משנה/ברכות פרק א

משנה א

מאימתי קורין את שמע בערבית?

משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה; דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים: עד חצות.

רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר.

מעשה שבאו בניו מבית המשתה. אמרו לו, לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד, אלא: כל מה שאמרו חכמים עד חצות — מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.

הקטר חלבים ואברים — מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.

וכל הנאכלין ליום אחד — מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.

אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? — כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

משנה ב

מאימתי קורין את שמע בשחרית?

— משיכיר בין תכלת ללבן.

רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי.

(וגומרה) עד הנץ החמה.

רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות.

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה.

משנה ג

בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו, שנאמר: "ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז).

ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר: "ובלכתך בדרך" (שם).

אם כן, למה נאמר "ובשכבך ובקומך"? בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים.

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטתי לקרות, כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים.

אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.

משנה ד

בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה .

אחת ארוכה ואחת קצרה.

מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר. לקצר, אינו רשאי להאריך.

לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. ושלא לחתום, אינו רשאי לחתום.

משנה ה

מזכירין יציאת מצרים בלילות.

אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא,

שנאמר: "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג). "ימי חייך" — הימים; "כל ימי חייך" — הלילות.

וחכמים אומרים: "ימי חייך" — העולם הזה; "כל ימי חייך" — להביא לימות המשיח.