז אירוסין היו") הם בימי החודש '''שלפני''' מילוי ושלימות הלבנה, כשהולך וניתוסף באור הלבנה '''שמקבלת''' מן החמה.</ref> – שבזה מרומזת השלימות דשלימות דהלבנה (לאחרי ובהוספה על קבלת אור החמה בשלימות) שמתקרבת אל החמה להתאחד עמה ולהיות כמותה ממש, שיהי' אור הלבנה כאור החמה.

ובפרטיות יותר – הקביעות היא ביום '''השלישי''' שמתברך מיום השבת שחל בט"ז<ref>ועפ"ז יומתק שהגילוי שי"ט כסלו הוא "ראש השנה לחסידות" הוא במכתב שתאריך כתיבתו '''בט"ז''' כסלו (כנ"ל הערה 7).</ref> כסלו שבו מתחילה התקרבות הלבנה אל החמה להיות כמותה<ref>אבל, לא באופן של מיעוט האור, אלא אדרבה, שהולך ומוסיף '''בהתגלות העצם''', כמודגש בהוספה במנין (שמורה על הגילוי) מט"ו לט"ז (כנ"ל ס"ה).

 

 

 

 

'''**) ועפ"ז י"ל ש"י"ט" ו"כסלו" ענינם אחד – כיון שגם "כסלו" (החיבור ד"כס" ו"לו") מורה על גילוי ההעלם, התגלות העצם (כנ"ל ס"ח).'''</ref>, לאחרי וע"י ההכנה דמילוי ושלימות הלבנה בערב שבת (בין י"ד לט"ו כסלו), והמשכו ביום '''הרביעי'''<ref>כידוע שהגאולה היתה ביום ג' (י"ט) לפנות ערב, ונמשכה בליל ד' (כ'). – ולכן נקבע הזמן העיקרי של ההתוועדות די"ט כסלו בלילה שבין י"ט לכ' (ראה סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 155. וש"נ).</ref> – כי: ביום השלישי ("יום תליתאי בירחא תליתאי"<ref name=":2" />) הוכפל בו כי טוב<ref>ב"ר פ"ד, ו. פרש"י בראשית א, ז.</ref>, "טוב לשמים וטוב לבריות"<ref>קידושין מ, א. וראה אוה"ת בראשית לג, ב. ועוד.</ref>, שהו"ע החיבור דעליון ותחתון (שמים ובריות, משפיע ומקבל, חמה ולבנה) שנעשים '''מציאות אחת''', וביום הרביעי נבראו וניתלו "שני המאורות הגדולים", שהלבנה אינה מקבלת מהחמה, אלא '''שניהם שוים''', כתר<ref>"כתר" דייקא – ששייך להקביעות בימי החודש '''בכ"ף''' כסלו, כ"ף ר"ת כתר, ועשרים בגימטריא כתר (לקו"ת שה"ש לה, ג).</ref> אחד לשניהם. וביום החמישי – יום הברכה לכל ה'''חי'''<ref>כתובות ה, א.</ref>, יום הששי – שנאמר בו<ref>בראשית א, כה. שם, לא.</ref> "כי טוב" ו"טוב מאד".

----^[71]) פרש"י ר"פ תולדות.